חגיגה
בועז דוידזון, הבוקר. צילום: אלירן קנולר
בועז דוידזון – אחת הדמויות החשובות, המשפיעות והפופולריות של הקולנוע הישראלי – הגיע הבוקר continue reading…
טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 25.7.2013
תמונה שמחה מ"קיסר חייב למות"
כמות היסטרית של תשעה סרטים עלתה היום בארץ. ארבעה מתוכם נכנסו לטבלה: "קיסר חייב למות" של האחים טאביאני (זוכה פסטיבל ברלין מלפני שנה וחצי); "מנתק המים", סרטו של עידן הובל, עם משה איבגי בתפקיד הראשי, שהוקרן בפסטיבל ונציה לפני שנה; "וולברין"; ו"רק אלוהים סולח", שיתוף הפעולה השני של ניקולס וינדינג רפן עם ריאן גוסלינג, שיצא ללא הקרנות מוקדמות לתקשורת, כנראה כדי שכל הביקורות לא יתחילו מהמשפט "'דרייב' זה לא".
הנה הטבלה ואחריה פירוט הסרטים שירדו השבוע מהמסכים:
מרדף על הרכבת
לא ראיתי את "וולברין" עדיין – אני תוהה האם לטרוח ללכת לבית הקולנוע או לחכות לצפייה ביתית – אבל אולפני פוקס שיחררו כטיזר את אחת הסצינות מתוך הסרט שביים ג'יימס מנגולד ("נערה בהפרעה"): רכבת הקליע היפנית ועליה מרדף בין וולברין ובין נבל יפני. זה נראה כך:
עמוס גיתאי בתחרות הרשמית בוונציה (עם סרט בשוט אחד). ומי עוד?
שרה אדלר ב"אנה ערבייה" של עמוס גיתאי
ברגעים אלה מתקיימת ברומא מסיבת העיתונאים בה מוכרזים שמות הסרטים בתחרות הרשמית של פסטיבל ונציה במהדורתו ה-70. בינתיים כבר אפשר לעדכן ש"אנה ערבייה", סרטו החדש של עמוס גיתאי נמצא שם. שרה אדלר ויובל שרף בתפקידים הראשיים. גיורא ביח צילם את הסרט, שצולם בשוט רצוף אחד בן 81 דקות.
במקביל, פורסמו שמות הסרטים שיוצגו במסגרת הצדדית של פסטיבל ונציה, שבוע הביקורת. "צל לבן", סרטו של נועז דשא, במאי ישראלי שחי על הקו בין לוס אנג'לס וברלין, ובהפקת ריאן גוסלינג יוקרן שם בבכורה. הסרט עוסק בלבקנים בטנזניה ובאפליה נגדם. דשא הוא אחיה של השחקנית שירי-לי דשא, ובנו של המפיק האגדי, אברהם (דשא) פשנל.
הרשימה המלאה, כולל סרטים חדשים לטרי גיליאם וארול מוריס:
הזאב המלכותי
אנשי פרייט-פסט, הפסטיבל הלונדוני לסרטי אימה וז'אנר, כל כך אוהבים את "מי מפחד מהזאב הרע"שהם לא רק שיבצו אותו כסרט הנעילה (כבר דיווחנו), אלא גם ארגנו לו פוסטר מהמם. לחצו עליו להגדלה, או להפיכה לטפט למחשב או לסלולרי. ואם אתם רוצים לראות את הסרט עשרה ימים לפני שהוא יוצא רשמית, לכו לעין הדג. אני אהיה בחו"ל, אז אני לא יכול לסדר לכם הקרנות (ננסה למצוא איזה צ'ופר או שניים גם לקוראינו, כי הזאבים האלה באים עם פינוקים לבקתה של הסבתא). ואם אתם הולכים להקרנה מוקדמת, הביאו אתכם להביור קטן. זה יהיה שימושי בסרט.
עדכון! הנה, גם לנו יש כרטיסים בחינם ל"מי מפחד מהזאב הרע". בחינם! הסרט יוקרן בטרום בכורה בסינמטק הרצליה ב-7.8 ב-23:30. הקרנת חצות, מה שנקרא. כל מי שיגיע לקופה ויגיד "סינמסקופ שלח אותי", יקבל כרטיס חינם. כדאי להקדים ולהגיע.
ואגב סינמטק הרצליה: אם אתם רוצים לראות את "גאבה" של מחמלבאף ולשמוע אותי מדבר חצי שעה על הבמאי האירני הזה, בואו מחר ב-20:30 (זה לא בחינם).
אגב, התשובה לשאלה "מי מפחד מהזאב הרע" היא "אני".
