30 נובמבר 2011 | 15:25 ~ 1 Comment | תגובות פייסבוק

בונים חממות

יום של אתנחתא בענייני הפרסים באמריקה, עד שתתפרסם הרשימה של ה-NBR מחר. אף אחד לא מחזיק מהם, אבל רשימת עשרת סרטי השנה שלהם כן מצליחה למקד את תשומת הלב בסרטים שיהיו הכי בולטים בעונה הקרובה ולהתחיל להבין מי במירוץ ומי לא.

 

ועד אז, מקבץ עניינים שהתלקטו לי:

 

– ביום שישי תיפתח בירושלים חממת הקולנוע הבינלאומי ביוזמת בית ספר סם שפיגל – הקרויה בשם הקוד "סאנדאנס הירושלמי" (כי הוא מעין שיתוף פעולה בין סם שפיגל, מיזם הקולנוע הירושלמי ופסטיבל סאנדאנס והוא בנוי על פי מתכונת מעבדות הפיתוח של סאנדאנס ובעידודם וליוויים של אנשי סאנדאנס). ששה יוצרים ישראליים וששה יוצרים זרים, ישוכנו החל ממחרתיים במשכנות שאננים ויעברו שם עשרה ימים של סדנאות הפקה וכתיב ופיתוח לקראת יצירת סרטם הבא. הם יחזרו לכאן פעמים נוספות בחושים הקרובים, למעקב אחר התפתחות התסריט. עבור חלקם זהו סרט בכורה, ועבור אחרים זה סרט שני. בין הישראליים נמצא נדב לפיד שעובד על סרט שני אחרי "השוטר", ולצידו במאים שיצרו סרטים קצרים מרשימים ועכשיו מפתחים את סרט הבכורה שלהם: חיים אלבום, מיכל ויניק, שמעון שי, צביה ברקאי ואסף פולונסקי. הדיווח ב"וואלה" מכיל פרטים נוספים.

 

– לייב מהטוויטר של אהרון קשלס: "כלבת" ייצא בדי.וי.די באמריקה בפברואר, ובמרץ קשלס ונבות פפושדו מתחילים לצלם את סרטם השני. "סינמסקופ" ממתין לעדכונים.

 

– לא יוצא לי כל כך לקרוא בלוגרים מלבנון, לכן הקריאה בפוסט הזה היתה חוויה מאוד משונה עבורי. אלי פארס הוא דוקטורנט לביולוגיה לבנוני והוא זועם על כך ששמו של סטיבן ספילברג נמחק מכרזות של "טינטין" בבית קולנוע לבנוני. הסיבה: ספילברג תרם לישראל מיליון דולר בימיי מלחמת לבנון השנייה. פארס מתנגד להטלת צנזורה וחרמות על כל אמן מהעולם שיש לו קשר עם ישראל. אבל מצד שני, מצדד בהחרמת כל תוצר תרבותי תוצרת ישראל.

 

– אפרופו סטיבן ספילברג: הנה הוא במפגש עם צופים, מדבר על "סוס מלחמה".

 

– יום מוצלח במחנה "אף פעם לא מאוחר מדי", אליסה סיימון פרסמה ביקורת נלהבת על הסרט אתמול ב"וראייטי".

 

– אפרופו קולנוע ישראלי עצמאי: זה כבר התחיל לפני כשלושה שבועות אבל בגלל בעיה טכנית שהיתה לי עם המייל נזכרתי בזה רק היום: ההגשות למיזם "קולנוע פרינג'" בעיצומן. אם יש לכם סרט בשלבי הפקה ראשונים ואתם רוצים לגייס אליו אנשי צוות מנוסים במסלול עוקף קרנות, ובשיטת מיון שלא נסמכת על לקטורים, היכנסו לאתר הזה ותראו אם זה מתאים לכם.

 

– הסרט התיעודי "חמש מצלמות שבורות" של עימאד בורנאט וגיא דווידי, חזר השבוע מפסטיבל IDFA, מבכירי הפסטיבלים הדוקומנטריים בעולם, עם שני פרסים משמעותיים: פרס הקהל ופרס חבר השופטים. אני שמעתי על הפרויקט הזה לראשונה לפני כשנה וחצי, כשאיתן וייץ דיווח עליו כאן כשהוצג במסגרת אירועי הפיצ'יניג של קו-פרו. ומחר תהיה ידיעה נוספת על "חמש מצלמות שבורות", אז אולי הייתי צריך לחכות למחר ולחבר את שתיהן לאייטם אחד?

 

– שני עניינים הקשורים לקולנוע ותורה: א. בוויינט כתבו על הרצאה שלי בה אני מחפש מקורות תנ"כיים בסרטי העולם. ב. ומכיוון שאין הרבה סרטים ישראליים שהשראתם תנ"כית, קרן גשר מקימה חממה לפיתוח פרויקטים שהשראתם מהתנ"ך והטקסטים של חז"ל (מדרשים וגמרא). קולנוענים ובוגרי בתי ספר לקולנוע, זה הקול הקורא.

Categories: בשוטף

29 נובמבר 2011 | 20:22 ~ 1 Comment | תגובות פייסבוק

הזוכים בניו יורק, המועמדים ב"אינדיפנדנט ספיריט" (ויוסף סידר בפנים)

קדחת הפרסים של היום נמשכת. בניו יורק חילקו את פרסי תא המבקרים המקומי.

 

נתחיל עם הכותרת המקומית: בפרס הסרט הזר זכה "פרידה" הסרט האירני שמתחיל להסתמן כמועמד מוביל לזכייה באוסקר הזר.

 

סרט: "הארטיסט" (סרט שחור-לבן, אילם, תוצרת צרפת, אבל שמתרחש בהוליווד).

במאי: מישל הזאנאוויציוס, "הארטיסט".

שחקן: בראד פיט על "עץ החיים" ו"מאניבול".

שחקנית: מריל סטריפ, "גברת הברזל"

שחקן משנה: אלברט ברוקס, "דרייב".

שחקנית משנה: ג'סיקה צ'סטיין על "עץ החיים", "העזרה" ו"לתפוס מחסה".

צילום: "עץ החיים".

תסריט: ארון סורקין וסטיב זייאליאן, "מאניבול"

סרט תיעודי: "מערת החלומות הנשכחים" התלת מימדי של ורנר הרצוג.

סרט בכורה: "Margin Call".

