אסי דיין. 21.7.2013. צילום: אלירן קנולר

ב-21 ביולי 2013, לפני שמונה חודשים, הגיע אסי דיין לאולפן שלנו להתראיין לסדרה התיעודית, ״חגיגה לעיניים, סיפורו של הקולנוע הישראלי״ של ערוץ 1 (הסדרה מיועדת לשידור בסוף השנה). במשך כמה שעות טובות עברנו איתו סרט סרט.  בימים האחרונים התקיימו משמרות העריכה של פרק 5, בו לדיין יש תפקיד מרכזי סביב ״החיים על פי אגפא״. אז ביקשתי מאריק ברנשטיין, מפיק הסדרה, ומנואית גבע, שיושבת בחדר העריכה, שיתלשו קטע קטן מתוך הפרק, ככה, לפני עריכה סופית, ובלי און-ליין, לזכרו של דיין. האמת היא, שכל סצינה שנבחר מסרט של דיין וכל פסקה שנוציא מראיונות איתו כמעט תמיד יסובו סביב המוות. זה היה הנושא שהעסיק אותו עוד כיוצר צעיר (שסרטו הראשון כבמאי נקרא ״הזמנה לרצח״ וסרטו השני, ״חגיגה לעיניים״, עוסק במשורר שמנסה להתאבד), ואף יותר מכך כיוצר מבוגר. כך שכל משפט של דיין נשמע היום כמו ״נבואה״.

אז הנה, שתי דקות עם אסי דיין, על סידורים ופרוצדורות, טרי-טרי מהמאפייה:

continue reading…

אסי דיין בביתו. צילום סלולרי: נוני גפן

תכף הטקסט הקצר ששלח לי השחקן והבמאי נוני גפן על אסי דיין ולזכרו. אבל לפני כן, קצת קונטקסט: אחד הדברים שאני מחפש באופן נואש בתולדות הקולנוע הישראלי הוא מידה מסוימת של המשכיות, למצוא רמזים לכך שדור אחד מכיר את פועלו של הדור שבא לפניו וממשיך את דרכו. זה לא קרה הרבה בקולנוע הישראלי, בו לא אחת העדיפו היוצרים המקומיים להמשיך את דרכם של גיבוריהם מהעולם, ולהתעלם ממה שנעשה לפני כן כאן בארץ. לכן, כשאסי דיין ונפתלי אלטר חיפשו במאי לסרטם הראשון כבמאים/תסריטאים, ״חצי חצי״, עצם הפנייה שלהם לבועז דוידזון היא אמירה שהם רואים בעצמם מעין ממשיכי דרכם של אנשי חבורת ״לול״, שדוידזון היה במאי הבית שלהם (ב״שבלול״ וב״לול״). למרות שבשיחה שלי עם דוידזון, הוא סיפר שדיין – שהיה ב-1970 אחד האנשים היפים והמפורסמים בעולם, בזכות העובדה שהיה בנו של משה דיין, גיבור מלחמת ששת הימים, ושחקן קולנוע בסרטים בינלאומיים – אמר לו שהוא לא מחבב את אנשי חבורת ״לול״, ״כי הם חשישניקים״. משפט ששנים אחר כך יקבל הדהוד אירוני. לא חיבב אולי, אבל כנראה העריך. כי גם אם הבחירה בדוידזון יכולה להיחשב צירוף מקרים תמים, הרי שהעובדה שהלהיט הכי גדול שלו הוא סרט עם הגשש החיוור – ובכך הוא נכנס לנעליו של אורי זהר, שהיה הבמאי הקבוע של הגששים בסוף שנות הששים, ושהסרט הכי מצליח של זוהר הוא ״השכונה שלנו״, סרט המבוסס על מערכוני הגשש, ממש כמו ״גבעת חלפון״ . אז אסי דיין, לדעתי באופן מאוד מודע ומחושב, למעשה ראה את עצמו כמעין ממשיך דרך ויורש לאורי זהר, שבתחילת שנות השבעים נדמה היה שהקריירה הקולנועית שלו הולכת ודועכת.

עם ״לא בתל אביב״, סרט פרוע וניהיליסטי עם לב של זהב וחוש הומור אפל, הציב את עצמו נוני גפן – שחקן שהפך לתסריטאי ובמאי – כממשיך דרך אפשרי של דיין. תחושה שהפכה למציאות, כשגפן פנה לדיין שישמש עורך התסריט שלו בסרטו הבא, ״למה פיל?״, שנמצא בשלבי הפקה ראשונים (אחרי אישור התסריט להפקה בקרנות הקולנוע).

