זו השנה החמישית שלי בליווי האוסקר בבלוג (לפני זה הייתי סופר לאחור לקראת האוסקר במדורי הדפוס שלי), והדינמיקה הכמעט-קבועה כאן תמיד משעשעת: אנשים שהתוודעו לבלוג רק בחודשים האחרונים מתחילים לקטר על קדחת האוסקרים שלי. וזה, יומיים אחרי שננעלה אולימפיאדת החורף ומאה יום לפני תחילת המונדיאל וכמה ימים לפני גמר "האח הגדול". כולם עניינים שמכסים המון שטחים בתקשורת אבל (כמעט) ולא מוזכרים כאן. אבל אוסקר? זו אובססיה אצלי. ולדעתי, אובססיה לא נטולת חשיבות: כולנו יודעים לדקלם כל דיסקליימר אפשרי: הבמאים הכי חשובים והסרטים הכי טובים מעולם לא זכו באוסקר. נכון. זה סתם מירוץ סוסים שמרדד את אמנות הקולנוע. נכון. זו סתם הוליווד השמרנית שמלקקת לעצמה. נכון. הכל נכון. וזה גם, אגב, חלק מהספורט: לקטר על כמה האוסקר חסר חשיבות וחסר רלוונטיות, זה כפייתי בדוק כמו כל ניסיון לנתח כל פילוח סטטיסטי אחר שדרכו נוכל להיאחז בתחושות הבטן שלנו בבואנו להמר בכפייתיות על הזוכים ולכסוס ציפורניים במתח בליל האוסקרים. וגם, אני צריך להודות, לא רק שהאוסקרים מבדרים אותי, וחיזוי האוסקרים הוא התמכרות ההימור היחידה שאני לוקה בה, אני גם חושב שבאופן כללי אני גם לא רע בזה. עד כדי כך, שאני חושב לזרוק החוצה מהחלון את "ההימור הבטוח" שתכננתי עליו, ולנסות ללכת על הימור טיפ-טיפונת יותר פזיז. מהסוג שאם הכל יקרה בדיוק כצפוי אני אתרסק איתו על הפנים. אבל אם יהיו הפתעות, אוכל לטפוח לעצמי על השכם שנה שלמה. וכן, אני מודה, זה הרגע בשנה בו אני כן מרשה לעצמי להשתטות בפומבי עם הימורים חסרי אחריות. הסמיכות של האוסקרים לפורים השנה דווקא מתיישבת לי טוב.
אז מי ששונא את האוסקר ואת העיסוק בו: ביום שני הקרוב זה נגמר. עוד טיפה סבלנות. כאמור, זו שנה חמישית. כל טענות ה"אוף, עוד פעם אוסקר", כולן נשמעו כבר שוב ושוב, תמיד ביתר שאת בשבוע האחרון. אפשר להתייחס לזה עם קצת יותר קלות ראש. וגם, זה הזמן להודות שאולי יש לאוסקרים לא מעט פאדיחות, אבל זה מהווה איזשהו פורטרט מסוים של השנה הקולנועית החולפת, מנקודת מבטה של התעשייה האמריקאית. והפרופיל שהתעשייה מצירת לעצמה מדי שנה מרתק לפיענוח. האם הם רודפי כסף והצלחה, או להוטים להיראות אנשי אמנות חסרי פשרות? זו מטוטלת בלתי פוסקת של הדימוי העצמי של ציבור המונה כמעט 6,000 איש, והמתח שמשתקף שם הופך מרתק כפליים במבט לאחור, ולאו דווקא בזמן אמת. האוסקרים הם נייר לקמוס לא עד כדי כך זניח כפי שלא מעט אנטי-אוסקריסטים היו רוצים לטעון.
