אסי דיין בביתו. צילום סלולרי: נוני גפן
תכף הטקסט הקצר ששלח לי השחקן והבמאי נוני גפן על אסי דיין ולזכרו. אבל לפני כן, קצת קונטקסט: אחד הדברים שאני מחפש באופן נואש בתולדות הקולנוע הישראלי הוא מידה מסוימת של המשכיות, למצוא רמזים לכך שדור אחד מכיר את פועלו של הדור שבא לפניו וממשיך את דרכו. זה לא קרה הרבה בקולנוע הישראלי, בו לא אחת העדיפו היוצרים המקומיים להמשיך את דרכם של גיבוריהם מהעולם, ולהתעלם ממה שנעשה לפני כן כאן בארץ. לכן, כשאסי דיין ונפתלי אלטר חיפשו במאי לסרטם הראשון כבמאים/תסריטאים, ״חצי חצי״, עצם הפנייה שלהם לבועז דוידזון היא אמירה שהם רואים בעצמם מעין ממשיכי דרכם של אנשי חבורת ״לול״, שדוידזון היה במאי הבית שלהם (ב״שבלול״ וב״לול״). למרות שבשיחה שלי עם דוידזון, הוא סיפר שדיין – שהיה ב-1970 אחד האנשים היפים והמפורסמים בעולם, בזכות העובדה שהיה בנו של משה דיין, גיבור מלחמת ששת הימים, ושחקן קולנוע בסרטים בינלאומיים – אמר לו שהוא לא מחבב את אנשי חבורת ״לול״, ״כי הם חשישניקים״. משפט ששנים אחר כך יקבל הדהוד אירוני. לא חיבב אולי, אבל כנראה העריך. כי גם אם הבחירה בדוידזון יכולה להיחשב צירוף מקרים תמים, הרי שהעובדה שהלהיט הכי גדול שלו הוא סרט עם הגשש החיוור – ובכך הוא נכנס לנעליו של אורי זהר, שהיה הבמאי הקבוע של הגששים בסוף שנות הששים, ושהסרט הכי מצליח של זוהר הוא ״השכונה שלנו״, סרט המבוסס על מערכוני הגשש, ממש כמו ״גבעת חלפון״ . אז אסי דיין, לדעתי באופן מאוד מודע ומחושב, למעשה ראה את עצמו כמעין ממשיך דרך ויורש לאורי זהר, שבתחילת שנות השבעים נדמה היה שהקריירה הקולנועית שלו הולכת ודועכת.
עם ״לא בתל אביב״, סרט פרוע וניהיליסטי עם לב של זהב וחוש הומור אפל, הציב את עצמו נוני גפן – שחקן שהפך לתסריטאי ובמאי – כממשיך דרך אפשרי של דיין. תחושה שהפכה למציאות, כשגפן פנה לדיין שישמש עורך התסריט שלו בסרטו הבא, ״למה פיל?״, שנמצא בשלבי הפקה ראשונים (אחרי אישור התסריט להפקה בקרנות הקולנוע).
הנה, מתוך ימים של עבודה משותפת, טקסט שכתב גפן הבוקר, על רגע אחד מתוך ההיכרות שלו עם אסי דיין:
continue reading…
תגובות אחרונות