א.

זו ללא ספק כותרת השואו-ביזנס הגדולה של היום, אולי אפילו של השנה: אולפני דיסני קנו את "לוקאספילם" (כולל את ILM) בעבור 4 מיליארד דולר. הם קונים בזאת את הזכות לעשות שימוש בכל מותגי לוקאספילם לעתיד לבוא (הזכויות של סרטי "לוקאספילם" הקיימים נשארים בידי האולפנים שהפיצו אותם: סרטי "מלחמת הכוכבים" בידי פוקס, סרטי "אינדיאנה ג'ונס" בידי פרמאונט), כולל כל עסקי המרצ'נדייזינג (לוקאס תמיד הצהיר שהעובדה שזכויות המרצ'נדייזינג נותרו בידיו, ולא בידי אולפני פוקס, אחרי "מלחמת הכוכבים" הראשון היא שהפכה אותו לאיש כה עשיר).

לכותרת הזאת מתלוות שתי הכרזות מעניינות: האחת היא שדיסני מתכננים בזאת להקים לתחייה את סדרת "מלחמת הכוכבים" ומכריזים על פרט חדש בסדרה ("פרק 7") כבר ב-2015. השניה: continue reading…

ארול מוריס ראיין 50 צעירים וצעירות אמריקאים בתקווה לפגוש מהם כאלה שמתכננים שלא להצביע בבחירות בארצות הברית בשבוע הבא ושינסו לשכנע אותו למה לא להצביע. פחות מ-50 אחוז מהצעירים באמריקה צפויים להצביע, השאר פשוט אפתיים מדי או לא מאמינים בשיטה או סתם עצלנות. אבל כמו שמוריס דיווח בטוויטר שלו, הסרט הקצר שיצר יצא שונה ממה שהוא תכנן, שכן רוב מוחלט של אלה שהוא פגש הצהירו שהם כן הולכים להצביע. הם מעלים יחד לא מעט השערות למה אנשים בוחרים לא להצביע – הרוב נשמע פתאום כמו תירוצים של אנשים מפונקים, מיואשים ופסימיים. זו התוצאה הסופית, שהופקה כמאמר מערכת וידיאו עבור האתר של ה"ניו יורק טיימס", וכרגיל אצל מוריס זה משעשע, וחכם ודי מרגש (קפצו פנימה).

continue reading…

מרגע שראיתי הקרנה דיגיטלית בהיי-דפינישן (זה היה בפסטיבל ברלין 2006) התאהבתי בפורמט הזה. לא רק שהבנתי שדיגיטלי זה העתיד, ראיתי בו ברכה, בייחוד למקום כמו ישראל, בו צילום דיגיטלי יכול להוזיל עלויות ולשדרג איכות. ויותר חשוב מזה: הפצה דיגיטלית היא קריטית למקום שבו עלות העותקים וזמינותם פגעה ברפרטואר ואיכות העותקים פגעה באיכות ההקרנה. ואכן, המהפכה הדיגיטלית בצילום ובהקרנה מבורכת בעיניי. כל מי שזוכר איך נראה הקרנת סרט ב-35 מ"מ – פה ושם עוד יש כאלה, אבל הם הולכים ונעלמים – בוודאי הבחין שעותקים דיגיטליים הם כמו לראות אותו סרט אבל אחרי ניתוח קטרקט: פתאום הוא צלול, בהיר, חד, הצבעים במקומם, אין קפיצות, שריטות, ומכיוון שרוב המקרנות הדיגיטליות בכל בתי הקולנוע עדיין חדשות, עוד לא נתקלנו בבעיות של נורה עמומה או עדשה שאיבדה את ליטושה (אני מניח שזה עוד יגיע, ונראה איך העידן הדיגיטלי מתמודד עם ענייני החומרה של עסקי ההקרנה).

לפני כמה, בעקבות הפוסט הזה על גרסת האיימקס ל"סקייפול", התעוררו בי לא מעט הרהורים נוגים על הקולנוע הדיגיטלי. פתאום הבנתי משהו משמעותי מאוד שחסר לי בו. הביטו למעלה אל ראש הבלוג ותראו את התשובה: סינמסקופ. הקולנוע הדיגיטלי הכחיד את הסינמסקופ. continue reading…

גאהאן, דייב גאהאן

ולא רק כרטיסים לסרטים העסיקו אותי השבוע אלא גם – מה לעשות – מכירת הכרטיסים להופעה של דפש מוד שהתחילה השבוע. בגלל שבכל הקשור לדפש כל ההתנהגות שלי היא פבלובית לחלוטין, כרטיסיי להופעה ב-7.5 כבר בידיי. זו תהיה הפעם הרביעית שאראה אותם בהופעה.

