״הגננת״, סרטו של נדב לפיד
חרם? פחחח… התחזיות הפסימיות שלי קורסות. אם עד לפני שבועיים הערכתי שעל כרטיס הכניסה לקאן יתחרו כארבעה סרטים, ושקלושים הסיכויים שכולם ייכנסו לפסטיבל, היום כבר מתחיל להתחוור שיש סיכוי שבקאן השנה יהיו לפחות ארבעה, ואולי אף חמישה סרטים עלילתיים (ועוד אחד קצר). אם זה מה שיקרה, מדובר במספר היסטורי.
אבל לפני הכל, הנה מה שנודע היום, בעיצומו של חג: continue reading…
מארז סרטי אבי נשר. 2.1 מיליון כרטיסים בקופסה אחת
במלאת עשר שנים ל״סוף העולם שמאלה״ ותשע שנים לקיומו של המדור שלי ב״פנאי פלוס״, הקדשתי את מדור הפרידה שלי מהעיתון לאבי נשר, הבמאי שכתבתי עליו הכי הרבה מילים בתשע השנים האחרונות. חג שמח.
״ג׳רזי בויז״ של קלינט איסטווד
הדבר הנכון מבחינתי היה להעלות את הטריילר הזה, שנראה כמו גרסת הגברים ל״נערות החלומות״, מבלי לחשוף את שם הבמאי ולתת לכם להיות מופתעים כששמו עולה באמצע. אבל אני יוצא מנקודת המוצא המפרגנת שקוראיי מעודכנים אפילו יותר ממני וכולם יודעים שאיסטווד עובד על גרסה קולנועית ללהיט הגדול מברודוויי, שבשנה הבאה יחגוג עשור לבכורתו. מרשל בריקמן וריק אליס, שכתבו את המחזה, חתומים על התסריט, ועל פי הטריילר הם שמרו על המבנה של המיוזיקל הבימתי, שבנוי כרצף של ארבעה מונולוגים. זהו סיפורה של להקת ״ארבע העונות״ (״פור סיסונז״), והעלייה לצמרת של פרנקי ואלי, ולהיטי הדו-וופ של סוף שנות החמישים ותחילת שנות הששים. לקוראינו הצעירים: ה-Four Seasons שרדו כמה שנים בודדות, אבל הנפיקו כמות עצומה של להיטים שזכורים היטב עד היום (ההצלחה הגדולה שלהם היתה בין 1962 ל-1964, עם ארבעה להיטים במקום הראשון במצעד האמריקאי).
עדכון: בסוף השבוע הגיעה הבשורה שיכול להיות שגונדרי מבטל את הגעתו. נעדכן ברגע שיהיו פרטים סופיים.
המודעה ב״גלריה״ הבוקר חושפת את אחת ההפקות המרגשות שמתנהלות בשבועות האחרונים בארץ: מישל גונדרי יגיע כאורח פסטיבל דוקאביב, ויציג כאן את סרטו התיעודי המונפש: ״האם האיש שהוא גבוה מאושר, שיחה מאוירת עם נועם חומסקי״. לרגל הביקור יקיים הפסטיבל מחווה לגונדרי ויציג מבחר מסרטיו התיעודיים הקצרים והארוכים, ובראשם את ״מסיבת שכונה״ עם דייב שאפל, אחד מסרטי ההופעה הנפלאים שנעשו (לדעתי).
בפסטיבל דוקאביב אולי לא יירצו להדגיש את הנקודה הזאת, אבל גונדרי מגיע ארצה בדיוק במלאת עשר שנים ל״שמש נצחית בראש צלול״, יצירת המופת שלו, עליה זכה באוסקר לתסריטאות (במשותף עם צ׳רלי קאופמן שכתב את התסריט בפועל על פי רעיון של גונדרי).
הריגוש שלי מהביקור כפול ומכופל. כפי שאתם רואים במודעה, אחרי הקרנת הסרט – ב-15.5 ב-19:45 – תתקיים כיתת אמן של גונדרי בסימטק תל אביב. מי שינחה את השיחה הזאת הוא אני. וגונדרי, אתם בוודאי יודעים, הוא אחד הבמאים האהובים עליי (ראיינתי אותו בקצרה לקראת ״מסיבת שכונה״ בפסטיבל ברלין 2006).
