פורסמה רשימת הסרטים במסגרות הרשמיות של פסטיבל קאן. ונפתח עם הכותרת: כמה מהסרטים הישראליים שציפיתי למצוא שם נכנסו? התשובה: אפס. אין אף סרט ישראלי. כלום. ריק. לא ארי פולמן ולא אף אחד. הכי קרוב לסרט ישראלי נמצא רק במסגרת "מבט מסוים" עם סרטו החדש של האני אבו אסעד, "עומר". שהוא ההפקה הראשונה שמומנה כולה על ידי הרשות הפלסטינית, ולא כקו-פרודוקציה (אבל צולמה בנצרת). מכיוון ש"גן עדן עכשיו" סרטו הארוך הראשון של אבו-אסעד, שזכה בגלובוס הזהב והיה מועמד לאוסקר, פותח בחממות סאנדאנס תחת טיפוחה של אליסיה ווסטון, כיום מנהלת סינמטק ירטשלים, אני מקווה שהיא תצליח לשכנע את אבו-אסעד להתגבר על מעצורים פוליטיים ולהציג את סרטו בפסטיבל ירושלים הקרוב.

אז מי כן בפנים? continue reading…

היום תתפרסם התוכניה למסגרת הרשמית של פסטיבל קאן – התחרות, ההקרנות הרשמיות מחוץ לתחרות, הסרטים הקצרים ומסגרת "מבט מסוים". אני מניח שמבין הישראליים, רק "הקונגרס" של ארי פולמן יהיה בתוך התחרות הרשמית. לפני שבוע תהיתי האם "ההיא שחוזרת הביתה" של מיה דרייפוס יצליח להיכנס לאחת המסגרות. ובינתיים רמזו לי שאני צריך לשים עין גם על "בית לחם" של יובל אדלר ועל "מעל הגבעה" של רפאל נדג'ארי כסרטים בעלי פוטנציאל להגיע לקאן (אם כי, אולי למסגרות העצמאיות בפסטיבל של "שבוע המבקרים" ו"השבועיים של הבמאים", שיפרסמו את בחירותיהם ביום שני).

בינתיים פורסם כבר continue reading…

איילת זורר ב"איש הפלדה" של זאק סניידר

חזרתי מיום הלימוד שלי בירושלים הישר להקרנה של "לעוף מהתרגשות" של אלמודובר וחזרתי אחרי חצות הביתה לראות שכל העולם העלה טריילר חדש – ומאוד מרשים – לסופרמן החדש. עוד חודשיים. יש שם אפילו שוט של איילת זורר בשניה ה-13. טריילר יפה, כמעט כולו מונולגים של דמויות המשנה סביב קלארק קנט/סופרמן, שיוצא לחפש את זהותו ואת משמעות קיומו. זאק סניידר ביים, כריסטופר נולן הפיק.

continue reading…

"אבדון"

מחר עולה בארץ – כולל באיימקס – סרט המדע בדיוני "אבדון" ("Oblivion") שביים ג'וזף קוסינסקי ("טרון 2") עם טום קרוז בתפקיד הראשי – ממש ראשי. שחקני המשנה בסרט מצטרפים רק בנקודת האמצע. על הסרט -מעלותיו ומגרעותיו – נרחיב מחרתיים. אבל בינתיים: הפסקול. ב"טרון 2" הפקיד קוסינסקי את הלחנת הפסקול בידי הצמד האלקטרוני הצרפתי דאפט פאנק. ב"אבדון" הוא פנה לצד האלקטרוני הצרפתי M83. האם הצמד האלקטרוני הצרפתי AIR צריך לצפות לטלפון מקוסינסקי כשיתחיל לעבוד על סרטו הבא?

בדומה ל"טרון 2" גם כאן מדובר בפסקול בומבסטי מאוד, האנס זימרי מאוד, אבל גם סוחף למדי בזכות העובדה שכמעט כל טראק בו הוא מעין המנון. לעיתים השילוב בין הסרט הגרנדיוזי ובין המוזיקה המונומנטלית הופך את "אבדון" לסרט שהולם בצופיו בכל הכוחות, כמעט בנואשות, אבל מצד שני יש בזה גם משהו אפקטיבי מאוד. מה שכן, דומני שזה מאותם פסקולים שנשמע בעתיד הקרוב בהמון פרומואים וטריילרים.