באולפן שישי שודרה כתבה מפתיעה מאוד של ליאור פרידמן מפריז על סיבוב ההופעות הצפוי, שייפתח גם הפעם בתל אביב. בפעם הראשונה שהם היו אמורים להגיע פרצה מלחמה, בפעם השנייה הם הגיעו ואביו של אנדי פלטשר הלך לעולמו שעות לפני ההופעה ודייב גהאן קרס מכאבים, הפסיק את הסיבוב כמה ימים אחר כך אחרי שאובחן אצלו סרטן, והוא עצר הכל כדי לעבור טיפולים, אז עכשיו הם עדיין רוצים לפצות את הקהל הישראלי. שזה אצילי מאוד מצידם, כי אני במקומם הייתי מתחיל לחשוש שמא במקום הזה יש קרמה רעה בשבילם.

הנה הכתבה מאולפן שישי, שהפתיעה אותי בכנות של דייב, וגם פרידמן היה אחלה – נגע בדיוק במה שדפשים רוצים לשמוע: continue reading…

"שומרי הסף", סרטו התיעודי המעולה של דרור מורה הוצג בבכורה עולמית בפסטיבל ירושלים האחרון, שם גיליתי שזה לא רק סרט מותח ומרתק, אלא גם אחת ההפקות הוויזואליות המרשימות שנוצרו בישראל. מבחינה קולנועית, לפני כל דבר אחר, הסרט הזה הוא מפסגות סרטי התעודה שנעשו כאן, ואולי אף אחד השיאים הקולנועיים בכלל, לא משנה מאיזה סקטור. אבל פרט לכך, הסרט הזה גם מייצר פולמוס פוליטי סביבו והוא חיוני לניתוח ולדיון גם ברמה האידיאולוגית. מורה קיבץ את ששת ראשי שב"כ האחרונים לראיונות על ימיהם בשירות, החל מתחילת דרכם בשטח ועד לימים בראש הפירמידה, ויצא עם תובנות מדהימות בכנותן מאנשים שלא הייתם מצפים שככה יסגירו סודות של הלב (הראיון עם אברהם שלום, ראש השב"כ בימי פרשת קו 300, הוא בעיניי משיאי הסרט, ורגע תיעודי כביר שהזכיר לי רגעי שיא מתוך "ערפל המלחמה" של ארול מוריס ו"יום אחד בספטמבר" של קווין מקדונלד). יעקב פרי, למשל, אומר את משפט המחץ של הסרט: "אי אפשר לעזוב את תפקיד ראש השב"כ ולא להפוך קצת לשמאלני". continue reading…

כצפוי, "סקייפול" היה הסרט הנצפה ביותר בבתי הקולנוע בארץ בסוף השבוע. העובדה שהוא יצא רק ביום שישי (חמישי בחצות), לא מנעה ממנו להגיע למקום הראשון גם בסינמה סיטי, גלובוס מקס ויס פלאנט. ההודעה הרשמית בטח תגיע מחר, אבל אין ספק שמדובר בפתיחה עצומת מימדים, של – על פי ההערכות – כ-70,000 כרטיסים. עדכון, 22:00: סוני שיחררו את הנתונים המדויקים. "סקייפול" הכניס בישראל בסוף השבוע 825,000 דולר. שזה בחישוב גס בערך 80,000 כרטיסים (אם גם מביאים בחשבון שהוא מכר גם המון כרטיסים באיימקס וב-VIP, שם מחירי הכרטיס יקר יותר). זו פתיחה באמת ענקית.

continue reading…

עודד בן-נון, הבמאי של "איה" (יחד עם מיכל ברזיס שלא נמצאת בתמונה) מביים את אולריך תומסן ושרה אדלר

אוקיי, חבילת כרטיסים זוגיים להקרנה החגיגית של "איה" מחר בקולנוע לב בדיזנגוף סנטר חולקה הבוקר לכמה מהאנשים הנפלאים שתרמו בספטמבר-אוקטובר דרך פיי-פאל (ראו את תיבת "רוצים לתרום?" משמאל) כדי לעזור לי במימון תפעול הבלוג. תודה להם. כפי שכתבתי בפוסט קודם אני מתכנן מעכשיו בכל סוף חודש לבחור באופן רנדומלי כמה מהאנשים שתרמו דרך פיי-פאל ולהעניק להם תשורה קטנה של תודה ממני. כך, למשל, בסוף חודש אוקטובר אתן לכמה מתורמי החודש הקרוב (החל מהיום) מנוי חינם לאוזן השלישית (תודה לאנשי "האוזן השלישית" על המתנה).

