סליחה, אבל איפה אפשר לראות קליפים חדשים באופן מרוכז בארץ? אני שואל, כי מתקיימת עכשיו בוויינט תחרות וידיאו קליפים המרכזת 30 קליפים ישראליים שנוצרו השנה ושלתדהמתי מעולם לא ראיתי לפני כן, למרות שהם קיימים כבר חודשים ארוכים. אז אני מבין שאני פשוט מחמיץ את כל הדברים הטובים. אם יש תוכנית כזאת (ערוץ 24?) אנא הפנו אותי. או אם יש בלוג שמרכז קליפים ישראליים חדשים ומומלצים, שלחו לינק. אם אין, אז בחיי, שמישהו ישלח לי לינקים לקליפים חדשים ומומלצים וננסה לעשות משהו קבוע כאן. אני אומר את זה כי שלוש פעמים במהלך הצפייה שלי בריכוז הקליפים הזה אמרתי לעצמי "וואו!". יש שם דברים ממש טובים. יותר מזה: יש דברים ממש מעולים. יצירתיים, משעשעים, משוכללים. הנה שלושת הקליפים שממש גרמו לי להתפעל. אני ממש מתנצל בפני קוראיי המעודכנים יותר אם אני מתלהב עכשיו מדברים ישנים, אבל אני חייב. זה ממש טוב.

continue reading…

אפרופו ג'יימס בונד ו"סקייפול", הנה משהו ששמתי לב אליו בסרט ואני תוהה עד כמה הוא בראש הספציפי שלי. (אני אכתוב באופן מאוד כללי כדי לא לקלקל למי שלא ראה את הסרט, שממילא לא יבין על מה אני מדבר. פרט הטריוויה הזה מופנה למי שכבר ראה את הסרט, ומכיוון שאני רואה מדי ערב שהאולמות שלו מלאים, אני מניח שכבר די כולכם). בסיקוונס המתרחש באחוזת משפחת בונד בסקוטלנד (שאתם זוכרים מה שמה, נכון?) בונד צריך להגן על הבוסים שלו, M. ובעברית, אם. הוא עושה זאת באמצעות רובה ציד שהיה שייך לאביו, אנדרו בונד. ראשי התיבות של שמו חרותות על הקת: א"ב. ובעברית אב. ג'יימס בונד בין האם ובין האב, בסרט הכי אדיפלי (ובכלל, הכי לטנטי) בסדרה. אם לא מכוון, אז מאותם קסמים שיש לשפות על חיינו.

ואגב, לביקורת שלי על "סקייפול" הוספתי עכשיו התבוננות נוספת, קצת מעמיקה יותר על ההיסטוריה של סדרת בונד (ולמה היא מעצבנת אותי בשנים האחרונות) ועל המהלך המאוד מעניין שעושה הדמות הזאת בסרט הנוכחי. הנה, זה כאן.

===================

משהו ויראלי:

מיסטר ברנז בעד מיט (Meat) רומני:

continue reading…

הנה חומר הקריאה שלי בימים האחרונים, אני מזמין אתכם לקרוא אותו איתי. אולי יחד נצליח לפצח את חידת ההגיון המורכבת הזאת. לפני כשלושה חודשים פירסמה מועצת הקולנוע, שאני חבר בה, טיוטה לניסוח מתוקן של חלק מהקריטריונים לחלוקת כספי חוק הקולנוע לגופים הממומנים. הטיוטה הנוכחית עוסקת בקרנות הקולנוע, בתחום הייעודי ובפסטיבלים. כל מי שרצה להגיב לטיוטה הזאת, ולהציע בה תיקונים, הוזמן. כמובן שהגופים שהתיקונים נוגעים בהם ישירות, אבל גם כל מי שרצה להעיר ולשתף, הוזמן. זאת ועוד: כל ההצעות לתיקונים מטעם כל הגופים הועלו לאתר של משרד התרבות כדי שכולם יוכלו לקרוא זה את מסמכו של זה. בעוד כשבועיים יתחיל מהלך של שימוע שבו תפגוש המועצה את מגישי התיקונים לתיקונים, כדי לנסות לפלס דרך בין שלל העמדות ולמצוא אחד שתהיה מיטבית.

