תזכורת אחרונה:

מה: הקרנה של "לעוף כל הדרך הביתה" במסגרת "מועדון סינמסקופ", אירוע חודשי בו אני בוחר סרט שאני אוהב ומציג אותו בפני קוראי הבלוג, בעותק 35 מ"מ. גם אלה שאינם קוראי הבלוג מוזמנים.
מתי: מחר, שישי, ב-14:00
איפה: סינמטק הרצליה, סוקולוב 29 (בפסאז'). הנה מפה.
איך: מדפיסים את התמונה הזאת ובאים איתה לקופה ונכנסים חינם. בלי התמונה זה עולה כסף.
מי: אני. אתם. חברים שלכם. אנשים שתזמינו במייל. וגם: בלוגרים נוספים וקוראיהם.
למשל:
"בצק אלים" (מאיה מבטיחה להביא עוגיות)
Simplicity (שכותבת שתביא עוגיות רחת לוקום – יש תמונה בבלוגה – ואולי גם מעמולים)
מרט פרחומובסקי
DocTalk
טל לוטן
ערן אלתר

אצרף גם את הבלוג שלכם לכאן אם תזמינו את קוראיכם לאירוע עם לינק לפוסט הזה או הקודם (אם אין לכם טראקבק, שלחו לי לינק לפוסט שלכם במייל).

הנה התמונה להדפסה (לחצו להגדלה)

וכאן יש פרטים נוספים על המועדון ושרשרת הבלוגים שאני מנסה לשזור.

נתראה מחר ב-14:00

מחר האלואין ובתזמון מושלם הפכה השבוע סדרת סרטי "המסור" – שהסרט החמישי בה יצא בסוף השבוע שעבר באמריקה – לסדרת סרטי האימה הקופתית ביותר אי פעם, אחרי שעקפה השבוע גם את סדרת "ליל המסכות" וגם את "סיוט ברחוב אלם".
ואם מדברים על "ליל המסכות"….

======

שימו את העולם בכוננות ספיגה, כי עומדת לצאת לדרך הפקה של סרט על חייו של הנביא מוחמד. מדובר ברימייק לסרט מ-1977, ו"וראייטי" מזכיר שכשיצא אז, קבוצות איסלמיות קיצוניות התפרעו בעקבותיו בניו יורק. שוטר ועיתונאי נהרגו במהומות ומאה מאורחי סניף בני ברית היו כמה שעות בני הערובה של הפורעים. ועכשיו: הרימייק. התסריטאי של "ליל המסכות 5 " כותב את התסריט לסרט ששמו הזמני הוא "שליח שלום", והמפיק מקווה לצלם אותו בקרוב בערב הסעודית, במכה ובמדינה. במאי הסרט הקודם היה מוסטפה עקד, שהיה גם המפיק של כל סרטי "ליל המסכות". הוא נהרג בפיגוע במלון בירדן ב-2005, פיגוע בו נהרגה גם בתו ו-55 נוספים. עכשיו, בעיני, אחרי שסרט גורר גל התפרעות והבמאי שלו נהרג בפיגוע של טרריסטים איסלמיים, לי זה היה מספק מספיק סימנים למה מהסרט המקורי ההוא צריך להתרחק ולא לעשות לו רימייק. אבל מה אני מבין.

