ספילברג כאן, ספילברג שם, ספילברג בכל מקום. הוא היה מועמד לאוסקר בפברואר. הוא יהיה יו"ר חבר השופטים בקאן במאי. ו"פארק היורה" שלו מלפני 20 שנה (עשרים שנה!) יוצא כעת באמריקה בתלת מימד (ובקרוב גם בישראל), מה שגרם לאנשי אינדי-ווייר לפנות למבקרי הקולנוע ברחבי העולם ולערוך ביניהם סקר ספילברג. מה הוא, הם שאלו, הסרט הטוב ביותר לדעתכם של הבמאי בן ה-66? ולא רק זה: אלא, גם מה התסריט הטוב ביותר, השחקן הטוב ביותר, הסצינה הטובה ביותר ואפילו השוט הטוב ביותר מבין כלל סרטיו.
הכותרת ב"וראייטי"
איזו בשורה אומללה לקבל כשאתה בודק מייל רגע אחרי שגמרת להרצות על "הוגו" של מרטין סקורסזי: רוג'ר איברט מת הערב. הוא היה בן 70. זו בשורה אומללה, בין השאר כי כשיצאתי מהבית לכיוון ההרצאה השארתי על מסך המחשב פוסט בהכנה עם רצף אייטמים ולינקים, וביניהם לינק לטקסט הזה שהעלה איברט בבלוגו לפני יומיים בו הוא מציין את יום השנה ה-46 לתחילת עבודתו כמבקר הקולנוע של ה"שיקגו סאן-טיימס" וגם מעדכן שעליו לקחת כעת הפסקה מפעילותו השוטפת כמבקר, כי מחלת הסרטן בה הוא נלחם בשנים האחרונות חזרה ועליו לחזור לטיפולי כימותרפיה. אבל באותה נשימה ממש הוא פורש שם את תוכניותיו לעתיד הקרוב: ביניהן, להפוך לבעלים של הבלוג שלו (שפעל עד כה תחת האתר של ה"שיקגו סאן-טיימס"), להקים מיזם דיגיטלי, ולעבוד על כרך רביעי בסדרת "הסרטים הגדולים". וכל הערב, בעודי מנסח את הפוסט בראשי, אני תוהה האם זה ציני או אכזרי מדי לכתוב שעם כל תוכניותיו לעתיד, וכל הנימה האנרגטית והאופטימית שאיברט שידר בטקסט שלו, זה נראה לי כמו מכתב פרידה. ויממה אחר כך, במלאת 46 שנים ויום לעבודתו כמבקר, הוא אכן נפרד.
התקציר עד כה: סרטו התקופתי והתלת מימדי של באז לורמן הה אמור לצאת בסוף 2012, נדחה לאמצע 2013 מה שגרם לנו מיד להגיד "הו, הסרט בצרות", ואז נבחר להיות סרט הפתיחה של פסטיבל קאן מה שגרם לנו להגיד, "אה, רגע, אולי לא בצרות". למחרת בכורתו בקאן הוא כבר יגיע לישראל, ב-16.5. התחנה הבאה מועמדות לאוסקר? הנה הטריילר הבינלאומי המלא החדש שיצא היום:
קו המשווה: טבלת המבקרים של ישראל, 4.4.2013
והנה טבלת המבקרים של השבוע: סרט אחד חדש נכנס לטבלה – "מאמא", סרט אימה בהפקת גיירמו דל טורו, שקיבל ציונים לא רעים ממבקרינו. הטבלה גם טפחה מ-30 סרטים בשבוע שעבר ל-35 סרטים השבוע, בזכות כמה סרטים משבועות קודמים שסוף סוף קיבלו מספיק ציונים כדי להיכנס לתוכה: "גוף מארח", למשל, נכנס הישר למקום האחרון.
עוד חידושים: אחרי שנים שבהן טבלת המבקרים אירחה שמונה מבקרים (מתוכם מבקרת אחת), מהיום היא מכילה עשרה מבקרים (מתוכם שתי מבקרות, יש מעט מדי מבקרות קולנוע בישראל). continue reading…
"עמק תפארת" של הדר פרידליך
משמיים מסדרים את זה. אתה עובד על הסרט שלך שנה-שנתיים או חמש, ואז כשהוא סוף סוף יוצא לבתי הקולנוע אתה מגלה שמולו יוצא סרט תאום לשלך, או לפחות דומה. או לפחות פונה לאותו קהל יעד. אני אומר "משמיים מסדרים את זה", כי לא נעים לי לכתוב שמי שמוציא את הסרט שלו מבלי לדעת מראש אילו סרטים יופצו מולו, עושה עבודת הפצה רשלנית. (להגיד "אלה שני סרטים שונים: האחד סרט ארט האוס איטי ופיוטי והשני קומדיה קלילה" זה לא רלוונטי, כי זה ניואנס. בסופו של דבר, סרטים ישראליים מתחרים זה בזה, בייחוד כשאלה שני סרטים שפונים בדיוק לאותה דמוגרפיה).
