אם שרי התרבות היו טורחים לצפות בסרטים הישראליים לפני שהם מבקרים אותם הם היו מגלים שרובם דווקא ימניים ומשרתים את האג'נדה שלהם
אחד הדברים שהכי מקפיצים לי את הפיוז זו צנזורה. בכל פעם שמישהו מנסה להשתיק יצירה, לבטל אותה או למנוע ממנה להיות מוצגת, כל הגוף שלי נדרך ונכנס למצב של מגננה. מצד אחד, זו מחמאה אדירה לאמנות הקולנוע: מתברר שפוליטיקאים לוקחים קולנוע באופן מאוד רציני ומאמינים שיש בכוחו של סרט להסיט ולחנך. זו גישה מאוד רדוקטיבית למעשה האמנות, אבל היא רק מעידה עד כמה כוח יש ליצירה, ולא זאת שנעשית לצרכי תעמולה. הצנזורה, אגב, אינה נחלת הימין. תרבות הביטול היא עדות לצנזורה מצד שמאל, או ניסיון לחנך יוצרים וצופים שיש נושאים שהם עדיין (או שוב) טאבו.
תגובות אחרונות