בעוד כשעה היה אמור אסי דיין להגיע לסט צילומים בקולנוע רב חן התל אביב ולהצטלם לסצינה אחת מתוך פרויקט סרטים קצרים בהפקת בית הספר לקולנוע סם שפיגל, שהוא היה אחד המשתתפים בו. לאור הנסיבות, הסצינה הזאת בוטלה, אבל הצילומים נמשכים ברגעים אלה כרגיל. ההצגה חייבת להימשך.

אלונה רפואה וסתיו מירון, סטודנטיות לקולנוע בבית הספר סם  שפיגל, מפיקות בחודשים האחרונים פרויקט מסקרן מאוד בשם ״מכתב אהבה לקולנוע״, בו עשרה במאים ישראליים מביימים סרט קצר של כשלוש דקות, שהוא סיפור אישי או זיכרון הקשור לאהבת הקולנוע שלהם. בין הבמאים המשתתפים: אבי נשר, הגר בן אשר, דרור שאול, תאופיק אבו-וואיל, ערן ריקליס ועוד.

אסי דיין תרם לפרויקט רעיון וסיפור,
continue reading…

אסי דיין. ברוך (אסי) דיין האמת. צילום: אלירן קנולר

אין הרבה אנשי קולנוע בארץ שמותם יגיע לכותרות הראשיות. אסי דיין היה הנדיר שבהם, וכנראה אחד מאנשי התרבות המוכרים ביותר בארץ, ומותו הלילה הוא בה בעת הלם והפתעה מוחלטים, ומצד שני גם ההפך הגמור: אסי דיין רקד כל כך הרבה ריקודים עם המוות בחייו וביצירתו, שנדמה שזהו נס שהוא הגיע לגיל 68.

היו כמה וכמה אסי דיינים.
continue reading…

השחקן הבריטי בוב הוסקינס הלך אתמול לעולמו מדלקת ריאות, כך פורסם לפני שעה קלה. הוא היה בן 71. הוסקינס פרש ממשחק לפני שנתיים אחרי שאובחן במלחמת הפרקינסון.

הוסקינס הוא אחד מאותם שחקנים שעליהם צריך להגיד ״זה לא יאמן שהוא נהיה כוכב קולנוע״. אבל כך היה, עם רצף של סרטים אהובים, מסוגים שונים, בשנות השמונים והתשעים, הוסקינס גם הפך למושא אהבתה של שר ב״בתולות ים״ וגם לכוכב סרטי ילדים ב״מי הפליל את רוג׳ר ראביט״.

הןסקינס עבד באלמוניות חרוצה בטלוויזיה ובקולנוע הבריטי למשך רוב שנות השבעים, עד שהתחיל להתבלט, לא מעט בזכות התפקיד הראשי שלו ב״יום שישי הארור״ מ-1980, שם הוא גילם גנגסטר, טייפקאסט שדבק בו כמה שנים. משם התחילו המלהקים והבמאים לשים אליו לב: ״ברזיל״, ״מועדון הכותנה״ ו״החומה״. על תפקידו ב״מונה ליזה״ של ניל ג׳ורדן הוא היה מועמד לאוסקר ב-1986.

ומשם לתפקידים שכבר פרסמו אותו בכל העולם: ״רוג׳ר ראביט״ של רוברט זמקיס, ״הוק״ של סטיבן ספילברג ו״בתולות ים״ של ריצ׳רד בנג׳מין, לצד ווינונה ריידר ושר.

הוא המשיך לעבוד רצוף לאורך שנות ה-90 וה-2000 (כולל בסרט של הספייס גירלס בתפקיד עצמו), אבל אף אחד מהסרטים הבאים שלו לא הותיר חותם כמו שאלה שעשה בין 1980 ל-1990.

אופס

קוראי הבלוג הוסיפו לי כמה עדכונים בהמשך לכמה פוסטים מהימים האחרונים:

1. בהמשך לפוסט שלי על הטריילר של ״Boyhood״ של ריצ׳רד לינקלייטר: קיבלתי עדכון שג.ג יפיצו את הסרט בארץ באוקטובר.

