השעה עכשיו 5:15 בבוקר שעון לוס אנג׳לס ובעוד רבע שעה תתחיל, בשני שלבים, ההכרזה על המועמדויות לאוסקר. למה כל כך מוקדם? כי בניו יורק יהיה כבר 8:30 וזה יספיק להיכנס לשידור החי של תוכניות הבוקר (משום מה, זה כנראה מעולם לא עלה על דעתם לעשות את ההכרזה ב-8:30 בניו יורק, במקום לפני הזריחה בלוס אנג׳לס. כוחה של מסורת). ולכן, להבדיל מהטקס עצמו, הכרזת המועמדים מגיעה לישראל בשעה נורמלית. גיירמו דל טורו ואנג לי יתחילו עם הכרזת הקטגוריות המשניות. ואז אחרי הפסקה קצרה יעבור השידור לרשתות הגדולות ויעלו ג׳ון קרסינסקי ונשיאת האקדמיה, שריל אייזקס בון, עם המועמדים בשידור חי ב-13 הקטגוריות הראשיות.

לצפייה בשידור החי, היכנסו פנימה:

continue reading…

ספלי בואי על הסט של ״החטאים״ של אבי נשר

אני מדבר על השפעתו של דיוויד בואי על קולנוענים, בחצי הראשון של פודקאסט הקולנוע השבועי שלי ברדיו הקצה. האזינו או הורידו כאן

לפני זמן מה אחד המרגלים שלי על הסט של ״החטאים״, סרטו החדש של אבי נשר, שלח לי את התמונה הנ״ל. אלה הספלים שחולקו לצוות כמזכרות מימי הצילום. אבל לא היה לי מה לעשות עם צילום של ספלים. לא רואים סט, לא רואים שחקנים, לא רואים במאי. היום, לפתע, הצילום הזה רלוונטי. הדימוי שעל הספל הוא פוסטר שעיצב איתן לוי לסרט – חצי פנים דימיטרי שוסטקוביץ׳, חצי פנים דיוויד בואי. יממה אחרי מותו של בואי נדמה שאחד האנשים שהיוו השראה ליצירת הסרט נלקח ממנו. הדימוי על הספל הוא פוסטר שתלוי בחדרה של אחת מדמויות המשנה בסרט – מלחין גרמני/פולני, בברלין של 1977, בגילומו של השחקן הגרמני רפאל סטאצ׳וויאק – שקרוע בין שני המלחינים שהוא מעריץ, בואי ושוסטקוביץ׳. ״רוחו של בואי עבורי היא בדיוק רוח שנות ה-70 המתוחכמות והפרובוקטיביות״, אומר לי היום נשר, מחדר העריכה בו הוא עורך את הסרט (עם איציק צחייק, שותפו מאז ״הלהקה״). שמעתי ממנו שהשפעתו של בואי נוכחת בסרט, המתרחש ב-1977, בכל שלביו, מהליהוק של סטאצ׳וויאק, דרך העיצוב ועד המוזיקה. "דמותו של המלחין הגרמני בסרט נבנתה סביב הערצתו לבואי, עד כדי חיקוי השיער שלו, הלבוש שלו, שפת הגוף. יש לו סיפור שהוא מספר על הפגישה שלו עם בואי באולפני הנזה בברלין״.

continue reading…

האם רידלי סקוט יזכה השנה באוסקר על בימוי?

