שיחת טלפון ראשונה: עיתונאי ישראלי מספר לי שהוא הרים הערב טלפון לדובר האקדמיה לדבר על הפסילה של "ביקור התזמורת". בין השאר שאל העיתונאי את הדובר לגבי הערעור וברר האם יש סיכוי שכמות האנגלית ביחס לעברית והערבית תצדיק ספירה חוזרת. על כך ענה הדובר: It wasn't even close.

שיחת טלפון שנייה: קולנוען שעבד באחרונה עם אהוד בלייברג, אחד ממפיקי "ביקור התזמורת" והאיש שמכר את הסרט לסוני פיקצ'רס קלאסיקס, סיפר לי שלפני כמה ימים בלייברג אמר לו שזה לא באמת משנה לו אם "ביקור התזמורת" ייפסל או לא, מה שחשוב לו זה כמה כסף הסרט יכניס באמריקה. מבחינתו, הוסיף האיש, פסילה דווקא עשויה לייצר כותרות, שיעזרו לסרט לבלוט ולזכות להצלחה קופתית.
עדכון: אהוד בלייברג מוסר שהוא מעולם לא אמר את הדברים האלה.

כהרגלי, שלחתי תקציר של האייטמים שלי לבלוגרים האמריקאים הקבועים אותם אני קורא. לג'פרי וולס מישהו כבר הזדרז לשלוח מייל עוד לפניי. "ביקור התזמורת", כזכור, זכה אצל המבקרים האמריקאים לשלל ביקורות אוהדות מאוד, והסרט אהוב, כך שהם בהחלט עוקבים בעניין אחר הסיפור.
הנה ג'פרי וולס.

וניקי פינק, שמשום מה לא נותנת קרדיט לא לוולס שפירסם ראשון, ולא לי על המידע הבא שהיא ציטטה ממני:

The Band's Visit Oscar hopes could still be alive: Sony Pictures Classics, which bought the Cannes award winning film's foreign rights, may also enter the pic's Israeli writer and director Eran Kolirin in the Best Original Screenplay category.

שוב, זה משפט ששווה המון באז. ו"ביקור התזמורת" מציג ממש בימים אלה בפסטיבל AFI בלוס אנג'לס, כך שהכותרות האלה ימשכו אליו עוד תשומת לב. ומתחיל להיראות שאם סוני יפיצו את הסרט במספיק בתי קולנוע, הוא יכול להגיע אפילו להכנסות של כ-4 מיליון דולר.

מעניין אם "ביקור התזמורת" עדיין יהיה זכאי למועמדות בקטגוריית הסרט הזר בגלובוס הזהב.

ובאופן משונה, הפסילה הזאת דווקא עוזרת לסוני פיקצ'רס קלאסיקס. למרות החיבה הביקורתית הרבה ל"ביקור התזמורת", הסרט שבשבועות האחרונים התחיל להסתמן כמועמד המוביל לזכייה באוסקר הזר הוא "הזייפנים" מאוסטריה. גם הוא בהפצת סוני פיקצ'רס קלאסיקס.

ובתזמון ארור, בדיוק הבוקר ניסה אנתוני קאופמן ב"אינדי-ווייר" לרכז את המועמדים הבולטים לאוסקר הזר. "פרספוליס" ו"ביקור התזמורת" היו שני הסרטים הבולטים מבחינתו, ושניהם – הוא מעדכן – מצויים בעיצומה של מחלוקת מקומית. מייקל ברקר, נשיא סוני פיקצ'רס קלאסיקס, אומר אצלו שהוא לא מודאג מהדיווחים על כך שהסרט עשוי להיות לא כשיר להתמודדות, וציין שגם במועמדים קודמים באוסקר, כמו "שטח הפקר" ו"ארבעה ימים בספטמבר", היה אנגלית.

וקריאה לדירקטוריון האקדמיה הישראלית: יש יו"ר ומנכ"לית שפישלו איומות. אל תתנו לפיאסקו הזה להמשיך. ביחרו יו"ר חדש, נסחו תקנון חדש, ישרו קו עם העולם.

