ג׳ון מיאקה. מלחין יפני בסרט הניו יורקי של הבמאי הישראלי
בסוף השבוע התקיימו שלושה ימי הקלטה לפסקול סרטו החדש של יוסף סידר, ״אופנהיימר״. מלחין הסרט הוא המוזיקאי היפני ג׳וּן מיאקה (Jun Miyake), שאנחנו לא מכירים בארץ אף אחד מהפרויקטים שהוא הלחין לקולנוע ולטלוויזיה ביפן, אבל אנחנו מכירים היטב את אחד הקטעים שלו, שכיכב בטריילר לסרט התעודי ״פינה״ של וים ונדרס. הקטע הזה:
״הגרדיאן״ מדווח על הגניזה של גרדינגר
זה סיפור מדהים בעיניי, תכף תבינו למה. רשת הקולנוע השנייה בגודלה באנגליה, סינוורלד (שמפעילה גם את רשת פיקצ׳רהאוס), החליטה שהיא לא תקרין את ״שמונת השנואים״ בבתי הקולנוע שלה. הסיבה? הרשת החליטה להחרים את טרנטינו ואת סרטו בגלל העובדה שמפיצי הסרט העניקו לרשת אודיאון בלעדיות על הקרנות בווסט-אנד.
מי שמכיר את קולנוע אודיאון לסטר סקוור, גם יכול להבין למה. טרנטינו ומפיציו מציגים שם את ״שמונת השנואים״ בגרסת ה-70 מ״מ, באחד מבתי הקולנוע העתיקים והמפוארים (ועדיין, המשוכללים) בכל אירופה, המכיל 1,800 מקומות. גרסת ה-70 מ״מ מועדפת על ידי היוצרֿ, ועל פי הודעה רשמית של המפיצים, עלויות הקרנת גרסת ה-70 מ״מ רבות, לכן הוחלט לתת לו בלעדיות, ושזה יהיה בית הקולנוע היחיד בווסט-אנד שיציג את הסרט.
כמחאה על כך החליטה כאמור הרשת המתחרה, סינוורלד, להחרים את הסרט ולגנוז אותו בכל 800 בתי הקולנוע שלה ברחבי בריטניה.
עכשיו ודאי תשאלו את עצמכם: איזה בריטי יעשה צעד כה אלים, נקמני, קטנוני, לא הגיוני ולא ג׳נטלמני? ובכן, הוא לא בריטי, הוא ישראלי. מי שעומד בראש רשת סינוורלד בשנתיים האחרונות הוא לא אחד מאשר ידיד הבלוג, מוקי גרדינגר, שאנשי הקולנוע בישראל מכירים אותו מזמן כאדם שהחרמות וגניזות הן טקטיקות העבודה העיקריות שלו. עכשיו הוא מביא את שיטותיו גם לאנגליה.
עשור לסינמסקופ. עיצוב: אמנון וינר
אלה היו יומיים שמחים. חגגנו כאן עשר שנים לבלוג. היה את פוסט העשור הזה. והיה אירוע יפה בסינמטק תל אביב. ובפברואר נחגוג גם בסינמטקים של ירושלים והרצליה. אם תרצו, אז היום ממש – 8.1 – היה היום שבו התחילו עדכוני הבלוג בדיוק לפני עשר שנים. אחת התגובות שאני אוהב לקבל מקוראי הבלוג היא ״למרות שאני לא מסכים/ה אתך, אני אוהב/ת לקרוא אותך״. זה אומר שיש דיון, ולא סתם שיחה בין משוכנעים.
