סלבוי ז׳יזק בתוך ״תפוז מכאני״. ״מדריך הסוטה לאידיאולוגיה״
פסטיבל דוקאביב (שייפתח הערב, חמישי) יציג שני סרטים שמנסים לתרגם לתמונות קלות לעיכול מושגים בפילוסופיה העכשווית. הראשון והמרשים מבין השניים הוא:
התוכניה של פסטיבל לוס אנג׳לס פורסמה הערב. לאו דווקא הפסטיבל הכי חשוב באמריקה, חוץ מהעובדה שהם מצליחים להשיג בכורות עולמיות שפסטיבלים אחרים היו הורגים בשבילם. כמו למשל הבכורה העולמית ל״ג׳רזי בויז״, הסרט החדש של קלינט איסטווד (עיבוד ללהיט ברודוויי), שינעל את הפסטיבל. או הקרנה של ״ג׳ימי״, הביוגרפיה על ג׳ימי הנדריקס שביים ג׳ון רידלי (הזוכה הטרי באוסקר לתסריט מעובד על ״12 שנים של עבדות״). מצד שני, ״רכבת השלג״ של בונג ג׳ון-הו, שבישראל כבר עלה וירד, יהיה סרט הפתיחה.
אבל האנקדוטה המעניינת לגבי הפסטיבל הזה (שייפתח באמצע יוני) היא העובדה שיש לו גם continue reading…
ג׳ואל מקהייל צוחק על וושינגטון בפניה
חג שמח. בלילה שבין שבת לראשון התקיימה בוושינגטון ארוחת הערב המסורתית של תא הכתבים של הבית הלבן. הווידיאואים עלו כשכבר התחיל יום הזכרון בארץ, אז הנה – בעיכוב – מנת ההומור שלנו ליום העצמאות. תא הכתבים הזה ציין מאה שנים להקמתו, וארוחת הערב הזאת הפכה, עם השנים, לאירוע שבו הפוליטיקאים נפגשים עם העיתונאים ועם מיטב שחקני, מפיקי ובמאי הוליווד. לא ברור איך הם הצטרפו למסיבה הזאת, אבל נגיד שזה האירוע שבו וושינגטון פוגשת את התקשורת בנסיבות חברתיות, אותה תקשורת שאמורה להיות המבקרת של השלטון בשאר הימים.
אפשר להגיד שזה אירוע של ליקוקים הדדיים, של שבירת דיסטאנס, אבל אני דווקא רואה את החן שבאירוע הזה: continue reading…
הערב יתחילו שידוריו של ערוץ יס קולנוע ישראלי (ערוץ 6 בממיר של יס). ארבעה סרטים ישיקו את הערוץ הערב. ארבעה סרטים של שני יוצרים: ״פלאות״ ו״סוף העולם שמאלה״ של אבי נשר; ו״איים אבודים״ ו״אהבה קולומביאנית״ של רשף לוי (את ״אהבה קולומביאנית״ ביים שי כנות לפי תסריט של לוי).
לפני חמש שנים, בערב יום העצמאות 2009, פרסמתי ב״פנאי פלוס״ ראיון משותף עם נשר ולוי. לוי היה רגע אחרי ״איים אבודים״, נשר היה לפני ״פעם הייתי״, ומשהו בנתיב הקולנועי שלוי בחר בו, הזכיר לי את נשר. כך שאם תרצו, לפני שש שנים כבר חזיתי שהשניים יהוו תפריט יום עצמאות לערב הקרנות עתידי. בשיחה הזאת לוי אומר, כבר בפתיחה, שהחלום שלו הוא שסרטיו יוקרנו ביום העצמאות, כמו ״הלהקה״. הערב, מתברר, הוא יגשים את החלום הזה.
עד היום הראיון הזה היה קבור בגרסה הקודמת של הבלוג מימי אורנג׳, והערב – לכבוד הקרנת סרטיהם – הגיע הזמן לשלוף אותו מהארכיון ולפרסם אותו שנית. זהירות, זה ארוך נורא.