2. בהמשך לפוסט מאתמול על הגעתו הצפויה של הבמאי הקוריאני הכביר קים ג׳י-וון לפסטיבל סרטי הסטודנטים, אני שומע שמועה שבמקביל לכל זה, אנשי פסטיבל ירושלים מנסים להביא אליהם את פארק צ׳ן-ווק.

3. אפרופו פסטיבל ירושלים: לפני כמה חודשים שידכתי ביניהם ובין אייבל פררה, שהביע עניין לחזור לירושלים, שם צילם את סרטו ״מארי״. מעניין אם קרה עם זה משהו. כשראיינתי את פררה על סרטו הקודם, הוא סיפר לי שסרטו הבא, ״ברוך הבא לניו יורק״, על פרשת דומיניק שטראוס קאהן, יוקרן בבכורה בפסטיבל קאן. בינתיים אין לסרט זכר בפסטיבל, אבל מפיציו כבר הודיעו שבמקום להפיץ אותו מסחרית בבתי הקולנוע בצרפת הוא יופץ שם רק באינטרנט. אם הוא מופץ באינטרנט ולא ייכנס ברגע האחרון לקאן, זה די מעיד על מה כולם חושבים על איכות הסרט, למרבה הצער.

4. וגם התמונה בראש הפוסט הגיעה מאחד מקבועי הבלוג, ומציגה טעות איות חמודה ומצחיקה המופיעה בסוף הטריילר שהעלו אנשי קולנוע לב ל״נימפומנית״ של לארס פון טרייר (או לארס פון טריילר).

״חיים מתוקים-מרירים״, הסרט האהוב עליי של קים ג׳י-וון, אורח פסטיבל הסטודנטים

זו הולכת להיות שנה מאוד מעניינת בזירת הפסטיבלים בארץ. כולם עומדים ומחכים לראות מה יקרה בפסטיבל ירושלים, שהיה באופן מסורתי הפסטיבל שהצליח למשוך אליו את הסרטים הבולטים ביותר של השנה, וכך גם את האורחים. האם צוות הפסטיבל החדש יצליח לשחזר את הישגיו של צוות המקימים? מה שברור, בשנים האחרונות – והשנה זה בולט במיוחד – יש לפסטיבל ירושלים תחרות עזה. אם עד כה התחרות היתה מול פסטיבל חיפה, השנה יש כבר תחרות מסעירה למדי בזירה התיעודית מול דוקאביב, ועכשיו גם פסטיבל סרטי הסטודנטים פותח מבערים וחושף רשימת אורחים שגורמים לפיו של הסינפיל המצוי לרייר כהוגן.

מי האורחים שיגיעו ב-31 במאי לפסטיבל? שימו לב:

continue reading…

ג׳יי.ג׳יי אברמס משוחח עם הריסון פורד ומתעלם משאר שחקני ״מלחמת הכוכבים 7״ (לחצו להגדלה)

אנשי לוקאספילם ודיסני חשפו לפני שעה קלה את הליהוק הסופי ל״מלחמת הכוכבים 7״. הם העלו את התמונה הנ״ל ואת רשימת השחקנים לדף הפייסבוק הרשמי של ״מלחמת הכוכבים״.

אם תלחצו על התמונה הנ״ל להגדילה, תזהו את הצוות כולו: continue reading…

ספילברג

סטיבן ספילברג הוא במאי שעובד בתקופות של פרצי יצירה. בין 1997 ל-2005, למשל, הוא ביים תשעה סרטים. כמעט סרט בשנה, ולפעמים שניים בשנה אחת. מצד שני, אחת לכמה שנים הוא קצת נעלם. זה תמיד מרתק אותי לעקוב אחר התקופות האלה שבהם נראה לנו, מנקודת מבט תקשורתית, שספילברג נמצא בהפוגה. נראה לי שאלה הימים הכי צפופים שלו. בכל פעם שאנחנו קוראים כותרת ״סטיבן ספילברג מתכנן לביים את…״ אני מבין שמדובר בסופו של תהליך פיתוח שנמשך חודשים, עד שספילברג מצמיד את שמו לסרט עתידי. ואז, מרגע שיש את הכותרת, מתחיל השלב הפומבי יותר של העבודה על הסרט והמעקב התקשורתי עליו.

