הפוסטר הרשמי של פסטיבל קאן 2014 מכיל צילום של מרצ׳לו מסטרויאני מתוך ״שמונה וחצי״

התוכניה הרשמית של פסטיבל קאן תתפרסם מחר (חמישי, 17.4). מה שאומר שעשרות היוצרים הישראליים שהגישו את סרטיהם לפסטיבל קיבלו תשובות סופיות בשבוע האחרון. יש להניח שרובם קיבלו תשובה שלילית, אבל יש סיכוי שאחד או שניים קיבלו תשובה חיובית.

(מחר יתפרסמו הסרטים המשתתפים במסגרות הרשמיות של הפסטיבל: התחרות, ההקרנות מחוץ לתחרות, מבט מסוים, הסרטים הקצרים וסינפונדסיון. שתי המסגרות העצמאיות המתקיימות במקביל לפסטיבל – שבועיים של הבמאים ושבוע הביקורת – יפרסמו את בחירותיהם בשבוע הבא).

מה שמפנה אותי לסקציית הספקולציות של הבלוג, איתה אני אוהב להעביר את הזמן עד שנקבל מידע סופי ומוצק: אני מנחש מה יהיו הסרטים הישראליים בפסטיבל. ובכן, ההימור שלי הוא שיהיו בין אחד לשניים סרטים ישראליים ארוכים בפסטיבל. ההימור הבטוח ביותר הוא ש״בורג״ של שירה גפן יהיה בתחרות. ואני מהמר שאולי גם ״גט״ של שלומי ורונית אלקבץ יוצג איפשהו באחד ממסגרות הפסטיבל. שני סרטים של במאיות, זה בהחלט עולה בקנה אחד עם מה שנראה כמו ניסיון של פסטיבל קאן להיות קצת יותר נשי השנה (ג׳יין קמפיון תעמוד בראש חבר השופטים בתחרות הרשמית ואנדריאה ארנולד תעמוד בראש שופטי שבוע המבקרים). מצד שני, ישראל היא סוג של פרסונה-נון-גרטה באירופה כרגע, ויש סיכוי שזה יביא לצמצום דרמטי בכמות הסרטים הישראליים שאנשי קאן יירצו להכיל. או שלא.

אז בואו נערוך סקר מהיר: אני מהמר על 1. כמה סרטים ישראליים (באורך מלא) אתם מהמרים שיהיו בקאן השנה? מלאו את טופס הסקר:

הנה רשימת 38 הסרטים הישראליים שהופקו השנה. מי מהם לדעתכם יהיו בקאן? ואם אתם מקורבים להפקות ויכולים להדליף כבר מי בפנים, עשו שימוש באפשרות להעלות תגובות בשם בדוי ושתפו אותנו, או שלחו לי מייל עם המידע.

בואו נעשה קצת סדר.

continue reading…

שלאגר?

הכותרת הגדולה של היום היא השקתו המתקרב של ערוץ הקולנוע הישראלי של יס, בערב יום העצמאות, 5.5. נקרא לו בחיבה ״הערוץ של אדרי״, כי מי שמפיק את הערוץ היא חברת אן.אם.סי, השייכת ליונייטד קינג, חברת ההפצה של משה ולאון אדרי. מי שתהה, כמוני, למה האחים אדרי משקיעים בהפקה ו/או בהפצה של כל כך הרבה סרטים בשנים האחרונות, כשברור שאין מספיק קהל או עניין לכולם ושרוב ההשקעה הזאת (כלומר, זו שלא מגיעה מקרנות ציבוריות) תרד לטמיון, ובכן הנה התשובה: זה התוכן שבו ימלאו את שעות השידור של ערוץ יס קולנוע ישראלי (ערוץ 6 בממיר שלכם, אם אתם מנויי יס). אולי שמתם לב שבסרטים שיונייטד קינג השקיעה בהם הופיע בשנה האחרונה בכותרות הפתיחה הלוגו ״ישראלי״, ומתחתיו המשפט, ״ערוץ הקולנוע הישראלי״ (למשל בפתיחה של ״פלאות״). אז הנה. הלוגו כבר נחשף בסרטים, עכשיו גם עולה הערוץ.

מצד אחד, מעולה. הטלוויזיה היא בהחלט הדרך הטובה להביא קהל לסרטים ישראליים. זה המקום שבו סרטים חיים לנצח, והשלב שבו סרט שהצליח בקופות יכול גם להפוך לנכס צאן ברזל לדורות, או לסרט פולחן. אם הערוץ יצליח היטב, הוא יביא ללא מעט סרטים מהשנים משובחים האחרונות את הקהל שחשש המר עליהם כשהם היו בבתי הקולנוע.