האייטם מתעדכן, המשיכו לרפרש.
עידכון אחרון: 19:30

גואל פינטו פירסם ראשון: האקדמיה האמריקאית לקולנוע העבירה לאקדמיה הישראלית מכתב ש"ביקור התזמורת" נפסל מהשתתפות באוסקר, כי הוא אינו עומד בתקנון מבחינת מינון האנגלית ביחס לשפות זרות אחרות בסרט. האקדמיה הישראלית מתכננת לערער על הפסילה, אלא שמארק רוזנבאום – יו"ר האקדמיה – נמצא כעת בפולין. אילון רצ'קובסקי, מפיק הסרט, אמר לנאנוס בתגובה ש"אכן יש בעיות". רצ'קובסקי מסר גם שעל פי מה שנאמר לו מהאקדמיה האמריקאית, במקרה של פסילה תוכל ישראל לשלוח סרט אחר. האקדמיה הישראלית הצהירה בעבר שבמקרה כזה יישלח הסרט שהגיע למקום השני במניין הקולות.
אילנה שרון, מנכ"ל האקדמיה, אמרה לפינטו: "מיד פניתי אל סופרי הקולות – ששומרים את הנתונים על ספירת הסרטים – והם הודיעו לי ש'בופור', בבימוי יוסף סידר, זכה למספר הקולות השני, ואנחנו נגיש אותו כנציג ישראל לתחרות".
מצד שני, מהידוע לי אחרי פסילה אין אפשרות לשלוח סרט חלופי. אולי זה השתנה באחרונה. כך שכסיסת הציפורניים נמשכת: האם יוגש עירעור? האם הוא יתקבל? האם תהיה ישראל רשאית לשלוח סרט חלופי?

זוכרים? כאן הכל התחיל. כשכולם אמרו "יהיה בסדר".

אז איך מחליטים באקדמיה האם לסרט יש מספיק שפה זרה? נציגי חברת ההפצה בוואריה העבירו לי מסמך בו הם ספרו מילים וגילו ש-61 אחוזים מהדיאולגים בסרט הם באנגלית. מפיקי "ביקור התזמורת" הצהירו בפני האקדמיה שהם בדקו ומצאו שרק 47 אחוז מהדיאלוגים הם באנגלית. כך שמשתמע שיש שיטות שונות לבדוק כמות דיאלוגים. אבל מה השיטה בה משתמשת האקדמיה האמריקאית, שהרי היא זאת שקובעת? באקדמיה הישראלית לא טרחו לבדוק, זה לא עניין שלהם בכלל הרי. אבל רוג'ר איברט שלח מייל וברר, וקיבל תשובה כבר ב-27 בספטמבר, לפני הדד-ליין הסופי להגשת הסרט לאקדמיה האמריקאית: עם סטופרים.

continue reading…

"לשרוד עד החופש" של ורנר הרצוג – עשוי היטב אבל נטול ייחוד או עניין ממשי. "תהלים" – סרטו הטוב ביותר של רפאל נדג'ארי עד כה, ויצירה אחות ל"חופשת קיץ" הכה שונה. ובכל זאת: לא מספק. הנה הביקורות. (שמו של פסטיבל קאן נשמט משום מה במשפט הראשון בביקורת השנייה. השלימו לבד).

=======

אני מנסה לכוונן ציפיות לקראת "בייוולף". אני מחכה לסרט הזה נורא. העובדה שהוא יוצג בארץ ב-IMAX 3D ממלאת אותי אושר. והעובדה שזה סרטו החדש של רוברט זמקיס מלהיבה אותי כפליים. נשבע לכם: אין סרט אחד שהאיש הזה ביים שלא אהבתי. אלא שהטריילרים לא שבו אותי. זה קצת נראה לי כמו "300" פוגש את "אלכסנדר". ואולי זה יהיה יותר "שר הטבעות: שיבת המלך"? אבל מה הקשר של זמקיס לאגדת הרפקאות מיתולוגית על גיבורי קדם? ועל התסריט חתומים ניל גיימן ורוג'ר אייברי, שני שמות מלהיבים כשם שהם מסוכנים ולא יציבים. האתר הדי מפואר של הסרט לא מצליח להרגיע את חששותיי. אבל יש בו דבר אחד מרתק: כל סקצייה באתר מכילה קטע מהפסקול שהלחין אלן סילבסטרי. מצדיק ביקור.