הנה הוא כאן, זמין להאזנה מלאה.

continue reading…

בשבועות האחרונים אני עובד עם קבוצה של אנשים מוכשרים ונמרצים להפליא על סדרת טלוויזיה תיעודית לערוץ 1 על תולדות הקולנוע הישראלי: נואית גבע, שי להב והמפיק אריק ברנשטיין מ"עלמה הפקות". בקרוב, אני מניח, תשמעו עליה קצת יותר. כחלק מהעבודה אנחנו חוזרים וצופים בסרטים ישראליים מכל הזמנים, ואגב כך מגלים איך הם משוחחים כולם ביניהם.

כשקיבלתי מפסטיבל פרינט סקרין – היוזמה השנתית של ליאור זלמנסון וסינמטק חולון לקיים פסטיבלון לתרבות דיגיטלית – הודעה לעיתונות שהם מקיימים תחרות שמזמינה יוצרים לערוך קליפים שהם רמיקס מתוך סרטים ישראליים, אמרתי לנואית שהיא צריכה להשתתף בה, ובטוח לזכות. "אבל," ענתה נואית, "אני שופטת בפסטיבל הזה."

וכך, במקום להיכנס לתחרות כמשתתפת, החליטה נואית לייצר לפסטיבל קליפ קצרצר ומבדר מאוד, מבריק בעיניי, של 45 שניות דחוסות בעשרות סרטים, כולם ישראליים – כולם מאוד מאוד ישראליים – שיהווה מעין פתיח לערבי הפסטיבל. הגרסה הנ"ל הועברה אליי הישר מהמחשב של נואית, ללא האריזה הגרפית הסופית הכוללת את כותרת הסיום בעברית ואת הלוגואים של עלמה הפקות, סינמטק חולון ופרינט סקרין. כשזו תגיע, אעלה אותה.

פסטיבל פרינט סקרין נפתח הערב בחולון ויימשך עד 20.4. כל מה שיהיה בו, תמצאו כאן.

עדכון: העליתי מחדש את הסרטון, הפעם בגרסתו הסופית.

"רק היום" של זאב רווח. צילום: דוד גורפינקל

האמת, במקור רציתי לקיים כאן טקס אלטרנטיבי לפרס ישראל ולחלק את פרס ישראל הסינמסקופי לנפתלי אלטר. בתור מלחין. היו לקולנוע הישראלי כמה וכמה מלחינים אדירים – דובי זלצר, נורית הירש, למשל – אבל כשזה מגיע לשירים שנכתבו לסרטים ישראליים, הלחנים של אלטר מסבים לי את העונג הרב ביותר. שיר הפתיחה של "גבעת חלפון אינה עונה" (בביצוע הגששים) ושיר הנושא של "יופי של צרות" (בביצוע אושיק לוי), שניהם סרטיו של אסי דיין, הם מהשירים הישראליים שאני הכי אוהב והם תמיד עושים לי מצב רוח טוב. וכמובן גם "תן לשים ת'ראש על דיונה" מ"גבעת חלפון". ועוד ועוד.

אגב כך, אעדכן שבמקביל לדיווח שלי על סקר "מעריב" לבחירת הסרט הישראלי האהוב ביותר בקרב 20 מבקרי ועיתונאי קולנוע העליתי סקר בדף "סינמסקופ" בפייסבוק ובו ענו כבר 100 אנשים (לא מעט מהם, אגב, אנשי קולנוע) ושם נבחר "גבעת חלפון אינה עונה" כסרט הישראלי האהוב ביותר. והאמת, אני מזדהה במידה רבה עם הבחירה הזאת. מבחינה קולנועית (אסתטית, נגיד), אני מודה, הסרט הזה לא מוצלח במיוחד, אבל הוא בלי שום ספק, בעיניי, הסרט הישראלי הכי מצחיק שנעשה כאן. והוא מצחיק שוב ושוב גם בצפיות חוזרות.

אז תכננתי לעשות כאן מחווה לשירי הקולנוע של נפתלי אלטר ולהצדיע לו. אלא שלא הצלחתי למצוא אותם ברחבי האינטרנט כדי להעלות אותם הנה. לכן אני מגיש גרסה אחרת לתוכנית הזאת ומציג רצף של שירים שאני אוהב מאוד מסרטים ישראליים. יש את הקלאסיקות הידועות – "לי ולך" של יוחנן זראי מ"סלאח שבתי", "בלדה לשוטר" של נורית הירש מ"השוטר אזולאי", "תני לי יד" של בועז שרעבי מ"מאחורי הסורגים" – אבל המקבץ שלי קצת יותר אישי.

