יעל אבקסיס ותאופיק ברהום ב״ערבים רוקדים״ של ערן ריקליס וסייד קשוע. צילום: איתן ריקליס

מי שעוקב אחרי הבלוג הזה מספיק זמן יודע שפסטיבלי קולנוע הם זמן האקשן שלי (חוץ מהאוסקרים). מי השיג את מי, אילו החלטות רפרטואריות התקבלו, מה הדינמיקה הפנימית בין הפסטיבלים ובין המפיצים, מי הולך לאן, מי בחר במה. זה מעניין אותי. והשנה אני עם אוזניים זקורות ודרוכות לקראת פסטיבל ירושלים: צוות חדש לחלוטין, וצעיר למדי, של אנשים נכנס שם לפעולה – נועה רגב המנכ״לית, ניר בכר סמנכ״ל הכספים ואלעד סמורזיק, המנהל האמנותי. ואני כמובן דרוך לראות איך הצוות הזה יצליח לתפעל את מה שהיה בכיר פסטיבלי הקולנוע של ישראל. הדיווחים מהשטח מדברים על מלחמות עזות על סרטים בין כל הפסטיבלים, שמנצלים את העובדה שוותיקי ירושלים כבר לא שם כדי להשיג סרטים ויוצרים שעד כה היו מזוהים עם פסטיבל ירושלים.

ואם הודעת הפתיחה של הפסטיבל היא איזושהי אינדיקציה למה שצפוי שם, אני מאוד מרוצה.

פתיחת הפסטיבל ב-10 ביולי בבריכת הסולטן, תהיה עם הקרנת הבכורה העולמית continue reading…

גפן גנני ב״סופעולם״ של רוני קידר

אתמול פרסמנו את רשימת הבכורות שיוצגו במשבצות הפריים-טיים של פסטיבל קולנוע דרום (שייפתח ב-8 ביוני). אבל בארבע השנים האחרונות המסגרת הכי מעניינת בפסטיבל קולנוע דרום היא זו המוקדשת לבכורות של סרטים עצמאיים. הקרנות החצות של הסרטים האלה הפכו בשנים האחרונות לא רק לפופולריות מאוד, אלא גם לבית גידול לסרטי פולחן.

והשנה חידוש: רוני קידר חוזרת למנה שניה. שלוש שנים אחרי שגילינו continue reading…

אלירז שדה ב"בן זקן" של אפרת כורם

פסטיבל קולנוע דרום, המופק על ידי המחלקה לקולנוע במכללת ספיר ומתקיים בסינמטק שדרות (וכל ההקרנות בו בחינם), ייפתח השנה ב-8 ביוני (מיד עם נעילת פסטיבל סרטי הסטודנטים המופק על ידי החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב). הבוקר נחשפים שמות הסרטים שיעמדו במרכז הפסטיבל.

"אפס ביחסי אנוש", של טליה לביא, זוכה פסטיבל טרייבקה יקבל את

continue reading…

"הנסיך הירוק״. צילום: האנס פרום

continue reading…

זה מה שקורה למי שבוחר שם נדוש ומשומש לסרט שלו: לא רק הצופים מתבלבלים, גם בתי הקולנוע כבר לא מבדילים מי זה מי. ולראיה: ״האשה האחרת״. סרטו של ניק קאסאבטס עם קמרון דיאז מצליח לא רע בבתי הקולנוע בארץ, אבל מי שהזמין אליו כרטיסים השבוע באתר של סינמה סיטי גילה שמערכת המחשב התבלבלה ומשכה לתצוגה את הסרט הקודם שנקרא ״האשה האחרת״: דרמה עם נטלי פורטמן מ-2009. ככה זה נראה באתר:

״בורג״ של שירה גפן

אוקיי, השגתם את תשומת הלב שלי. אם התקציר הראשוני של הסרט – אשה ישראלית ואשה פלסטינית מחליפות תפקידים ונכנסות האחת לחייה של השנייה – היה קצת מדאיג; ואם העובדה שאת הסרט מביימת שירה גפן ללא אתגר קרת (שאיתו ביימה את ״מדוזות״ הנפלא) עוררה בי חששות, הרי שהטריילר הזה, שהופץ הערב, שם את ״בורג״ גבוה ברשימת הסרטים המסקרנים של השנה. הטריילר ערוך נהדר (יהונתן גופרינקל עשה זאת שוב, אחרי הטריילר שלו ל״ההיא שחוזרת הביתה״). ולמרות שהכותרות בטריילר מזכירות לקונים הפוטנציאליים שהסרט מגיע מאת היוצרת זוכת מצלמת הזהב של ״מדוזות״, הטריילר עצמו אמור להזכיר לנו מאוד את ״הערת שוליים״ (דבר שמתחזק כששמים לב שהמלחין עמית פוזננסקי והמעצב ערד שאואט, שעבדו בסרטו של יוסף סידר, נמצאים גם כאן. ושהטריילר הזה, המיועד בראש ובראשונה למפיצים בינלאומיים, הופץ קודם כל ל״וראייטי״ על ידי נשות ״ווסט-אנד״, החברה של שרון הראל, שהיתה חברת המכירות הבינלאומית של ״הערת שוליים״). וזה רק אני או שאני מזהה כאן גם קצת הצדעות לכיוונו של איליה סלימאן, ובייחוד ל״התערבות אלוהית״ שלו?