אלה המועמדים לפרסי גילדת הבמאים שהוכרזו לפני שעה קלה:

continue reading…

במהלך סוף השבוע, בשעה שהמחשב שלי כבוי אבל מסביבי חברים ועמיתים חוגגים יום הולדת 69 לדיוויד בואי בספיישלים ובמרתונים, נזכרתי בכל מיני תובנות שהיו לי לגביו ושחשבתי לרכז גם, לכבוד הפסטיבל אד-הוק שנוצר – יום הולדת ואלבום חדש. ואז הבוקר הבשורה: דיוויד בואי הלך לעולמו אחרי 18 חודשי מאבק בסרטן. אז רגע, התמונות השמחות והאלגנטיות שמציגות איש צעיר ובריא לגילו שהופצו עם השקת האלבום – אלה תמונות ישנות? ואיך יצא התזמון הזה עם האלבום, יום ההולדת ויום הפטירה? צירוף מקרים מקאברי מהשמים, או תזמון מתוכנן על ידי בואי עצמו? לא משנה מה התשובה הנכונה, התובנה היא שדיוויד בואי, מיומו הראשון בביזנס, היה איש של שואו. של בניית תדמיות ומכירתן.

בגיל 12-13, כשמתחילים לגלות מוזיקה, אני גיליתי את בואי דרך ״Scary Monsters״ ודרך ״The Lodger״, ובמקביל – ואולי אף בזכותו – התוודעתי לשני האנשים שיהפכו למעין אבססיה שלי: בריאן אינו ורוברט פריפ. האלבום הראשון ששמעתי של בואי נפתח כך, עם הגיטרות של פריפ:

continue reading…

Golden Globe statues are displayed at the 73rd annual Golden Globe Awards nominations at the Beverly Hilton hotel on Thursday, Dec. 10, 2015, in Beverly Hills, Calif. The 73rd annual Golden Globe Awards will be held on Sunday, Jan. 10, 2016. (Photo by Chris Pizzello/Invision/AP)

continue reading…

ג׳ון מיאקה. מלחין יפני בסרט הניו יורקי של הבמאי הישראלי

בסוף השבוע התקיימו שלושה ימי הקלטה לפסקול סרטו החדש של יוסף סידר, ״אופנהיימר״. מלחין הסרט הוא המוזיקאי היפני ג׳וּן מיאקה (Jun Miyake), שאנחנו לא מכירים בארץ אף אחד מהפרויקטים שהוא הלחין לקולנוע ולטלוויזיה ביפן, אבל אנחנו מכירים היטב את אחד הקטעים שלו, שכיכב בטריילר לסרט התעודי ״פינה״ של וים ונדרס. הקטע הזה:

continue reading…

״הגרדיאן״ מדווח על הגניזה של גרדינגר

זה סיפור מדהים בעיניי, תכף תבינו למה. רשת הקולנוע השנייה בגודלה באנגליה, סינוורלד (שמפעילה גם את רשת פיקצ׳רהאוס), החליטה שהיא לא תקרין את ״שמונת השנואים״ בבתי הקולנוע שלה. הסיבה? הרשת החליטה להחרים את טרנטינו ואת סרטו בגלל העובדה שמפיצי הסרט העניקו לרשת אודיאון בלעדיות על הקרנות בווסט-אנד.

מי שמכיר את קולנוע אודיאון לסטר סקוור, גם יכול להבין למה. טרנטינו ומפיציו מציגים שם את ״שמונת השנואים״  בגרסת ה-70 מ״מ, באחד מבתי הקולנוע העתיקים והמפוארים (ועדיין, המשוכללים) בכל אירופה, המכיל 1,800 מקומות. גרסת ה-70 מ״מ מועדפת על ידי היוצרֿ, ועל פי הודעה רשמית של המפיצים, עלויות הקרנת גרסת ה-70 מ״מ רבות, לכן הוחלט לתת לו בלעדיות, ושזה יהיה בית הקולנוע היחיד בווסט-אנד שיציג את הסרט.

כמחאה על כך החליטה כאמור הרשת המתחרה, סינוורלד, להחרים את הסרט ולגנוז אותו בכל 800 בתי הקולנוע שלה ברחבי בריטניה.

