״הדרקון הראשון שלי 2״

״הדרקון הראשון שלי״ מ-2010 היה אחד מסרטי האנימציה האהובים עליי בשנים האחרונות. חשבתי שהוא פשוט נפלא, והוא גם אחד מסרטי התלת מימד הכי טובים שראיתי. הוא, בעיניי, גם אחד מסרטי האנימציה הכי טובים של אולפני דרימוורקס. ארבע שנים אחר כך,  מגיע ״הדרקון הראשון שלי 2״. הפעם הדרקונים כבר לא מאיימים על הכפר הוויקינגי, אלא הם חלק בלתי נפרד ממנו. והיקאפ קטוע הרגל (בקולו של ג׳יי ברושל, שכנראה לא נזכה לשמוע כי אני מתערב אתכם שהסרט הזה יגיע ארצה רק בדיבוב לעברית) והדרקון שלו, שום-שן (Toothless), מוצאים כעת הרפתקאות חדשות.

והערב, במקום טריילר, הפיצו אולפני דרימוורקס את חמש הדקות הראשונות מתוך הסרט, בו משחקים הדרקונים סנוקר כבשים. בכורה עולמית בפסטיבל קאן, וב-19 ביוני בבתי הקולנוע בארץ:

continue reading…

״הגננת״, סרטו של נדב לפיד

חרם? פחחח… התחזיות הפסימיות שלי קורסות. אם עד לפני שבועיים הערכתי שעל כרטיס הכניסה לקאן יתחרו כארבעה סרטים, ושקלושים הסיכויים שכולם ייכנסו לפסטיבל, היום כבר מתחיל להתחוור שיש סיכוי שבקאן השנה יהיו לפחות ארבעה, ואולי אף חמישה סרטים עלילתיים (ועוד אחד קצר). אם זה מה שיקרה, מדובר במספר היסטורי.

אבל לפני הכל, הנה מה שנודע היום, בעיצומו של חג: continue reading…

מארז סרטי אבי נשר. 2.1 מיליון כרטיסים בקופסה אחת

במלאת עשר שנים ל״סוף העולם שמאלה״ ותשע שנים לקיומו של המדור שלי ב״פנאי פלוס״, הקדשתי את מדור הפרידה שלי מהעיתון לאבי נשר, הבמאי שכתבתי עליו הכי הרבה מילים בתשע השנים האחרונות. חג שמח.

continue reading…

"התעלות״

continue reading…

״ג׳רזי בויז״ של קלינט איסטווד

הדבר הנכון מבחינתי היה להעלות את הטריילר הזה, שנראה כמו גרסת הגברים ל״נערות החלומות״, מבלי לחשוף את שם הבמאי ולתת לכם להיות מופתעים כששמו עולה באמצע. אבל אני יוצא מנקודת המוצא המפרגנת שקוראיי מעודכנים אפילו יותר ממני וכולם יודעים שאיסטווד עובד על גרסה קולנועית ללהיט הגדול מברודוויי, שבשנה הבאה יחגוג עשור לבכורתו. מרשל בריקמן וריק אליס, שכתבו את המחזה, חתומים על התסריט, ועל פי הטריילר הם שמרו על המבנה של המיוזיקל הבימתי, שבנוי כרצף של ארבעה מונולוגים. זהו סיפורה של להקת ״ארבע העונות״ (״פור סיסונז״), והעלייה לצמרת של פרנקי ואלי, ולהיטי הדו-וופ של סוף שנות החמישים ותחילת שנות הששים. לקוראינו הצעירים: ה-Four Seasons שרדו כמה שנים בודדות, אבל הנפיקו כמות עצומה של להיטים שזכורים היטב עד היום (ההצלחה הגדולה שלהם היתה בין 1962 ל-1964, עם ארבעה להיטים במקום הראשון במצעד האמריקאי).

continue reading…

עדכון: בסוף השבוע הגיעה הבשורה שיכול להיות שגונדרי מבטל את הגעתו. נעדכן ברגע שיהיו פרטים סופיים.

המודעה ב״גלריה״ הבוקר חושפת את אחת ההפקות המרגשות שמתנהלות בשבועות האחרונים בארץ: מישל גונדרי יגיע כאורח פסטיבל דוקאביב, ויציג כאן את סרטו התיעודי המונפש: ״האם האיש שהוא גבוה מאושר, שיחה מאוירת עם נועם חומסקי״. לרגל הביקור יקיים הפסטיבל מחווה לגונדרי ויציג מבחר מסרטיו התיעודיים הקצרים והארוכים, ובראשם את ״מסיבת שכונה״ עם דייב שאפל, אחד מסרטי ההופעה הנפלאים שנעשו (לדעתי).

בפסטיבל דוקאביב אולי לא יירצו להדגיש את הנקודה הזאת, אבל גונדרי מגיע ארצה בדיוק במלאת עשר שנים ל״שמש נצחית בראש צלול״, יצירת המופת שלו, עליה זכה באוסקר לתסריטאות (במשותף עם צ׳רלי קאופמן שכתב את התסריט בפועל על פי רעיון של גונדרי).

הריגוש שלי מהביקור כפול ומכופל. כפי שאתם רואים במודעה, אחרי הקרנת הסרט – ב-15.5 ב-19:45 – תתקיים כיתת אמן של גונדרי בסימטק תל אביב. מי שינחה את השיחה הזאת הוא אני. וגונדרי, אתם בוודאי יודעים, הוא אחד הבמאים האהובים עליי (ראיינתי אותו בקצרה לקראת ״מסיבת שכונה״ בפסטיבל ברלין 2006).