יום לפני כן הוא יתארח גם בבית הספר לקולנוע סם שפיגל וייפגש שם עם התלמידים.
״האם האיש שהוא גבוה מאושר״ – שהוא בעצם סרט על שיחות בענייני בלשנות עם נועם חומסקי – יוקרן גם בערוץ 8, כמה ימים אחרי בכורתו בדוקאביב.
שני שוברי קופות די בטוחים נכנסו השבוע לטבלה. הם יככבו בצמרת מצעד הסרטים המבוקשים בקופות בסוף השבוע, אבל המבקרים שלנו דווקא מפוצלים בקשר לאיכותם. השניים הם: ״ספיידרמן המופלא 2״, בו חוזר מארק ווב לביים סרט ספיידרמן, הפעם גדול יותר, חזק יותר ורועש יותר; ״ו״התעלות״, בו הופך וולי פפיסטר, הצלם הקבוע של כריסטופר נולן, את ג׳וני דפ למחשב על.
ושני הסרטים הישראליים שעלו בשבוע שעבר, ״מעל הגבעה״ ו״מפריח היונים״, נכנסו השבוע לטבלה. הנה היא:
דניאל מילר על הסט של ״ראן״, שיוקרן בפסטיבל קאן
בתוך החיפוש שלנו אחר הסרטים הישראליים שיהיו או לא יהיו בפסטיבל קאן הקרוב, צריך לשים לב לסיפור אחר הקשור לקולנוע הישראלי שיבשיל בפסטיבל קאן הקרוב: שני הסרטים שזכו בפרסים הראשונים במחזור הראשון חממת הקולנוע של ירושלים יוקרנו בפסטיבל הקרוב. החממה היא יוזמה של רנן שור ובית הספר לקולנוע סם שפיגל, והיא הושקה בסוף 2011, לפיתוח תסריטים של יוצרים בינלאומיים, העובדים על סרטם הראשון או השני. מה זאת החממה הזאת בדיוק, תיארתי כאן, עם השקת המחזור השני ב-2012.
ביולי 2012, בפתיחת פסטיבל ירושלים, התקיים אירוע הפיצ׳ינג הראשון לסיום המחזור הראשון. הסרט שזכה במקום הראשון היה ״ראן״ (״Run״) של פיליפ לקוט מחוף השנהב. הסרט שזכה במקום השני היה ״הגננת״ של נדב לפיד. ועכשיו, שני הסרטים האלה יגיעו לפסטיבל קאן, ויהוו הוכחה לכך שהחממה הירושלמית היא אכן מקפצה להצלחה (ואני מקווה שגם נגלה כעת שהיא יודעת לאתר ולפתח סרטים מצוינים). סרטו של פיליפ לקוט, כך פורסם היום, יהיה אחד הסרטים שיוצגו במסגרת ״מבט מסוים״ (שם הוא יוקרן לצד ״הרחק מהיעדרו״ של קרן ידעיה). על פי השמועה, את ההכרזה על ״הגננת״ נקבל ביום שני מאנשי שבוע המבקרים.
אבל הקשר הישראלי של ״Run״ לא מסתיים בכך continue reading…
מתוך צילומיו זוכי הפוליצר של ג׳וש היינר ל״ניו יורק טיימס״
ב״הארץ״ היה פעם מוסף חגים אהוב ועונתי עם הכותרת ״הסיפורים החמים של החורף״ (או כל עונה אחרת), שריכז את מיטב הכתיבה המגזינית מהעולם לתוך מוסף אחד מתורגם לעברית. האינטרנט הופך כל שבוע למעין מוסף כזה (אם כי, אני מוגבל רק לכתבות באנגלית, והמוסף הזה חשף אותי לכתיבה גם בשפות שאני לא שולט בהן). אבל יש שבוע בשנה שבו העלעול במיטב עיתונות העולם (או לפחות מיטב עיתונות אמריקה) הופך מבחינתי לקריאת חובה. זה קורה כשמתפרסמים שמות הזוכים בפרס פוליצר, שמחלק בית הספר לעיתונות של אוניברסיטת קולומביה. שלשום פורסמו הזוכים בפרס, שחולק בפעם ה-98 (מאז 1917). באופן מפתיע, לא חולק השנה פרס בקטגוריית כתבות המגזין, למרות ששלוש כתבות הגיעו לשלב הגמר.
