לשעבר בר 51. צילום: אלירן קנולר
כמו כינים, בכל פעם שנדמה לנו שכבר גמרנו עם ימי הצילום, פתאום מגיעים עוד. והנה, אתמול עוד יום צילום לסדרה התיעודית שלנו* על הקולנוע הישראלי.
מה קורה בצילום למעלה? תכף נגיע לזה. אבל קודם, תכירו את כוכבי הקולנוע שהגיעו אתמול לאולפננו:
הבחור הישן והבחור החדש. לטרמן וקולבר
בשנה הבאה יעזוב סטיבן קולבר את התוכנית שלו ב״קומדי סנטרל״ ויחליף את דיוויד לטרמן ב״לייט שואו״ בסי.בי.אס. אמש הוא הגיע לתוכנית של לטרמן, שם הוא סיפר איך הוא התקבל לעבודה כמתמחה אצל לטרמן ב-1986 (וסרב), ואיך הוא חיפש עבודה ככותב אצל לטרמן ב-1997 (ולא התקבל). הנה הווידיאו:
יורם גלובוס (מימין) ומנחם גולן, בימיהם הגדולים בקאנון, בשנות ה-80
לא יאמן, אבל יש סרט ישראלי שישי בקאן השנה. והפעם חידוש: ככל הידוע לי זו הפעם הראשונה שסרט ישראלי על יוצר ישראלי זכה להיכלל במסגרת ״קאן קלאסיקס״, המוקדשת לסרטי תעודה על מאסטרים של קולנוע ולהקרנות של עותקים משוחזרים של קלאסיקות. ומי שיקבלו את הכבוד הזה בקאן הם מנחם גולן ויורם גלובוס, גיבורי הסרט התיעודי ״גו גו בויז״ שביימה הילה מדליה והפיק יריב הורביץ. ערוץ 10 וארטה מימנו.
״גו גו בויז״ מספר את סיפור עלייתה ונפילתה של חברת קאנון, החברה שגלובוס וגולן קנו continue reading…
ללקק את האצבעות. הלהקה האהובה עליי מסוף שנות השמונים והלהקה האהובה עליי מסוף שנות התשעים מוציאות אלבומים/דיסקים/תקליטים חדשים בול בזמן ליום ההולדת שלי. באמת, לא הייתם צריכים. ברכה בסמס היתה מספיקה. נתחיל עם הפיקסיז, שמוציאים אלבום קאמבק ראשון, 23 שנים אחרי ״טרומפ לה מונד״, אלבום האולפן האחרון שלהם מ-1991. לעומת זאת, מארק אוורט, האיש מאחורי הפרויקט הקרוי אילז, מוציא אלבום שני השנה. ועכשיו – הפתעה הפתעה – אתם יכולים להקשיב לשניהם ממש כאן בפנים.
אצל הפיקסיז, זה כאילו שהזמן עמד מלכת ב-1991. לדיסק החדש שלהם, ״אינדי סינדי״, הם אפילו הביאו איתם שוב את ווהן אוליבר, מי שעיצב להם את כל העטיפות (והיה מעצב הבית האגדי של 4AD והיה אחראי ללוק של כל הלייבל הזה, מקוקטו טווינז ועד הברידרז), שיעצב גם את העטיפה לדיסק החדש. זה דיסק רועש, לרגעים מבולגן, אבל שיש בו את החותם המוזיקלי המובהק של בלק פרנסיס ושות׳ (הפעם במבנה התלת גברי, ללא קים דיל), שכבר הונצח בסרט התיעודי הנפלא על הלהקה: ״רועש-שקט-רועש״. ככה בנוי כמעט כל שיר שלהם. והבונוס: ביוני הם בארץ.