 

 

ובינתיים בלוס אנג'לס, התפרסמו המועמדויות לפרסי האינדיפנדנט ספיריט, המוענקים לסרטים עצמאיים וסרטים דלי תקציב. הפרסים עצמם מוענקים יום לפני האוסקרים. על פרס הסרט הטוב ביותר מתמודדים "היורשים" של אלכסנדר פיין, "דרייב" של ניקולס וינדינג ראפן, "הארטיסט" של מישל האזאנוויציוס, "בגינרס" של מייק מילס, "50/50" של ג'ונתן לוין ו"תפוס מחסה" של ג'ף ניקולס. "תפוס מחסה", שהגיח מפסטיבל סאנדאנס, מוביל במספר המועמדויות שלו.

 

אבל יש גם כמה הפתעות ישראליות ברשימה. "הערת שוליים" אמנם לא מועמד לפרס הסרט הזר, אבל יוסף סידר מועמד על פרס התסריט (!). הוא יתחרה במייק מילס ("בגינרס"), באלכסנדר פיין ("היורשים"), בטום מקארתי ("Win Win") ובמישל האזאניוויציוס ("הארטיסט"). וגם: וודי הארלסון מועמד לפרס השחקן על תפקידו ב"Rampart" של הישראלי אורן מוברמן, ועלמה הראל מועמדת על סרטה התיעודי "חוף בומביי". זו רשימת המועמדויות המלאה.

Categories: בשוטף

29 נובמבר 2011 | 11:42 ~ 6 Comments | תגובות פייסבוק

סוסי האוסקר יוצאים למירוץ

כ"ט בנובמבר: עונת הפרסים האמריקאית נפתחת רשמית (לא רק האמריקאית, אגב – מעכשיו ועד סוף פברואר רוב האקדמיות הגדולות בעולם יחלקו את פרסיהן). הפרס הראשון שחולק הוא פרסי גות'אם, המוענקים מטעם עמותה ניו יורקית לקידום הסרט העצמאית (מעין אינדיפנדנט ספיריט, אבל בגרסה ניו יורקית וצנועה יותר). ובפרס הסרט הטוב ביותר: הפתעה כפולה – גם סרטים שלא ממש ציפו, וגם תיקו. שני סרטים זכו בפרס הסרט הטוב ביותר: "בגינרס" של מייק מילס (בשדיוק יצא עכשיו בדי.וי.די בארץ) ו"עץ החיים" של טרנס מאליק. אלה שאר הפרסים שחולקו.

 

אבל פרסי גות'אם לא ממש מנבאים כלום בקשר לאוסקרים. לעומת זאת, שתי אגודות ניו יורקיות אחרות רוצות כן להיחשב כמי שאצלן מתחיל המירוץ לאוסקרים. האחת היא ה-NBR (המועצה לביקורת סרטים), שבאופן מסורתי הם הראשונים שמכריזים על זוכיהם, וכך הם משמרים את מעמדם כגוף מיוחצן (למרות שמדובר באחד הגופים השנואים והכי פחות מוערכים בתעשייה האמריקאית) והשני הוא איגוד מבקרי הקולנוע של ניו יורק. והשנה, באופן מפתיע ושנוי במחלוקת החליטו מבקרי הקולנוע של ניו יורק להקדים את ה-NBR, כדי להיות הראשונים. חוץ מענייני אגו, איש לא הבין למה זה טוב, בעיקר כי הובהר לאגודה שאת הסרט "קרוב להפליא ורועש להחריד" של סטיבן דולדרי, שאמור להיות סרט משמעות באוסקרים, הם לא יספיקו לראות.

 

ההצבעה על הפרסים תתקיים היום, והם יכריזו עליה בטוויטר. את "נערה עם קעקוע דרקון" הם ראו אתמול, וסרטו של דולדרי, כאמור, לא יהיה שם בכלל. האם גם הם ילכו על "עץ החיים" או אולי על "היורשים", כפי שמהמרת אן תומפסון?

 

=============

 

כותרת מתייחסת לכך ש"סוס מלחמה" של סטיבן ספילברג מתחיל להיראות כפייבוריט, אם לא לזכייה, אז לפחות להיות בכיר המועמדים.

Categories: בשוטף

29 נובמבר 2011 | 08:06 ~ 3 Comments | תגובות פייסבוק

הקטל

לפני כמה שבועות דווח על כך ששון גבאי ו"מבול" מועמדים לפרסי אסיה-פסיפיק – הראשון לפרס השחקן על "בוקר טוב, אדון פילדמן", השני על פרס לסרט הילדים הטוב ביותר. אבל, אופס: שכחנו לדווח מי זכה. ובכן, לא הישראלים. "פרידה", הסרט האיראני שכבר זכה בפסטיבל ברלין (ועשוי גם להיות מועמד לאוסקר) זכה בפרס הסרט הטוב ביותר. "היו זמנים באנטוליה" הסרט הטורקי שביים נורי בילגה ג'יילון זכה בפרס הבימוי, הצילום ובפרס חבר השופטים. הנה רשימת המועמדים והזוכים המלאה.

 

================

 

הבמאי הבריטי קן ראסל הלך אתמול לעולמו בגיל 84. לפני שנה נערכה מחווה לסרטיו בלינקולן סנטר בניו יורק. שיאיו של ראסל היו מסוף שנות הששים ועד תחילת שנות השמונים, והוא בעיקר זכור בתרבות הפופ בתור הבמאי של "טומי", אופרת הרוק של המי, ושל "מצבים משתנים", סרט טריפי למדי, בסגנון עדות קרלוס קסטנדה, שהיה פולחני ופופולרי מאוד בקרב באי קולנוע פריז בתל אביב באייטיז.

 

ראסל הצליח להיות אופנתי בשנות השבעים, בזכות העובד שיצר סרטים מלאי ליבידו ונטולים כל שליטה או ריסון, יש לי תחושה שהיום הם יראו מיושנים להחריד.

 

אחד הסרטים האחרונים העלילתיים באורך מלא שראסל ביים היה ביוגרפיה קולנועית על חייו של אורי גלר שהוא צילם בישראל ב-1996, עם טרנס סטאמפ ועידן אלתרמן. למיטב ידיעתי הסרט הזה די נגנז.

 

================

 

כשמגיעה מילה טובה, מגיעה מילה טובה: שאפו ליונייטד קינג שבחרו לקרוא לסרט החדש של רומן פולנסקי בשם המקורי של ההצגה עליה הוא מבוסס: "אלוהי הקטל". כזכור, באמריקה המפיצים השתפנו והורידו את "אלוהי" משם הסרט, והוא נותר רק "קטל". הסרט ייצא בארץ בשבוע הבא.

