כל סרטי ג'יימס בונד מתחילים אותו דבר: בונד צועד בתוך עיגול שנראה כמו קנה של אקדח מבפנים, תוך כדי נגינת האקורדים של נעימת הפתיחה ואז פונה במפתיע אל הקהל ויורה. דם זולג על המסך. 22 סרטים זה ככה, כשיוצא הדופן היחיד היה "קזינו רויאל" עם דניאל קרייג בו ניסו לשבור את התבנית. התוצאה היתה אידיוטית. ב"קוונטום של נחמה" דניאל קרייג כבר צעד במסלול שסללו קודמיו בתפקיד.

אבל מצפייה ברצף של כל סצינות ההליכה-פניה-יריה לאורך השנים מתברר שהיו הבדלים רבים בין בונד לבונד. למשל, הידעתם שבשלושת הסרטים הראשונים זה לא היה שון קונרי שצועד ויורה בפתיח אלא סטטיסט בשם בוב סימונס? רק מ"כדור הרעם" ב-1965 זהו קונרי שצועד-פונה-יורה בעצמו.

ויותר מזה: לכל אחד מהבונדים היה סגנון יריה אחר. אותו סימונס דנן, למשל, היה פונה תוך כדי קפיצה קטנה. אבי המקרנה.

ארגנתי לכם גלריה קטנה כדי שנוכל להתעמק ולהבדיל בין בונד לבונד. זה טקסט השוואתי מרתק. למשל, האם שמתם לב שמ-1962 ועד 1973 ג'יימס בונד היה יורה רק עם כובע? רוג'ר מור ב"חיה ותן למות" היה הבונד הראשון שירה גלוי ראש. ויש עוד גילויים. continue reading…

דיוויד פאטנם, בתמונה מפעם

לורד דיוויד פאטנם, שהיה בשנות השמונים אחד מבכירי המפיקים באנגליה, יגיע השבוע לביקור בישראל כאורח בית הספר לקולנוע סם שפיגל. זה יהיה ביקורו השני בארץ: הוא היה כאן ב-2005 ועשה סיבוב הופעות דומה. פאטנם, זוכה האוסקר על הפקת "מרכבות האש", יהיה אחד הדוברים במרתון פתיחת שנת הלימודים של סם שפיגל שיתקיים ביום חמישי הבא בסינמטק ירושלים והוא יעלו ויבואו עשרות דוברים מעולם הקולנוע והרוח וידברו על הקלוז-אפ. לפני כן, ביום ראשון, הוא יערוך מפגש בתל אביב עם חברי איגוד המפיקים. continue reading…

מילים ולחן: בונד, ג'יימס בונד

העולם נמצא בקדחת ג'יימס בונד. מצד אחד, יום הולדת 50 לסדרה, שנולדה באוקטובר 1962 עם בכורת "דוקטור נו"; מצד שני, בכורת הסרט ה-23 בסדרה, "סקייפול". ואני חייב להודות שהסרט, שעולה מחרתיים בארץ ובעולם, הוא סרט הבונד הראשון מזה שנים שאני ממש מחכה לו: לא מעט בזכות העובדה שהסרט בפעם הראשונה בתולות הסדרה הופקד בידיו של במאי אמיתי – סם מנדס ("אמריקן ביוטי"), שהביא איתו צלם אדיר (רוג'ר דיקינס), מלחין מעולה (תומס ניומן) ותסריטאי נורמלי (ג'ון לוגן). האם הם יצליחו להזריק עניין ואקשן לסדרה, שבעיני רק הלכה ודעכה מאז שדניאל קרייג נכנס לחליפתה? נדע בקרוב ממש.

עמיתיי הבלוגרים והעיתונאים בארץ ובעולם מקדישים את השבועות האחרונים לשלל פרויקטים סביב סדרת ג'יימס בונד: נערות בונד הכי מפתות, נבלי בונד הכי אכזריים, הבונדים הכי טובים מבין ששת השחקנים שגילמו אותו. וכן הלאה. אז גם אני רוצה. הנה אם כן המצעד הראשון בחגיגת ג'ימס בונד.

מאז ששיר הפתיחה של "גולדפינגר", הבונד השלישי, הגיע למקום הראשון במצעד הבריטי ב-1964 הפכו את זה מפיקי הסרט למסורת: כל סרט נפתח עם שיר נושא המלווה בסיקוונס כותרות המכיל את ג'יימס בונד משוטט בין כלי נשק וצלליות של נשים מעורטלות (על פי רמת הערטול של הצללית אפשר לזהות את מד הפוריטניות של התקופה בה נוצר הסרט). כלומר, רק "ד"ר נו", הסרט הראשון, הכיל את נעימת הנושא המפורסמת של ג'יימס בונד במלואה, מאז זה רק הפראזה עם הגיטרה או הקרנות.