שני סרטים ישראליים יוצאים בסוף השבוע הבא (18.4), זה בפני עצמו צירוף מקרים, אבל יש עוד: שני הסרטים מתרחשים בקיבוצים. הראשון הוא "עמק תפארת" של הדר פרידליך, השני הוא"מחכים לסורקין" של יונתן פז (ככל הידוע לי, הבמאי הקיבוצניק היחיד בעולם). לאיזה מהם ילכו כל הקיבוצניקים והקיבוצניקים-לשעבר?
הנה הטריילר ל"עמק תפארת":
"מאמא", הסרט הקצר
ב-2008 ביים הארגנטינאי אנדי מושטי את סרט האימה הקצרצר – 3 דקות, כמעט כולו בשוט אחד – "מאמא", אותו הוא הפיק וכתב עם אחותו, ברברה. זה הספיק לגיירמו דל טורו לראות, להתלהב ולארגן לאחים מושטי 15 מיליון דולר מאולפני יוניברסל כדי לפתח את הסצינה הקצרה בספרדית (שאת הפסקול שלה הלחין הישראלי גיל תלמי), לסרט באורך מלא באנגלית (שצולם בקנדה). הסרט הארוך, "מאמא", יוצא מחר בארץ והוא אחת ההפתעות היפות בז'אנר האימה של העת האחרונה. זה האטיוד:
היה לנו פוסט שלם על אפקטים בצהריים. אז הנה עוד אחד קטן. זהו קטע וידיאו קצר שעלה לפני שלושה שבועות שמציג את עבודת האפקטים שעשה ירון ישינסקי על "רוק בקסבה" של יריב הורוביץ. חלק מהעבודה בסרט היא כזאת שכבר הפכה לסטנדרט בסרטים – ניקוי הפריים מכל מה שלא רלוונטי לעלילה (כמו, למשל, הסרת תחנת הכוח של חדרה מהלוקיישן שאמור להיות חוף עזה) – אבל מתברר גם שהרבה מהאש, האבנים והאקשן שבחלק מהסצינות הם הוספות מאוחרות. סרטון חביב על השקרים שבסרטים:
עודד גרנות, בוגר החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, הוא כיום איש אפקטים שיושב בוונקובר, קנדה, ועובד שם עבור חברות האפקטים Sony Pictures Imageworks ו-Rhythm And Hues (החברה שפשטה את הרגל, למרות שאנשיה זכו באוסקר השנה על האפקטים של "חיי פיי"). בימים אלה גרנות מסיים את עבודת האפקטים על סרטו החדש של רולנד אמריך, "White House Down" (לא להתבלבל עם "המטרה: הבית הלבן" של אנטואן פוקוואה שכבר יצא בשבוע שעבר). הוא עבד על שוטים וסצינות גם ב"חיי פיי", "באטלשיפ", "שלגיה והצייד" ובאחרונה גם על "ארץ אוז". הנה האתר שלו. מדי פעם אתם יכולים למצוא אותו בתגובות בבלוג, מספר קצת על אחורי הקלעים של עולם האפקטים. אז פניתי אליו שיכתוב פוסט אורח, שמתאר קצת את עבודתו של איש האפקטים ב"ארץ אוז". שימו לב: בז'רגון של אנשי אפקטים כשאומרים "תלת מימד" על פי רוב הכוונה היא למודל תלת מימדי שנוצר במחשב (להבדיל מאנימציה קלאסית, שטוחה). כשהם מדברים על סרט תלת מימדי, כלומר כזה שצריכים להרכיב משקפיים כדי לצפות בו, הם קוראים לזה "סטריאוסקופי" או "סטריאו" (לא לבלבל עם ז'רגון הסאונד, שממילא כבר מזמן עבר לסראונד).
הנה הטקסט של עודד גרנות, וכמה המחשות ויזואליות מתוך שוטים שהוא עבד עליהם. וגם: מה עושה סם ריימי בכל הסיפור הזה. בבקשה:
"פיינאפל אקספרס 2"?
הנה כמה וכמה פריטים שהצטברו לי על המחשב בימי חול המועד וחגיגות חג ה-1 באפריל.
אחרי הטראפיק המטורף של פברואר מגיע מרץ, שהכיל את פסח מוקדם מהרגיל ואיתו ירידה בלתי נמנעת. כשם שערב האוסקר הוא תמיד הרגע עם הרייטינג הכי גבןה בבלוג, כך ליל הסדר הוא היום שבו הבלוג נטוש מקוראים. ובמהלך חול המועד גם אני פחות זמין לעדכונים שוטפים, וגם אתם לא ממש מול מחשבים – חופשות מרוכזות וכו'. ובכל זאת, הנה המהדורה השלישית של סיכום החודש שלנו.
הסרטים הטובים של מרץ: continue reading…
תגובות אחרונות