הנה, מתוך ימים של עבודה משותפת, טקסט שכתב גפן הבוקר, על רגע אחד מתוך ההיכרות שלו עם אסי דיין:

continue reading…

בעוד כשעה היה אמור אסי דיין להגיע לסט צילומים בקולנוע רב חן התל אביב ולהצטלם לסצינה אחת מתוך פרויקט סרטים קצרים בהפקת בית הספר לקולנוע סם שפיגל, שהוא היה אחד המשתתפים בו. לאור הנסיבות, הסצינה הזאת בוטלה, אבל הצילומים נמשכים ברגעים אלה כרגיל. ההצגה חייבת להימשך.

אלונה רפואה וסתיו מירון, סטודנטיות לקולנוע בבית הספר סם  שפיגל, מפיקות בחודשים האחרונים פרויקט מסקרן מאוד בשם ״מכתב אהבה לקולנוע״, בו עשרה במאים ישראליים מביימים סרט קצר של כשלוש דקות, שהוא סיפור אישי או זיכרון הקשור לאהבת הקולנוע שלהם. בין הבמאים המשתתפים: אבי נשר, הגר בן אשר, דרור שאול, תאופיק אבו-וואיל, ערן ריקליס ועוד.

אסי דיין תרם לפרויקט רעיון וסיפור,
continue reading…

אסי דיין. ברוך (אסי) דיין האמת. צילום: אלירן קנולר

אין הרבה אנשי קולנוע בארץ שמותם יגיע לכותרות הראשיות. אסי דיין היה הנדיר שבהם, וכנראה אחד מאנשי התרבות המוכרים ביותר בארץ, ומותו הלילה הוא בה בעת הלם והפתעה מוחלטים, ומצד שני גם ההפך הגמור: אסי דיין רקד כל כך הרבה ריקודים עם המוות בחייו וביצירתו, שנדמה שזהו נס שהוא הגיע לגיל 68.

היו כמה וכמה אסי דיינים.
continue reading…

השחקן הבריטי בוב הוסקינס הלך אתמול לעולמו מדלקת ריאות, כך פורסם לפני שעה קלה. הוא היה בן 71. הוסקינס פרש ממשחק לפני שנתיים אחרי שאובחן במלחמת הפרקינסון.

הוסקינס הוא אחד מאותם שחקנים שעליהם צריך להגיד ״זה לא יאמן שהוא נהיה כוכב קולנוע״. אבל כך היה, עם רצף של סרטים אהובים, מסוגים שונים, בשנות השמונים והתשעים, הוסקינס גם הפך למושא אהבתה של שר ב״בתולות ים״ וגם לכוכב סרטי ילדים ב״מי הפליל את רוג׳ר ראביט״.

הןסקינס עבד באלמוניות חרוצה בטלוויזיה ובקולנוע הבריטי למשך רוב שנות השבעים, עד שהתחיל להתבלט, לא מעט בזכות התפקיד הראשי שלו ב״יום שישי הארור״ מ-1980, שם הוא גילם גנגסטר, טייפקאסט שדבק בו כמה שנים. משם התחילו המלהקים והבמאים לשים אליו לב: ״ברזיל״, ״מועדון הכותנה״ ו״החומה״. על תפקידו ב״מונה ליזה״ של ניל ג׳ורדן הוא היה מועמד לאוסקר ב-1986.

ומשם לתפקידים שכבר פרסמו אותו בכל העולם: ״רוג׳ר ראביט״ של רוברט זמקיס, ״הוק״ של סטיבן ספילברג ו״בתולות ים״ של ריצ׳רד בנג׳מין, לצד ווינונה ריידר ושר.

הוא המשיך לעבוד רצוף לאורך שנות ה-90 וה-2000 (כולל בסרט של הספייס גירלס בתפקיד עצמו), אבל אף אחד מהסרטים הבאים שלו לא הותיר חותם כמו שאלה שעשה בין 1980 ל-1990.

אופס

קוראי הבלוג הוסיפו לי כמה עדכונים בהמשך לכמה פוסטים מהימים האחרונים:

1. בהמשך לפוסט שלי על הטריילר של ״Boyhood״ של ריצ׳רד לינקלייטר: קיבלתי עדכון שג.ג יפיצו את הסרט בארץ באוקטובר.

2. בהמשך לפוסט מאתמול על הגעתו הצפויה של הבמאי הקוריאני הכביר קים ג׳י-וון לפסטיבל סרטי הסטודנטים, אני שומע שמועה שבמקביל לכל זה, אנשי פסטיבל ירושלים מנסים להביא אליהם את פארק צ׳ן-ווק.

