האם לוודי אלן יש השבוע שני סרטים חדשים בקולנוע? ראו זה פלא: וודי אלן חוזר למסכים השבוע כשחקן בלבד בסרט ״רק ג׳יגולו״, שביים ג׳ון טורטורו. וסרט נוסף שעולה בסוף השבוע נקרא ״האשה האחרת״, שזה כמעט כמו שם סרטו של וודי אלן מ-1988. הדימיון בין השמות מקרי כמובן, וקשור בעיקר לתרגום העברי. ״האשה האחרת״ של 2014 היא מעין קומדיית נקמה על נשים שמטפלות בגבר שבגד בהן, בסרט שביים ניק קאסאווטס (הבן של ג׳ון קאסאווטס, אם את מעל בת 40; והבמאי של ״היומן״, אם את בת 30). וראו זה פלא ב״אשה אחרת״ של וודי אלן שיחקה ג׳נה רולנדס, אמו של ניק קאסאווטס, הבמאי של ״האשה האחרת״.

וחוששני שהפסקה הזאת היא הדבר הכי מסעיר שיש השבוע בבתי הקולנוע. ואגב, רק אחד מהסרטים הנ״ל נכנס – בקושי – לטבלת המבקרים של השבוע. אנרגיות נמוכות.

זהו שבוע הלימבו: הקהל והמפיצים נחים אחרי הבליץ הגדול של חופשת פסח, וכמות הסרטים שיוצאת השבוע נמוכה באופן משמעותי ביחס לשבועות הקודמים, לא מעט – מן הסתם – בגלל העובדה שיום השואה, שיחול השבוע ביום שני, מחייב את סגירת בתי הקולנוע למשך כמעט 24 שעות.

הנה הטבלה:

continue reading…

״אפס ביחסי אנוש״ של טליה לביא

הלילה חולקו הפרסים בפסטיבל טרייבקה, ו״אפס ביחסי אנוש״ של טליה לביא הוא הזוכה הגדול שם.

הסרט – קומדיה שחורה על פקידות בבסיס צה״ל – זכה בפרס ״הסרט העלילתי הטוב ביותר״. בציון לשבח זכה הסרט הצרפתי ״חטיפתו של מישל וולבק״, שגם זכה בפרס התסריט.

סרטה של לביא זכה גם בפרס על שם נורה אפרון, המוענק לאשה יוצרת, ״בעלת קול ייחודי״.

הנה רשימת הפרסים המלאה.

ב-2007 זכה סרטו של דוד וולך, ״חופשת קיץ״, באותו פרס.

סרטה של לביא טס מתחת לרדאר של מבקרי הקולנוע בטרייבקה. לא מצאתי ביקורת שלו ב״וראייטי״ או ״הוליווד ריפורטר״ או אתרים גדולים דומים. אבל הוא כן קיבל ביקורות אוהדות מצד כמה בלוגרים קטנים. למשל כאן (עם השוואה ל״Office Space״ של מייק ג׳אדג׳). וכאן, בבלוג התרבות של כתב העת היהודי, ״פורוורד״.

מונטי פייתון. מחזור 2014

תודה, מונטי פייתון. באמת, תודה. אני עוד לא ממש יודע מה אני מרגיש בקשר לזה. אבל הנה מה שדווח כרגע: הופעת האיחוד האחרונה של מונטי פייתון, שתתקיים באולם ה-02 בלונדון ב-20 ביולי, תועבר בשידור חי ל-450 בתי קולנוע בבריטניה ול-1,500 אולמות קולנוע ברחבי העולם. לא נאמר האם גם ישראל נמצאת בין המדינות שההופעה תועבר בה, אבל אני מאמין שאנשי סינמה סיטי או יס פלאנט דווקא יעשו מאמצים להשתתף בחגיגה הזאת. בשורה גדולה, נכון?

חוץ מעניין קטן: ב-20 ביולי אני תפוס. כי אהיה… בהופעת האיחוד האחרונה של מונטי פייתון בלונדון. קניתי כרטיסים, באימפולס מאוד לא אופייני לאורח חיי הפסיבי, ביום שבו הם הוצעו למכירה. אשב בשורה האחרונה-האחרונה של האיצטדיון העצום הזה. ועכשיו אתם, במחיר של, נגיד, 60-80 שקל, תראו אותם כאילו אתם איתם על הבמה. אני תוהה האם אני אדיש לעניין או קצת שבור לב. אני מניח שלהיות שם ממש, עם רבבות הצופים החיים, בערב האחרון, יש לזה ערך, גם אם אתה יושב במקומות הכי זולים ורחוקים באולם. מצד שני, אתם תראו אותם בקלוז-אפ.

נו טוב. אני מניח שאקנה את הדי.וי.די כמה חודשים אחר כך, לראות כל מה שהפסדתי.

