עדכון אחרון: 21:25
הטקס הסתיים. "הנוער" של תום שובל ו"ההיא שחוזרת הביתה" של מיה דרייפוס גרפו כל אחד שלושה פרסים בטקס הנעילה של פסטיבל ירושלים. הזכייה של "הנוער", הסרט הטוב בתחרות הישראלית, היתה צפויה. הזכיה של "ההיא שחוזרת הביתה", שאני עוד מתנסח לגביו, הייתה יותר מפתיעה.
לרשימת כל הפרסים, כולל הפרסים התיעודיים והסרטים הקצרים:
את הסטודיו לאפקטים של ירון ישינסקי פגשנו כאן כשהעלינו את וידיאו ההמחשה שיצר עם שותפיו לעבודת האפקטים של "רוק בקסבה". ועכשיו מגיע וידיאו קצרצר נוסף שמציג את הלפני-והאחרי על הסט של "לצוד פילים". למרות שהייתי משוכנע שהסרט באמת צולם באחד הבנקים באיזור ככר ציון בירושלים, מסתבר שכל הסט של הבנק נבנה באולפן על ידי המעצב ערד שאוואט ("הערת שוליים"), ואפקטים דיגיטליים הוספו לסט כדי להשלים את האשליה. ככה זה נראה. ואגב אשליות: אם קלטתי נכון מכותרות הסיום של הסרט, את הגרסה המושמעת בסרט של השיר "בננה פון" – המופיע גם בווידיאו הנ"ל, והוא ג'ינגל נפוץ למדי בתוכניות רדיו וטלוויזיה באמריקה – מבצע ירמי קפלן.
לפני הכל עדכון: סרטו הקצר של דוד טאובר, "וזר לא יבין זאת", הוקרן הבוקר בשנית בפני שופטי תחרות העלילתית, אחרי שבהקרנתו הראשונה הוא הוקרן בלי סינק. לפחות העוול הזה תוקן. סרטו של טאובר הוקרן במקבץ השלישי, ואחריו הוצגו גם "בשבחי היום" ו"הנשכחים", שהם – לדעתי – בעלי הסיכויים הגדולים ביותר לזכייה. "הנשכחים" הוא הסרט הקצר הכי טוב מבין אלה שראיתי בתחרות הקצרים.
===============
ועוד עדכון: continue reading…
מוחסן מחמלבף במשכנות שאננים בירושלים, היום. המראה היא הומאז' לסרטיו
האמת, זה מרגש מאוד. בזכות מוחסן מחמלבף למדנו – ותיקי פסטיבל ירושלים – מה זה קולנוע אירני, עם הזרקור לסרטיו שנדלק בפסטיבל של 1997. אחרי מחמלבף גיליתי את מג'יד מג'ידי, למשל, וסרטים איראניים נוספים, שהיו פיוטיים מאוד. ועכשיו, הוא מגיע, באופן אמיץ למדי, בביקור פומבי מאוד בישראל, אחרי שהגיע לכאן באופן פרטי וסודי וצילם בישראל את סרטו "הגנן", עליו כתבתי מעט כאן.
והיום יצא לי לפגוש אותו. בפעם הראשונה, הבוקר, ערכה בינינו היכרות אליסה סיימון, מבקרת ב"וראייטי". מחמלבף אמר לי שזה בעיניו הפסטיבל החשוב ביותר שהוא היה בו, כי הביקור הזה חשוב לו כדי להעביר מסר של שלום וידידות. בפסטיבלים אחרים אין את זה. מחמלבף סיפר continue reading…
ואגנר, בבימויו של רובר לפאז'
תקלה א':
בגלל סידורים לא צפויים, החמצתי אתמול בצהריים את "פנתר לבן" של דני רייספלד. וכך החמצתי כבר את הקרנתו בפסטיבל דרום, את הקרנת האקדמיה שלו, את הקרנתו בפסטיבל שלשום והקרנתו אתמול. בפעם האחרונה שהגעתי לסרט שהחמצתי את כל הקרנותיו המוקדמות זה היה עם "איגור ומסע העגורים", ובאיחור רב גיליתי סרט מקסים שהצטערתי שלא הייתי שם בשבילו מוקדם יותר.