אבל מצד שני: continue reading…

בעוד שלושה ימים, ב-16.4, תתקיים הקרנת הבכורה העולמית של ״אפס ביחסי אנוש״ בפסטיבל טרייבקה. סרט הבכורה הארוך של טליה לביא ייצא למסכים בארץ ביוני. באופן מפתיע מי שיפיץ את הסרט בארץ הם אנשי קולנוע לב, שמפיצים סרטים ישראליים באופן נדיר מאוד (אבל עדיין יותר מג.ג ופורום פילם, שלא מפיצים סרטים ישראליים בכלל).

עכשיו הגיע הטריילר הראשון לסרט, קומדיה צבאית על חיילות השלישות בבסיס דרומי. כאמור, מאז סרט הגמר של לביא, ״חיילת בודדה״, אני מחכה לפיצ׳ר הראשון שלה בנשימה דרוכה. הנה הצצה ראשונה אליו:

continue reading…

״לאנצ׳בוקס״. נער הארוחות ממומבאי

continue reading…

למרות כמות נכבדת של סרטים שיצאו בסוף השבוע הזה, ביניהם שני סרטים ישראליים (שניים! בשעה שאין מספיק קהל – או אפילו אולמות בחג הזה – אפילו בשביל אחד), הטבלה נמצאת במצב נמנום. שום דבר לא באמת מסעיר. רק שלושה סרטים הצליחו להיכנס לטבלה: ״מפוצלים״, שהיה אמור להיות להיט ההרפתקאות החדש לבני הנעורים ואני מתקשה לראות אותו מתמודד מול הלהיטים שכרגע עובדים בבתי הקולנוע; ״ריו 2״, סרט ההמשך המונפש על הציפורים ההן (שכבר יצא בתחילת השבוע, לפני בכורתו באמריקה, ועושה חיל בקופות); ו״לאנצ׳בוקס״, הסרט המושלם למי שלא מחפש סרטי הרפתקאות לבני נוער בחופשה הזאת, ומעדיף סרט בוגר (ובגלל ריבוי האורז בו, כשר לאוכלי קטניות בלבד).

לא נכנסו לטבלה, כי לא מספיק מבקרים ראו אותם, הם שני הסרטים הישראליים: ״מפריח היונים״, סרטו של ניסים דיין על פי ספרו של אלי עמיר (שבאופן אישי הצלחתי להחמיץ כל הקרנה מוקדמת שלו, מאז הקרנות האקדמיה ועד היום, ולכן עדיין לא צפיתי בו); ו״מעל לגבעה״, סרטו של רפאל נדג׳ארי. זה סימפטום מדאיג: אם עד עכשיו התלוננו על כך שריבוי הסרטים הישראליים יוצר חוסר עניין מצד הצופים, הרי שהשבוע – מצער לגלות – שחוסר העניין הגיע גם למבקרים. לדעתי זו הפעם הראשונה שסרט ישראלי יוצא ולא נכנס לטבלת המבקרים. וזה קרה פעמיים באותו סוף שבוע. בעיה.

(אגב: ״מפריח היונים״ אינו התרגום העברי לסרט ״ריו 2״. אלה שני סרטים שונים, ולא כדאי לבקש בקופה כרטיס ל״הסרט ההוא עם הציפורים״, כי לא בטוח מה תקבלו. וגם: ״מפריח היונים מעל הגבעה״ היה יכול להיות סרט מעניין, לא?).

הנה הטבלה:

continue reading…

סטיבן קולבר. לטרמן החדש

הכותרת הגדולה של היום, מבחינתי, היא ההכרזה של סי.בי.אס על כך שסטיבן קולבר יהיה המחליף של דיוויד לטרמן בתוכנית ״הלייט שואו״ החל מאי-שם ב-2015. זו הפתעה כפולה: ראשית, שסי.בי.אס מיהרו להכריז על היורש, וחסכו לנו שבועות או חודשים של ספקולציות, נבואות ושמועות. ושנית, כי עושה רושם שעשו בחירה מצוינת. קולבר ישאר ב-23:30, אבל יזנק מערוץ הכבלים קומדי סנטרל, לסי.בי.אס. ובמקום למלא 22 דקות בכל יום, הוא יצטרך למלא זמן אוויר כפול מזה לפחות. מה שכן, קולבר למעשה מנחה את התוכנית שלו כרגע בתור דמות בדיונית של פרשן ימני, שמרן וקצת גזען (ומאוד יהיר). המעבר לכסא של לטרמן ככל הנראה יחייב אותו לוותר על הפרסונה. הנה, למי שבמקרה לא מכיר, הפרק של ״קולבר ריפור״ של אמש. ״קולבר ריפור״, פורסם השבוע, תרד בעוד שמונה חודשים. טרם פורסם מי יחליף את קולבר במשבצת שאחרי ה״דיילי שואו״.