Categories: בשוטף

28 נובמבר 2011 | 22:17 ~ 3 Comments | תגובות פייסבוק

וודי/מרטין

ראיתי את זה אתמול אצל ג'פרי וולס, וזה מסתובב ביו-טיוב למעלה משנתיים, אבל בקושי צפו בזה עד כה. זה פשוט עשוי נפלא לדעתי: "נהג מונית" של מרטין סקורסזי, לו היה נכתב ומבוים על ידי וודי אלן:

 


 

 

זה מתיישב מצוין עם הבאז העכשווי: לסקורסזי יש סרט חדש ("הוגו") והסרט התיעודי על וודי אלן החזיר את הדיון על הקריירה שלו – בטונים מלאי חיבה והערכה וגילוי מחודש. אם לא ראיתם אותו עדיין, אתם די חייבים. הוא מצוין. (הדיאלוג בווידיאו הנ"ל לקוח מ"חנה ואחיותיה", כמובן).

Categories: בשוטף

27 נובמבר 2011 | 21:59 ~ 29 Comments | תגובות פייסבוק

"השוטר", פוסט מורטם

ראיתי את זה רק היום: זהר וגנר ראיינה ב"עכבר העיר" של יום שישי את נדב לפיד לסיכום מסעו הקצר מדי של "השוטר" בבתי הקולנוע בארץ. הנה הראיון המלא, אבל אני רוצה להתעכב על שתי פסקאות של לפיד מתוכו.

 

וגנר שאלה את לפיד "ייתכן שההחלטה להפיץ את 'השוטר' כסרט מיינסטרים היתה שגויה? אולי זה סרט סינמטקים?". התשובה לשאלה הזאת, לדעתי, היא "בהחלט". אבל לפיד רואה את סרטו אחרת:

 

"'השוטר' הוא לא סרט אינדי, הוא לא סרט שוליים, הוא לא סרט 'אחר'. אני לא מקבל את ההגדרות האלה. יש סרטים שמכריזים על עצמם כעל אלטרנטיבה צנועה לקולנוע המרכזי, אבל לא אני. אני קולנוע בדיוק כמו כל הסרטים האחרים. אני במרכז הקולנוע. ואני לא רוצה שהסרט שלי יהיה בהיכל של ה'אחר' ואנשים יבואו לראות חוויה 'אחרת', ואחר כך ילכו לראות חוויה ראשית. לכן אני מברך את ההחלטה של יונייטד קינג להעניק לו טיפול זהה לסרטו של סידר. חשוב מבחינת הקולנוע הישראלי שיהיה פה גם סרט כמו 'השוטר', שיקבל שלטי חוצות כאילו היה 'בוקר טוב אדון פידלמן' או 'הערת שוליים'".

 

אני מסכים לחלוטין עם המשפט האחרון בפסקה הזאת: בהחלט חשוב שייעשו בארץ גם סרטים כמו "פידלמן" ו"הערת שוליים" וגם "השוטר", וגם "הנותנת" וגם "עמק תפארת". סרטים שמאתגרים את הצופה. "השוטר" מאתגר את הצופה, לכן קהל היעד שלו באופן אוטומטי מצטמצם ביחס לסרט שלקהל נוח יותר לראות. ולכן, צריך להפיץ אותו אחרת. זו, הסיבה, אגב, שלבמאי אסור להפיץ את הסרט של עצמו, כי במאים עיוורים לנגישות של הסרט שלהם, אין במאי שלא יחשוב שהסרט שלו מתאים לכולם. המצחיק הוא שבמקרה של "השוטר" גם המפיצים ניסו ללכת על הפאסון הזה, אבל חושיו של הקהל חדים יותר, וקמפיינים לא עובדים עליהם.

 

המציאות הכלכלית של הקולנוע בארץ נוחה לסרטים כמו "השוטר". לפיד ומפיקיו קיבלו מקרן רבינוביץ' 1.6 מיליון שקל כדי לעשות את סרטם, ואף אחד לא באמת מצפה שהוא יבוא להחזיר את הכסף, אלא שיעשה את הסרט הטוב ביותר שהוא יכול. שיעשה אמנות. בזה לפיד הצטיין. "השוטר", לטעמי, היה לצד "הערת שוליים" הסרט הישראלי הכי טוב שראיתי השנה. המקום היחידי שבו נדרשת חשיבת שוק כלכלית היא בתחום ההפצה. בהפצה אמנם גם מעורבים מענקים מטעם קרנות הקולנוע, אבל כאן יש גם חלק ניכר שבו נדרשת השקעה פרטית: בין אם זה משפחת אדרי, מפיץ הסרט או הבמאי עצמו. למעשה, כל מה שמפיץ צריך לעשות כיום כדי לא להפסיד כסף זה לוודא שהוצאות ההפצה (בעיקר פרסום ויח"צ) לא יעלו על ההכנסות ממכירת הכרטיסים כדי להתאזן.

 

לפיד טוען שאת סרטו ראו 15,000 איש. אני שמעתי ממקורות אמינים שהמספר הוא בדיוק חצי מזה. נגיד שהאמת נמצאת באמצע. קחו, למשל, את "הדירה" של ארנון גולדפינגר. בקצב שבו הוא צובר צופים, הוא ישתווה למספרים של "השוטר". וכאן טמון הפרדוקס: 10,000 צופים של "הדירה" המוקרן 3-4 פעמים בשבוע בסינמטקים יחשבו להצלחה ולאחת ההפתעות הגדולות של השנה. 10,000 הצופים של "השוטר" ייחשבו לכשלון ולאכזבה. למה? כי לפיד באמת חושב שאת סרטו יכולים לראות כל 250,000 הצופים של "הערת שוליים" וליהנות ממנו, ואני תוהה האם הוא מיתמם או פשוט לא מודע להבדל בין הסרטים.

 

לשמחתי, לפיד לא מספק תירוצים. יש גם יוצרים כאלה, אלה שטוענים שסרטם לא הצליח כי "בדיוק היתה סופת גשמים ביום היציאה", "בדיוק היתה אולימפיאדה", "בדיוק היה פיגוע". הוא דווקא נשמע מרוצה מהטיפול שיונייטד קינג נתנו לו. וכנראה בצדק: מנקודת המבט של האגו של היוצר הוא קיבל את הטיפול המלכותי, פרסום יפה, מסיבי, נוכח, אבל שהחטיא לחלוטין את קהל היעד של הסרט.

 

לכן המשפט הבא מהראיון חשוב בעיניי, קודם כל כי הוא סותר לחלוטין את הפסקה הקודמת שלו, ושנית כי הוא מאבחן באופן מדויק משהו שקורה כאן:

 

"מי שהולך לקולנוע זה רק הקהל הבורגני, והם הרי לא יאהבו את הסרט, והקהל הרדיקלי לא צורך קולנוע ישראלי רדיקלי, כי הוא צריך שתהיה לסרט שפה זרה ובמאי עם שם מצטלצל".