אבל אנשי "איה" – שכאמור, הזמינו את שחקני הסרט מישראל ומדנמרק (השחקן אולריך תומסן מ"החגיגה") כדי לחגוג את העובדה שהסרט עובר להקרנות מסחריות בקולנוע "לב" החל מהשבוע – נתנו לי עוד כמה הזמנות זוגיות לחלק לכם, והרשימה חייבת להיסגר היום. אז, הנה, כל הקודם זוכה: חמשת האנשים הראשונים שיכתבו בתגובות שהם רוצים ופנויים ללכת לסרט (וישאירו את המייל האמיתי שלהם), יקבלו במייל חוזר את ההזמנה שלהם. זה קורה מחר (שני) ב-21:45 בקולנוע לב. קוקטייל ואז הסרט. חמשת הבאים בתור אחריהם ייכנסו לרשימת סטנד-ביי למקרה שיהיו עוד כרטיסים שנצליח להשיג. כאמור, היום הרשימה נסגרת.

ולמה אני כה להוט שתראו אותו? קודם כל, כי בתום כמעט חודשיים לפעילותו העצמאית של הבלוג אני שמח לתת לכם מתנות כי הייתם כה אדיבים אליי. ושנית, כי יש ב"איה" כמה וכמה שוטים מאוד מורכבים ומפתיעים מבחינת צילום ואפקטים, ואני רוצה שנדבר עליהם אחרי שתצפו בסרט.

אחת הדמויות הטלוויזיוניות האהובות עליי בכל הזמנים היא טריומף, קומיקאי העלבונות, שהמציא רוברט סמייגל לתוכנית האירוח של קונן אובריאן. סמייגל, שהיה לפני כ-20 שנה, הכותב הראשי של אובריאן, כבר מזמן לא שם, אבל מדי פעם הוא צץ כשהוא רוצה לעשות קצת בלאגן באירועים חדשותיים. הפעם הוא חזר כדי לסקר את חדר העיתונות והספינים שמאחורי הקלעים של העימות השלישי בין אובמה ורומני. ז;כרו: טריומף בא כדי להעליב. וכשהוא לא מצליח בזה, הוא לפחות שואב עונג בלהידחף לשידורים בחיים של פוקס ניוז:

continue reading…

"חדר 514"

היינו בקדחת ג'יימס בונד כאן בימים האחרונים. נראה לי שנרגענו. ולכן, כדאי מאוד לשים לב לכך שמול מפלצת הכסף וקידום המכירות שהיא "סקייפול" יצא לבתי הקולנוע בסוף השבוע גם סרט ישראלי קטנטן ולא רע בכלל בשם "חדר 514", שמספק כמה רגעים אינטנסיביים למדי ומשחק משובח, לא פחות מכל סרט עתיר תקציב. כדאי לתת לו קצת תשומת לב. הנה ביקורת די מורחבת ומורכבת שלי עליו שנעה הלוך ושוב כמטוטלת.

continue reading…

בשבועות האחרונים האינטרנט הוצף בפרויקטים ומצעדים לקראת עליית "סקייפול" (הנה הביקורת שלי על הג'יימס בונד החדש) ולכבוד יום הולדתה ה-50 של סדרת ג'יימס בונד (בקולנוע). אפילו אני הצטרפתי לחגיגה השבוע עם שני מצעדים: שירי ג'יימס בונד הכי טובים; וסקירת יריות הפתיחה של כל הג'יימס בונדים בעולם (פרויקטים שעלו גם אצל חבריי החדשים ב"חורים ברשת"). ככה זה, כשגוגל, העורך הראשי של האינטרנט, מאותת שיש ביקוש, אנו יצרני התוכן צריכים לספק אותו. וכן, זה גם כיף.

אבל היו עוד המון פרויקטים. הנה כמה מהטובים שבהם: continue reading…