חלפה שנה וקצת מאז שספילברג הוציא את סרטו האחרון כבמאי, ״לינקולן״. ועל פי רוב, כשסרט אחד יוצא, אנחנו יודעים שהוא כבר עובד על סרט נוסף. לעיתים קרובות, כשסרט אחד יוצא הוא כבר בצילומים של הסרט הבא. אבל לא הפעם. continue reading…

פסטיבל ירושלים, שלום. הנידון: ״Boyhood״ של ריצ׳רד לינקלייטר, האורח שלכם מהשנה שעברה. תוכן ההודעה: אני אהיה מאוד מאוד (מאוד) מאוכזב אם הסרט הזה שלו לא יהיה אצלכם. הנה הטריילר:

continue reading…

האם לוודי אלן יש השבוע שני סרטים חדשים בקולנוע? ראו זה פלא: וודי אלן חוזר למסכים השבוע כשחקן בלבד בסרט ״רק ג׳יגולו״, שביים ג׳ון טורטורו. וסרט נוסף שעולה בסוף השבוע נקרא ״האשה האחרת״, שזה כמעט כמו שם סרטו של וודי אלן מ-1988. הדימיון בין השמות מקרי כמובן, וקשור בעיקר לתרגום העברי. ״האשה האחרת״ של 2014 היא מעין קומדיית נקמה על נשים שמטפלות בגבר שבגד בהן, בסרט שביים ניק קאסאווטס (הבן של ג׳ון קאסאווטס, אם את מעל בת 40; והבמאי של ״היומן״, אם את בת 30). וראו זה פלא ב״אשה אחרת״ של וודי אלן שיחקה ג׳נה רולנדס, אמו של ניק קאסאווטס, הבמאי של ״האשה האחרת״.

וחוששני שהפסקה הזאת היא הדבר הכי מסעיר שיש השבוע בבתי הקולנוע. ואגב, רק אחד מהסרטים הנ״ל נכנס – בקושי – לטבלת המבקרים של השבוע. אנרגיות נמוכות.

זהו שבוע הלימבו: הקהל והמפיצים נחים אחרי הבליץ הגדול של חופשת פסח, וכמות הסרטים שיוצאת השבוע נמוכה באופן משמעותי ביחס לשבועות הקודמים, לא מעט – מן הסתם – בגלל העובדה שיום השואה, שיחול השבוע ביום שני, מחייב את סגירת בתי הקולנוע למשך כמעט 24 שעות.

הנה הטבלה:

continue reading…

״אפס ביחסי אנוש״ של טליה לביא

הלילה חולקו הפרסים בפסטיבל טרייבקה, ו״אפס ביחסי אנוש״ של טליה לביא הוא הזוכה הגדול שם.

הסרט – קומדיה שחורה על פקידות בבסיס צה״ל – זכה בפרס ״הסרט העלילתי הטוב ביותר״. בציון לשבח זכה הסרט הצרפתי ״חטיפתו של מישל וולבק״, שגם זכה בפרס התסריט.

סרטה של לביא זכה גם בפרס על שם נורה אפרון, המוענק לאשה יוצרת, ״בעלת קול ייחודי״.

הנה רשימת הפרסים המלאה.

ב-2007 זכה סרטו של דוד וולך, ״חופשת קיץ״, באותו פרס.

סרטה של לביא טס מתחת לרדאר של מבקרי הקולנוע בטרייבקה. לא מצאתי ביקורת שלו ב״וראייטי״ או ״הוליווד ריפורטר״ או אתרים גדולים דומים. אבל הוא כן קיבל ביקורות אוהדות מצד כמה בלוגרים קטנים. למשל כאן (עם השוואה ל״Office Space״ של מייק ג׳אדג׳). וכאן, בבלוג התרבות של כתב העת היהודי, ״פורוורד״.