continue reading…

אוי ואבוי, הדחקתי לגמרי את העובדה שסרט בשם "העיתונאי" עלה בארץ – ועוד סרט שהוצג בפסטיבל קאן, השד יודע למה. הסרט הזה נמחק לי מההארד-דיסק במוח מרוב שהוא תמוה. אני משתמש במילה "תמוה" במקום במילה "גרוע" כי נדמה שאולי הבמאי שלו, continue reading…

תעבירו ל-HD ושימו מסך מלא, זה מקסים. אחרי "גנוב על הירח" אמרתי שצריך לעשות סדרת סרטי ספין-אוף רק על המיניונים הצהובים האלה שבעיניי גנבו את ההצגה בסרט. לא בטוח אם "גנוב על הירח 2" יגשים את המשאלה הזאת, אבל אם הטריילרים, בין עכשיו ליולי 2013, יוקדשו למעלליהם, אהיה מרוצה.

ז'אן-קלוד קארייר בוחר את הקלוז-אפ האהוב עליו מתוך "ילדי גן עדן" של מרסל קארנה. קארייר (מבכירי תסריטאי צרפת וזוכה האוסקר על כתיבת "סיראנו דה ברז'רק"), שהיה אורח בית הספר סם שפיגל בשנה שעברה, שלח בווידיאו את תרומתו לכנס הקלוז-אפ שסם שפיגל מקיימים מחר בסינמטק ירושלים (כל היום. כניסה חינם). רוב הדוברים (מדיוויד פאטנם ועד הרב מנחם פרומן) ידברו בלייב, אבל זה יוקרן בווידיאו, אז הנה הטיזר. אגב, אנשי סם שפיגל ניסו להעלאות את הווידיאו הזה ליו-טיוב, אבל אנשי פאתה ישר זיהו את הסצינה מ"ילדי גן העדן" וחסמו את הווידיאו. נראה אותם עוצרים את פליקס!

א.

זו ללא ספק כותרת השואו-ביזנס הגדולה של היום, אולי אפילו של השנה: אולפני דיסני קנו את "לוקאספילם" (כולל את ILM) בעבור 4 מיליארד דולר. הם קונים בזאת את הזכות לעשות שימוש בכל מותגי לוקאספילם לעתיד לבוא (הזכויות של סרטי "לוקאספילם" הקיימים נשארים בידי האולפנים שהפיצו אותם: סרטי "מלחמת הכוכבים" בידי פוקס, סרטי "אינדיאנה ג'ונס" בידי פרמאונט), כולל כל עסקי המרצ'נדייזינג (לוקאס תמיד הצהיר שהעובדה שזכויות המרצ'נדייזינג נותרו בידיו, ולא בידי אולפני פוקס, אחרי "מלחמת הכוכבים" הראשון היא שהפכה אותו לאיש כה עשיר).

לכותרת הזאת מתלוות שתי הכרזות מעניינות: האחת היא שדיסני מתכננים בזאת להקים לתחייה את סדרת "מלחמת הכוכבים" ומכריזים על פרט חדש בסדרה ("פרק 7") כבר ב-2015. השניה: continue reading…

ארול מוריס ראיין 50 צעירים וצעירות אמריקאים בתקווה לפגוש מהם כאלה שמתכננים שלא להצביע בבחירות בארצות הברית בשבוע הבא ושינסו לשכנע אותו למה לא להצביע. פחות מ-50 אחוז מהצעירים באמריקה צפויים להצביע, השאר פשוט אפתיים מדי או לא מאמינים בשיטה או סתם עצלנות. אבל כמו שמוריס דיווח בטוויטר שלו, הסרט הקצר שיצר יצא שונה ממה שהוא תכנן, שכן רוב מוחלט של אלה שהוא פגש הצהירו שהם כן הולכים להצביע. הם מעלים יחד לא מעט השערות למה אנשים בוחרים לא להצביע – הרוב נשמע פתאום כמו תירוצים של אנשים מפונקים, מיואשים ופסימיים. זו התוצאה הסופית, שהופקה כמאמר מערכת וידיאו עבור האתר של ה"ניו יורק טיימס", וכרגיל אצל מוריס זה משעשע, וחכם ודי מרגש (קפצו פנימה).