=====

גם כשהמפיצים בארץ עושים טוב, הם עדיין עובדים באופן מקושקש להחריד. האם תאריכי הפצה בארץ הוא עסק רנדומלי לחלוטין? בלי שיקול דעת של סרטים מתחרים והתנגשויות בין קהלי יעד? תראו מה קורה היום בבתי הקולנוע: חמישה סרטים חדשים יוצאים היום, כולם מה שנקרא "סרטי איכות" (סוג של ז'אנר, לאו דווקא עדות לטיב). לכאורה, מה טוב: המפיצים מאמינים גם בסרטי איכות. אבל כמה עקום: האין כולם פונים לאותו קהל: מבוגר, אינטליגנטי, חובב דרמות רציניות ולא סרטי אקשן וכוכבים. ואותו קהל – שממילא מונה כ-200 אלף איש בסך הכל בכל הארץ – יצטרך להתלבט בין חמישה סרטים בסוף השבוע. והכי אבסורדי: שניים מהסרטים הם סרטי שואה. מבחינה הפצתית/שיווקית זו קטסטרופה, איוולת אמיתית.
ועוד איוולת: שלושה מחמשת הסרטים יוצאים ללא ביקורות, וזאת עבור קהל שרוצה לדעת קודם כל "איך הסרט" ולא "מי משחק בו". טיפשות מוחלטת.
הסרטים הם "אביב 41 " של אורי ברבש (סרט שואה ישראלי-פולני דובר אנגלית), "הנער בפיג'מת הפסים" (סרט שואה בריטי), "על העיוורון" (סוג של סרט-שואה-מטאפורי, הפקה קנדית-ברזילאית דוברת אנגלית), "אפלוסה" (מערבון אמריקאי) ו"גאווה ותהילה" (דרמת משטרה-שחיתות אמריקאית).
אני, למשל, צריך להתלבט בין "אפלוסה", "גאווה ותהילה" ו"הנער בפיג'מת הפסים". זה האחרון הוא זה שהכי פחות מתחשק לי לראות (אני לא אוהב סרטי שואה) אבל הוא קיבל את הביקורות הכי טובות וזכה להצלחה מאוד מרשימה באנגליה. "אפלוסה" הוא מערבון שביים אד האריס – אני אוהב מערבונים, ואני מת על אד האריס כשחקן – כשלצידו ויגו מורטנסן, שעל הדמיון ביניהם כבר עמדתי, אבל אני לא מחבב את אד האריס הבמאי. וגם, הביקורות לא היטיבו איתו. "גאווה ותהילה" נראה מסקרן, למרות השם המאוד בנאלי שלו והטריילר שנראה שכמוהו כבר ראינו עשרות, מ"סרפיקו" ועד "הלילה הוא שלנו", ועיתונאי ישראלי שכבר ראה אותו, הוא אמין בעיניי, אמר לי שהסרט הזה גרוע. אז מה אלך לראות?

חודש אחרי שהעליתי את הסרטון בו חוזר וים ונדרס לחדר 666, ממשיך פרויקט "Think Tank" הברזילאי עם סרטון אינטרנטי חדש העוסק באמן ויצירתו. הפעם זה פיליפ גלאס:

What are you looking for? from Think Tank on Vimeo.

לאסטל ריינר, אמא של רוב ריינר ואשתו של קרל ריינר, היה את אחד הפאנץ'-ליינים הכי מפורסמים וזכורים בקולנוע בן זמננו (ראו אותו בשניה האחרונה של הווידיאו המצורף). בשבת, בגיל 94, היא נפטרה.

זוכרים?
ביום שישי ב-14:00 בסינמטק הרצליה: "מועדון סינמסקופ" איתי ואתכם ואנה פקווין בהקרנת "לעוף כל הדרך הביתה" היפהפה. כל הפרטים, וקופון לכניסה חינם, כאן. מי בא?