בישראל הדרך היחידה לראות את "בייוולף" בתלת מימד תהיה באיימקס 3D בקרית ביאליק. אבל באמריקה רוב האולמות שיציגו את הסרט בגרסתו התלת מימדית יהיו אולמות רגילים בהם הותקנו מקרני 3D. רוב המקרנים כרגע הם של חברת Real D (עליה סיפרתי כאן אתמול), שאת סרטיה רואים באמצעות משקפיים חד פעמיות שנראים כמו משקפי שמש רגילים. אבל עם "בייוולף" תיחשף בפעם הראשונה מערכת ההקרנה החדשה Dolby 3D – שעושה שימוש במשקפיים גדולים ומסורבלים יותר המיועדים לשימוש חוזר – והקרב בין שתי השיטות ממסמר אליו את תשומת לב התעשייה (והכתבה הזאת מציגה גם את העתיד הפחות יוקרתי של גל התלת מימד המתקרב: סרטי האקספלויטיישן התלת מימדיים שמתחילים להיות מופקים, בכיכובם של דגי פיראנה ומלצריות הוטרז).

========

"The Kingdom" נאסר להקרנה בבחריין. (ויה MCN)

=========

אני מתכנן כבר כמה ימים להקדיש פוסט לשביתת התסריטאים האמריקאים המתקרבת – היא עשויה לפרוץ בתוך שבועיים ולשתקלגמרי את תעשיית הקולנוע והטלוויזיה שם – אבל העסק הזה כה סבוך שלא הצלחתי להושיב את עצמי ולנסות לנסח מי נגד מי ולמה. עצלנות. עד שאעשה את זה, הנה כמה דיווחים מהימים האחרונים בנושא. זה לכאורה סיפור אפור על מאבק פנימי, בין אנשים עשירים ובין אנשים עוד יותר עשירים, אבל אם השביתה הזאת אכן תפרוץ בשבועות הקרובים היא בהחלט תהפוך לכותרת ראשית מסביב לעולם. הראיון הזה, עם טרי ג'ורג' ("הוטל רואנדה"), אחד מנציגי התסריטאים במו"מ מול האולפנים, די מבהיר את הסיפור. ויש גם: הגרדיאן. וראייטי.

continue reading…

אוי-אוי-אוי, אן תומפסון מטאטאת את השברים של ניקי פינק. בהמשך לאייטם ההוא של פינק, כותבת תומפסון ב"וראייטי" (לא בבלוג שלה) ש"להבדיל מדיווחים בבלוגוספירה" אולפני וורנר "עדיין מחויבים לסרטים עם נשים בתפקידים הראשיים". ואז, למעשה, הולכת ומוכיחה ההפך. הסרט היחידים המוזכרים באייטם הם צ'יק-פליקס, דרמות וקומדיות רומנטיות, לא סרטי ז'אנר. סרט הפעולה היחיד עם אשה בתפקיד הראשי המוזכר באייטם הוא "וונדר וומן", שעדיין מחפש תסריט שג'ף רובינוב יאשר, אחרי עשר שנות פיתוח. בכל שאר סרטי הפעולה הקרובים של וורנר – "ספיד רייסר", "גט סמארט" ו"ליגת הצדק" דמויות נשיות נמצאות בתפקידי משנה, נתון שגם הוא מודגש משום מה בגאווה.

========

האפי טאטי-דיי

ז'אק טאטי חגג אתמול יום הולדת 100. או היה חוגג אם לא היה מציין במקביל גם 25 שנה למותו. הנה האתר שלו. מי שהזכיר את יום השנה הזה, לאחד הבמאים האהובים עליי (ובמאי שבלעדיו לא היה "ביקור התזמורת" או "תעלת בלאומילך", שנוצרו במידה רבה בהשראתו), הוא דיוויד האדסון שגר בברלין, שם ערכו אתמול מחוות קולנועיות לזכרו. עצוב לי שבארץ כולם שכחו. כולל אני.

========

בריאן די-למה

ריי פרייד עוקב אחר סיפור שהתחיל להתגלגל שלשום בפסטיבל הקולנוע בניו יורק. במסיבת העיתונאים אחרי הקרנת "Redacted" מחה הבמאי, בריאן דה-פלמה, על כך שמממן הסרט, מארק קיובן, וחברת ההפצה שלו, מגנוליה, הוסיפו פסים שחורים למונטאז' התמונות האמיתיות בסוף הסרט, בו מוצגים צילומים אמיתיים של חיילים ואזרחים הרוגים בעירק. בעודו מוחה על הצנזורה מגיב אליו איימון בואלס, מנכ"ל חברת מגנוליה, שפחות או יותר אומר לו "זו החלטה משפטית, אין לנו זכות לשים תמונה של מישהו בלי לקבל רשות ממשפחתו, וחוץ מזה" (וזו פראפרזה שלי) "סתום ת'פה ותגיד תודה שבכלל אנחנו נתנו לך לעשות את הסרט הזה שאף אחד אחר לא היה נטותן לך לעשות". ואז עולה לבמה מפיק הסרט, ג'ייסון קליוט ("חוקר המס", בין השאר), ומנסה להיות גורם מפייס בין הבמאי ומממניו כשהוא מאשים את החוק האמריקאי הדרקוני שמכריח את המפיצים למשנה זהירות. פרייד, בבלוג שלו, דיווח ראשון על כל זה, וזכה גם לטוקבקים בבלוג מצד בואלס. ועכשיו יש גם הנה תיעוד מצולם של כל האירוע:

========

ואם אנחנו כבר בפסטיבל ניו יורק: זוכרים שג'יימי סטיוארט קיבל לידיו את מערכת העריכה החדשה "פיינל קאט פרו 2" והשתמש בה כדי ליצור מעין סרטון הדגמה ליכולותיה? ובכן, נראה שהוא כבר השתלט על כל הפונקציות. שימו לב לדברים שהוא עושה בדיווח המצולם השני שלו מפסטיבל ניו יורק, עם הופעות אורח של סידני לומט, ניקול קידמן, אייבל פררה, ג'וליאן שנאבל ונוח באומבך. צפו כאן. או הורידו כאן.

=========

אתר המגזין Filmthreat בוחר את 50 זוגות השדיים הכי טובים בתולדות הקולנוע, כדי לקדם את חודש המודעות לסרטן השד. נו, נגיד. רק שהבחירות נדושות והקליפים משעממים. אבל מה, זה מוביל יפה לאייטם הבא:

תגידו, את הדבר האווילי והמצחיק הזה כבר שמעתם? השבוע נכנס לטופ 40 במצעד הבריטי השיר הקצר ביותר בתולדות המצעד, אורכו 36 שניות בלבד. שמו Ladies' Bras והמבצעים הם Johnny Trunk & Wisbey
וככה זה נשמע:

אגב, זה לא הקליפ הרשמי של השיר, סתם משהו שאחד ממעריציו בישל. (ויה דדי)

ועוד מאנגליה: ביום רביעי שעבר הושקה בתחנת הרדיו בי.בי.סי4 סדרת תסכיתים על פי "סוכנות הבילוש ההוליסטית של דירק ג'נטלי" מאת דאגלס אדאמס. האזינו לפרק הראשון. היום ב-18:30 שעון לונדון הפרק השני. הארי אנפילד ובילי בויד בתפקידים הראשיים.

פתאום צץ בראשי רעיון. אני מת על "הדיילי שואו". אני מקווה שגם אתם. בתור לקוח של יס כל מה שיש לי זה את תוכנית הסיכום הגלובלית השבועית. אין לי מושג אם התוכנית היומית עדיין משודרת בביפ או לא. אבל למה שלא אארגן לכם ולי שירות יומי בו אעלה הנה את המיטב של התוכנית מהיום שלפני, על פי המצאי שיהיה זמין באתר התוכנית. חוץ מההתחייבות שזה מכניס אותי אליה זה נראה לי כמו אתנחתא יומית מבדרת. אז קדימה, בואו ננסה.

לפני הכל, בהמשך לאייטם מאתמול על כריס מתיוס ובעקבות התגובות שלכם, הנה הפולו-אפ של סטיוארט לראיון ההוא, ודרכו הוא עובר לנושא חברת האבטחה הפרטית שפועלת בעירק. זה שודר ביום חמישי.

ועכשיו, לתוכנית מאתמול. יום שני, 8.10

continue reading…

מה קרה השבוע בקופות בארץ?

"צ'אק ולארי" פתח עם 23,000 כרטיסים בשלושה ימים.
"האמיצה" הגיע בתום עשרה ימים לכ-29,000 כרטיסים.
"אבק כוכבים" הגיע בעשרה ימים ל-26,000 כרטיסים.
"לירות כדי להרוג" מכר כבר 21,000 כרטיסים.
ו"סופרבאד", בתום שני סופי שבוע, מגרד בקושי את ה-20,000 כרטיסים אחרי שני סופי שבוע. קדימה אנשים, זה סרט מצחיק. רוצו.

בגזרת סרטי הפעולה: "שעת שיא 3" מתקרב ל-110,000 כרטיסים ו"זהות אבודה" נושק ל-120,000 אלף.

"ביקור התזמורת" סגר את חודש תשרי עם מכירות של 116,698 כרטיסים (נכון לשלשום).
19,744 מהם נמכרו בסוף השבוע האחרון (מה שממקם אותו במקום השני בטבלת שוברי הקופות המקומית אחרי "צ'אק ולארי").