 

אכן. יש בארץ קהל נתון וידוע מראש – בורגני מאוד, יחסית מבוגר, נשי ברובו – שהתאהב בקולנוע הישראלי ורואה בו קולנוע איכותי אירופי. זה קהל של כ-250,000 איש. אותם אנשים שהולכים ל"הערת שוליים" הם אותם אנשים שהולכים ל"אביבה אהובתי" ואותם אנשים שהולכים ל"סיפור גדול" ואותם אנשים שהולכים ל"שבעה" ול"נודל" ואלה אותם אנשים שהולכים לאלמודובר ולסרטים של קולנוע לב (למעשה, הייתי מהמר שרוב ניכר מהקהל הזה הוא מנוי של קולנוע לב). הם מחפשים אלטרנטיבה להוליווד, ורוצים תכנים מקומיים, אבל הם לא יירצו משהו שיהיה "יותר מדי": לא אלים מדי, לא קיצוני מדי, לא מאתגר מדי. זה קהל ארט-האוס קלאסי. ו"השוטר" הוא בהחלט סרט רדיקלי, ולפיד – אני קורא בראיון – יודע את זה היטב. וידע שזה סרט לא קל לבליעה. כלומר, שהוא אחר, בניגוד למה שהוא אמר בתחילה.

 

אבל לפיד גם שואל את השאלה הכי קשה: לאן נעלם הקהל "הרדיקלי"? בטוח יש בכל הארץ הזאת יותר מ-15,000 צופים – צעירים יותר, עם טעם אלטרנטיבי יותר, עם דעות פוליטיות קוטביות יותר, ההפך מבורגנים – שהיה יכול להפוך את "השוטר" להמנון שלו. אגב, לא רק את "השוטר", גם את "המדריך למהפיכה" של דורון צברי ואורי ענבר, עוד סרט שהוא קריאה לפעולה, וגם סרט שמשחק בין ז'אנרים ושהקהל סרב לבלוע, למרות שגם הוא היה אחד הסרטים הכי טובים של השנה הקודמת.

 

אז איפה הקהל הזה? האמת היא, שזו היתה צריכה להיות השליחות של לפיד ללכת ולמצוא את הקהל הזה. הוא בוודאי שם, ולפיד צודק: הקהל הזה מתנשא על סרטים ישראליים (למרות שאני די משוכנע שחלק ניכר מהקהל הזה הוא בוגר החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב).

 

בעשור האחרון כל הזמן שמענו על סרטים שהצליחו להביא אוכלוסיות חדשות לבתי הקולנוע, קהל שהתרחק מסרטים ישראליים באופן קבוע. "ההסדר" הביא את חובשי הכיפות, "חתונה מאוחרת" את הגרוזינים, "זוהי סדום" את הילדים, "בופור" את החיילים, "הערת שוליים" את כל הפרופסורים בארץ. "השוטר" היה צריך להיות הסרט שיביא לאולמות את האנרכיסטים, את חובבי הקולנוע הקיצוני יותר, הלא-נוח. אבל לפיד בחר ללכת עם מפיץ שהמומחיות שלו זו הפנייה לבורגנים. והם לא רצו להתקרב לפרובוקציות שלו. זה לא קהל של סינמה סיטי, אבל כן קהל של סינמטקים.

 

אולי ב-VOD?

Categories: בשוטף

27 נובמבר 2011 | 14:20 ~ 15 Comments | תגובות פייסבוק

החתול מת מצחוק

ב"הארץ" מצאו פרפראה חדשותית קלילה ומשעשעת למלא את העמודים דלי החדשות של סוף-סוף השבוע (ובייחוד סוף השבוע הארוך ונטול חדשות התרבות תוצרת אמריקה של חג ההודיה): באיחוד האמירויות החליטו לשנות את שמו של הסרט המצויר "Puss In Boots" ל"Cat In Boots", וזאת כדי שתושבי האיחוד חלילה לא יחשבו שמדובר בסרט על ואגינה עם מגפיים. אכן, משעשע. אבל לא משעשע כמו העובדה – המוזכרת באייטם רק בחטף ובאגביות – שבישראל שינו את שם הסרט מ"החתול במגפיים" ל"החתול של שרק". וגם זה סוג של צנזורה, גם בלי קונוטציות של איברי מין בסלאנג אנגלי. אני רק מדמיין את הפרפראה הקלילה והמתנשאת של העיתון היומי של איחוד האמירויות על שינוי השם הישראלי. בטח יצחקו שם עלינו כהוגן.

 

==================

 

אפרופו תרגומי שמות: דורון פישלר מ"עין הדג" ערך ריכוז מעניין של חדשות הפצה – שמות ותאריכים – של החודשים והאף השנים הקרובים. "מראה מראה", הפך בעברית ל"מראה מראה – הסיפור האמיתי" ו"Haywire" הפך בעברית ל"בגידה כפולה". וויי וויי, חכו שישמעו על זה באיחוד הנסיכויות. יעשו מאיתנו כבד קצוץ בעיתונות שלהם.

 

===============

 

אפרופו תאריכי יציאה: דצמבר שוב מתגלה כחודש הארוך, הקר והבודד ביותר של שנת הקולנוע הישראלית. כבר שנים שכל השנה הסרטים ההוליוודיים הגדולים מגיעים אלינו בו ביום עם צאתם בחו"ל – גג שבוע-שבועיים אחר כך – חוץ מדצמבר. באמריקה יוצאים סרטי החורף בסוף דצמבר כדי להיכלל ברשימת הסרטים הזכאים להתחרות על האוסקר, אבל בשאר העולם (ולרטב, גם בשאר אמריקה שאינה לוס אנגלס וניו יורק) הסרטים יוצאים סמוך יותר לפרסום המועמדויות ושידור הטקס עצמו, ינואר-פברואר. ועכשיו אני בקונפליקט: האם לבקש שיישלחו לי סקרינרים לסרטים כמו "הארטיסט" או "מלכוליה", או לחכות להקרנות הסדירות שלהם בארץ, בעוד חודשיים. אבל גם הדילמה הזאת הולכת ומתאדה. כי, "הוגו", למשל, סרט התלת מימד של מרטין סקורסזי שיצא בסוף השבוע באמריקה, יגיע בישראל רק בסוף ינואר. אבל בגלל התלת מימד, מן הסתם לא יופץ לו סקרינר רשמי שאוכל לנסות לשנורר מחו"ל (וגם אם כן, נראה לי שזה סרט שכדאי להתאזר עבורו בסבלנות). אבל ההמתנה הזאת, דווקא בעונה הזאת, היא עבורי משימה מפרכת ומעצבנת מאוד. כל שנה אני אומר שאת דצמבר אני צריך להעביר בניו יורק. גם השנה זה לא קורה.