ויש גם קישורים לעולם הקולנוע. continue reading…
צריך להתפרנס איכשהו, לא? וארול מוריס מוכיח לנו שוב ושוב שלהיות גדול הדוקומנטריסטים בעולם, כולל אוסקר בכיס, זה אולי כבוד גדול, אבל לא פרנסה. אז הוא מרוויח את לחמו מבימוי פרסומות וסרטי תדמית. אפל, מילר לייט, איי.בי.אם. והלקוח החדש שלו: רשת המזנון המקסיקני המהיר, טאקו בל.
הפרסומת נועדה לקדם את ארוחת הבוקר החדשה של הרשת, והרעיון הפרסומי, יש לומר, משונה מאוד: מוריס וצוותו מצאו 24 אנשים ששמם הוא רונלד מקדונלד, כשמה של הדמות שמפרסמת את מקדונלד, כדי שיטעמו את ארוחת הבוקר של הרשת המתחרה. קצת בוטה. ככה נראית הפרסומת הסופית (אבל חכו, יש בונוס נהדר בהמשך):
הפוסטר הרשמי של פסטיבל קאן 2014 מכיל צילום של מרצ׳לו מסטרויאני מתוך ״שמונה וחצי״
התוכניה הרשמית של פסטיבל קאן תתפרסם מחר (חמישי, 17.4). מה שאומר שעשרות היוצרים הישראליים שהגישו את סרטיהם לפסטיבל קיבלו תשובות סופיות בשבוע האחרון. יש להניח שרובם קיבלו תשובה שלילית, אבל יש סיכוי שאחד או שניים קיבלו תשובה חיובית.
(מחר יתפרסמו הסרטים המשתתפים במסגרות הרשמיות של הפסטיבל: התחרות, ההקרנות מחוץ לתחרות, מבט מסוים, הסרטים הקצרים וסינפונדסיון. שתי המסגרות העצמאיות המתקיימות במקביל לפסטיבל – שבועיים של הבמאים ושבוע הביקורת – יפרסמו את בחירותיהם בשבוע הבא).
מה שמפנה אותי לסקציית הספקולציות של הבלוג, איתה אני אוהב להעביר את הזמן עד שנקבל מידע סופי ומוצק: אני מנחש מה יהיו הסרטים הישראליים בפסטיבל. ובכן, ההימור שלי הוא שיהיו בין אחד לשניים סרטים ישראליים ארוכים בפסטיבל. ההימור הבטוח ביותר הוא ש״בורג״ של שירה גפן יהיה בתחרות. ואני מהמר שאולי גם ״גט״ של שלומי ורונית אלקבץ יוצג איפשהו באחד ממסגרות הפסטיבל. שני סרטים של במאיות, זה בהחלט עולה בקנה אחד עם מה שנראה כמו ניסיון של פסטיבל קאן להיות קצת יותר נשי השנה (ג׳יין קמפיון תעמוד בראש חבר השופטים בתחרות הרשמית ואנדריאה ארנולד תעמוד בראש שופטי שבוע המבקרים). מצד שני, ישראל היא סוג של פרסונה-נון-גרטה באירופה כרגע, ויש סיכוי שזה יביא לצמצום דרמטי בכמות הסרטים הישראליים שאנשי קאן יירצו להכיל. או שלא.
אז בואו נערוך סקר מהיר: אני מהמר על 1. כמה סרטים ישראליים (באורך מלא) אתם מהמרים שיהיו בקאן השנה? מלאו את טופס הסקר:
Progress:
הנה רשימת 38 הסרטים הישראליים שהופקו השנה. מי מהם לדעתכם יהיו בקאן? ואם אתם מקורבים להפקות ויכולים להדליף כבר מי בפנים, עשו שימוש באפשרות להעלות תגובות בשם בדוי ושתפו אותנו, או שלחו לי מייל עם המידע.
תגובות אחרונות