פיטר ג׳קסון עדכן לפני שעתיים בדף הפייסבוק שלו שהסרט השלישי בסדרת ״ההוביט״ שינה את שמו. השם המקורי היה ״לשם ובחזרה״. אבל השם הסופי הוא עכשיו: ״קרב חמשת הצבאות״. השם הכללי ״לשם ובחזרה״ יהפוך (כנראה) לשם של הטרילוגיה כולה, כשתצא במארז של כל הסרטים בעתיד (גרסה מורחבת של ״מפלתו של סמאוג״, עם עוד 25 דקות של סצינות, תצא בקרוב). ג׳קסון מסביר:

לשעבר בר 51. צילום: אלירן קנולר

כמו כינים, בכל פעם שנדמה לנו שכבר גמרנו עם ימי הצילום, פתאום מגיעים עוד. והנה, אתמול עוד יום צילום לסדרה התיעודית שלנו* על הקולנוע הישראלי.

מה קורה בצילום למעלה? תכף נגיע לזה. אבל קודם, תכירו את כוכבי הקולנוע שהגיעו אתמול לאולפננו:

continue reading…

הבחור הישן והבחור החדש. לטרמן וקולבר

בשנה הבאה יעזוב סטיבן קולבר את התוכנית שלו ב״קומדי סנטרל״ ויחליף את דיוויד לטרמן ב״לייט שואו״ בסי.בי.אס. אמש הוא הגיע לתוכנית של לטרמן, שם הוא סיפר איך הוא התקבל לעבודה כמתמחה אצל לטרמן ב-1986 (וסרב), ואיך הוא חיפש עבודה ככותב אצל לטרמן ב-1997 (ולא התקבל). הנה הווידיאו:

continue reading…

יורם גלובוס (מימין) ומנחם גולן, בימיהם הגדולים בקאנון, בשנות ה-80

לא יאמן, אבל יש סרט ישראלי שישי בקאן השנה. והפעם חידוש: ככל הידוע לי זו הפעם הראשונה שסרט ישראלי על יוצר ישראלי זכה להיכלל במסגרת ״קאן קלאסיקס״, המוקדשת לסרטי תעודה על מאסטרים של קולנוע ולהקרנות של עותקים משוחזרים של קלאסיקות. ומי שיקבלו את הכבוד הזה בקאן הם מנחם גולן ויורם גלובוס, גיבורי הסרט התיעודי ״גו גו בויז״ שביימה הילה מדליה והפיק יריב הורביץ. ערוץ 10 וארטה מימנו.

״גו גו בויז״ מספר את סיפור עלייתה ונפילתה של חברת קאנון, החברה שגלובוס וגולן קנו continue reading…

ללקק את האצבעות. הלהקה האהובה עליי מסוף שנות השמונים והלהקה האהובה עליי מסוף שנות התשעים מוציאות אלבומים/דיסקים/תקליטים חדשים בול בזמן ליום ההולדת שלי. באמת, לא הייתם צריכים. ברכה בסמס היתה מספיקה. נתחיל עם הפיקסיז, שמוציאים אלבום קאמבק ראשון, 23 שנים אחרי ״טרומפ לה מונד״, אלבום האולפן האחרון שלהם מ-1991. לעומת זאת, מארק אוורט, האיש מאחורי הפרויקט הקרוי אילז, מוציא אלבום שני השנה. ועכשיו – הפתעה הפתעה – אתם יכולים להקשיב לשניהם ממש כאן בפנים.

אצל הפיקסיז, זה כאילו שהזמן עמד מלכת ב-1991. לדיסק החדש שלהם, ״אינדי סינדי״, הם אפילו הביאו איתם שוב את ווהן אוליבר, מי שעיצב להם את כל העטיפות (והיה מעצב הבית האגדי של 4AD והיה אחראי ללוק של כל הלייבל הזה, מקוקטו טווינז ועד הברידרז), שיעצב גם את העטיפה לדיסק החדש. זה דיסק רועש, לרגעים מבולגן, אבל שיש בו את החותם המוזיקלי המובהק של בלק פרנסיס ושות׳ (הפעם במבנה התלת גברי, ללא קים דיל), שכבר הונצח בסרט התיעודי הנפלא על הלהקה: ״רועש-שקט-רועש״. ככה בנוי כמעט כל שיר שלהם. והבונוס: ביוני הם בארץ.

דיסק חדש של האילז הוא לכאורה לא ביג דיל. מרק אוורט הוא איש פורה מאוד ומוציא דיסקים בשפע. ובכל זאת, החדש שלו, ״סיפורי המוסר של מארק אוליבר אוורט״, הוא דיסק קצת אחר. ראשית, האיש שכל הזמן חותם על המוזיקה שלו בכל מיני שמות בדויים – אילז, אי., מיסטר אי. – כותב את שמו המלא והאמיתי באותיות ענק בשם היצירה. ואכן, בשמיעות ראשונות הדיסק השקט הזה, הוא כמו פרק ב׳ ליצירה האוטוביוגרפית הנפלאה שלו מ-2005 ״אורות מהבהבים ושאר התגלויות״. אוורט/אילז תיעד שם את יחסיו המורכבים עם אביו. אוורט היה בן 19 כשמצא את גופתו של אביו, שמת מהתקף לב, ומאז ניסה להבין מי היה האיש הזה, שרק בשלב מאוחר יותר הוא גילה שהוא היה פיזיקיאי בעל תיאוריות פורצות דרך. ובתוך כך, הוא עסק כבר בעבר בסיפורה העגום של אחותו, חולת נפש שהתאבדה ב-1986, ואמו שמתה מסרטן זמן קצר אחר כך. וכך, הקריירה המוזיקלית המאוד עגמומית שלו נולדה מהעובדה שבתוך שבע שנים הוא איבד את כל משפחתו, אחד אחרי השני. ולכן, מאז – מתוך פחד ממחלת נפש, או סרטן או התקף לב – אוורט יוצר בקדחתניות, לפעמים דיסקים רועשים ואנרגטיים מלאים זעם, לעיתים דיסקים אישיים יותר ונוגים. החדש שייך לקטגוריה השניה.