 

================

 

אייטם קבוצתי נחמד ב"סריטה" – שכולל דיווח מהסינמטק החדש – המעדכן בשורה מעניינת: ז'ולי דלפי, איתן הוק וריצ'רד לינקלייטר יחברו בשנה הבאה לצלם סרט נוסף בסדרת "לפני הזריחה"/"לפני השקיעה", גם הפעם יחלפו תשע שנים בין הסרטים. הצעה שלי: שיקראו לסרט הבא "אחרי הזריחה", ולזה שאחריו – תשע שנים אחר כך – "אחרי השקיעה".

 

=================

 

לא קשור לכלום (אבל רלוונטי לכותרת הפוסט): קטע משעשע מאוד של יוסי שריד משלשום ב"הארץ". איפה אפרים קישון כשצריך אותו.

Categories: בשוטף

26 נובמבר 2011 | 18:37 ~ 1 Comment | תגובות פייסבוק

כל סרט צריך מרפסת

אתמול חלפתי לגמרי במקרה ברחוב הארבעה בדרך לקורס שאני מעביר ולהפתעתי ראיתי את סינמטק תל אביב חשוך וסגור. עוד כמה צעדים והתברר למה: הבניין הישן של הסינמטק נסגר לשיפוצים, ומעתה כל ההקרנות עברו לבניין החדש, שנפתח להרצה באופן שקט.

 

על פי הפרסומים בשלטי החוצות בעיר, הפתיחה הרשמית של הבניין החדש של הסינמטק תתקיים רק בינואר (אחרי שיסתיימו חגיגות ההשקה של הבניין החדש של מוזיאון תל אביב, והמבנה המחודש של "הבימה"). מי שכבר היה וראה סרט מוקרן באולמות החדשים: נו, איך?

 

======================

 

"החבובות" יצא באמריקה בסוף השבוע (בול בזמן לחג ההודיה), וכנראה שהוא יצליח להפסיד בכבוד ל"דמדומים 4" במירוץ הקופות הסופ"שי. ובינתיים, אנשי Hollywood.com הבריקו ונתנו לוולדורף וסטטלר, צמד הקשישים מהבלקונה ב"החבובות", לבקר את סרטי החורף באמריקה. הם כמובן שנאו הכל. הביקורת שלהם על "החפרפרת", למשל:

 

 

רעיון אדיר. הייתי נותן לוולדורף וסטטלר לבקר סרטים בפינה קבועה כל שבוע. יש עוד הרבה כאן.

 

=================

 

ארתור קניל, מהחוג למתימטיקה באוניברסיטת האוורד, יצר דף המיכל עשרות קטעים מתוך סרטים בהם הדמויות עוסקות בתרגילי חשבון או ענייני מתימטיקה. החל מ"כמה זה עשר כפול 1000" מתוך "ללכת עד הסוף" ועד החיפוש אחר משמעות באמנות, שירה ומתימטיקה ב"אינטליגנציה מלאכותית", המון סרטים מפורסמים, ולא פחות סרטים אנונימיים (בשבילי). אבל הפרויקט הזה, בכפייתיות המשונה שלו, מרתק.

 

=============

 

מתי נראה את הסרט המבוסס על הכותרת זאת: אשה בת 32 רצחה ובישלה את בעלה בפקיסטן. אה, רגע: פיטר גרינאוויי כבר עשה את זה ב"הטבח, הגנב, אשתו והמאהב".

 

==============

 

בשבוע שעבר פרסמתי את טרוניותו של גדעון גנני, מנכ"ל קרן מקור, נגד קרן גשר. עכשיו הוספתי לפוסט ההוא את תגובתה של זיו נווה, מנכ"לית קרן גשר, שקוראת לפיוס בין קרנות הקולנוע והפסקת מלחמות האגו.

Categories: בשוטף

24 נובמבר 2011 | 13:04 ~ 8 Comments | תגובות פייסבוק

איתן אבן מציג: חזון לאקדמיה

שלשום הופיע לראשונה איתן אבן בתור יו"ר האקדמיה מול האסיפה הכללית של חברי האקדמיה והציג את עצמו ואת חזונו לקדנציה שלו בתפקיד. ביקשתי מאבן רשות לפרסם את הדברים שהוא אמר באסיפה, את הסעיפים בהם הוא מציג את השינויים שכבר נעשו באקדמיה באחרונה, ואלה שהוא עוד רוצה לקיים בעתיד הקרוב. אבן הסכים, ואני מודה לו על שיתוף הפעולה. בסוף הפוסט אני מוסיף את הטוקבק שלי.

 

הנה דבריו של איתן אבן:

 

מה התחדש באקדמיה במהלך 2011:

 

1. בהנהלה המונה 22 חברים, התחלפו ונוספו 10 חברים חדשים. משמעות הדבר, כי בשנה האחרונה התקיימה תחלופה פרסונאלית של כ- 50 % מחברי הנהלה .

 

2. התחלף יו"ר.

 

3. נחתם הסכם לחמש שנים עם עיריית חיפה על תקציב משלים להפקת הטקס בתנאים כספיים נדיבים, מידי שנה.

 

4. התקיימו ישיבות רבות עם כל נציגי האיגודים, ממ"ה, עם נציגי הקרנות וקבלת קונצנזוס מלא על דרכי פעילותה של האקדמיה וכוונותיה בעתיד, כולל הסעיף המגדיר מחדש את מבנה האסיפה הכללית – דהיינו שינויים בתקנון אשר על סדר היום של אסיפה זו, עליהם נדון ונצביע בהמשך.

 

5. בשנת 2010 השתתפו בתחרות פרסי אופיר 18 סרטים עלילתיים ו-56 סרטים תיעודיים. בשנת 2011 השתתפו בתחרות 26 סרטים עלילתיים ו-47 סרטים תיעודיים, וכמות הסרטים צפוייה לגדול גם בשנת 2012 .

 

6. למרות כמות הסרטים הגדולה במיוחד בתחרות השנה, השכילה האקדמיה לארגן שתי הקרנות לכל סרט לנוחיותם של חברי האקדמיה, הקרנת אחה"צ והקרנת ערב, במקום הקרנת ערב אחת בלבד, כבשנים קודמות.

 

7. סרטים דוקומנטריים הוקרנו השנה לראשונה, בשיטת הצפייה און-ליין – "סטרימינג" צפייה ישירה לכל דורש, בנוסף להקרנות שהיו בסינמטק.

 

8. מספר חברי האקדמיה עומד כיום על 907 איש.

 

9. לנוחיותם של חברי האקדמיה, ניתן לשלם דמי חבר גם באמצעות כרטיסי אשראי.

 

10. אתר האקדמיה באינטרנט שודרג ומכיל מידע רחב על הקולנוע הישראלי העכשווי, הסרטים, היוצרים, והפעילויות. האתר מקיף וכולל את ארכיון כל סרטי האקדמיה ויוצריהם החל משנת 1990.