״בורג״ יוקרן בבכורה עולמית ב״שבוע המבקרים״ במסגרת פסטיבל קאן שייפתח ביום חמישי הקרוב, והוא הראשון מבין ששת הסרטים הישראליים בפסטיבל שאנחנו מקבלים הצצה אליו.

הנה הטריילר. הוא מפתיע:

continue reading…

תנו רבנן: האם להתייחס ל״נימפומנית״ של לארס פון-טרייר כסרט אחד או כאל שני סרטים? בהחלטה שלי, שהיא דעת יחיד ולכן לא נפסקה להלכה ולכן עשויה עוד להתהפך בשבועות הבאים, ״נימפומנית״ מוצג כשני סרטים שונים. הרי לשניהם צריך לקנות כרטיס בנפרד. ויש מבקרים שראו חלק אחד ולא את השני. ויש מבקרים שחשבו שחלק אחד טוב באופן משמעותי מהשני. ואני מניח שיהיו לא מעט צופים שינסו את חלק א׳, ולא יטרחו עם חלק ב׳. ולכן, החלטתי כך. עם זאת, שניים מהמבקרים בטבלה התייחסו לסרט כאל יצירה אחת שלמה ונתנו ציון שלם והומוגני לשני חלקיו. נראה איך זה ימשיך בשבועות הבאים. (ביוני תגיע ארצה העורכת של הסרט לפסטיבל סרטי הסטודנטים, נוכל לשאול אותה, האם זה סרט אחד או שניים).

וגם אם נחשיב את ״נימפומנית״ כסרט אחד, עדיין יש השבוע ארבעה סרטים חדשים. כמות נאה. גם הסרטים, לפחות מבחוץ, נראים נחמדים. זאת אומרת, עד שמביטים בדעת המבקרים עליהם.

הבכיר מבין סרטי השבוע הוא ״שכנים״, שביים ניקולס סטולר, עם סת רוגן וזק אפרון בתפקידים היהודים הראשיים. והאמת, אני מקנא בעמיתיי. נראה שכולם נורא נהנו בסרט, ורק אני ישבתי בו חמוץ כמו כדור מציצה נגד כאב גרון. אם זה היה סרט של מייק לי או קן לואץ׳ או האחים דארדן, הייתי מבין את ההבדל. אבל בקומדיית קולג׳ עם פלוצים? מה השתבש?

ואיזה קטע: ״נימפומנית״ נצמדה בטבלה ל״רק ג׳יגולו״. אולי הם יוכלו לדבר על זה ביניהם.

הנה הטבלה:

continue reading…

״מיליון דרכים להתפגר״

הלכתי אתמול ל״שכנים״ עם ציפיות גדולות. חשבתי שאני הולך לצחוק כהוגן. הטריילר הבטיח לי את זה, וגם שמות היוצרים. לבסוף ישבתי מולו פחות או יותר בפנים חתומות, ורק עם שניים-שלושה צחקוקים באמצע. אבל רגע לפני שהוא התחיל, הטריילר הזה (שבקולנוע מוצג בגרסה מצונזרת), ל״מיליון דרכים להתפגר״ של סת מקפרלן, קרע אותי מצחוק. קרע אותי:

"שכנים״ (מתוך אחת הבדיחות המצחיקות הבודדות בסרט: מסיבת רוברט דה נירו)

continue reading…

קדחת פייתון בעיצומה. חוץ מהופעות האיחוד ביולי בלונדון, מתוכננת הוצאה מחודשת של התקליט ״פייתון שרים שוב״, ובמהלך העבודה על ההוצאה המחודשת מצאו אנשי חברת התקליטים שיר ישן שהוקלט בסביבות 1980 ולא נכנס לאלבום השירים השני של מונטי פייתון. הסיבה: הוא כנראה היה גרוע מדי. ואכן שמו הוא ״השיר המחורבן״. עד כמה מחורבן? ובכן, בווידיאו-קליפ החדש לשיר נתנו לאנשי לונדון להקשיב לשיר ברחוב. והם, ובכן, הסכימו. צפו והאזינו:

continue reading…