אבל הכי משמח היה לראות את המבקרים העמיתים ואת קוראי הבלוג מתגייסים לכתוב קצת על ביקורת קולנוע. התחלנו עם הבלוג-א-תון, פרויקט פוסטים מרובה משתתפים, על החיים בעיתונות, לפני ואחרי האינטרנט. כדאי לקרוא:
רוני מארה ב״קרול״. מצלמת בעיניים מושפלות (אני חושב שהיא הולכת לזכות באוסקר)
ברוכים הבאים לטבלת המבקרים הראשונה לשנת 2016. ובכן, עונת האוסקר התחילה גם בישראל, עם עלייתם של ״שמונת השנואים״ של טרנטינו (שיהיה ככל הנראה מועמד בעוד שבוע לאוסקרים על הצילום ועל הפסקול) ושל ״קרול״ (שעשוי להיות מועמד על הסרט, הבימוי, שתי השחקניות, הצילום, הפסקול ועיצוב התלבושות).
הנה רעיון לסרט: 12 מבקרי קולנוע נתקעים בבקתה אחת והם צריכים לשוחח ביניהם על סרטו החדש של קוונטין טרנטינו. מי ישרוד ומי ימות? מי ימות מהר ומי ימות בייסורים? דירוג הכוכבים לסרט של טרנטינו נראה כמו תגרת רחוב: מ-1 עד 5, כמעט עם כל תחנה אפשרית בדרך. אין קונסנזוס. לכן הממוצע הוא באמצע, אבל לסרט יש את מעריציו הגדולים ומולם את שמונת שונאיו המובהקים. עם מי מהמבקרים אתם מסכימים כאן?
אגב, שימו לב: ״שמונת השנואים״ מוצג בסינמה סיטי עם הפסקה.
גם ״קרול״ פיצל את המבקרים (מ-2 עד 5 כוכבים), אבל קצת פחות.
אבל מי שגונב משני אלה את ההצגה הוא הסרט העצמאי של ראיין פלק ואנה בודן (״חצי נלסון״), ״מה שקורה במיסיסיפי״, שמצא חן בעיניי מעט המבקרים שצפו בו.
שימו לב לקיאנו-ריבסיזציה תחתית הטבלה: במקום האחרון סרט עם קיאנו ריבס. במקום הלפני אחרון רימייק לסרט שקיאנו ריבס השתתף בו.
יצאו מהטבלה: ״הדינוזאור הטוב״, ״סנופי וצ׳רלי בראון״,״לאהוב אותה״ (אחרי חודש בלבד), ״אחותנו הקטנה״ ו״באבא ג׳ון״ (שמכר כ-80 אלף כרטיסים).
צילומי ״שמונת השנואים״. בסוף מתברר שהפקת הסרט היתה יותר מרתקת מהסרט עצמו
שמונת השנואים ועשר השנים. טרנטינו החדש כולל קטעים מהפסקול וחגיגות עשור לבלוג בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו או הורידו כאן
״אקס מכינה״. מאיפה הוא צץ?
חשבתם של״קרול״ יש סיכוי אולי לזכות באוסקר? חישבו שוב. דמיינתם את ״מלחמת הכוכבים״ מועמד לאוסקר? הייתם בטוחים ש״חדר״ יהיה מועמד בולט? שכחו מזה. גילדת המפיקים של אמריקה פרסמה הערב את מועמדיה לפרסי סוף השנה ועשתה לכל החזאים בלאגן גדול. זו עוד עדות לכך, שזו שנה שבה אין מועמדים בולטים מובהקים, ופתאום סרטים שאיש לא הימר עליהם צצים. צריך לזכור, ששיטת הבחירה של גילדת המפיקים זהה לשיטת הבחירה של האוסקרים, לכן הפרס הזה מהווה אינדיקטור משמעותי לקראת מה שצפוי ביום חמישי הבא בעת ההכרזה על המועמדים לאוסקר.
הלוגו של סינמסקופ מתוך כרזת ״מציצים״. ביום רביעי הקרוב, בסינמטק
מחר, 6.1, לפני עשר שנים (2006) פורסם הפוסט הראשון בבלוג הזה. זהו הפוסט ה-5,089 בו. השבוע לפני עשרים שנה בדיוק, בסוף השבוע הראשון של ינואר 1996, הושק מדור הקולנוע שלי ב״זמן תל אביב״ ובהברקה של רגע הענקתי לו את השם ״סינמסקופ״. סמיכות התאריכים לא ממש מקרית: השקת הבלוג תוכננה להיות בסמוך ליום ההולדת השירי להשקת מדור הדפוס. כדי לציין את התאריכים האלה אני מזמין אתכם מחר (רביעי) להצטרף אליי לסינמטק תל אביב לראות סרטים ולדבר קצת על ביקורות קולנוע. אם אין לכם מנוי לסינמטק, אני מציע לכם גם כרטיסים בחינם. הפרטים כאן, או בסוף הפוסט הזה.
