על "127 שעות", שגם עלה מסחרית בסוף השבוע, תקראו כאן. פורסם ב"פנאי פלוס", 6.4.2011 תראו מה זה. נסים גלויים. לפני כמה שבועות כתבתי כאן טקסט מתלהב בעקבות הגילוי שלי שג'יימס פרנקו הוא שחקן מצוין, אחרי שראיתי אותו בתוך זמן קצר בכמה סרטים לא רעים כלל. באותה הזדמנות התבכיינתי שאותם סרטים שהסתובבו […]
פורסם ב"פנאי פלוס", 6.4.2011 אולי צריך לחוקק חוק שמחייב במאים להוציא רשיון בימוי לפני שנותנים להם להתקרב לסט. מהנדסים ואדריכלים מחויבים ברשיון כזה. תגידו בוודאי שיש בזה הגיון, שהרי כשבנין קורס אנשים יכולים ליהרג. אבל כשסרט קורס. אין אבדות בנפש, אבל יש אבדות בנשמה. מי יקח אחריות על זה? הייתי רוצה להציע גם […]
ארבעה נכנסו ל"ריו". שלוש ילדות ומבוגר. וכולם יצאו משם נטולי התפעלות. מילא המבוגר, אותו כבר קשה להרשים. אבל הבנות? הן הרי מתלהבות מכל מה שהן רואות. אבל "ריו", למרות שהיה "כיף" ו"יפה", היה עבורן גם "ככה ככה". חשוב לפתוח בעיקר: "ריו" הוא סרט מרהיב ביופיו. כל הצבעים הפוספרנטים בעולם התקבצו יחד לסרט אחד, […]
"אני יורה בכל מי שעושה סרט על רפליקנטים בלעדיי". הריסון פורד מעוצבן ב"קשה על הבוקר" והיום אנחנו בסרטים שמתחילים ב-ק'. שניהם חביבים לצפייה (אחד קצת יותר. אבל שניהם גם קצת מאכזבים). "קשה על הבוקר" אלין ברוש מקנה כתבה את התסריט ל״השטן לובשת פראדה", המבוסס על זכרונותיה של צעירה (לורן ווייסברגר, שכתבה את […]
כשנכנסים לעולם של סוזן בייר ("אחרי החתונה", "אחים") צריכים להיות ערוכים שטוב לא יהיה שם. צריכים להיות מודעים שבייר היא במאית שאוהבת להפיל מטען של עצב וקדרות על צופיה ושהיא רואה את העולם בעיקר בצבע אחד: שחור. זה לאו דווקא רע בפני עצמו. יש גם כאלה שאוהבים לשמוע שירי עצב ונהי, ויכולים לקשיב לניק […]
פורסם ב"פנאי פלוס", 30.3.2011 ג'סטין טיים אני מודה מיד: לולא היתה לי ילדה בת תשע, ספק אם הייתי טורח לראות את סרט ההופעה של ג'סטין ביבר. אני מניח שכמו רבים מבני גילי הייתי מתנשא על הסרט, מגדיר אותו – מבלי לצפות בו – כמוצר תעשייתי בר חלוף של כוכב פופ רגעי בר חלוף […]
פורסם ב"פנאי פלוס", 23.3.2011 עוד אחד?! אולי די! ליסבת סלנדר הפכה בחצי השנה האחרונה מהדמות הכי מסקרנת לדמות הכי מייגעת בקולנוע. ותראו איזה פלא: אחרי שהגרסה הקולנועית השבדית ל"הנערה עם קעקוע הדרקון" הפכה ללהיט בינלאומי ענק, קרו שני דברים הפוכים: מצד אחד, נדמה שכל מה שקשור ל"קעקוע דרקון" רק נהיה חם יותר. נומי […]
הסרט כולו בפריים אחד פורסם ב"פנאי פלוס" 23.3.2011 "המשרתת" מתחיל עם סצינה שבה צעירה קופצת אל מותה בלב איזור בילויים ומסעדות בסיאול. בסצינה חריגה מבחינה סגנונית יחסית לשאר הסרט, מוצגת באופן נטורליסטי ואגבי שגרת יומם של צעירי דרום קוריאה, שמתייחסים ברובם אל מקרה ההתאבדות שהם חזו בו כרגע די בשיוויון נפש. המטרופולין לא […]
פורסם ב"פנאי פלוס", 23.3.2011 כשנכנסים לסרט צריך להתחיל להפעיל את המוח ולחפש רמזים מרגע שהוא מתחיל. למעשה, כבר משלב הלוגואים. לוגו ראשון לפני "זהות לא ידועה" ("Unknown"): של חברת ההפקה "דארק קאסל". והראש כבר אומר "או-או". דארק קאסל היא חברה קטנה שהוקמה על ידי שני מפיקים בכירים, ג'ואל סילבר ורוברט זמקיס, מתוך רצון […]
פעמיים בשבוע האחרון ניצבתי משתאה מול סרט חדש שמגיע מבין ידיו של קולנוען בכיר זוכה אוסקר ושהוא פיאסקו גמור. הראשון היה "דרושות אמהות ממאדים", הפקתו של רוברט זמקיס לסרטו של סיימון וולס, והשני הוא "הדילמה", סרטו החדש של רון הווארד. זה ממש נדיר למצוא סרט שכלום לא עובד בו, ושנראה שהוא טעות אחת גמורה מתחילתו […]
תגובות אחרונות