דיסק חדש של האילז הוא לכאורה לא ביג דיל. מרק אוורט הוא איש פורה מאוד ומוציא דיסקים בשפע. ובכל זאת, החדש שלו, ״סיפורי המוסר של מארק אוליבר אוורט״, הוא דיסק קצת אחר. ראשית, האיש שכל הזמן חותם על המוזיקה שלו בכל מיני שמות בדויים – אילז, אי., מיסטר אי. – כותב את שמו המלא והאמיתי באותיות ענק בשם היצירה. ואכן, בשמיעות ראשונות הדיסק השקט הזה, הוא כמו פרק ב׳ ליצירה האוטוביוגרפית הנפלאה שלו מ-2005 ״אורות מהבהבים ושאר התגלויות״. אוורט/אילז תיעד שם את יחסיו המורכבים עם אביו. אוורט היה בן 19 כשמצא את גופתו של אביו, שמת מהתקף לב, ומאז ניסה להבין מי היה האיש הזה, שרק בשלב מאוחר יותר הוא גילה שהוא היה פיזיקיאי בעל תיאוריות פורצות דרך. ובתוך כך, הוא עסק כבר בעבר בסיפורה העגום של אחותו, חולת נפש שהתאבדה ב-1986, ואמו שמתה מסרטן זמן קצר אחר כך. וכך, הקריירה המוזיקלית המאוד עגמומית שלו נולדה מהעובדה שבתוך שבע שנים הוא איבד את כל משפחתו, אחד אחרי השני. ולכן, מאז – מתוך פחד ממחלת נפש, או סרטן או התקף לב – אוורט יוצר בקדחתניות, לפעמים דיסקים רועשים ואנרגטיים מלאים זעם, לעיתים דיסקים אישיים יותר ונוגים. החדש שייך לקטגוריה השניה.
ועכשיו העת להאזין:
״את לי לילה״. לירון בן-שלוש ודאנה איבגי בסרטו של אסף קורמן
מבול הסרטים הישראליים בקאן ממשיך. וכפי שצפינו אתמול, גם במסגרת ״השבועיים של הבמאים״ יש השנה שני סרטים ישראליים: הראשון הוא ״גט״ של שלומי ורונית אלקבץ, החלק השלישי בטרילוגיית הנישואים של ויויאן אמסלם, שהתחילה ב״ולקחת לך אשה״, המשיך ב״שבעה״ ועתה מגיע לסיומו ב״גט״. ״שבעה״ היה סרט הפתיחה של ״שבוע המבקרים״ ב-2008.
הסרט השני הוא ״את לי לילה״, שביים אסף קורמן. בתפקידים הראשיים, לירון בן-שלוש (זוגתו של הבמאי) ודאנה איבגי, בתפקיד אחותה המוגבלת שכלית של הגיבורה. זהו סרט הביכורים של קורמן, ולפיכך הוא היחיד מבין נציגי ישראל בקאן השנה שיתחרה על פרס מצלמת הזהב. עבור קורמן ובן-שלוש זהו פרויקט משפחתי אישי: בן-שלוש כתבה את התסריט על פי אלמנטים אוטוביוגרפיים, והיא משחקת בתפקיד הראשי. קורמן ביים והיה שותף לעריכה.
אבל קורמן אינו זר לקאן. סרטו הקצר ״מותה של שולה״ הוקרן במסגרת הזאת ב-2007. ושלושה סרטים שהוא ערך – ״כלת הים״, ״הנותנת״ ו״המשגיחים״ – הוצגו במסגרות השונות בפסטיבל. בשנה שעברה, הוא ערך את ״מי מפחד מהזאב הרע״, שהוקרן בבכורה בפסטיבל טרייבקה והפך לסרט הישראלי הכי מדובר בזירה הבינלאומית.
זו שנה שניה ברציפות שבמסגרת ״השבועיים של הבמאים״ – מסגרת עצמאית המתנהלת במקביל לפסטיבל קאן ביוזמת איגוד הבמאים הצרפתי – מוקרנים שני סרטים ישראליים. בשנה שעברה היה ״כנס העתידנים״ של ארי פולמן סרט הפתיחה של ״השבועיים״, ו״מעל הגבעה״ של רפאל נדג׳ארי (עכשיו בבתי הקולנוע) הוקרן במסגרתו גם (וממש כמו סרטו של נדג׳ארי, גם ״את לי לילה״ הוא סרט שמומן בחלקו על ידי קרן הסרטים החדשה של חיפה).