continue reading…

מרגע שראיתי הקרנה דיגיטלית בהיי-דפינישן (זה היה בפסטיבל ברלין 2006) התאהבתי בפורמט הזה. לא רק שהבנתי שדיגיטלי זה העתיד, ראיתי בו ברכה, בייחוד למקום כמו ישראל, בו צילום דיגיטלי יכול להוזיל עלויות ולשדרג איכות. ויותר חשוב מזה: הפצה דיגיטלית היא קריטית למקום שבו עלות העותקים וזמינותם פגעה ברפרטואר ואיכות העותקים פגעה באיכות ההקרנה. ואכן, המהפכה הדיגיטלית בצילום ובהקרנה מבורכת בעיניי. כל מי שזוכר איך נראה הקרנת סרט ב-35 מ"מ – פה ושם עוד יש כאלה, אבל הם הולכים ונעלמים – בוודאי הבחין שעותקים דיגיטליים הם כמו לראות אותו סרט אבל אחרי ניתוח קטרקט: פתאום הוא צלול, בהיר, חד, הצבעים במקומם, אין קפיצות, שריטות, ומכיוון שרוב המקרנות הדיגיטליות בכל בתי הקולנוע עדיין חדשות, עוד לא נתקלנו בבעיות של נורה עמומה או עדשה שאיבדה את ליטושה (אני מניח שזה עוד יגיע, ונראה איך העידן הדיגיטלי מתמודד עם ענייני החומרה של עסקי ההקרנה).

לפני כמה, בעקבות הפוסט הזה על גרסת האיימקס ל"סקייפול", התעוררו בי לא מעט הרהורים נוגים על הקולנוע הדיגיטלי. פתאום הבנתי משהו משמעותי מאוד שחסר לי בו. הביטו למעלה אל ראש הבלוג ותראו את התשובה: סינמסקופ. הקולנוע הדיגיטלי הכחיד את הסינמסקופ. continue reading…

גאהאן, דייב גאהאן

ולא רק כרטיסים לסרטים העסיקו אותי השבוע אלא גם – מה לעשות – מכירת הכרטיסים להופעה של דפש מוד שהתחילה השבוע. בגלל שבכל הקשור לדפש כל ההתנהגות שלי היא פבלובית לחלוטין, כרטיסיי להופעה ב-7.5 כבר בידיי. זו תהיה הפעם הרביעית שאראה אותם בהופעה.

באולפן שישי שודרה כתבה מפתיעה מאוד של ליאור פרידמן מפריז על סיבוב ההופעות הצפוי, שייפתח גם הפעם בתל אביב. בפעם הראשונה שהם היו אמורים להגיע פרצה מלחמה, בפעם השנייה הם הגיעו ואביו של אנדי פלטשר הלך לעולמו שעות לפני ההופעה ודייב גהאן קרס מכאבים, הפסיק את הסיבוב כמה ימים אחר כך אחרי שאובחן אצלו סרטן, והוא עצר הכל כדי לעבור טיפולים, אז עכשיו הם עדיין רוצים לפצות את הקהל הישראלי. שזה אצילי מאוד מצידם, כי אני במקומם הייתי מתחיל לחשוש שמא במקום הזה יש קרמה רעה בשבילם.

הנה הכתבה מאולפן שישי, שהפתיעה אותי בכנות של דייב, וגם פרידמן היה אחלה – נגע בדיוק במה שדפשים רוצים לשמוע: continue reading…