ובתוך כל זה, קצת שכחנו מ"עג'מי", לא? צוות הסרט המריא השבוע ללוס אנג'לס, אבל אין אף חזאי אוסקרים שמהמר עליו. אף לא אחד. ההימורים הם על "סרט לבן" (הרוב), "הסוד שבעיניים" (הולך ומתגבר) ו"נביא" (המיעוט). אני הולך להמר על "סרט לבן", אבל לגמרי מתוך אמונה עיוורת בזה שחבר האקדמיה יבחינו בגודלו של הסרט, ולא כי אני יודע משהו שאחרים לא יודעים. למעשה, אם הייתי חכם יותר הייתי מבחין שבשנים האחרונות חברי האקדמיה הציעו די במובהק נגד סרטים שזכו בפרסים בקאן (הסרט האחרון שזכה באוסקר הזר והגיע עם איזשהו פרס מקאן היה "שיחות נפש" ב-2003). קאן והאוסקרים הם כמו חומר ואנטי-חומר, הם ההפכים הכי מושלמים של היקום הקולנועי. לכן לא רק שאין סיכוי ש"סרט לבן" יזכה, זה אפילו לא הגיוני שז יקרה. וכמו ש"פרידות" – שלא התקבל לאף פסטיבל משמעותי בעולם (חוץ מטרייבקה) – הביס את שני הסרטים הכי מדוברים מקאן בשנה שעברה, כך עשוי "הסוד שבעיניים", שמגיע ללא שום יוקרה פסטיבלית, לנצח שלושה סרטים שזכו בפרסים בקאן: "סרט לבן", "נביא" ו"עג'מי". רגע, אולי בכל זאת אשנה את ההימור שלי בקטגורייה. יש לי עוד כמה ימים להחליט סופית לפני שאני נועל.
שתי הקטגוריות הכי פרוצות ולא בטוחות: תסריט מקורי וצילום. בתסריט מקורי נראה שהעולם תומך במארק בואל על "מטען הכאב", אבל אני הולך להמר על קוונטין טרנטינו עם "ממזרים חסרי כבוד".
בצילום קל לדעת מה עומד נגד כל סרט, אבל אין לי מושג מה עומד בעד כל סרט. "אווטאר"? הוא דיגיטלי מדי. חברי האקדמיה לא יידעו להבחין מה מצולם ומה מונפש וידלגו עליו. "מטען הכאב"? הוא מחוספס ורועד מדי. זו קטגוריה שמוענקת תמיד לצילו הכי יפה והכי מהודר. "סרט לבן"? בהחלט הסרט הכי יפה בחבילה, וזוכה פרס אגודת הצלמים, אז הוא אמור להיות המוביל, לא? אבל יש לאקדמיה משהו מובהק נגד צילום שחור-לבן. מאז 1967, כשהפסיקו לפצל את פרס הצילום לשתי קטגוריות – צילום בצבע וצילום בשחור-לבן – רק סרט אחד זכה על צילום שחור-לבן: "רשימת שינדלר". וזהו. מה הסיכויים ש"סרט לבן" יהיה השני? קלושים. "הארי פוטר והנסיך חצוי הדם"? מועמדות מפתיעה, אבל אין לו באמת סיכוי, נכון? נשארנו עם "ממזרים חסרי כבוד". מה נגדו? אם הוא יזכה, זה יהיה האוסקר השלישי של רוברט ריצ'רדסון (אחרי "ג'יי.אף.קיי" של סטון ו"הטייס" של סקורסזי). רגע, אולי זה לא נגדו בכלל. והסרט בהחלט מהודר ומואר היטב ורווי צבעים. וההצלחה המפתיעה של "שאטר איילנד" בקופות – שצולם על ידי אותו צלם ושמכיל פה ושם דימיון ויזואלי – עשויה להזכיר לאנשים כמה הם אהבו את הצילום של "ממזרים". אז נראה לי הגיוני להמר עליו.
וכאמור, אני לא לגמרי נעול על קטגוריות השחקנים הראשיים.
וכן הלאה, וכן הלאה.
סשה סטון מנסה גם היא למשש ולפשפש מה המצב בכל קטגוריה. היא אוהדת מובהקת של "מטען הכאב", אבל היא מגיעה למסקנה – המצערת מבחינתה – שבגלל שחברי האקדמיה הם טמבלים, הסרט שיזכה לבסוף יהיה "אווטאר", ועליו היא מהמרת.
כאמור, ביום שני זה מאחורינו.
תגובות אחרונות