כדור הארץ ייחרב כמה פעמים בשבועות הקרובים. זה יתחיל עם "אבדון" של ג'וזף קוסינסקי שעולה בשבוע הבא, בו מסתובב טום קרוז בעולם חרב וחולם לחזור לשאר בני מינו הסובבים בתתנת חלל מחוץ לכדור הארץ בדרכם לטיטאן. זה ימשיך ב"העולם שאחרי" של מ. נייט שמאלאן בו וויל סמית והבן שלו גם יסתובבו לבדם וינסו לשרוד על כדור הארץ אחרי חורבנו. ויסתיים באוגוסט כשמט דיימון יסתובב בכדור הארץ החרב, העני והגוסס, וישאף להגיע לתחנת אליסיום, בה חיים העשירים והבריאים. The chance to begin again, in a golden land of opportunity and adventure, כפי שנאמר ב"בלייד ראנר" בפרסומות לקולוניות החוץ-ארציות. "אליסיום" ("העולם הבא") הוא סרטו החדש של ניל בלומקמפ, שסרט הבכורה שלו, "מחוז 9", היה הפתעה גדולה. סרטו השני כבר נראה מושקע יותר. הנה הטריילר הראשון מתוכו:

continue reading…

והנה אנחנו יוצאים לדרך. מוקדם יותר פרסמה האקדמיה את רשימת 31 הסרטים העלילתיים שיתחרו השנה על פרס אופיר. ההקרנות לחברי האקדמיה יתחילו ב-13 במאי. כמובן שבשלב הזה אין לאקדמיה עדיין תאריך לטקס, אבל הוא מן הסתם יתקיים אי שם בעשרת ימי תשובה, בין ראש השנה ליום כיפור.

בשנה שעברה נרשמו לתחרות 33 סרטים, ולבסוף התחרו 29. השנה נרשמו 31 סרטים, ומעניין כמה מהם אכן יצליחו להגיע אל קו הגמר. אם כל ה-31, הרי שזו-זו תהיה השנה הפורה ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי.

continue reading…

הכיתוב הזוכה של איברט ב"ניו יורקר", 2011

רוג'ר איברט הובא הערב לקבורה בשיקגו, בטקס מרגש למדי שעקבתי אחר הלייב-טוויט שלו באתר של ה"שיקגו סאן-טיימס". מושל אילנוי וראש עיריית שיקגו (רם עמנואל) ספדו לו. ובטוויטר מצאתם ברכות פרידה מאנשים כמו מדונה.

ואגב כך, מצטברות עוד אנקדוטות על איברט,
continue reading…

מתוך "מקליד" של סרגיי וסלוב מהחוג לקולנוע באוניבסיטת תל אביב. בתחרות העלילתית

הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים, כזכור, עובר מהשנה למתכונת שנתית והוא ייפתח ב-19 ביוני. עם ההודעה לעיתונות שנשלחה היום ומפרטת מה הם הסרטים שישתתפו בתחרות הישראלית בפסטיבל (ראו בהמשך), הם בישרו שתי בשורות מעניינות נוספות:

continue reading…

עשרה שבועות אחרי צאתו, וכשהוא מציג על 130 מסכים רחבי אמריקה, חצה "שומרי הסף" של דרור מורה גם את קו 2 מיליון הדולר בהכנסות. הנה דיווח הקופות של סרטי ההפצה המצומצמת מתוך "אינדי-ווייר".

"שומרי הסף" הוא הסרט הישראלי החמישי שהכניס במכירות הכרטיסים בארצות מעל שני מיליון דולר. בינתיים יש רק סרט ישראלי אחד שהצליח לחצות את קו 3 מיליון הדולר בהכנסות, וזה "ביקור התזמורת", אלוף הקופות הישראלי באמריקה.

continue reading…

כרזת האירוע חושפת את הפרט הפיקנטי: אירוע אכילת הנעל של ורנר הרצוג התקיים ב-11 באפריל, 1978. כלומר, השבוע לפני 35 שנים

תחילה מת רוג'ר איברט בגיל 70. יומיים אחר כך נפטר אמנון דנקנר בגיל 67. והערב הלך לעולמו הבמאי הדוקומנטרי לס בלנק בגיל 77. עוד לא מצאתי קשר בין בלנק ובין דנקנר, אבל מצאתי קשר בין בלנק ואיברט.

בלנק התפרסם בתור במאי תיעודי שיוצר בעיקר פורטרטים על מוזיקאים (ריי קודר, יואי לואיס למשל). אבל שוחרי הקולנוע מכירים אותו בעיקר בזכות שני סרטי תעודה שלו על ורנר הרצוג. המפורסם מבין השניים הוא "משא החלומות" מ-1982, שהוא – לצד "לבבות המאפליה" – אחד הסרטים המבעיתים ביותר שנעשו על הטירוף הזה שנקרא "לעשות קולנוע". בלנק התלווה להרצוג ולצוותו בעת צילומי "פיצקרלדו", ושלל האסונות, הקטסטרופות והקלאוס קינסקי שתקפו את ההפקה. לדעתי, הסרט התיעודי על "פיצקרלדו" טוב יותר מ"פיצקרלדו" עצמו.