========

ג'פרי וולס מפרסם את רשימת הסרטים שיוצגו בפסטיבל AFI בלוס אנג'לס ומוסיף את המשפט הבא:

The World Cinema section will show Cristian Mungiu's 4 Months, 3 Weeks and 2 Days and Eran Kolirin's The Band's Visit — two likely Oscar nominees for Best Foreign Language Film.

וואו. ככה נוצר באז.

===========

בשבוע שעבר, בזמן שהייתי בפסטיבל חיפה, לקחתי הפסקה מכל האיכות הפסטיבלית והצפנתי לקרית ביאליק לראות מקרוב את הגלובוס-מקס, המגה-פלקס החדש של ג.ג. השורה התחתונה: יס פלאנט הוא עדיין בית הקולנוע הכי טוב בארץ. בראש ובראשונה, שמא יקום מישהו מהנהלת ג.ג ויבאר לי למה אחרי השקעה כה עצומה בבניית מגה-פלקס כזה עדיין עושים הפסקה באמצע הסרט? זה הרי נלעג לגמרי. החומרה היא של שנות ה-2000, התוכנה עדיין מעודכנת ל-1950. נכנסנו לראות את "לירות כדי להרוג" באולם 16. אולם קטן, סביר, בהחלט מספק, אם כי סרט כזה היה יוצא נשכר ממסך גדול בהרבה וסאונד רועם יותר – ולא יכולתי שלא לחוש שיש כאן אקט מפלה: את "לירות", הסרט של פורום פילם שזה היה שבוע הבכורה שלו, משבצים באולם הקטן ואת הסרטים של ג.ג משבצים באולמות הגדולים? מעניין אם גם ביס פלאנט זה עובד ככה אבל הפוך.
הסרט היה מהנה מאוד, אבל לחרדתי ציפיתי ממנו להרבה יותר. הרבה-הרבה-הרבה יותר. נדמה שמייקל דיוויס הבמאי הוא אס ברעיונות, אבל הוא מעט חלש בביצוע. סצינה עם פוטנציאל עצום, כמו זו במחסן כלי הנשק בה קלייב אואון עושה מעין תיאטרון בובות עם רובים המופעלים על ידי חוטים, נותרה גימיק רעיונאי חביב שלא זכה לביצוע מלהיב. וככה עוד כמה סצינות. סצינת הצניחה היתה חביבה (שוורצנגר כבר עשה משהו דומה ב"אירייזר", לא?), והיו חסרים לי מרדפי מכוניות, ובכלל קצת מרדפים בין היריות.
אבל זה בבירור סרט פאלפי – שכבר שמו מרמז על כך שהוא פרודיה על ז'אנר שלם – שמשתדל להקדיש את מירב מאמציו להיות בלתי אמין. הוא הצליח. (ואגב, אין בו שום דבר טרנטינואי. לא בעלילה, לא בצילום, לא בעריכה, לא בדמויות. זה מין ריפ-אוף אחד גדול, וחביב למדי, של "Hard Boiled" של ג'ון וו).
ביציאה מהסרט הבחנו שאיש לא עומד בכניסות לאולמות עצמם, אלא רק בכניסה לקומפלקס עצמו. אמריקה! התחלנו להסתובב בין האולמות האחרים. באולם 5 הוקרן "מחסל פראי". האולם עצמו היה גדול ממספר 16 ונראה נעים יותר, אבל הסרט נראה לא מעניין. עברנו הלאה. האולם הגדול ביותר במתחם הוא מספר 7. בו הוצג "האמיצה". הו, זה אולם מעולה. מסך מאוד גדול, שורות רחבות שלא נקטעות באמצע על ידי מדרגות. והסרט, בו צפינו מחציו השני ואילך. הסוף שלו מצוין בעיני.
אם אנחנו כבר כאן, שילמנו 57 שקלים לכרטיס ונכנסנו ל-IMAX לראות את Deep Sea 3D. אין מה לומר, האיימקס תלת מימד הזה נראה נפלא, גם אם הסרט הוא סתם בהייה בדגים מרחבי העולם טורפים, מפצפצים ושולקים זה את זה. יהיה מעניין לראות בו סרט עלילתי שלם (וזה יקרה, אני מקווה, עם "בייוולף" של רוברט זמקיס). ככה זה 57 שקלים עבור 40 דקות, שזה משתלם למי שמעולם לא ראה סרט באיימקס ורוצה לראות הדגמה איך ייראה העתיד הקולנועי בטווח הקצר, אבל זה מיותר למי שכבר ראה אחד מהסרטים האלה – אם זה היה על הרים, דגים או דינוזאורים – בעבר. והכי משונה: למרות שהקומפלקס הזה קיים בסך הכל חודש כבר יש כתם מריחה מציק באמצע המסך, שנראה בבירור בסצינות הבהירות בסרט. עידכנתי את הסדרנים באולם, הם הבטיחו לעדכן את הבוסים שלהם.