שיר הפתיחה של סרטי ג'יימס בונד הפכו למעין אירוויזיון קטן: מי שנבחר לשיר את השיר קיבל גושפנקה לכך שהוא באותו רגע כוכב על. ולשירי בונד יש גם תכונה נוספת: בגלל שכולם מחכים לדעת מי הזמר או הזמרת או הלהקה שהכבוד נפל בחלקה ולשמוע את השיר עצמו, כמעט תמיד השיר מתקבל באופן צונן, תמיד השירים הקודמים היו טובים ממנו. רק שנים אחר כך פתאום אנחנו מגלים שיש שירים – שנחשבו לצ'יזיים באופן בלתי נסלח – שפשוט מזדמזמים לנו בראש בלי הרף. continue reading…

נו טוב. ראול קוטאר, מגדולי צלמי הקולנוע בעולם וצלמו הקבוע של גודאר, לא מדבר על "סינמסקופ", בלוג קולנוע ישראלי, אלא על סינמסקופ, שיטת הצילום למסך רחב בה השתמש כדי לצלם את "הבוז" של גודאר. אנשי קרייטיריון העלו לאתרם את הראיון שנערך עם קוטאר, בן 88 כיום, בו הוא מסביר על האופן שבו הוא וגודאר עבדו על השוטים, ועל כך שלגודאר היתה הפרדה ברורה: סרטים בשחור לבן מצולמים בפורמט פריים 1:1.33 וסרטי בצבע מצולמים בפורמט רחב/סינמסקופ (1:2.35). בזכות הצבע, הפריים הסקופי, וכוכבי הקולנוע שאיכלסו את הפריים (מישל פיקולי, בריז'יט בארדו, ג'ק פאלאנס ופריץ לאנג), ל"הבוז" יש מראה של מעין הפקת ראווה הוליוודית, כאשר בפועל הסרט הוא ביקורת ולעג על הכיבוש האמריקאי/הוליוודי של עולם התרבות הקלאסי.

זה אחד הסרטים הישראליים שהכי חיכיתי להם, והנה הוא סוף סוף זמין לצפייה. "פול" הוא סרטו הקצר של האנימטור אדם ביזנסקי – הסרט, יותר סרט בובות מאנימציה – מספר על כלב/בובה בשם פול (בקולו של דרור קרן) שמסתובב עגום, אובדני ושבור לב בעיר ויוצא לחקור מי שדד לו את דג הזהב. הסרט זכה השבוע בפרס בפסטיבל שיקגו. הנה הסרט (26 דקות). אזהרה: מכיל עירום. העבירו ל-HD, הפעילו מסך מלא, וצפו.

הייתי עסוק בענייני ספילברג ודפש מוד (וגיוס כספים וחלוקת מתנות) הבוקר אז נתתי לכל העולם לעקוף אותי כאן. אחרי שמסיבת העיתונאים של דפש מוד הבהירה לנו מה נעשה ביום שלישי, ה-7.5.2013, מגיע הטריילר הזה ומציג לנו מה נעשה חמישה ימים לפני כן, ב-2.5, כשייצא בארץ ובעולם "איירון מן 3". אחרי שני סרטים בבימויו המוצלח מאוד ואף המפתיע של ג'ון פברו, עובר הסרט השלישי לידיו של שיין בלאק, התסריטאי של סרטי "נשק קטלני" שלפני כן ביים את רוברט דאוני ג'וניור במהתלת הפשע המצוינת "קיס קיס באנג באנג" (הקטע בטריילר שבו הבית על ראש ההר מתפוצץ הוא חתימת האמן – אתם אולי זוכרים סצינה דומה ב"נשק קטלני 2", ונדמה לי שגם ב"קיס קיס" היה רגע דומה). ועוד עניין: אחרי ששני הסרטים הראשונים הופצו בארץ על ידי ג.ג (ופרמאונט באמריקה) את ההפצה של הסרט השלישי העבירו אולפני מארוול להפצת דיסני בעולם, קרי פורום פילם בישראל.

דפש מוד, מסיבת העיתונאים בפריז, היום

דפש מוד הכריזו היום במסיבת עיתונאים בפריז על סיבוב ההופעות האירופאי שלהם שייפתח ב-7 במאי 2013 (כ"ז אייר) בפארק הירקון בתל אביב. לשאלתה של כתבת ישראלית בפתיחת המסיבה למה הם בחרו לפתוח את הסיבוב גם הפעם בתל אביב ענה אנדרו פלטשר שהם הרגישו איום ונורא אחרי שהם נאלצו לבטל את ההופעה בישראל בסיבוב הלפני-אחרון ולכן הם רצו לפצות ולפתוח את הסיבוב הקודם בתל אביב, "זה היה מקום נהדר להתחיל בו את הסיבוב ולהסתובב בו כמה ימים והחלטנו לעשות את זה שוב הפעם". continue reading…