=================
פורסם ב״פנאי פלוס״, מאי 2009 (בגרסה מקוצרת)
את נשר ולוי פגשתי בד"ר שקשוקה כשבועיים לפני פסח. "פנאי פלוס" ארגנו את הפרויקט השנתי שלהם שבו יוצר צעיר משוחח עם יוצר מבוגר. בחרנו ברשף לוי, והוא בחר באבי נשר כבן שיחה. לוי יליד 1972, נשר יליד 1953. אני שמחתי. אהבתי העצומה לאבי נשר ולקולנוע שלו מתועדת היטב, ושמחתי על עוד הזדמנות לראיון איתו. ולוי הפתיע אותי מאוד בשנה שעברה עם "איים אבודים" שלו. יש משהו דומה בגישה של שניהם לקולנוע, לפחות כפי שהיא השתקפה ב"איים אבודים". השיחה ביניהם היתה מרתקת, והכימיה היתה מצוינת.
הנה התמליל הכמעט מלא של השיחה במלואה. יש בשיחה הזאת המון רגעים נדירים של כנות, ופרשנויות יפות, ואנקדוטות נפלאות (אל תחמיצו את הסיפור של נשר על אפרים קישון):
את לוח ההנצחה הזה, לזכרו של הבמאי דוד פרלוב, קבעו בימים האחרונים בכניסה למגדל המגורים מעל לונדון מיניסטור, שדרות שאול המלך 4, תל אביב. ביום שלישי הבא, 13.5, ב-17:30 יתקיים טקס הסרת הלוט מהשלט, בנוכחות ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, משפחת פרלוב ותלמידיו. מכיוון שזה ממש על הרחוב (ליד הסופרפארם), אני מניח שכל מוקירי זכרו של פרלוב יוכלו להתקבץ לאזכרה אד-הוק, במלאת עשר שנים וארבעה חודשים וחצי לפטירתו. פרלוב הוא אחד האנשים שאני גאה להגדיר כ״מורי ורבי״, אבל אני יודע שאני לא בודד בזה, יש המון מתלמידיו של פרלוב שרואים בו מורם ורבם.
אני יודע שכשהתחילו לחשוב על קביעת לוח ההנצחה הזה היתה התלבטות מסוימת: האם למקם אותו בשדרות דוד המלך, בבניין בו גר פרלוב ב-26 שנותיו האחרונות, או בבניין ברחוב מאנה 13, בו הוא גר ב-12 השנים שלפני כן, ושמחלון הדירה הזאת נפתח סרטו, ״יומן״. מי שבחר לבסוף בשד׳ שאול המלך בחר נכון: למרות ש״יומן״ התחיל את צילומיו ברחוב מאנה, עיקר העבודה עליו נעשה בשד׳ שאול המלך.
למעשה, המגדל מעל לונדון מיניסטור הוא
continue reading…
״מסע אלונקות״. גוב/מושונוב
בול בזמן ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל יוצא בדי.וי.די הסרט ״מסע אלונקות״ שביים ג׳אד נאמן ב-1977. הסרט שגילה קבוצה צעירה ומבטיחה של שחקנים: גידי גוב (כבר כוכב במות בזכות כוורת), מוני מושונוב, דליק ווליניץ, דבל׳ה גליקמן ושלמה בראבא – חמישיית שחקנים שתעבור במלואה שנה אחר כך לאולפני הטלוויזיה החינוכית (הלימודית דאז) כמנחי ״זהו זה״. ב״מסע אלונקות״ גילם גוב מ״פ טירונים בצנחנים שיחסו הנוקשה כלפי אחד הטירונים (מושונוב) מביא להתאבדותו באמצע תרגיל באש חיה. מי שהיה שותף לכתיבת הדיאלוגים ולשאר מטלות בסרט היה סטודנט צעיר לקולנוע בשם רנן שור. כעת, 37 שנים אחר כך, היה זה שור שהציג את הסרט באירוע ההשקה למהדורת הדי.וי.די. הנה, באדיבותו של שור, הדברים שנשא מעל במת הסינמטק לפני כעשרה ימים:
מישל עזרא ספרא ויוניו
את הסיפור שעבר ״מפריח היונים״, סרטו של ניסים דיין על פי ספרו של אלי עמיר, בשלושת השבועות מאז יצא ניתן לתמצת בשלוש תמונות קטנות.