=====================
הנה המקבץ הראשון של סרטי פסטיבל טורונטו שפורסמו היום. continue reading…
"בית לחם" בדרך לוונציה, נטלי פורטמן בדרך לירושלים
צחי הלוי ב"בית לחם" של יובל אדלר. צילום: ורד אדיר
המצב הוא כזה: בכל פעם שאני כותב בשבועות האחרונים על הזמזום (מחריש האוזניים) סביב "בית לחם" בהקרנות האקדמיה, 19 יוצרי סרטים אחרים מתקשרים אליי בזעם על כך שאני מפספס את הזמזום סביב סרטם. יתכן. אבל אני ממשיך לשמוע התלהבויות מכל צג (אני מקווה סוף סוף לראות את הסרט בעצמי באחת מהקרנות האקדמיה הקרובות).
בפעם הקודמת שסרט שהגיע משום מקום ועשה כזה באז בהקרנות אקדמיה זה היה עם "עג'מי".
ובתוך כך, מייצר "בית לחם" – סרט הבכורה של יובל אדלר – את הכותרת הבינלאומית הראשונה שלו עם הצטרפותו למסגרת "ימי ונציה" בפסטיבל ונציה הקרוב (המסגרת בה הוקרנו בשנה שעברה "חיותה וברל" ו"הירושה"). לא התחרות הרשמית, אבל כן משבצת המסמנת סרטי בכורה אלטרנטיביים.
==========
הבשורה הזאת היא קצת רוח במפרשים הבינלאומיים של הקולנוע הישראלי במחצית השניה של השנה. הליין-אפ של פסטיבל לוקרנו התפרסם בשבוע שעבר ללא שום זכר לסרטים ישראליים באורך מלא, זאת אחרי שלוקרנו העניק שנתיים ברציפות פרסים לסרטים ישראליים ("השוטר" ו"לא בתל אביב"), ועשתה תמיד כבוד לסרטים של ערן ריקליס בגרנד פיאצה. חוץ מסרט קצר של אלעד קידן, ישראל נעדרת השנה מלוקרנו. אולי זה קשור בכך שהפסטיבל מקדיש השנה פוקוס לקולנוע מסוריה. ואולי לא.
=============י
אגב, אני שומע שיש כבר שני סרטים ישראליים בפסטיבל טורונטו. אני מניח שזה גם יתפרסם בקרוב. טיפים? שימו בתגובות.
============י
"סוכריות" של יוסף פיצ'חדזה, אחד הסרטים שהכי חיכיתי להם השנה, פרש מתחרות פרסי אופיר. הוא יתחרה בשנה הבאה.
תיקון: לא פרש ולא נעליים. הסרט מוקרן ומתחרה בתחרות. הקרנת האקדמיה ב-31.7 ב-20:00 תתקיים כסדרה, ואחריה יהיו הקרנות נוספות. ועדיין, זה אחד הסרטים שאני הכי מחכה להם השנה.
=============י
והכותרת שפורסמה אמש על כך שנטלי פורטמן תגיע לישראל בתחילת 2014 לביים את הגרסה הקולנועית ל"סיפור על אהבה וחושך" (בכיכובה) היא בעיניי בעלת פוטנציאל להפוך לידיעה הקולנועית החשובה של השנה בארץ. דוד מנדיל ורם ברגמן מפיקים
המיזם לקולנוע בירושלים תומך במימון. אם הסרט ייצא טוב, ובעל נוכחות בינלאומית כמו הספר, השפעתו יכולה להיות עצומה. הסרט הזה יכול להביא לעמוס עוז את הנובל שלו, ולמנדיל וברגמן את האוסקר שלהם. הפוטנציאל של הפרויקט הזה עצום. בהנחה שהוא לא יהפוך ל"קופסה שחורה".
יש פילים זיגזג
הצצה למתרחש בקופות השבוע. "מגודלים 2", סרט שאני לא חושב שאי פעם אצפה בו (אלא אם מישהו יגיד לי שזו הקומדיה הגדולה של השנה) הוא הסרט הכי נצפה השבוע בארץ.
"לצוד פילים" הוא עדיין הסרט השלישי הכי נצפה בסינמה סיטי, והוא הגיע אמש ל-84 אלף צופים. נראה שהיציאה של "יללת הזאבים", בהצגות יומיות בלבד, לא נגעה בביקוש של "פילים".
אם "פילים" ימשיך בקצב הנוכחי, הוא יגיע
חגיגה לעיניים גדולות
אסי דיין. צילומים: אלירן קנולר
צילומי סדרת הקולנוע שלנו מגיעים בערך לקו האמצע. שני ימי צילום נוספים חלפו, בהם חצינו את קו 50 המרואיינים. אלה האנשים שהגיעו לאולפנינו אתמול והיום.