"איה", הסרט הכמעט-קצר (40 דקות) של עודד בן-נון ומיכל ברזיס, משדרג את מעמדו. למרות אורכו הקצר הוא מציג כבר כמה שבועות בסינמטקים (במחיר מוזל) שם צפו בו, מאז אוגוסט, באולמות הקטנים (והמלאים) ובשתי הקרנות בשבוע כבר כ-5,000 איש. והנה הבשורה: מתחילת נובמבר הוא יעבור להקרנות מסחריות בקולנוע לב. כן. מפתיע, אבל אמיתי: למרות שהוא כבר רץ שלושה חודשים ולמרות שהוא רק 40 דקות בקולנוע לב מאמינים שיש לו עדיין פוטנציאל להביא קהל. לכבוד המעבר הזה מתוכננת לסרט הקרנה חגיגית בקולנע לב, לכבודה יגיע אחד משני שחקני הסרט ארצה במיוחד: אולריך תומסן ("חגיגה", "בעולם טוב יותר") יגיע ביום שני הבאה להקרנה החגיגית ויתארח בה לצד שותפתו לסרט, שרה אדלר, ויוצריו (בן-נון וברזיס הבמאים ויעל אבקסיס, המפיקה). ויש לנו הזמנות זוגיות לתת לכם כדי להיות שם. continue reading…

14 מיליון איש צפו אמש ב"60 דקות" של רשת סי.בי.אס, בה שודר האייטם בן 14 הדקות הזה עם סטיבן ספילברג, לקראת יציאת "לינקולן" (ינואר בישראל). קראתי וראיתי המון ראיונות עם ספילברג, כולל את הביוגרפיה שלו, ולמרות שהקריינות של לזלי סטאהל הולכת על שמות התואר הכי נדושים וברורים מאליהם כשזה מגיע לספילברג ותיאור סרטיו עדיין יש באייטם הזה שיחוק נפלא: ראיון עם לאה וארנולד ספילברג, הוריו של הבמאי, כבר בני למעלה מ-90, שהקשר שלו איתם הוא חלק בלתי נפרד מהבנת סרטיו. אבל יותר מזה: דווקא הכתבה הזאת מוציאה מספילברג ומהוריו פיסת מידע עלומה, שלדעתי זו הפעם הראשונה שהדמויות האלה מספרות אותה בעצמן. כך שבסופו של דבר – הראיון הזה הוא מהמוצלחים שראיתי על ספילברג (גם בזכות העובדה שמי שערך אותו בחר קטעים מצוינים מתוך סרטיו):

continue reading…

הפוסט עודכן.

בהמשך הפוסט יש הרבה נתונים, אבל בואו נעשה סדר בבלאגן ונרכז את המידע הרשמי: מפיקי "למלא את החלל" מוסרים שבחמשת הימים שבין חמישי (18.10) עד לשני (אתמול) הסרט מכר ב-31 בתי קולנוע קרוב ל-30,000 כרטיסים. בניסוח הזה, הנתונים מסתדרים יותר טוב. זה עדיין מספר עצום, בייחוד בהתחשב בכך שהסרט לא מוקרן במהלך השבת.

הנה כל המידע שפרסמתי לפני כן:

את "למלא את החלל" מפיץ באופן עצמאי מפיק הסרט, אסף אמיר. בכל פעם שסרט ישראלי מופץ שלא על ידי יונייטד קינג, החברה של משה אדרי שבבעלותו גם סינמה סיטי, אני מחכה לשמוע דין וחשבון ופוסט-מורטם כדי להבין האם יחסו של בית הקולנוע לסרט שמופץ על ידי מפיץ אחר, שונה – כלומר, בלתי שיוויוני – מסרט שמופץ על ידי יונייטד קינג. זה נכון, אגב, לכל בעלי בתי הקולנוע. "למלא את החלל" מוצג ב-17 ב-33 בתי קולנוע בארץ, והוא מגיע עם מגבלה: במשך 25 השעות שמכניסת השבת ועד צאתה הוא לא מוקרן, דבר שמצמצם באופן משמעותי את כמות ההקרנות שלו בימים הכי צפופים בבתי הקולנוע (זה בעיקר נוגע לשישי בערב, ממילא שבת בבוקר מוקדשת בעיקר לסרטי ילדים).

עדכון: ספירת בתי הקולנוע שלי היתה שגויה. מתברר שהשבוע מוצג הסרט ב-31 בתי קולנוע ומסוף השבוע הקרוב הוא יוצג ב-33 בתי קולנוע. זו הפצה עצומת מימדים לסרט ישראלי, ובוודאי להפצה עצמאית. אני חייב לפשפש בזיכרון ובהיסטוריה של הבלוג כדי למצוא נתוני מהעבר, אבל אם אני זוכר נכון רק "סוף העולם שמאלה", "בופור" ו"זוהי סדום" הופצו בארץ בכ-30 עותקים.

אם בסיכום סוף השבוע הראשון של "העולם מצחיק", סרט שהופץ על ידי אדרי, ספרתי עשר הקרנות ביום, הרי ש"למלא את החלל" הוקרן בשבת רק ארבע פעמים, מצאת השבת (17:40) עד חצות. ההפתעה היא שההקרנות האלה במוצ"ש – בסינמה סיטי, יס פלאנט (רמת גן וחיפה, אבל לא בראשל"צ) ולב (כולל במנדרין) – היו מלאות עד כמעט מלאות.

מה שמעלה את השאלה: כמה כרטיסים מכר הסרט?

continue reading…