"מעשה של הרג" של ג'ושוע אופנהיימר, בפסטיבל דוקאביב

סוף סוף קצת אקשן בתחום הדוקומנטרי הבינלאומי בישראל. אני אומר את זה כבר כמה שנים: דוק-אביב אט אט מתחיל להתעורר בזירה הבינלאומית, אחרי שנים על גבי שנים שהתוכנית הבינלאומית שלו (כך לדעתי, לפחות) היתה לא רלוונטית. אני אוהב לראות את התחרות שבין דוק-אביב ובין פסטיבל ירושלים, המתקיים חודשיים אחר כך, סביב מי ישיג את הסרטים התיעודיים הבולטים של השנה. ומדי שנה פסטיבל ירושלים מצליח לנצח: גם בזכות קשרים הדקים יותר עם עולם הפסטיבלים וגם בזכות טעם טוב יותר. אבל מאז שנכנס סיני אבט לניהול האמנותי של פסטיבל דוק-אביב, זה מתחיל אט-אט להשתנות. הסרט "מרינה אברמוביץ: האמנית נוכחת", למשל, שהיה אחד הסרטים התיעודיים הבולטים, המדוברים ומעוטרי הפרסים של השנה שעברה, הוצג בדוק-אביב ולא בירושלים. (לעומת זאת, גם "5 מצלמות שבורות" וגם "שומרי הסף" הוצגו בבכורה בירושלים, ללמדנו שעם כל השיפורים האיטיים במעמדו של דוק-אביב וברפרטואר שלו, ירושלים כמעט תמיד עדיין מנצחים אותם, גם בזירה המקומית – אבל התנודות הקלות האלה של השנים האחרונות מעידות שאולי לא לעד).

והנה מתפרסמת התוכנית הבינלאומית של פסטיבל דוק-אביב הקרוב (שייפתח ב-2 במאי) והיא מכילה שלושה מהסרטים התיעודיים הכי מסקרנים ומדוברים של השנה החולפת. continue reading…

"הדיילי שואו" חזרה אמש אחרי פגרה ושודרה בדיוק כשכל יהודי אמריקה ישבו לקיים את ליל הסדר והפסידו פרק שהיה מלא לא מעט מילים בעברית. החל מאיחולי פסח שמח של ג'ון סטיוארט למשפחתו, ועד לסיקור ביקורו של ברק אובמה בישראל – כולל אובמה אוכל מצה – תחת הכותרת "ברק אתה אדוניי". הנה הקטע:

continue reading…

המון סרטי מדע בדיוני עומדים לנחות על כדור הארץ בקיץ הקרוב (בין מאי לאוגוסט). וסרטי גיבורי על. ואנימציה. וסרטים ישראליים. אבל מי מהם יהיה אלוף הקופות של העונה החמה? הרי התחזית (כולל: לוח ההפצה הישראלי המעודכן לקיץ 2013).

  continue reading…

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר (מימין, מחזיק את ההגדה) וְרַבִּי יְהושֻׁעַ (מיסטר פינק) וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה (עם השיער הלבן) וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְ(נטינו)פון שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אותו הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: "רַבּותֵינוּ הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית." 

חג שמח, כשר ומלא מילים, מ"סינמסקופ".

לצאת מן המיצרים

כילד, שראה המון טלוויזיה וסרטי קולנוע, ידעתי המון על חג המולד, על פסחא, על האלוואין, על יומו של פטריק הקדוש. תגידו לי שם של חג נוצרי ואשלח אתכם לסרט שמתרחש במהלכו ומכיל אגב כך את מנהגיו וגינוניו. אבל לא ידעתי דבר על חגי ישראל. באמריקה, למשל, מקפידים להכין מראש פרקים מיוחדים לכל הסדרות לפי החגים המרכזיים. החישוב ברור לחלוטין: כולם נמצאים באווירת חג, לעיתים היא בשמחה, לעיתים היא קדחת של קניות ולחץ משפחתי, ובטלוויזיה רוצים להתחבר לרגעים האלה על לוח השנה, לגרום לקהל להזדהות. וגם: ליצור מסורת. הטלוויזיה האמריקאית מחפשת את המסורת (ויצירת מסורת חדשה) כדרך לחבר בין קהליה. כנ"ל בקולנוע. זה לא רק סרטים לילדים המיועדים לימי החופשות מבית הספר, אלא גם סרטים המתוזמנים לחגים ולמועדים ומיועדים לצפייה משפחתית. continue reading…

"ספרינג ברייקרס"

continue reading…

העכבר הראשון שלי

(שישי, בוקר. הפוסט עודכן עם תוספות).