הוסיפו את השירים הישראליים האהובים עליכם (מתוך סרטים, כן?) בתגובות.

continue reading…

בארצות הברית, סוף השבוע של 4 ביולי נחשב לאחד מסופי השבוע החזקים של השנה כולה, מבחינת מכירת כרטיסים בבתי הקולנוע. בישראל? בדיוק ההפך. יום העצמאות, לצד ראש השנה ופסח, הוא מאותם ימים של משפחה, פיקניקים, מנגלים וטלוויזיה, ובתי הקולנוע ריקים. אולי המבצע הזה, שהגו בסינמה סיטי, יתחיל כאן מסורת חדשה של צפייה בסרטים ישראליים בבתי הקולנוע דווקא, במקום בטלוויזיה. אם זה יתפוס, אולי יהיה אפשר להפוך את יום העצמאות – כולל ערב החג וכל הלילה – ליממה שבה בכרטיסים מוזלים יוכלו צופים להשלים את הצפייה בסרטים הישראליים שהם החמיצו בשנה החולפת, מאז יום העצמאות הקודם.

continue reading…

"ביום העצמאות החמישים של ארצות הברית אף אחד לא חגג. האמריקאים הבינו שרק בעוד 35 שנה, אחרי מלחמת אזרחים טובה, תהיה סיבה להתחיל לחגוג". – ברונו

לפני 15 שנה, לרגל יום העצמאות ה-50 למדינת ישראל, הזמינו מאיתנו אנשי טלעד עוד עונה קצרה של "ברונו" (העונה הראשונה היתה – חי נפשי! – לפני עשרים שנה). כלומר, אם הנבואה שלנו מדויקת, זה משאיר לנו עוד 20 שנה עד מלחמת האזרחים. בקיצור, זה מה שיצא לנו אז, ב-1998. אמנון וינר ביים, שלמה בראבא הוא ברונו. אני כתבתי. חג עצמאות שמח.

גילה אלמגור, אלופת הקולנוע הישראלי, עם חיים טופול ב"סלאח שבתי" של אפרים קישון

לפני כחודש וחצי פנה נחום מוכיח מ"מעריב" לעשרים מבקרים ואנשי קולנוע ישראליים, אני בתוכם, וביקש שנבחר את 20 הסרטים הישראליים שאנחנו הכי אוהבים, לרגל משאל יום העצמאות שהוא מכין לעיתונו. בקשתו היה כזאת: "לצורך שקלול הנתונים, יחולקו (הסרטים) לשלוש קבוצות. קבוצת הדירוג הראשונה תכלול שלושה סרטים, קבוצת הדירוג השנייה תכלול חמישה סרטים, וקבוצת הדירוג השלישית תכלול 12 סרטים. תוצאות המשאל לא אמורות לשקף את דעת המבקרים ואנשי הקולנוע המשתתפים באשר לדירוג האולטימטיבי הרשמי של הסרטים הטובים בכל הזמנים. זה מקצה חופשי ואפשר ורצוי לבחור לפי 'מצב הרוח' הנוכחי, ולא בכובד ראש אקדמי."

ואכן, על פי מצב הרוח הנוכחי שלחתי לו די בזריזות את רשימת 20 הסרטים שלי. הנה היא:

continue reading…

בית קולנוע נטוש בראש העין. צילום: שרון רז, מתוך הבלוג שלו, "נטוש"

בימים אלה מתקיימת בבית האדריכל ברחוב המגדלור ביפו תערוכת קולנוע. מארגני התערוכה מציגים אותה כתערוכת אדריכלות, אבל לדעתי זה רק כי היא נוצרה על ידי אדריכל לשעבר, נאצרה על ידי אדריכל ומתקיימת בבית האדריכל. אבל זו תערוכת קולנוע. ולראייה, בערב נעילת התערוכה, ביום חמישי הקרוב, 18.4, ב-20:00, יתקיים ערב עיון מסקרן שידברו בו יותר אנשי קולנוע (הבמאי בני תורתי שיצר את סרט הנוסטלגיה לקולנוע הכי יפה בישראל, "ככר החלומות"; ודוד שליט, מבקר וחוקר קולנוע, שחקר באופן מאלף את עולם הקרנת והפצת הקולנוע בישראל בספרו המשובח "מקרינים כוח") מאשר אנשי אדריכלות. העבירו את התערוכה לאחד הסינמטקים, והיא תרגיש שם בבית לא פחות מאשר בחברת אדריכלים.

continue reading…