===========

ובשעה שבישראל יש רק אולם איימקס תלת מימד אחד שמקרין סרטי עלילה, באנגליה כבר נערכים לעתיד ביתר מרץ. חברת cineworld, המפעילה בתי קולנוע ברחבי בריטניה, מציידת בימים אלה 30 אולמות שיהיו כשירים להקרנה דיגיטלית תלת מימדית עד 16 בנובמבר, אז ייצא בעולם "בייוולף". החברה שתתקין את ציוד הקרנת התלת מימד היא Real D. ובישראל? מי תהיה החברה הראשונה שתצא עם פרסום שהיא מתקינה הקרנה דיגיטלית תלת מימדית באולמותיה?
===========

וואלה תרבות יודעים לספר על הסרט הבא של דובר קוסאשווילי, ואפילו מה תקצירו. רק דבר אחד נשמט להם: איך קוראים לו? הסרט, שככל שאני יודע הוא אחד משלושה פרויקטים שקוסאשווילי מתלבט ביניהם, הוא עיבוד ל"התגנבות יחידים" של יהושע קנז. קראתי גרסה מוקדמת של התסריט ב-2002. הדראפו ההוא היה לא טוב. מבולגן. אני מניח (ומקווה) שהוא שוכתב ושופץ מאז.

========

טיסת ה-X-Wing

הקורא עידו אקר שלח לי את הלינק הבא לווידיאו ש"רק מעריצי מלחמת הכוכבים יידעו להעריך". צודק. איש אחד בשם אנדי וורנר, יחד עם בנו וכמה חברים, בנו דגם של ה-X-Wing Fighter, כלי הטיס המועדף על המורדים, ושיגרו אותו על גבי רקטה שלשום במדבר בקליפורניה. הנה הווידיאו של השיגור והפיצוץ באוויר:

והנה דיווח של גיזמונדו מהאירוע.

דרכים צדדיות
"צ'אק ולארי" היא קומדיה אווילית סטנדרטית – ומהנה למדי – של אדם סנדלר. אבל מתחת למעטה השטות, יש כאן סיפור עם כמה תובנות מוצלחות למדי

הנה סיבה לא רעה ללכת לראות את "צ'אק ולארי": מה שאדם סנדלר עושה בסרט הזה להומואים, הוא יעשה בקיץ הבא לישראלים. דניס דוגאן, ש"צ'אק ולארי" הוא הסרט השלישי שלו כבמאי עם סנדלר, מביים בשניות אלה ממש את סרטם הרביעי יחד, "אל תתעסקו עם הזוהן" בו יגלם סנדלר סוכן מוסד לשעבר שמנסה להשיק חיים חדשים, תחת זהות בדויה, בניו יורק. מכמה דפי תסריט שהגיעו אלי כמות העברית והבדיחות על ישראל שיהיו בסרט הזה יגרמו לישראל להפוך לקזחסטאן הבאה. אבל מי שרואה את "צ'אק ולארי" מבין שאין באמת ממה לחשוש. סנדלר הוא חתלתול חמוד ורך לב שאוהב להקניט, אבל לא באמת רוצה להעליב.
"צ'אק ולארי" הוא קומדיה שהרעיון שלה נשמע כמעט פוגע: צמד כבאים ניו יורקיים continue reading…

המרצה: ג'ון סטיוארט.
הנושא: כך מראיינים איש שאתם מתעבים, וכך מראיינים איש שאתם מעריצים.

הדוגמאות:

סטיוארט נגד כריס מתיוס, המנחה של תוכנית הראיונות השמרנית של MSNBC

.
.
.

סטיוארט בעד ביל קלינטון. חלק א'

.
.
.

חלק ב' עם ביל קלינטון, שאלות קצת יותר קשות. רק קצת.

(המשפט של קלינטון "I may slit my throat" נשמע כן בצורה מצמררת).