צרות
שני דיווחים חשובים מאוד של נירית אנדרמן ב"הארץ" על המצב המסובך אליו הולך הקולנוע הישראלי להיקלע ממש תכף: האחד. השני.
כזכור: בסוף השנה מסתיים ההסכם בין תעשיית הקולנוע ומשרד האוצר שמשריין לתעשיית הקולנוע בארץ (על פי חוק הקולנוע, ולא על סמך טובה אישית) 58 מיליון שקל בשנה. הסכום הזה, ויציביוות שההסכם בן 5 השנים הזה נתן, עזרו מאוד לפריחת הקולנוע הישראלי בשנים האלה. עכשיו ההסכם מסתיים והאוצר – במקום להגיד "פששש… איזה הישגים יפים עשינו עם ה-58 מיליון, בוא נראה מה אתם יכולים לעשת עם 90 מיליון – החליט לקצץ. מאז טקס פרסי האקדמיה ודרך פסטיבל חיפה התעשייה החלה לזעוק נגד הקיצוץ. בעקבות המחאה הזאת זימן ביום א' ח"כ מלכיאור, יו"ר ועדת החינוך בכנסת, ישיבה על מצב הקולנוע הישראלי בניסיון לראות האם אפשר לא רק למנוע את הקיצוץ, אלא גם להעלות את הסכום לקראת הסכם מחודש.
אלא שבאותו בוקר התברר שמדינת ישראל הולכת לבחירות בפברואר, וזאת לפני שיש תקציב מאושר לשנת 2009 (ובספק אם יהיה). מה שאומר אמנם שעל פי החוק תקציב 2008 אוטומטית הופך להיות תקציב 2009, עד שיאושר תקציב חדש (מן הסתם אחרי הקמת ממשלה חדשה, אי שם באביב 2009), אלא שהכספים ימסרו מדי חודש בחודשו ולא מראש. זה כניס את כל מערכת הקולנע בארץ – מקרנות ועד פסטיבלים – לבעיית חוסר יכולת תכנון לשנה הבאה (זו בעיה אגב שתהיה לכל הגופים במשק, אבל שבהם יתעסקו בבלוגים שלהם). האירוע הקולנועי הראשון בלוח השנה הלועזי הוא דוקאביב, והוא כבר נקלע למצוקה.
מה יהיה? לא יהיה כלום. קיפאון. ממשלת מעבר וממשלת בחירות. כולם יתעסקו בבטחון וחינוך ורווחה, לא בקולנוע. שנת 2009 הולכת להיות מבוזבזת לגמרי.

שווה קריאה מאוד
רוג'ר איברט מפרסם בבלוגו את "ספר החוקים למבקר הקולנוע" – זאת שבועיים אחרי שהוא יצא מנחם בן ופרסם ביקורת על סרט שראה ממנו שמונה דקות. על המקרה הנ"ל הוא כבר כתב, הגיב וענה. ספר החוקים הנוכחי, מדווח "סינמטיקל", נראה כמו כניסה די בוטה בבן ליונס, מבקר הקולנוע הכי מושמץ כרגע באמריקה, והאיש שירש את כסאו של איברט בתוכנית הטלוויזיה "At The Movies". מי מתנדב לתרגם לעברית? אעלה כאן.

זיק זאק
הו, יהיה משעשע בכותרות עיתוני הבידור בסוף שבוע באמריקה: זאק נגד זאק! מצד אחד, זאק אפרון, כוכב "היי סקול מיוזיקל". מצד שני, "זאק ומירי עושים פורנו" של קווין סמית עולה. מי ינצח בקופות? ותגידו, אף אחד מקוראי הבלוג לא ראה את "היי סקול מיוזיקל 3 ", עד כדי כך הבלוג הזה הומוגני בקהלו ובטעמיו?

קצת גאווה

איילת זורר מככבת לצד טום הנקס בתמונות הטריות שפורסמו ב"יו.אס.טודיי" מצילומי "מלאכים ושדים" של רון האוורד.

"ואלס עם בשיר" מקבל כבוד ב"גרדיאן".

שוברי קופות, 23-26.10.2008

התגעגעתם? אחרי שהייתי בחו"ל אי שם בספטמבר ואז כל חגי תשרי נפלו על ימי שלישי יצא שלא פרסמתי כאן כבר חודש את טבלת שוברי הקופות. ובכן, תשרי מאחורינו, אנחנו היום ערב ראש חודש מר-חשון, וזה זמן להחזיר את טבלת שוברי הקופות. אז הנה היא:

1. "היי סקול מיוזיקל 3 ". 19,599 כרטיסים. שבוע ראשון. 31 עותקים
2. "שבעה". 14,502 כרטיסים. שבוע חמישי. 21 עותקים. 123,324 כרטיסים סך הכל.
3. "לקרוא ולשרוף". 13,000 כרטיסים. שבוע שלישי. 25 עותקים. 102,000 כרטיסים סך הכל.
4. "ויקי כריסטינה ברצלונה". 12,418 כרטיסים. שבוע שני. 15 עותקים. 35,000 סך הכל.
5. "מקס פיין". 11,323 כרטיסים. שבוע ראשון. 18 עותקים.
6. "לילות ברודנטה". 8,094 כרטיסים. שבוע שני. 20 עותקים. 29,038 כרטיסים סך הכל.
7. "לכודים ברשת". 6,665 כרטיסים. שבוע שלישי. 25 עותקים. 48,058 כרטיסים סך הכל.
8. "רעם טרופי". 4,438 כרטיסים. שבוע חמישי. 24 עותקים. 76,261 כרטיסים סך הכל.
9. "בעל מזדמן". 3,887 כרטיסים. שבוע רביעי. 14 עותקים. 41,500 כרטיסים סך הכל.
10. "אחים חורגים". 2,831 כרטיסים. שבוע שני. 17 עותקים. 15,254 כרטיסים סך הכל.

"היי סקול מיוזיקל 3 " יצא באותו יום באמריקה וב-22 טריטוריות נוספות בעולם, רובן באירופה, והסרט הגיע למקום הראשון כמעט בכולן (חוץ מצרפת) כולל ישראל. מבין הסרטים החדשים שעלו השבוע רק "מקס פיין" הצליח גם הוא להיכנס לעשירייה. למעשה, אם בודקים מכירות כרטיסים פר עותק הרי ש"היי סקול מיוזיקל 3 " ו"מקס פיין" הצליחו באופן זהה: הראשון מכר 632 כרטיסים לעותק, השני 629 כרטיסים לעותק. ההבדל ביניהם לפיכך הוא רק בעובדה ש"היי סקול מיוזיקל 3 "הופץ בכפי שניים יותר עותקים.
אבל הסרט שאולמותיו היו הכי צפופים בסוף השבוע היה דווקא "ויקי כריסטינה ברצלונה", שנמצא בראש הטבלה על פי מכירות פר עותק עם 828 כרטיסים לעותק. זה הסרט היחיד שרשם עלייה במכירותו בהשוואה לשבוע שעבר (ב-2 אחוזים). הפלופ הגדול של השבוע הוא "אחים חורגים" שבסוף השבוע השני שלו צנח ב-70 אחוז (70 אחוז!).
"שבעה", צריך לציין בסיפוק רב, מצליח יפה מאוד עם 123,324 כרטיסים בשלושה שבועות. במכירות פר עותק הוא היה למעשה מבוקש יותר השבוע מ"הס"מ3" עם 691 כרטיסים לעותק.

כנראה שחגי תשרי הם לא זמן מצוין במיוחד לסרטים, כי השבועות האחרונים הותירו אחריהם לא פחות משלושה פלופים צורבים מאוד: "איגור", "בית השפנפנות" ו"הלבוי 2 " הביאו בסך הכל בסביבות 8,000 צופים כל אחד.
"רצח מוצדק" הגיע בקושי ל-50,000 כרטיסים.

הודעה ודיסקליימר: התקשרה אלי בחורה מהמשרדים של וורנר בארץ ואמרה שהמסמך הזה שהגיע אליי מקורו במשרדים שלהם. היא כמובן דרשה לדעת ממי קיבלתי אותו, שכן זהו מסמך פנימי. כמובן שלא אסגיר מי האנשים שמעבירים לי את הנתונים האלה (או אפילו אם הם מאנגליה או מלוס אנג'לס, שזה גם די הדאיג אותה, זהות היבשת ממנה מעדכנים אותי בנתונים). החשש שלה היה שהאשמה על ההדלפה תיפול על כתפיה. אז אני שמח לבשר למי שמתעניין שהטבלה הזאת לא מגיעה אליי ממשרדי וורנר בתל אביב. והאמת היא שאני בעצמי לא ידעתי מה מקור הנתונים. אבל היא חזרה והדגישה, ולכן אני מדגיש כאן, שזה מסמך פנימי בלבד והנתונים בו הם הערכות בלבד ולא נתונים רשמיים או סופיים.

בן סטילר יגיע ארצה לכבוד בכורת "מדגסקר 2 " בחודש הקרוב. מתרגשים?
אמנם סטילר לא יעשה כאן רעש תקשורתי כמו ג'רי סיינפלד מלפני שנה, אבל מבחינות רבות הוא אורח שאני נרגש יותר לקראתו, לאו דווקא ככוכב או קומיקאי, יותר כבמאי. את "רעם טרופי" ראו עד כה בארץ 76,000 איש.