שלוש שנים לפני כן ביים בלנק את הסרט התיעודי הקצר "ורנר הרצוג אוכל את הנעל שלו". הרצוג התערב עם ארול מוריס, שהיה אז במאי בתחילת דרכו, שהוא לא יצליח להגשים את החזון שלו ולעשות סרט על מנהגי האבלות של אנשים מחיות המחמד שלהם בבית קברות לחיות. מוריס הצליח, יצר את הסרט "שערי גן עדן" והרצוג, נאמן להתחייבותו, ביקש מהשפית אליס ווטרס (המנטורית של ארז קומורובסקי, בין השאר) לבשל לו נעל, והזמין את בלנק לתעד אותו אוכל אותה. התוצאה: סרט בן 20 דקות עליו כתבתי לראשונה כאן, והנה הוא עכשיו שוב, לזכרו של בלנק:

continue reading…

"בננות" של איתן פוקס מכר 30,000 כרטיסים, הישג לא רע לסרט שאני חושב שחטף את מסע ההפצה הגרוע והאומלל ביותר שנראה לסרט ישראלי. עצם העובדה שאני לא פותח את הפוסט הזה בעדכון ש"בננות" חצה את קו 130,000 הכרטיסים היא סיבה טובה לאנשי יונייטד קינג לערוך בדק בית עמוק ורציני וכואב. הם הוציאו באותו יום, כמעט בהחבא, שני סרטים שהיו צריכים להצליח הרבה יותר: את "בננות" ואת "איגור ומסע העגורים", ובזאת חיסלו את שניהם. זו רשלנות לשמה. ואוסף הטעויות שנעשו עם שני הסרטים האלה ארוכה מנשוא, וכואבת. חבל. כי יש סרטים ששום הפצה לא יכולה להציל, אבל שני הסרטים האלה יכלו לעשות הרבה יותר. "בננות" היה צריך לחצות את ה-100,000 בקלות, ו"איגור" היה צריך להגיע ל-50,000 בקלות. בקלות.

אבל "בננות" עדיין חי בסינמה סיטי, ולמרות פתיחתו החלשה הוא עדיין חי – היתה התחזקות והתייצבות – ויש לו עדיין קהל. אני מניח שבחודש הקרוב, עד ליציאת "כידון", יחזיקו אותו בסינמה סיטי בכוח.

מה שמביא אותנו לפסקול. כתבנו כאן על חיים אילפמן והפסקול שלו ל"מי מפחד מהזאב הרע" של קשלס את פפושדו, אבל אילפמן הקליט עם אותה תזמורת (הלונדון מטרופוליטן אורקסטרה) באותו אולפן (אייר) גם את הפסקול המושקע ל"בננות". הנה וידיאו קצר של הקלטת אחד הקטעים מהסרט:

ספילברג כאן, ספילברג שם, ספילברג בכל מקום. הוא היה מועמד לאוסקר בפברואר. הוא יהיה יו"ר חבר השופטים בקאן במאי. ו"פארק היורה" שלו מלפני 20 שנה (עשרים שנה!) יוצא כעת באמריקה בתלת מימד (ובקרוב גם בישראל), מה שגרם לאנשי אינדי-ווייר לפנות למבקרי הקולנוע ברחבי העולם ולערוך ביניהם סקר ספילברג. מה הוא, הם שאלו, הסרט הטוב ביותר לדעתכם של הבמאי בן ה-66? ולא רק זה: אלא, גם מה התסריט הטוב ביותר, השחקן הטוב ביותר, הסצינה הטובה ביותר ואפילו השוט הטוב ביותר מבין כלל סרטיו.

continue reading…

הכותרת ב"וראייטי"

איזו בשורה אומללה לקבל כשאתה בודק מייל רגע אחרי שגמרת להרצות על "הוגו" של מרטין סקורסזי: רוג'ר איברט מת הערב. הוא היה בן 70. זו בשורה אומללה, בין השאר כי כשיצאתי מהבית לכיוון ההרצאה השארתי על מסך המחשב פוסט בהכנה עם רצף אייטמים ולינקים, וביניהם לינק לטקסט הזה שהעלה איברט בבלוגו לפני יומיים בו הוא מציין את יום השנה ה-46 לתחילת עבודתו כמבקר הקולנוע של ה"שיקגו סאן-טיימס" וגם מעדכן שעליו לקחת כעת הפסקה מפעילותו השוטפת כמבקר, כי מחלת הסרטן בה הוא נלחם בשנים האחרונות חזרה ועליו לחזור לטיפולי כימותרפיה. אבל באותה נשימה ממש הוא פורש שם את תוכניותיו לעתיד הקרוב: ביניהן, להפוך לבעלים של הבלוג שלו (שפעל עד כה תחת האתר של ה"שיקגו סאן-טיימס"), להקים מיזם דיגיטלי, ולעבוד על כרך רביעי בסדרת "הסרטים הגדולים". וכל הערב, בעודי מנסח את הפוסט בראשי, אני תוהה האם זה ציני או אכזרי מדי לכתוב שעם כל תוכניותיו לעתיד, וכל הנימה האנרגטית והאופטימית שאיברט שידר בטקסט שלו, זה נראה לי כמו מכתב פרידה. ויממה אחר כך, במלאת 46 שנים ויום לעבודתו כמבקר, הוא אכן נפרד.

continue reading…