 

11. כמידי שנה, הפיקה האקדמיה קטלוג שנתי של הסרטים המשתתפים בתחרות. הקטלוג מתעד את כל הסרטים הישראליים ויוצריהם שהשתתפו בתחרות האקדמיה השנתית. הקטלוג משמש כלי עזר שיווקי, תדמיתי ואינפורמטיבי של הקולנוע הישראלי העכשווי. הוא מופץ לבאי הטקס ולמוסדות תרבות וקולנוע.

 

12. טקס הטלוויזיה – בנוסף לטקס הענקת פרסי אופיר בתחום הקולנוע העלילתי והתיעודי, אשר התקיים ב-22 בספטמבר 2011, בחודש הקרוב עומד להתקיים טקס הענקת הפרסים בתחום היצירה הטלוויזיונית אשר נדחה השנה בשל חוסר-שיתוף פעולה כלכלי כמעט מוחלט של הגופים המשדרים בהפקת הטקס. הטקס או קבלת הפנים תהיה בפורמט שונה מהמקובל. זו תהיה קבלת פנים, או מסיבה אם תרצו, שמיועדת למתחרים שנבחרו על ידיכם, חלקים נבחרים ישובצו בתכניות הטלוויזיה המתאימות ויוצגו בחדשות הערוצים. זה חוב שאנחנו מרגישים חייבים ליוצרי התכניות השונות הקטגוריות המתחרות.

 

אג'נדה – מטרות וכוונות בעתיד 2012

 

1. לאחר פגישות רבות של הנהלת האקדמיה ושלי עם ממ"ה ונציגי כל האיגודים הוחלט לקדם בעתיד הקרוב ובמהלך השנתיים הבאות שינויים במבנה הפנימי של ההנהלה שבעצם בא כבר לידי ביטוי לאחרונה עם חילופי היו"ר וכניסתם של 10 חברים חדשים להנהלה.

 

2. נידונה בהנהלה הצעה כי מעתה לכל איגוד שלושה נציגים. כמו כן, יבחרו שלושה נציגים מבין החברים שאינם חברים באיגודים או משוייכים לגוף המיוצג בהנהלה.

 

3. נידונה הסוגיה של הוספת שלושה נציגים מתוך חברי העמותה אשר אינם שייכים לשום איגוד או גוף מייצג. כבר החלנו באיתור חברים אלה, והם יוזמנו בקרוב להציג את מועמדותם.

 

4. הוחלט כי כל חברי ההנהלה יכהנו במשך תקופה קצובה עד שלוש שנים עם אפשרות הארכה לשנה נוספת.

 

5. הוחלט כי היעדרות רצופה של נציג מישיבות הנהלה ואי פעילותו תשמש עילה חד משמעית להחלפתו ע"י הגוף אותו הוא מייצג.

 

6. הנהלת האקדמיה תעדכן את החברים באופן שוטף בכל השינויים והתכניות ותהיה קשובה למשאלותיהן. ההנהלה רואה חשיבות רבה בהגברת תחושת השייכות, המעורבות וההשפעה של כלל חברי העמותה.

 

7. גם בזמנים קשים אלה, אנו שואפים לגייס משאבים נוספים שיאפשרו לשדרג את הטקסים השנתיים.

 

8. בקרוב נקיים דיון למינוי מפיק או חברת הפקה אשר תפיק את טקסי האקדמיה הבאים. הנכם מוזמנים להגיש הצעות עבר הגוף המתאים.

 

9. נעבור להצבעה בשיטה אלקטרונית כפי שנהוג כבר בארצות רבות. לכל חבר יהיה מספר וסיסמא עם רמת בטיחות גבוהה ביותר ויוכל לבחור בסרטים בתחרות וכך גם לערוך בחירות באסיפה הכללית בנושאים שיעלו לדיון. אני מאמין שבדרך זו תהיה השתתפות הרבה יותר מאסיבית מאשר בעבר.

 

 

שיווק תדמיתי בארץ ובעולם:

 

מדיניות הפנים:

 

1. תיקון התקנות והנושאים אותם הזכרתי,

 

2. הגברת הלויאליות והפרגון בין החברים.

 

3. החזרת חברים ותיקים וטובים הביתה.

 

4. חיבור הדוק יותר עם המועצה והזכיינים.

 

5. גיוסם של חברי הנהלה וחברי עמותה לפעילויות יותר אינטנסיביות בתחומי פעילות האקדמיה – אנו זקוקים לעזרתכם – להזכירכם שאת חוק הקולנוע הובילה האקדמיה.

 

6. יתקיים דיון בנושא הסרטים העצמאיים. לקראת התחרות השנתית יוחלט אם לפתוח מסגרת עצמאית לסרטים אלה שכן בשנתיים האחרונות היתה כמות גדולה של סרטים עצמאיים שהופקו.

 

7. הרחבת ארכיון הסרטים באתר האקדמיה לארכיון הקולנוע הישראלי לדורותיו.

 

מדיניות חוץ:

 

1. אתר האינטרנט האינפורמטיבי של האקדמיה יעלה בקרוב לאוויר גם בשפה האנגלית.

 

2. בימים אלה מתורגם ארכיון הסרטים הקיים באתר והמידע על כל הסרטים שהשתתפו בתחרויות האקדמיה מאז היווסדה בשנת 1990, לאנגלית.

 

3. באמצעות האתר בשפה האנגלית, יתאפשר לכל המתעניין בקולנוע הישראלי לקבל מידע רחב על המתרחש בו ועל יוצריו גם בחו"ל.

 

4. האקדמיה חברה ב- EFA – "האקדמיה הכלל אירופאית" שהיא ארגון גג לכל האקדמיות האירופאיות ומקיימת תחרות שנתית בין הסרטים והיוצרים האירופאים כולל ישראל.

 

5. בנוסף, האקדמיה הישראלית חברה בפורום האקדמיות האירופאיות FAN of Europe , ומקיימת שיתוף פעולה הדוק עם האקדמיות הארופיות. אחת לשנה, מתכנס פורום האקדמיות האירופאיות לדיונים בסוגיות משותפות בתחומי קידום יוצרים צעירים, ייעול מנגנוני התחרות וההצבעה, וחשיפת הסרטים הזוכים של החברות בפורום במשותף.

 

אני יכול להבטיח לכם שהנהלת האקדמיה עבדה ועובדת על פי אמות מוסר גבוהות ובשקיפות מלאה. למרות טענתם של קבוצת חברים המפרסמת לאחרונה כי היא "מתנהלת כמועדון חברים סגור ללא שקיפות" הנהלת האקדמיה קשובה לרחשי הלב של חבריה ולראיה יזמה את החזרת האספה הכללית לידי כלל החברים ולקיים דיאלוג שוטף, פתוח ונקי עם חברי העמותה.