=====

ואיפה הימים שבהם כל אורח זר היה מתקבל כאן בתשואות וכותרות? היום גיליתי במקרה שיש כמה אורחי קולנוע בארץ שמסתובבים כאן כאילו כלום בלי שאיש יתרגש מזה. האחת היא קתלין טרנר. השני הוא גוסטבו סנטלאולה, המלחין שזכה בשני אוסקרים רצופים על "הר ברוקבק" ועל "בבל". שניהם הגיעו לשני אירועים שונים במסגרת חגיגות עשור למרכז פרס. סנטלאולה הופיע אתמול לצד אחינועם ניני, מרסדס סוסה ואנדיאה בוצ'לי במרכז לאמנויות הבמה. והגיעו המון אורחים נוספים. כלום לא מספרים לי בארץ הזאת. פשוט כלום.

=====

בקולנוע לב לא אוהבים לתת מספרים, גם כשהם טובים. לכן הם לא מספרים לאף אחד שביום ראשון חצה "לקרוא ולשרוף" של האחים כהן את קו 100,000 הכרטיסים בארץ בסוף השבוע השלישי שלו. מתגעגעים לטבלת שוברי הקופות שנעדרה מהאתר בחודש החגים? בואו מחר בבוקר ותגלו כמה הכניסו "היי סקול מיוזיקל 3 ", "ויקי כריסטינה ברצלונה" ו"מקס פיין".

קודם זה:

עכשיו זה:

זה לא פוסט על קולנוע. ראו הוזהרתם.

הבחירות לרשויות המקומיות יתקיימו בעוד שבועיים בדיוק. אני לא בקיא במערכות הבחירות בערים אחרות – אתם מוזמנים לעדכן, אם אתם רוצים – אבל בתל אביב מתקיימת מערכת בחירות מסקרנת מאוד שמתחילה גם להיות די מותחת. אם בתחילה נדמה היה שיהיה מאוד קשה להחליף את ראש העירייה הנוכחי, פתאום מתחילה לבצבץ האפשרות שאולי יהיה כאן מהפך. מצד אחד האיש הבונה מגדלים, וממולו האידיאליסט.

המירוץ הזה הזכיר לי את עלילת ספר הילדים הנפלא של אורי אורלב, "ראש העיר תן לשיר" שהוא כמו מבוא לאקטיביסט הצעיר, ובו חבורת ילדים שמגרש המשחקים שלהם נהרס לטובת הקמת בניין מגורים של קבלן חשוב יוצאים למלחמה נגד ראש העיר, וגם בלי זכות בחירה מצליחים לחולל מהפך. את הספר הזה הכניסה לביתנו ענבל, יקירת הבלוג, ומאז הוא אחד הספרים האהובים על הבנות כאן. ורגע לפני הבחירות, נדמה לי שזהו ספר ילדים שגם מבוגרים צריכים ללמוד ממנו.

אני מקווה שלאורי אורלב ולהוצאת מודן אין בעיה עם זה שאני מעלה לכאן צילומים של קטעים נבחרים מהספר, ושיהיו באתר בשבועיים הקרובים, בתקווה שהם יעניקו השראה לבעלי זכות הבחירה ללכת ולממש את זכותם ולא יתייחסו באפתיות לאפשרות שלהם, שלנו, להשפיע. אם יש למישהו עם זה בעיה, כמובן שאוריד ברגע שתגיע אליי פנייה. ומצד שני, אני גם מקווה שכל מי שמדפדף בספר כאן ירוץ לקנות אותו בחנויות (50 שקל גג) ויקריא אותו לילדיו. ואני גם מקווה שתפיצו את הפוסט הזה במייל לכל חבריכם, כשכל אחד – אני מניח – ישתמש בסיפור הזה כדי לקדם את המועמד המועדף עליו.

אז הנה הוא: "ראש העיר תן לשיר" מאת אורי אורלב. הציורים הם של יפתח אלון.

continue reading…