הראשונה, מה-11.4, יום אחרי יציאת הסרט למסכים:
באיחור של יום, ובכל זאת. כי היו כמה סרטים – מאוד ספורים – שהיו ראויים לציון בחודש החולף. אירועי אסי דיין ז״ל, שנחתו עלינו אתמול, מנעו ממני להעלות כמדי 1 לחודש את המדור הקבוע לסיכום החודש שזה עתה תם. ולא רק אסי דיין. אפריל היה חודש דרמטי בתולדות כותב שורות אלה. לפני כחודש בישרתי כאן על החלטתי לעזוב את ״פנאי פלוס״ אחרי תשע שנים שם. ובכן, אתמול – 1 במאי – זה נכנס רשמית לתוקף. אני עכשיו, כמו שאומרים, ״בין עבודות״.
זה הלוגו שליווה את המדור שלי בדפוס ב״פנאי פלוס״ בשנים האחרונות. היה שלום לוגו.
מי שהחליף אותי ב״פנאי פלוס״ הוא תומר קמרלינג, איש ״בלייזר״, ומבקר עם לב גדול, שריגש אותי בפסקת הפתיחה של ביקורת הבכורה שלו בעיתון.
אבל אל דאגה, עושה רושם שיהיה בסדר. בחודש האחרון, במקום ללכת לסרטים, הסתובבתי בין מערכות כלי תקשורת שונים, ונפגשתי עם כמה וכמה אנשים (נפלאים, אני חייב להודות. ברגע שאבחר במקום אחד ליבי נשבר לחשוב שלא אוכל לעבוד עם האחרים. נקשרתי כבר לכולם) שהציעו כל מיני הצעות לגבי עתיד המדור והבלוג. אני מניח שממש בשבוע-שבועיים הקרובים לא יהיה לי מנוס אלא לקבל החלטה ולחזור לקצב עבודה סדיר. מפה לשם, יש כמה מיזמים חדשים שנרקמים ושמאוד מרגשים אותי ושעליהם נעדכן ממש בקרוב.
כל זה בא לומר שבחודש האחרון הייתי קצת עצלן. לא כתבתי מספיק על סרטים. בעיקר אני מצטער שלא הצלחתי להושיב את עצמי לכתוב על ״ספיידרמן המופלא 2״, סרט שהיה מהנה בחציו, אבל מבולגן ברובו. בהזדמנות.
וכן, חוששני שחוץ מהסרט שנמצא במקום הראשון ברשימת הסרטים הטובים של אפריל, סרט שממש חיבבתי, לא באמת היו סרטים טובים החודש (אפילו להפך, רוב הסרטים היו ממש מאכזבים). מקסימום ״נחמדים״ או ״כיפיים״, לא יותר מזה.
הנה מצעד סרטי החודש:
השיתוק נמשך. השבוע שבין יום השואה ויום הזיכרון מחזיר את מצב בתי הקולנוע בישראל אחורנית בזמן, לעידן טרום-הוליוודי. בתי הקולנוע יהיו סגורים גם השבוע לערב אחד (ראשון בערב). וכך, הסרט הבולט ביותר שמופץ בסוף השבוע הוא ״אנשים כתומים״ של חנה אזולאי-הספרי, סרט שאני ממש חיבבתי, ולצידו ״המחברת הגדולה״, סרט הונגרי על פי ספרה של אגתה קריסטוף (שני הסרטים הוצגו בבכורה בפסטיבל חיפה). גם ״רוץ ילד רוץ״, עיבוד גרמני לספרו של אורי אורלב, יצא אתמול (אבל לא נכנס לטבלת המבקרים), כך שבבתי הקולנוע יום השואה ממשיך.
יש לנו היום לא מעט עדכונים מהקופות. אבל קודם הטבלה:
תגובות אחרונות