תקלה ב':
אני פוגש את דוד טאובר, שהיה תלמיד שלי במעלה, בכניסה לסינמטק עם פרצוף ט' באב, שבוע לפני הזמן. טאובר ביים סרט גמר נפלא בשם "וזר לא יבין זאת", שכבר זכה לציון לשבח בפסטיבל סרטי סטודנטים בתל אביב,
"Upstream Color"
עוד כמה סרטים מפסטיבל ירושלים שראיתי:
"לוויתן" ו"Upstream Color"
כשאני מגיע לפסטיבל קולנוע, זה מה שאני מחפש, את הסרטים האלה. את האתגרים. הקולנוע שמגיע לבתי הקולנוע נשלט כולו על ידי עלילה. יש סרטים עם יותר עלילה (מסחריים) ויש סרטים עם פחות עלילה (ארט-האוס), אבל בסופו של דבר מה שמניע את הסרט זו עלילה, זה סיפור, זו סיבה ותוצאה. והרי קולנוע הוא כל כך הרבה יותר מזה. המפיצים בארץ לא רוצים שתדעו את זה, כי עלילה – כמו מלודיה במוזיקה – הוא הדבר שתופס, הוא הדבר המתקשר, הוא הסוכר שעושה חשק לעוד. אבל פעם-פעמיים בשנה, בעיקר בפסטיבלי קולנוע – או כשאחד המפיצים משתבשת עליו דעתו והוא מביא סרט כמו "מנועים קדושים" או "אור שאחרי האפלה" (שלא אהבתי, אבל הייתי אמור לאהוב) שהדבר העיקרי בהם הוא תחושה של חידה, העיקר בהם אינו הטעם אלא המרקם, ומה שמניע אותם אינה עלילה מובחנת אלא האווירה, ההפשטה של הנראטיב. הסרטים שיש בהם מימד של משל, שהצופה הער מנסה לבנות את הרצף שלהם, ואת המשמעות בראשו.
המרתק הוא לא רק להתפעל מהסרטים ברמה החיצונית, אלא גם לחפש את המפתחות לפיענוחם, מפתחות המסתתרים ביצירות עצמן.
"לוויתן" הוא לכאורה continue reading…
כמה עדכונים לתחילת השבוע.
בניגוד לדפוס המוכר בקולנוע הישראלי של השנים האחרונות, בו סרט מצליח רק אם הביקורת מתייצבת מאחוריו, "לצוד פילים" הצליח להביא כמות מרשימה של קהל בסוף השבוע הראשון, למרות שהמבקרים לא עמדו לצידו. הסרט הביא בסוף השבוע הראשון של 29,106 צופים, מתוכם 6,000 צופים בבריכת השולטן בפתיחת פסטיבל ירושלים. השאר בבתי הקולנוע. המותג "רשף לוי" – בזכות הסטנד-אפ ו"הבורר" ובזכות הנכוחות הגבוהה בפייסבוק – בינתיים חזק יותר מדעת הביקורת.
אמנם, "לצוד פילים" לא שבר את השיא לפתיחה של סרט ישראלי, אותו עדיין מחזיק "זוהי סדום" מ-2010, אבל הוא מציג נתון זהה לפתיחה של "בופור", וגבוה במעט מהפתיחה של "איים אבודים", סרטו הקודם של לוי.
ביונייטד קינג, שם נושמים לרווחה מהמספרים האלה, מעדכנים שבקיץ 2013 הרבה יותר קשה להביא צופים לסרטים ישראליים מאשר מה שהיה ב-2008. כמות הסרטים הישראליים שיוצאת מדי שנה בשנים האחרונות – והעובדה שרבים מהם אינם ידידותיים לקהל הרחב – הופכת את המספר הזה למרשים כפליים, והצבעת אמון בקולנוע הישראלי, או לפחות ברשף לוי.