אז אנחנו עומדים כעת על חמישה סרטים ארוכים וסרט אחד קצר בקאן השנה. מספר שיא. אבל, זה לא נגמר…
והנה השוק הגדול: אני שומע שבמסגרת הרשמית בקאן יש סרט ישראלי נוסף! סרט תיעודי. אני מנוע מלספר, עד שלא תגיע ההכרזה הרשמית של הפסטיבל מחר.
״הדרקון הראשון שלי 2״
״הדרקון הראשון שלי״ מ-2010 היה אחד מסרטי האנימציה האהובים עליי בשנים האחרונות. חשבתי שהוא פשוט נפלא, והוא גם אחד מסרטי התלת מימד הכי טובים שראיתי. הוא, בעיניי, גם אחד מסרטי האנימציה הכי טובים של אולפני דרימוורקס. ארבע שנים אחר כך, מגיע ״הדרקון הראשון שלי 2״. הפעם הדרקונים כבר לא מאיימים על הכפר הוויקינגי, אלא הם חלק בלתי נפרד ממנו. והיקאפ קטוע הרגל (בקולו של ג׳יי ברושל, שכנראה לא נזכה לשמוע כי אני מתערב אתכם שהסרט הזה יגיע ארצה רק בדיבוב לעברית) והדרקון שלו, שום-שן (Toothless), מוצאים כעת הרפתקאות חדשות.
והערב, במקום טריילר, הפיצו אולפני דרימוורקס את חמש הדקות הראשונות מתוך הסרט, בו משחקים הדרקונים סנוקר כבשים. בכורה עולמית בפסטיבל קאן, וב-19 ביוני בבתי הקולנוע בארץ:
״הגננת״, סרטו של נדב לפיד
חרם? פחחח… התחזיות הפסימיות שלי קורסות. אם עד לפני שבועיים הערכתי שעל כרטיס הכניסה לקאן יתחרו כארבעה סרטים, ושקלושים הסיכויים שכולם ייכנסו לפסטיבל, היום כבר מתחיל להתחוור שיש סיכוי שבקאן השנה יהיו לפחות ארבעה, ואולי אף חמישה סרטים עלילתיים (ועוד אחד קצר). אם זה מה שיקרה, מדובר במספר היסטורי.
אבל לפני הכל, הנה מה שנודע היום, בעיצומו של חג: continue reading…
מארז סרטי אבי נשר. 2.1 מיליון כרטיסים בקופסה אחת
במלאת עשר שנים ל״סוף העולם שמאלה״ ותשע שנים לקיומו של המדור שלי ב״פנאי פלוס״, הקדשתי את מדור הפרידה שלי מהעיתון לאבי נשר, הבמאי שכתבתי עליו הכי הרבה מילים בתשע השנים האחרונות. חג שמח.
״ג׳רזי בויז״ של קלינט איסטווד
הדבר הנכון מבחינתי היה להעלות את הטריילר הזה, שנראה כמו גרסת הגברים ל״נערות החלומות״, מבלי לחשוף את שם הבמאי ולתת לכם להיות מופתעים כששמו עולה באמצע. אבל אני יוצא מנקודת המוצא המפרגנת שקוראיי מעודכנים אפילו יותר ממני וכולם יודעים שאיסטווד עובד על גרסה קולנועית ללהיט הגדול מברודוויי, שבשנה הבאה יחגוג עשור לבכורתו. מרשל בריקמן וריק אליס, שכתבו את המחזה, חתומים על התסריט, ועל פי הטריילר הם שמרו על המבנה של המיוזיקל הבימתי, שבנוי כרצף של ארבעה מונולוגים. זהו סיפורה של להקת ״ארבע העונות״ (״פור סיסונז״), והעלייה לצמרת של פרנקי ואלי, ולהיטי הדו-וופ של סוף שנות החמישים ותחילת שנות הששים. לקוראינו הצעירים: ה-Four Seasons שרדו כמה שנים בודדות, אבל הנפיקו כמות עצומה של להיטים שזכורים היטב עד היום (ההצלחה הגדולה שלהם היתה בין 1962 ל-1964, עם ארבעה להיטים במקום הראשון במצעד האמריקאי).
תגובות אחרונות