יש משהו שנראה בעיניי כלא הגון ולא מכובד – או סתם חובבני – בכל ההתנהלות של מפיצי "אביב 41 ". על ענייני כן נדחה/לא נדחה, כן היתה מסיבת עיתונאים/לא היתה מסיבת עיתונאים, כן הוחרמו מבקרים/לא הוחרמו מבקרים, כן גידף המפיק מבקר קולנוע/לא גידף המפיק מבקר קולנוע, בכל אלה כבר עסקנו. ואז בסוף השבוע ראיתי את מודעות הפרסום בעיתונים. הציטוט העליון, שמופיע גם בשלטי החוצות, הוא מהמצחיקים שנקראו בפרסומות: "הקהל בפסטיבל חיפה קבע: סרט חובה!". וואלה. מי צריך מבקרים כשאפשר להשתמש בתחושות בטן. על פי מי הוא קבע מי היה קהל? שחקני הסרט? הורי המפיקים? קוני כרטיסים? כמה מתוכם טענו שזה "סרט חובה". האמת, זה לא רעיון רע בכלל. סרט שעובד טוב על קהל, אין מניעה לקחת חברת סקרים, להציב ביציאה מאולם הקרנה ולעשות מדגם של האנשים שאהבו את הסרט מול אלה שלא. אם היה כתוב שם מכון הסקרים (הכניסו שם של מכון לא קיקיוני) שאל ומצא: 90 אחוז מצופי הסרט קובעים "סרט חובה" ואז יש את האסמכתא של סקר רשמי, למה לא. אבל לצטט "הקהל קבע" מתוך ויברציה פרטית נשמע חלטוריסטי להפליא.
אבל אז אני מגיע לציטוט השני, ושם קיבתי מתהפכת. "יצירה קולנועית מרשימה" (יאיר רוה, פנאי פלוס). הציטוט הזה, שהופיע ב"7 לילות", מסולף ושקרי. ב"עכבר העיר" מופיע ציטוט מדויק יותר: "עשוי במקצועיות מרשימה" (יאיר רוה, פנאי פלוס). את שלוש המילים אכן כתבתי – כאן, ולא בפנאי פלוס – אבל לשבצן במודעת פרסום היא מופת של הוצאת דברים מהקשרם.
שלחתי מייל אמש לאביתר דותן, אחד ממפיקי הסרט שכבר קיבל כבוד כאן בבלוג, ובו ביקשתי להסיר את שמי ואת הציטוטים המסולפים שלי מהקמפיין שלהם. נראה מה יענה ואיך יתנהג.
אז מה הקטע של מפיקי "אביב 41 "? בורות? חובבנות? חוסר ניסיון? או חוסר כבוד? או ניסיון נכלולי לרמות את כולם, בתקווה שאיש לא ישים לב? והאם הם – ואורי ברבש – לא מבינים שהתנהגות כזאת בסופו של דבר עושה נזק לסרט שלהם, אותו הם עשו "בדם ליבם"? הם גורמים לכל הפרויקט הזה להיראות מגוחך וחובבני.
תוספת: אני חייב להודות שאביתר דותן מתנהג בהגינות נעימה, גם אם הטקטיקות של החברה שלו מעט מצמררות ומכעיסות. הוא מגיב לטענותיי במייל הבוקר: "ראשית דבר מתנצל, אם אמצא שהדברים כמו שכתבת נמצא את הדרך להתנצל בצורה מסודרת. בכול מקרה אדאג שהציטוט לא יהיה במודעה הבאה".
תגובות אחרונות