יום לפני כן הוא יתארח גם בבית הספר לקולנוע סם שפיגל וייפגש שם עם התלמידים.

״האם האיש שהוא גבוה מאושר״ – שהוא בעצם סרט על שיחות בענייני בלשנות עם נועם חומסקי – יוקרן גם בערוץ 8, כמה ימים אחרי בכורתו בדוקאביב.

שני שוברי קופות די בטוחים נכנסו השבוע לטבלה. הם יככבו בצמרת מצעד הסרטים המבוקשים בקופות בסוף השבוע, אבל המבקרים שלנו דווקא מפוצלים בקשר לאיכותם. השניים הם: ״ספיידרמן המופלא 2״, בו חוזר מארק ווב לביים סרט ספיידרמן, הפעם גדול יותר, חזק יותר ורועש יותר; ״ו״התעלות״, בו הופך וולי פפיסטר, הצלם הקבוע של כריסטופר נולן, את ג׳וני דפ למחשב על.

ושני הסרטים הישראליים שעלו בשבוע שעבר, ״מעל הגבעה״ ו״מפריח היונים״, נכנסו השבוע לטבלה. הנה היא:

continue reading…

דניאל מילר על הסט של ״ראן״, שיוקרן בפסטיבל קאן

בתוך החיפוש שלנו אחר הסרטים הישראליים שיהיו או לא יהיו בפסטיבל קאן הקרוב, צריך לשים לב לסיפור אחר הקשור לקולנוע הישראלי שיבשיל בפסטיבל קאן הקרוב: שני הסרטים שזכו בפרסים הראשונים במחזור הראשון חממת הקולנוע של ירושלים יוקרנו בפסטיבל הקרוב. החממה היא יוזמה של רנן שור ובית הספר לקולנוע סם שפיגל, והיא הושקה בסוף 2011, לפיתוח תסריטים של יוצרים בינלאומיים, העובדים על סרטם הראשון או השני. מה זאת החממה הזאת בדיוק, תיארתי כאן, עם השקת המחזור השני ב-2012.

ביולי 2012, בפתיחת פסטיבל ירושלים, התקיים אירוע הפיצ׳ינג הראשון לסיום המחזור הראשון. הסרט שזכה במקום הראשון היה ״ראן״ (״Run״) של פיליפ לקוט מחוף השנהב. הסרט שזכה במקום השני היה ״הגננת״ של נדב לפיד. ועכשיו, שני הסרטים האלה יגיעו לפסטיבל קאן, ויהוו הוכחה לכך שהחממה הירושלמית היא אכן מקפצה להצלחה (ואני מקווה שגם נגלה כעת שהיא יודעת לאתר ולפתח סרטים מצוינים). סרטו של פיליפ לקוט, כך פורסם היום, יהיה אחד הסרטים שיוצגו במסגרת ״מבט מסוים״ (שם הוא יוקרן לצד ״הרחק מהיעדרו״ של קרן ידעיה). על פי השמועה, את ההכרזה על ״הגננת״ נקבל ביום שני מאנשי שבוע המבקרים.

אבל הקשר הישראלי של ״Run״ לא מסתיים בכך continue reading…

מתוך צילומיו זוכי הפוליצר של ג׳וש היינר ל״ניו יורק טיימס״

ב״הארץ״ היה פעם מוסף חגים אהוב ועונתי עם הכותרת ״הסיפורים החמים של החורף״ (או כל עונה אחרת), שריכז את מיטב הכתיבה המגזינית מהעולם לתוך מוסף אחד מתורגם לעברית. האינטרנט הופך כל שבוע למעין מוסף כזה (אם כי, אני מוגבל רק לכתבות באנגלית, והמוסף הזה חשף אותי לכתיבה גם בשפות שאני לא שולט בהן). אבל יש שבוע בשנה שבו העלעול במיטב עיתונות העולם (או לפחות מיטב עיתונות אמריקה) הופך מבחינתי לקריאת חובה. זה קורה כשמתפרסמים שמות הזוכים בפרס פוליצר, שמחלק בית הספר לעיתונות של אוניברסיטת קולומביה. שלשום פורסמו הזוכים בפרס, שחולק בפעם ה-98 (מאז 1917). באופן מפתיע, לא חולק השנה פרס בקטגוריית כתבות המגזין, למרות ששלוש כתבות הגיעו לשלב הגמר.

ויש גם קישורים לעולם הקולנוע. continue reading…

צריך להתפרנס איכשהו, לא? וארול מוריס מוכיח לנו שוב ושוב שלהיות גדול הדוקומנטריסטים בעולם, כולל אוסקר בכיס, זה אולי כבוד גדול, אבל לא פרנסה. אז הוא מרוויח את לחמו מבימוי פרסומות וסרטי תדמית. אפל, מילר לייט, איי.בי.אם. והלקוח החדש שלו: רשת המזנון המקסיקני המהיר, טאקו בל.

הפרסומת נועדה לקדם את ארוחת הבוקר החדשה של הרשת, והרעיון הפרסומי, יש לומר, משונה מאוד: מוריס וצוותו מצאו 24 אנשים ששמם הוא רונלד מקדונלד, כשמה של הדמות שמפרסמת את מקדונלד, כדי שיטעמו את ארוחת הבוקר של הרשת המתחרה. קצת בוטה. ככה נראית הפרסומת הסופית (אבל חכו, יש בונוס נהדר בהמשך):

continue reading…