סיכום פסטיבל ירושלים, חלק ב': לינקלייטר, מחמלבאף, ברגר
ריצ'רד לינקלייטר בפסטיבל ירושלים
כשכבר מגיעים במאים לפסטיבל ירושלים, הם מגיעים במצב הכי נגיש ומקסים שלהם. שלושה במאים פגשתי השבוע בפסטיבל ירושלים, שלושתם היו מקסימים לחלוטין, ויצא לי להיפגש איתם במהלך הפסטיבל שוב ושוב. זה התחיל עם מוחסן מחמלבאף. נפגשנו בפעם הראשונה מחוץ לאולם 3, כשהוא יצא מהקרנת אחד סרטיו. ואז ישבתי בין לא מעט עיתונאים במפגש עיתונאים איתו. ובימים הבאים הוא המשיך להסתובב בצורה הכי נגישה ונינוחה במסדרונות הסינמטק, עונה לכל מי שפונה אליו, נראה באמת ובתמים מאושר מהיחס אליו ומהביקור הזה. ושם פגשתי אותו שוב ושוב, עד שכבר הנהנו זה לזה כמכרים ותיקים.
ריצ'רד לינקלייטר
ואז הגיע ריצ'רד לינקלייטר, שהגיע עם סרטו הנפלא "לפני חצות". גם הוא ממש רצה להכיר את אנשי הקולנוע בישראל. הוא הסתובב בסינמטק, עשה מינגלינג, דיבר, הכיר, היה חביב להפליא ותוך שתי פגישות כבר אמר שלום לאנשים שהוא פגש קודם. סחבקיה.
המפגש הראשון היה שוב באירוע לתקשורת. לינקלייטר סיפר שם שהסיבה שאת "לפני הזריחה" הוא צילם בווינה היתה כי הוא היה שם בפסטיבל קולנוע, ופגש מפיקים שהציעו לו לצלם בעירם, והם הפגישו אותו עם אנשי קרן הקולנוע המקומית ומפה לשם ההפקה הזאת התגלגלה. גם ההפקה של "לפני חצות" ביוון התגלגלה בערך ככה. הסרט לא נכתב דווקא ליוון, אבל פגישות מקריות עם מפיק יווני הובילו אותו לשם. השאלה הבאה היתה מתבקשת: האם יש סיכוי לפרק עתידי שבו ג'סי וסלין משוטטים בירושלים?
גם השאלה שלי היתה מתבקשת: האם עכשיו, כשכבר התייצב לו הפורמט, נוכל לצפות לסרט חדש של "לפני ה…" כל תשע שנים? continue reading…
סיכום פסטיבל ירושלים, חלק א': "תחנת פרוטווייל", "נאהבים מחוץ לחוק", "הפיגוע"
Ain't Them Bodies Saints. ובעברית: "נאהבים מחוץ לחוק"
שני סרטים אמריקאים עצמאיים עטורי פרסים שהוצגו בפסטיבל ירושלים (וככל הנראה יגיעו בקרוב להקרנה מסחרית בישראל) מציגים את החלום האמריקאי כסיוט קטלני. שניהם דומים בעלילתם, אבל שונים מהם. אחד מהם יגיע לאוסקרים, עוד שמונה חודשים
===================
פורסם ב"פנאי פלוס", 17.7.2013
בפסטיבל הקולנוע בירושלים, שננעל ביום ראשון, היתה השנה נוכחות מוגברת במיוחד לסרטים מפסטיבל סאנדאנס, לא מעט בזכות העובדה שהמנהלת-לרגע של הפסטיבל, אליסיה ווסטון, שעוזבת בימים אלה את תפקידה שנה אחרי שנכנסה אליו, היתה בשנים האחרונות מבכירות מכון סאנדאנס. שניים מהסרטים הכי מעניינים מפסטיבל סאנדאנס שהוקרנו בירושלים הם דרמות הפשע הטראגיות, “נאהבים מחוץ לחוק" (ככל הנראה, זה יהיה שמו העברי של הסרט שבאנגלית נקרא "Ain't Them Bodies Saints”) שביים דיוויד לאורי, שזכה בסאנדאנס בפרס הצילום, ו"תחנת פרוטווייל" (“Fruitvale Station”) שביים ריאן קוגלר, שגרף בסאנדאנס את כל הפרסים הגדולים – ביניהם הפרס לסרט הדרמטי ופרס הקהל. את שני הסרטים האלה הזדרז הארווי וויינסטין לקנות בסאנדאנס, וכך שניהם עשויים להגיע להפצה גם בישראל בקרוב. באופן לא טיפוסי, וויינסטין החליט להפיץ את שני הסרטים האלה דווקא בקיץ (ההגיון הנפוץ טוען שדרמות עצמאיות הפונות לקהל מבוגר מופצות בדרך כלל בסתיו, לקראת עונת האוסקרים) – “תחנת פרוטווייל" הופץ באמריקה בסוף השבוע האחרון, השני יופץ שם באוגוסט. ולמרות ש"Bodies Saints” הוא הסרט שאהבתי יותר מבין השניים, דווקא "תחנת פרוטווייל" המחוספס יותר, הוא הסרט שכבר נמצא אצל התקשורת האמריקאית על כוונת האוסקרים.
המפתיע יותר, מבחינתי, הוא ששני הסרטים האלה – בקווי המתאר הכי כלליים וחיצוניים שלהם – מספרים סיפור כמעט זהה, אבל כל אחד מהם מספר אותו בסגנון אחר לחלוטין. continue reading…
תגובות אחרונות