ועכשיו העת להאזין:

continue reading…

״את לי לילה״. לירון בן-שלוש ודאנה איבגי בסרטו של אסף קורמן

מבול הסרטים הישראליים בקאן ממשיך. וכפי שצפינו אתמול, גם במסגרת ״השבועיים של הבמאים״ יש השנה שני סרטים ישראליים: הראשון הוא ״גט״ של שלומי ורונית אלקבץ, החלק השלישי בטרילוגיית הנישואים של ויויאן אמסלם, שהתחילה ב״ולקחת לך אשה״, המשיך ב״שבעה״ ועתה מגיע לסיומו ב״גט״. ״שבעה״ היה סרט הפתיחה של ״שבוע המבקרים״ ב-2008.

הסרט השני הוא ״את לי לילה״, שביים אסף קורמן. בתפקידים הראשיים, לירון בן-שלוש (זוגתו של הבמאי) ודאנה איבגי, בתפקיד אחותה המוגבלת שכלית של הגיבורה. זהו סרט הביכורים של קורמן, ולפיכך הוא היחיד מבין נציגי ישראל בקאן השנה שיתחרה על פרס מצלמת הזהב. עבור קורמן ובן-שלוש זהו פרויקט משפחתי אישי: בן-שלוש כתבה את התסריט על פי אלמנטים אוטוביוגרפיים, והיא משחקת בתפקיד הראשי. קורמן ביים והיה שותף לעריכה.

אבל קורמן אינו זר לקאן. סרטו הקצר ״מותה של שולה״ הוקרן במסגרת הזאת ב-2007. ושלושה סרטים שהוא ערך – ״כלת הים״, ״הנותנת״ ו״המשגיחים״ – הוצגו במסגרות השונות בפסטיבל. בשנה שעברה, הוא ערך את ״מי מפחד מהזאב הרע״, שהוקרן בבכורה בפסטיבל טרייבקה והפך לסרט הישראלי הכי מדובר בזירה הבינלאומית.

זו שנה שניה ברציפות שבמסגרת ״השבועיים של הבמאים״ – מסגרת עצמאית המתנהלת במקביל לפסטיבל קאן ביוזמת איגוד הבמאים הצרפתי – מוקרנים שני סרטים ישראליים. בשנה שעברה היה ״כנס העתידנים״ של ארי פולמן סרט הפתיחה של ״השבועיים״, ו״מעל הגבעה״ של רפאל נדג׳ארי (עכשיו בבתי הקולנוע) הוקרן במסגרתו גם (וממש כמו סרטו של נדג׳ארי, גם ״את לי לילה״ הוא סרט שמומן בחלקו על ידי קרן הסרטים החדשה של חיפה).

אז אנחנו עומדים כעת על חמישה סרטים ארוכים וסרט אחד קצר בקאן השנה. מספר שיא. אבל, זה לא נגמר…

והנה השוק הגדול: אני שומע שבמסגרת הרשמית בקאן יש סרט ישראלי נוסף! סרט תיעודי. אני מנוע מלספר, עד שלא תגיע ההכרזה הרשמית של הפסטיבל מחר.

״הדרקון הראשון שלי 2״

״הדרקון הראשון שלי״ מ-2010 היה אחד מסרטי האנימציה האהובים עליי בשנים האחרונות. חשבתי שהוא פשוט נפלא, והוא גם אחד מסרטי התלת מימד הכי טובים שראיתי. הוא, בעיניי, גם אחד מסרטי האנימציה הכי טובים של אולפני דרימוורקס. ארבע שנים אחר כך,  מגיע ״הדרקון הראשון שלי 2״. הפעם הדרקונים כבר לא מאיימים על הכפר הוויקינגי, אלא הם חלק בלתי נפרד ממנו. והיקאפ קטוע הרגל (בקולו של ג׳יי ברושל, שכנראה לא נזכה לשמוע כי אני מתערב אתכם שהסרט הזה יגיע ארצה רק בדיבוב לעברית) והדרקון שלו, שום-שן (Toothless), מוצאים כעת הרפתקאות חדשות.

והערב, במקום טריילר, הפיצו אולפני דרימוורקס את חמש הדקות הראשונות מתוך הסרט, בו משחקים הדרקונים סנוקר כבשים. בכורה עולמית בפסטיבל קאן, וב-19 ביוני בבתי הקולנוע בארץ:

continue reading…