 

מכאן אני עובר לחלק הבא של הדיון והוא הצבעה על מספר נושאים הדורשים שינוי בתקנון.

 

השינויים בתקנון:

 

סעיף 8.13 כיום הוא: "קבלת חברים חדשים עד 45 יום קודם לתחרות השנתית של סרטי הקולנוע הישראלי" הצעה לשינוי כדלקמן: "חברים חדשים העומדים בקריטריונים יתקבלו בכל זמן, אך זכות הצבעה תינתן אך ורק החל מהשנה הקלנדרית השנייה לחברות. חברים אשר לא שמרו על רצף חברות במשך שלוש שנים, גם עליהם תחול דחיית זכות ההצבעה לשנה השנייה מחידוש חברות".

 

סעיף 9.4.5 כיום הוא "החבר לא שילם את המגיע ממנו לעמותה במשך שנה רצופה ולאחר שקיבל התראה במכתב רשום על כך ולא תיקן את המעוות". הצעה לשינוי – יבוטל הצורך בשליחת מכתב רשום והשינוי יהיה כדלקמן: "החבר לא שילם את המגיע ממנו לעמותה במשך שנה רצופה ולאחר שקיבל תזכורת במייל או בדואר ולא תקן את המעוות, יאבד זכותו לחברותו".

 

סעיף 12.6.1 כיום הוא: "האסיפה הכללית תהיה מורכבת מכל מי שישמש כחבר הנהלה בעמותה מאז היווסדה ותמנה לפחות 20 חברים". הצעה כי תבוטל החלטה זאת שהתקבלה באספה הכללית של כלל החברים מתאריך 23.11.00 והסעיף ישונה כדלקמן: "האסיפה הכללית תהייה מורכבת מכלל חברי העמותה. האספה הכללית תדון ותאשר בעניינים כדלקמן: א. דו"ח ועד מנהל בדבר שנת הכספים שחלפה. (דו"ח כספי). ב. דו"ח פעילות הוועד המנהל על פעילותו בשנה שחלפה ותוכנית פעולה לשנה הבאה (דו"ח מילולי). ג. דו"ח ועדת ביקורת ובחירת ועדת ביקורת חדשה. ד. אישור רואה חשבון. ה. כל נושא שהוועד המנהל ימצא לנכון כראוי לדיון באסיפה הכללית".

 

סעיף 12.6.7: הצעה לבטל את האמור כדלקמן – "משנבחר לא יוכל האיגוד ששלח אותו להחליפו".

 

סעיף 14 כיום הוא "שינוי התקנון – ייעשה על ידי מליאת הוועד המנהל של העמותה בהחלטה של 13 חברים לפחות". סעיף זה יבוטל ובמקומו יבוא: "שינוי התקנון ייעשה ע"י האסיפה הכללית של כלל החברים".

 

סעיף 12.6.10 א' כיום הוא: "ועדת הביקורת תיבחר ע"י האסיפה הכללית מבין חברי העמותה ותמנה את חברי העמותה" ישונה כדלקמן: "ועדת הביקורת תיבחר ע"י האסיפה הכללית מבין חברי העמותה ותמנה שלושה חברים לכל היותר."

 

=================

 

עד כאן דברי איתן אבן, ואני מוסיף: זהו?!

 

מכיוון שאף פעם לא ממש הבנתי את המאבק של מורדי האקדמיה, אין לי מושג אם שינויי התקנון ומקטרות השלום שאבן מגיש לכיוונם מרצים אותם. אבן בהחלט מדגיש כאן שהוא מחפש קונסנזוס והסכמות (ומדגיש שהוא מחפש אותם בקרב האיגודים ופחות בקרב התאגדויות מחאתיות אד-הוקיות), ואני מניח שחלק מהדברים אמורים לרצות את המוחים ולפתוח דף חדש בתולדות האקדמיה.

 

אבל האישו שלי עם האקדמיה היה אחר לגמרי. אבן עונה לאלה שצעקו הקיץ הכי חזק, אבל מתעלם מאלה שמתמרמרים בשקט ובתסכול כבר שנים. אותם אלה שהיו חברי אקדמיה ופרשו, מתסכול. כשהוא מכריז שהוא רוצה לעודד לויאליות ופרגון בין החברים, אני מרים יד בתמיכה נלהבת, אבל שואל: איך? כשהוא אומר שהוא רוצה להחזיר חברים שפרשו, אני תומך, אבל שואל: איך?

 

ובעיקר, עם כל החזון הפנימי והחיצוני הזה נדמה לי – באופן אישי – שדבר אחד נשכח כאן: תחרות פרסי אופיר. תחרות שעדיין מתנהלת עם תקנון עבש ומיושן שהתאים לשנת 1990 אבל לא מתאים לשנת 2011 שמציגה מציאות קולנועית שונה לחלוטין. קטגוריה נפרדת לסרטים עצמאיים? זהו?

 

נתחיל עם זה: אין זכות קיום למוסד שנקרא אקדמיה וכל מה שהוא עושה זה לקיים שני טקסים בשנה, וגם הם בלתי ניתנים לצפייה ומתנהלים באיבה וברעות רוח. אין הגיון שאנשי קולנוע – כמו מנכ"לי קרנות קולנוע, או מנהלי סינמטקים או מפיצים או אנשי התאחדות הקולנוע, או כל מי שעוסק רק בקולנוע – יצביעו למען תוכניות טלוויזיה. ואין הגיון שתחקירנים, מפיקים, תאורנים וטאלנטים (שפים, למשל), שעובדים בטלויזיה יצביעו לסרטים. ואין הגיון לקיים שתי תחרויות בשנה שגם הן בקושי עומדות על הרגליים. שתתקיים תחרות אחת, גם לקולנוע וגם לטלוויזיה (לגלובוס הזהב זה עובד). ואת שאר האנרגיה תשקיע האקדמיה במה שאמורה להיות סיבת קיומה האמיתית: גוף העוסק בחינוך ושימור הקולנוע הלאומי. זה לא לובי הקולנוע הישראלי. אמת, מרק רוזנבאום הוא מגדולי הלוביסטים שיש לקולנוע הישראלי בארץ, ולכן יצא מן הסתם שהוא גייס את האקדמיה לצורך זה, למשל בימי ניסוח חוק הקולנוע, אבל זו לא תכלית קיומה. יש מספיק גופים לוביסטים, למשל ממ"ה (מטה מאבק הקולנוע, המחבר באופן נדיר בין כל איגודי היוצרים).