עכשיו ודאי תשאלו את עצמכם: איזה בריטי יעשה צעד כה אלים, נקמני, קטנוני, לא הגיוני ולא ג׳נטלמני? ובכן, הוא לא בריטי, הוא ישראלי. מי שעומד בראש רשת סינוורלד בשנתיים האחרונות הוא לא אחד מאשר ידיד הבלוג, מוקי גרדינגר, שאנשי הקולנוע בישראל מכירים אותו מזמן כאדם שהחרמות וגניזות הן טקטיקות העבודה העיקריות שלו. עכשיו הוא מביא את שיטותיו גם לאנגליה.

continue reading…

עשור לסינמסקופ. עיצוב: אמנון וינר

אלה היו יומיים שמחים. חגגנו כאן עשר שנים לבלוג. היה את פוסט העשור הזה. והיה אירוע יפה בסינמטק תל אביב. ובפברואר נחגוג גם בסינמטקים של ירושלים והרצליה. אם תרצו, אז היום ממש – 8.1 – היה היום שבו התחילו עדכוני הבלוג בדיוק לפני עשר שנים. אחת התגובות שאני אוהב לקבל מקוראי הבלוג היא ״למרות שאני לא מסכים/ה אתך, אני אוהב/ת לקרוא אותך״. זה אומר שיש דיון, ולא סתם שיחה בין משוכנעים.

אבל הכי משמח היה לראות את המבקרים העמיתים ואת קוראי הבלוג מתגייסים לכתוב קצת על ביקורת קולנוע. התחלנו עם הבלוג-א-תון, פרויקט פוסטים מרובה משתתפים, על החיים בעיתונות, לפני ואחרי האינטרנט. כדאי לקרוא:

continue reading…

רוני מארה ב״קרול״. מצלמת בעיניים מושפלות (אני חושב שהיא הולכת לזכות באוסקר)

continue reading…

ברוכים הבאים לטבלת המבקרים הראשונה לשנת 2016. ובכן, עונת האוסקר התחילה גם בישראל, עם עלייתם של ״שמונת השנואים״ של טרנטינו (שיהיה ככל הנראה מועמד בעוד שבוע לאוסקרים על הצילום ועל הפסקול) ושל ״קרול״ (שעשוי להיות מועמד על הסרט, הבימוי, שתי השחקניות, הצילום, הפסקול ועיצוב התלבושות).

הנה רעיון לסרט: 12 מבקרי קולנוע נתקעים בבקתה אחת והם צריכים לשוחח ביניהם על סרטו החדש של קוונטין טרנטינו. מי ישרוד ומי ימות? מי ימות מהר ומי ימות בייסורים? דירוג הכוכבים לסרט של טרנטינו נראה כמו תגרת רחוב: מ-1 עד 5, כמעט עם כל תחנה אפשרית בדרך. אין קונסנזוס. לכן הממוצע הוא באמצע, אבל לסרט יש את מעריציו הגדולים ומולם את שמונת שונאיו המובהקים. עם מי מהמבקרים אתם מסכימים כאן?

אגב, שימו לב: ״שמונת השנואים״ מוצג בסינמה סיטי עם הפסקה.

גם ״קרול״ פיצל את המבקרים (מ-2 עד 5 כוכבים), אבל קצת פחות.

אבל מי שגונב משני אלה את ההצגה הוא הסרט העצמאי של ראיין פלק ואנה בודן (״חצי נלסון״), ״מה שקורה במיסיסיפי״, שמצא חן בעיניי מעט המבקרים שצפו בו.

שימו לב לקיאנו-ריבסיזציה תחתית הטבלה: במקום האחרון סרט עם קיאנו ריבס. במקום הלפני אחרון רימייק לסרט שקיאנו ריבס השתתף בו.

ביקורות הקולנוע של יאיר רוה

יצאו מהטבלה: ״הדינוזאור הטוב״, ״סנופי וצ׳רלי בראון״,״לאהוב אותה״ (אחרי חודש בלבד), ״אחותנו הקטנה״ ו״באבא ג׳ון״ (שמכר כ-80 אלף כרטיסים).

continue reading…