===================

ועוד כותרת הקרובה לעולם החוץ-קולנועי שלי: קליפ חדש continue reading…

"מפוצלים״. שחקו משחק והוסיפו את האות ח׳ איפה שאתם רוצים וקבלו שעות של הנאה עם שמות רלוונטיים יותר

continue reading…

אבי ויותם קושניר בצילומי הגרסה הראשונה והגנוזה של ״צירלסון יוצא לפנסיה״/״אשתו״ ב-2011 (צילום: חדשות ערוץ 2)

לפני כשנתיים וחצי, בסתיו 2011, סיפרנו לכם כאן על צילומיו של סרט ישראלי חדש בשם ״צירלסון יוצא לפנסיה״, שהיה אמור להיות סרט הבכורה כבמאי של מיכה לבינסון, מבכירי במאי התיאטרון בישראל (ובזכות הופעתו ב״הערת שוליים״, גם כוכב קולנוע לרגע). אבי קושניר, יבגניה דודינה וששון גבאי לוהקו לתפקידים הראשיים לסרט שכתבה אורלי בן-נון. אני נתקלתי בסרט הזה במקרה, כשההפקה הגיעה לרחוב מאנה בתל אביב והתמקמה לי מול הבית. חודש אחר כך, היא כבר זכתה ליחסי ציבור גדולים יותר בדמות כתבה של ציון נאנוס בחדשות ערוץ 2, שמתמקדת בעובדה שבסרט משחק קושניר לצד בנו, יותם קושניר, כוכב הסדרה ״אליפים״. בין לבין הוחלף שם הסרט והפך ל״אשתו״.

ומאז, הסרט הזה נעלם כמו מטוס מלזי. בפרסי אופיר 2012, הוא לא היה. בפרסי אופיר 2013 גם. וכשפורסמה רשימת הסרטים שיתמודדו על פרסי אופיר השנה והוא עדיין לא היה שם. יצאתי לברר.

סיפור הפקתו של הסרט-שפעם-קראו-לו-״צירלסון״ (ועכשיו אין לו שם, אבל שם העבודה החדש שלו הוא ״אווה״) הוא כמו סרט בפני עצמו: הסרט המקורי נגנז, ואז צולם מחדש continue reading…

צילומי ״זרה״ של טובה אשר. אתמול בכיכר ספרא, ירושלים

זו כבר הפעם השלישית שאני יוצא מיום הוראה בבית הספר לקולנוע ״מעלה״ ונתקל בצוות צילום. לפני שנתיים בדיוק זה היה עם הסט של ״פלאות״. וכמה חודשים אחר כך זה היה עם הסט של ״התאבדות״ (בקרוב בהקרנות האקדמיה). אתמול בכיכר ספרא חלפתי בדיוק כשהגריפים היו עסוקים בבניית מסילה לדולי למצלמתה של טוליק גלאון, על הסט של ״זרה״, סרט הביכורים של טובה אשר. אשר היא אחת העורכות הוותיקות בארץ, ומי שערכה לאורי ברבש את ״מאחורי הסורגים״ ואת ״אחד משלנו״, ובאחרונה את ״כידון״.

מחוץ לפריים מצד ימין, התכוננו דני גבע ועודד ליאופולד לסצינה שלהם (אבל אני, שכנראה לא אהיה פפראצי לעולם, העדפתי לצלם את המצלמה). התקציר באתר מיזם הקולנוע הירושלמי: ״מאיה גולדווסר היא כוריאוגרפית של להקת מחול ירושלמית בה חברים רקדנים  יהודים ופלשתינים. נדיה כאביר היא נערה צעירה אשר נישאה בסתר לאהובה נימר, פעיל בתנועת שחרור פלשתינית, ברחה איתו ללונדון, וכשנעצר ונעלם נותרה ללא דבר. לחיבור המפתיע בין שתי הגיבורות השפעה מרחיקת לכת ומטלטלת עליהן ועל משפחותיהן.״

בעוד שבועיים עוברת ההפקה לצלם בלונדון.