 

והרי יש כל כך הרבה עיוותים בתקנון של התחרות. למשל, עניין "המדריך למהפכה". למה הפרס הראשי לא יכול להיות פשוט "הסרט הטוב ביותר", "הסרט העלילתי טוב ביותר" הוא ציון מיושן של עידן אחר.

 

מה עם הפרדה בין פרס הסרט הטוב ביותר ובין נציג ישראל לאוסקרים? לפחות לקיים סביב זה דיון או הצבעה.

 

מה עם המצב העקום בו הטקס מתקיים מול סרטים שרובם כלל לא הופצו בבתי הקולנוע? חוץ מהעובדה שזה הופך את פרסי אופיר לטקס של סרטים שלאו דווקא יגיעו לקולנוע – חלקם ייגנזו, חלקם ילכו ישר ל-VOD. סרטי קולנוע הם כאלה המוקרנים בקולנוע, ולא באופן חד פעמי. הם כאלה שהקרנת הבכורה שלהם היא לא במסגרת הקרנות האקדמיה, אלה רק הקרנות הריענון. הם כאלה שהקהל בבית שמע עליהם ואולי אף ראה, ויכול להשתתף בדרמה של התחרות והמירוץ. וזה ישים את התחרות בין הסרטים הטובים, וינכש מהתחרות את הסרטים הקיקיוניים (שאולי יכולים באמת להסתפק בקטגורייה נפרדת, של סרטים נטולי הפצה, למטרות קידום ועידוד).

 

ומה עם המצב שבו חברי האקדמיה צריכים לראות כ-30 סרטים (עלילתיים) בפרק זמן מצומצם כשרובם מודים שאין להם זמן לזה. אם זה בסדר למנות ועדה שתמיין את התיעודיים, למה זה לא בסדר למנות ועדה למיין את העלילתיים כדי להקטין את מספרם בחצי לפחות? ואם כל מטרת האקדמיה היתה להפסיק עם הוועדות, מה פתאום יש ועדת מיון לסרטים התיעודיים?

 

בקיצור, זה תקנון מלא פרכות וחצאי מחשבות, ואיתו היה צריך להתחיל כי פרסי אופיר הם חזות כל המוסד הזה, וכשזה לא עובד, מה הטעם בכלל.

Categories: בשוטף

23 נובמבר 2011 | 18:10 ~ 10 Comments | תגובות פייסבוק

האקדמיה מתחדשת, האביר האפל חוזר, פיליפ גלאס וסיגור רוס

אתמול התקיימה אסיפה כללית של חברי האקדמיה, אסיפה ראשונה בראשות היו"ר החדש, איתן אבן. נירית אנדרמן מדווחת ב"הארץ" שזו גם היתה אסיפה עם הישג משמעותי: בעקבות דרישת קבוצת המוחים בראשות שאול דישי ולהקתו, הוחלט שהחלטות האקדמיה יתקבלו כעת בהצבעה בין כל 900 חברי האקדמיה, ולא רק על ידי 22 חברי ההנהלה. אני מניח שמדובר בהישג. עכשיו רק נותר לראות כמה מבין ה-900 האלה באמת יגיעו להצביע כשהם יידרשו לכך.

 

אבי בוחבוט, מאנשי המחאה, דיווח באופטימיות בדף הפייסבוק של המוחים על מה שנאמר באסיפה ועורר דיון שלם האם מדובר בהישג, או מסך עשן של ההנהלה שנועד להשתיק את הוחים מבלי לשנות למעשה את המצב הקיים. אני כבר מזמן איבדתי את הידיים ואת הרגליים כאן. מבחינתי אלה הבוסנים נגד הסרבים. אין לי מושג מי זה מי.

 

===============

 

מתברר שאלון אבוטבול הוא לא רק השחקן הישראלי הכי גדול של העשורים 1980-2000, אלא שכעת הוא גם צייר מוכשר למדי. אבל בעיקר, בימינו, הוא אחת הדמויות הצמודות לביין, הנבל החדש ב"עלייתו של האביר האפל", הסרט השלישי והסופי של כריסטופר נולן בסדרת באטמן שלו. בכתבה של ציון נאנוס אתמול בחדשות ערוץ 2, אבוטבול מעדכן שהוא לא יכול להגיד כלום על הסרט כי הוא חתום על הסכם סודיות, אבל מסגיר בהיסח הדעת שהוא מגלם מדען מטורף. וגם מסגיר משהו קטן על הצילומים עצומי המידות להם היה עד.

 

ובתזמון מושלם, נולן עצמו מתחיל להסגיר פרטים על "עלייתו של האביר האפל", שייצא ב-20 ביולי 2012. שבע דקות מהסרט ייחשפו בעוד חודש בהקרנות איימקס מוקדמות, ונולן מספר שהסרט מתרחש שמונה שנים אחרי עלילת "האביר האפל", והוא חושף את הפסיכופטיות של ביין, הנבל החדש, שפניו מכוסים במסיכת גז, וכל רצונו הוא לקרוע אנשים לגזרים ולפצפץ את עצמותיהם. את ביין מגלם טום הארדי, שמשחק עכשיו ב"החפרפרת".

 

ובינתיים, ישראל מצטיינת השנה בייצוא לגיבורי על: איילת זורר ב"סופרמן", אלון אבוטבול ב"באטמן".

 

==================

 

במוצאי שבת הוקרנה בסינמטק ירושלים האופרה "סטיאגרהא" של פיליפ גלאס בשידור חי מהמטרופוליטן בניו יורק (חלק מסדרת שידורים חיים של אופרות שהתחילו להיות מוקרנים במערכת ההיי דפינישן החדשה והלוויינית של הסינמטק הירושלמי). מכיוון שפיליפ גלאס הוא אחד האמנים האהובים עליי בתבל ממש רציתי להגיע ולצפות בהפקה המחודשת הזאת לאופרה מ-1978, אבל מכיוון שהייתי בצפון בסוף השבוע האחרון החמצתי. אבל דווקא ב"אינדי-ווייר" קראתי דיווח על השידור החי הזה, ששודר כמובן לבתי קולנוע נוספים ברחבי העולם. מתברר שהיה נהדר. יש שידורים חוזרים?

 

==================

 

מני אבירם מציג במדורו "קורדרוי" ב"וואלה" קטע מהפסקול של "קנינו גן חיות", הסרט החדש של קמרון קרואו, שאת הפסקול שלו הלחין ג'ונסי, הסולן של סיגור רוס. גאון קמרון קרואו הזה: כבר מזמן אמרתי שסיגור רוס הוא הנשק הקטלני של הקולנוע, ושכל סצינה המתנגת לצלילי סיגור רוס תמיד תהיה מעולה. אז הוא הלך ושכר את האיש של סיגור רוס עצמו.

Categories: בשוטף