ולפני שאני מתחיל את הפלאשבק שלי, הזמנתי כמה חברים להשתתף בחגיגה האינטרנטית ולנסות לקיים מעין בלוג-א-תון (מרתון בלוגרים), לעצור רגע את העדכונים השוטפים ולנסות להרהר רגע בדבר הזה שנקרא ״בלוג״, שיש בו משהו שדומה יותר לאובססיה מאשר לקריירה אז הנה:
תומר קמרלינג (שהחליף אותי ב״פנאי פלוס״) נע בין הבלוג לדפוס ומנסה לברר מה עושה מבקר קולנוע.
עידו קינן הוסיף מילים בבלוג שלו ובתוכנית הרדיו הגל״צית שלו, ״רבע לדיגיטל״
בנימין טוביאס מ״חדיעות אחרונות״ בינתיים לא מוכן לעזוב את הפרינט לטובת הבלוגים
אורון שמיר מ״סריטה״ מוכן כבר לחסל סופית את הפרינט ולעבור לגור סופית באינטרנט
ועכשיו אני. אלה תולדות. אני כותב את כל הפירוט הזה עכשיו, כי אני מפחד שבחגיגות העשרים ל״סינמסקופ״ הבלוג אני כבר לא אזכור את כל זה.
״מפגשים מהסוג השלישי״ שצילם וילמוש זיגמונד
אמש התבשרנו שווילמוש זיגמונד, אחד מצלמי הקולנוע הענקיים של הוליווד בשנות השבעים, הלך לעולמו ב-1 בינואר. הוא היה בן 85. זיגמונד, זוכה האוסקר על צילום ״מפגשים מהסוג השלישי״, צילם בשנות השבעים כמה מהסרטים הכי טובים, והכי יפים של סטיבן ספילברג, רוברט אלטמן, מייקל צ׳ימינו ובריאן דה-פלמה.
הלוגו של סינמסקופ מתוך כרזת ״מציצים״. ביום רביעי הקרוב, בסינמטק
נתחיל עם חגיגות יום הולדת: השבוע אני מציין יום הולדת עשר לבלוג הזה, ״סינמסקופ״, שאותו אתם קוראים. הפוסט הראשון עלה ב-6.1.2006, אבל הפוסט אמיתי הראשון עלה ב-8.1.2006. בהתחלה חשבתי שאעלה פוסט אחד בשבוע, מעין מגזין, אבל מהר מאוד הבנתי שהדבר הזה שנקרא ״בלוג״ חזק ממני, והעדכונים הלכו ונהיו תכופים יותר – כל שלושה ימים, כל יומיים, כל יום, פעמיים ביום. בשבוע הבא גם אציין יום הולדת 20 (עשרים שנה!) למדור הדפוס ״סינמסקופ״, שהבלוג הוא בעצם הספין-אוף שלו. מדור הדפוס נולד בתחילת ינואר 1996 ב״זמן תל אביב״, עבר בסוף 1999 ל״העיר״ ובאמצע 2005 ל״פנאי פלוס״. מאז שעזבתי את ״פנאי פלוס״ במאי 2014, אין יותר את ״סינמסקופ״ בדפוס, רק און ליין.
אז איך אני חוגג? תמצאו כאן בשבוע הקרוב פוסטים חגיגיים שלי ושל אורחים. ויש גם שני אירועים, ואתם מוזמנים להם. רשמו לפניכם: ביום רביעי (6.1) בסינמטק תל אביב שני דברים.
תגובות אחרונות