=================
"פלאות" של אבי נשר – ש"לצוד פילים" נוגס לו בדיוק בקהל היעד שלו (אם אלה היו מפיצים מתחרים, שהאחד מנסה לנגוס בהצלחת השני, הייתי מבין. אבל זה אותו מפיץ, אז אני לא מבין את ההיגיון של פגיעה בסרט אחד שלו כדי לעודד סרט אחר שלו. "לצוד פילים" היה מצליח גם באוגוסט) – הגיע כבר ל-116,000 צופים.
=================
יולי הוא חודש מדהים בסינמטקים. הוא התחיל עם
continue reading…
אני רוצה להכריז (שוב) שבכל מה שקשור לרוני קידר אני הולך להגיד לכם שנים "אמרתי לכם", וגם "אמרתי לכם, לפני כולם". עוד מימי "זנב", סרט הגמר שלה, ואז "ג'ו ובל", היה לי ברור שרוני קידר תהיה ההברקה הגדולה הבאה. אני הג'ון לנדאו לברוס ספרינגסטין הזאת. בינתיים, היא רק מפזרת צ'קים, אבל איזה צ'קים. היא זכתה לפני שנתיים בפיצ'ינג בחיפה על סרט אחד, והערב היא יצאה מאירוע הנעילה של החממה הירושלמית לתסריטים עם הפרס הראשון על סרט נוסף, "משפחה". על "משפחה" כתבנו כאן.
עצם העובדה שרנן שור בחר ברוני קידר להיות אחת מעשרת המשתתפים במחזור השני של החממה לתסריטים שהוא יזם, זו כבר עדות לכך שהמיינסטרים הישראלי משתנה ומקבל את החזון הייחודי של קידר לתוכו – זה שהיא (בוגרת בית ברל) הביסה במגרש של רנן את כל בוגרי סם שפיגל שהתחרו מולה, זה כבר עניין לוועדת חקירה. עכשיו צריך לחכות שגם קרנות הקולנוע יזהו את מה שקורה שם, ושהסרטים האלה שלה (בשיתוף עם המפיק מוש דנון) ייצאו לדרך. יש לה כבר שני פיצ'רים בתהליכי מימון מתקדמים, עם שותפים בינלאומיים, עם זכייה בפרסים, אבל עדיין בלי קרנות מקומיות. ועם שני סרטים מוכנים ליציאה, ועוד סרט שלישי (ניסיוני) כבר גמור, זה כבר לא רוני קידר, זה ערן ריקליס. יו גו, גירל.
ונחזור לטקס נעילת חממת התסריטים. continue reading…
הערה: הגלויה הקצרה הזאת, שרק היתה אמורה להגיד "פסטיבל ירושלים התחיל. אנחנו כאן, צפו לעדכונים בקרוב" היתה אמורה לעלות אתמול (שישי) בחמש. בגלל תקלה, היא לא עלתה עד עכשיו.
היום הראשון לפסטיבל (אחרי הפתיחה אמש) ואיתו הדילמה הרגילה: לראות סרטים, או לכתוב עליהם. הקהל בצילום מחכה להתחלת הסרט "הפיגוע", סרט לבנוני שצולם בישראל.
היום היה לנו כבר את "לוויתן", "צל ימים" בגרסתו הארוכה, זאת שהופצה בצרפת, זטת שפתחה את פסטיבל קרלובי וארי בשבוע שעבר, וזאת שכנראה תיגנז בשוק הבינחאומי לטובת גרסה בת 98 דקות; ו"נאהבים מחוץ לחוק" (כנראה השם העברי Ain't Them Bodies Saints). הרחבות בהמשך.
נ.ב: בינתיים גם היה לנו את "תחנת פרוטווייל".
"לצוד פילים" של רשף לוי (צילום: ורד אדיר)
תגובות אחרונות