האמת, אני מופתע. האמת, אני מופתע שאני בכלל מופתע. סופם של עיתונים להיסגר. כמו מסעדות. כמו הכל. כולם מתים בסוף. כבר הספדתי את "רייטינג", בו עבדתי בסך הכל שלושה חודשים, לפני שנה וחצי. ועכשיו "עכבר העיר", שמילא נתח הרבה יותר משמעותי מחיי? גם לו מגיעה מילה, לא?

האמת, חשבתי ש"עכבר העיר" יאריך ימים יותר. הגיליון האחרון של "עכבר העיר" יצא היום ואני תוהה איך להתייחס לזה. מצד אחד, אני מסרב בתוקף להיות נוסטלגי למקומות ולפרקי חיים. מה שהיה היה, עברתי הלאה כבר מזמן. מצד שני, במשך כשנתיים החיים שלי סבבו סביב "עכבר העיר", ופגשתי שם כמה מהאנשים המוכשרים שעבדתי איתם, ויצא לי לעבוד שם עם כמה מהאנשים שאני הכי מעריץ. אז הנה, בכל זאת, פנכת נוסטלגיה. ואולי אפשר ללמוד מהסיפור הזה משהו על קוצר הרואי של המקצוע הזה שנקרא עיתונות.

זה היה בסוף 2001. continue reading…

זה סרט האקשן הכי מטורף שראיתי כבר הרבה זמן. סרטון/קליפ תוצרת רוסיה, שעלה שלשום, שנראה עשוי באופן ביתי/חובבני, אבל מכיל כל כך הרבה אפקטים ופעלולים שהוא נראה שנעשה באמצעים יקרים והוליוודיים. האמת, אם זו באמת הפקה זולה, אני לא ממש יודע איך הם עשו לא מעט מהדברים שרואים כאן, זה לא רק מושקע, זה גם עשוי באופן מדויק. ואולי זה פשוט איש פעלולים מטורלל במיוחד שבאמת קופץ מבניינים ומכוניות. כאמור, אין לי מושג. אבל זה מרשים בטירוף (זהירות, אלים!):

continue reading…

מתוך הקליפ ל"זמן להתעורר" של הדג נחש לפסקול "פלאות" של אבי נשר

או! ככה עושים את זה. ככה יוצרים באז, סקרנות ודיבור. "פלאות" של אבי נשר יוצא ב-6.6, עוד חודשיים וחצי, אבל כבר היום מגיע קליפ ראשון מתוך הפסקול. אנחנו עוקבים אחר "פלאות" מאז יום הצילום הראשון שלו (בדיוק לפני שנה). את הסרט, שמתרחש בירושלים, כתב נשר יחד עם שאנן סטריט, סולן הדג נחש, שגם משתתף בסרט בתפקיד משנה קטן. בשלב הפסקול, שהולחן על ידי אבנר דורמן, הביא סטריט את הלהקה שלו להוסיף שירים. הראשון שיוצא עכשיו נקרא "הזמן להתעורר". את הקליפ ביים נועם ורדי, ולמרות שהוא לא מציג קטעים מתוך הסרט, הוא כן עושה שימוש לשברירי שנייה בקטעי האנימציה המופיעים בסרט, שנותנים לנו הצצה לנקודת מבטו המונפשת גיבור הסרט, ארנב (קטעי האנימציה קיבלו מאנשי ההפקה את שם החיבה "ארנב-ויז'ן"). הנה השיר:

continue reading…