3. אפרופו פסטיבל ירושלים: לפני כמה חודשים שידכתי ביניהם ובין אייבל פררה, שהביע עניין לחזור לירושלים, שם צילם את סרטו ״מארי״. מעניין אם קרה עם זה משהו. כשראיינתי את פררה על סרטו הקודם, הוא סיפר לי שסרטו הבא, ״ברוך הבא לניו יורק״, על פרשת דומיניק שטראוס קאהן, יוקרן בבכורה בפסטיבל קאן. בינתיים אין לסרט זכר בפסטיבל, אבל מפיציו כבר הודיעו שבמקום להפיץ אותו מסחרית בבתי הקולנוע בצרפת הוא יופץ שם רק באינטרנט. אם הוא מופץ באינטרנט ולא ייכנס ברגע האחרון לקאן, זה די מעיד על מה כולם חושבים על איכות הסרט, למרבה הצער.

4. וגם התמונה בראש הפוסט הגיעה מאחד מקבועי הבלוג, ומציגה טעות איות חמודה ומצחיקה המופיעה בסוף הטריילר שהעלו אנשי קולנוע לב ל״נימפומנית״ של לארס פון טרייר (או לארס פון טריילר).

״חיים מתוקים-מרירים״, הסרט האהוב עליי של קים ג׳י-וון, אורח פסטיבל הסטודנטים

זו הולכת להיות שנה מאוד מעניינת בזירת הפסטיבלים בארץ. כולם עומדים ומחכים לראות מה יקרה בפסטיבל ירושלים, שהיה באופן מסורתי הפסטיבל שהצליח למשוך אליו את הסרטים הבולטים ביותר של השנה, וכך גם את האורחים. האם צוות הפסטיבל החדש יצליח לשחזר את הישגיו של צוות המקימים? מה שברור, בשנים האחרונות – והשנה זה בולט במיוחד – יש לפסטיבל ירושלים תחרות עזה. אם עד כה התחרות היתה מול פסטיבל חיפה, השנה יש כבר תחרות מסעירה למדי בזירה התיעודית מול דוקאביב, ועכשיו גם פסטיבל סרטי הסטודנטים פותח מבערים וחושף רשימת אורחים שגורמים לפיו של הסינפיל המצוי לרייר כהוגן.

מי האורחים שיגיעו ב-31 במאי לפסטיבל? שימו לב:

continue reading…

ג׳יי.ג׳יי אברמס משוחח עם הריסון פורד ומתעלם משאר שחקני ״מלחמת הכוכבים 7״ (לחצו להגדלה)

אנשי לוקאספילם ודיסני חשפו לפני שעה קלה את הליהוק הסופי ל״מלחמת הכוכבים 7״. הם העלו את התמונה הנ״ל ואת רשימת השחקנים לדף הפייסבוק הרשמי של ״מלחמת הכוכבים״.

אם תלחצו על התמונה הנ״ל להגדילה, תזהו את הצוות כולו: continue reading…

ספילברג

סטיבן ספילברג הוא במאי שעובד בתקופות של פרצי יצירה. בין 1997 ל-2005, למשל, הוא ביים תשעה סרטים. כמעט סרט בשנה, ולפעמים שניים בשנה אחת. מצד שני, אחת לכמה שנים הוא קצת נעלם. זה תמיד מרתק אותי לעקוב אחר התקופות האלה שבהם נראה לנו, מנקודת מבט תקשורתית, שספילברג נמצא בהפוגה. נראה לי שאלה הימים הכי צפופים שלו. בכל פעם שאנחנו קוראים כותרת ״סטיבן ספילברג מתכנן לביים את…״ אני מבין שמדובר בסופו של תהליך פיתוח שנמשך חודשים, עד שספילברג מצמיד את שמו לסרט עתידי. ואז, מרגע שיש את הכותרת, מתחיל השלב הפומבי יותר של העבודה על הסרט והמעקב התקשורתי עליו.

חלפה שנה וקצת מאז שספילברג הוציא את סרטו האחרון כבמאי, ״לינקולן״. ועל פי רוב, כשסרט אחד יוצא, אנחנו יודעים שהוא כבר עובד על סרט נוסף. לעיתים קרובות, כשסרט אחד יוצא הוא כבר בצילומים של הסרט הבא. אבל לא הפעם. continue reading…

פסטיבל ירושלים, שלום. הנידון: ״Boyhood״ של ריצ׳רד לינקלייטר, האורח שלכם מהשנה שעברה. תוכן ההודעה: אני אהיה מאוד מאוד (מאוד) מאוכזב אם הסרט הזה שלו לא יהיה אצלכם. הנה הטריילר:

continue reading…