"סולו: סיפור מלחמת הכוכבים", ביקורת
"סולו: סיפור מלחמת הכוכבים". סולו ישיר לנו סולו
הרחבתי עוד על "סולו" בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. לחצו על הנגן משמאל או האזינו כאן
"בית בגליל", ביקורת
"בית בגליל". מהמסד ועד הטפחות
ביקורות על"בית בגליל", "ואז הגיעה טלי", "דדפול 2" בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. לחצו על הנגן משמאל או כאן
טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 24.5.2018
ששה סרטים חדשים נכנסו לטבלה (אחרי הפוגה בת שבוע, לכאורה בגלל חג השבוע) והמגוון גדול: ישראל, שוויץ, שני סרטים אמריקאים עצמאים ושני סרטים הוליוודיים ענקיים ושוברי קופות. נלך מהגדול אל הקטן: "סולו, סיפור מלחמת הכוכבים" הוא השני בסדרת סרטי הספין-אוף של מותג "מלחמת הכוכבים", הפעם בסרט שמסביר לנו איך קיבל האן סולו את שמו, איך הוא פגש את צ'ובקה ואיך הוא השיג את המילניום פלקון; "דדפול 2" הוא סרט ההמשך ל"דדפול 1"; "עושות סדר" הוא סרט שוויצרי העוסק בתהליכים שהובילו להענקת זכויות הצבעה לנשים ב-1971; "הרוכב" הוא סרט אמריקאי על אלוף רודיאו שמתאושש מפציעת ראש; "מנשה" הוא סרט ניו יורקי המתרחש בקהילה החסידית בברוקלין; ו"בית בגליל" הוא סרט ישראל מוצלח. השישיה הזאת מפרסת יפה בטבלה ומחליפה לנו את הסרטים שהין במקום הראשון ובמקום האחרון.
"הרוכב" ו"ומנשה" הם סרטים שבהם השחקנים הראשיים מגלמים את עצמם. בשלושה סרטים יש נקודה ישראלית: "בית בגליל" הוא סרט ישראלי, ל"מנשה" (דובר היידיש) יש מפיקים שותפים ישראליים ול"דדפול 2" יש צלם ישראלי.
השבוע פרסמה קרן הקולנוע הישראלי ש"מוטלים בספק" הגיע למאה אלף צופים.
דיברתי על "דדפול 2" ו"בית בגליל" בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. לחצו כאן
יצאו מהטבלה: "לילה בטירוף" ו"120 פעימות בדקה".
"דדפול 2", ביקורת
"דדפול 2". dead fool
ביקורות על "ואז הגיעה טלי", "דדפול 2" ו"בית בגליל" בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. לחצו על הנגן משמאל או כאן
"ואז הגיעה טלי", ביקורת
"ואז הגיעה טלי". היד שמנענעת את העריסה
ביקורות על "ואז הגיעה טלי", "דדפול 2" ו"בית בגליל" בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. לחצו על הנגן משמאל או כאן
"הלהקה" בן 40
"הלהקה". הוואלס האחרון
"הלהקה" יצא באפריל 1978. 40 שנה וחודש. לכבוד יום ההולדת העגול הזה עשיתי שני דברים. האחד, ליצור סרט תיעודי בן 35 דקות על כל השלבים ביצירת הסרט. סרט, בהפקת אריק ברנשטיין מעלמה הפקות (ושהתפתח מהעבודה המשותפת שלנו על הסדרות "חגיגה לעיניים" ו"מדברים סרטים"), שמורכב מראיונות ארכיוניים וחדשים עם יוצרי הסרט ושחקניו. "הלהקה – 40 שנה אחרי", אותו ערכה בכשרון רב מיה קלר, ישודר בסוף השבוע הקרוב בערוץ הקולנוע הישראלי של יס (מספר 6 בממיר), לצד עותק דיגיטלי חדש של הסרט, במסגרת סוף שבוע שעורך הערוץ לסרטים ישראליים מוזיקליים.
הדבר השני היה לנסות לצמצם את כל מה שלמדתי על הסרט לטקסט לא-ארוך ל"כלכליסט", שפורסם בשבוע יום ההולדת. אז גם הבנתי ש"הלהקה" לא סתם הפך לסרט שמחובר ליום העצמאות, כי הוא ממש נולד בסמוך אליו (הסרט הופץ בדיוק חודש לפני יום העצמאות ה-30 למדינה). ותוך כדי זה קלטתי עוד משהו בקשר לסרט, עליו נדבר בנספל בסוף. הנה, כדי לקדם קצת את שידור הסרט התיעודי, הטקסט מלפני חודש:
"מקווין", "פרלמן" ועוד המלצות לדוקאביב 2018
"מקווין". מצעד המוות
שעה של המלצות מדוקאביב כולל הפסקול של מייקל ניימן מהסרט "מקווין" בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. לחצו על הנגן משמאל או האזינו כאן
פסטיבל דוקאביב לקולנוע דוקומנטרי, הפסטיבל השלישי בגודלו בישראל (ופסטיבל הקולנוע הבינלאומי הבכיר של תל אביב), קיים אתמול (שלישי) את אירוע ההשקה שלו עם הקרנת בכורה עולמית של סרטה של טל הייק, "דודו טסה והכווייתים: אל תהיה כזה צנוע, אתה לא כזה גדול", על סיבוב ההופעות של טסה עם רדיוהד בארה"ב בקיץ שעבר, הקרנה שהסתיימה בהופעה חיה של טסה ולהקתו. הסרט, שמצולם בשחור לבן (כנראה בהשראת סרטי הופעות כמו "101" ו"שקשוק והמהום"), מציג את חברי הלהקה והצוות הנלווה אליהם, כשהם חיים בסרט מסע, יוצאים לסיבוב הופעות ממיאמי לניו אורלינס לסיאטל ומשם לקליפורניה, סיבוב בין ארנות גדולות ומול עשרות אלפי צופים בכל פעם. כבר מהסצינה בדרך אל ההופעה הראשונה, חברי הלהקה לא מפסיקים לריב ולהתווכח. האם ככה זה תמיד אצל להקות בסיבובי הופעות (בסיבוב הבא כל אחד מהם כבר יבקש אוטובוס נפרד). ובעוד המתיחויות בין חברי הלהקה עולים כשהם בדרכים או כשהם מתחממים לפני העלייה לבמה, על הבמה הם מופיעים באופן מלוכד, מגובש, הדוק ויוצרי הרמוניה מערבית-מזרחית נהדרת.
ההקרנות הסדירות של הפסטיבל והתחרויות בו יתחילו מחר (חמישי). מי שרוצה לפגוש כבר השבוע את סרטי התעודה הישראליים שיעשו כותרות בחודשים הקרובים, צריך להתיישב בסרטי התחרות הישראלית, שממנה יצאו כמה מהסרטים הכי מדוברים של השנים האחרונות (ובראשם "הקיר" של מורן איפרגן, "סאלח, פה זה ארץ ישראל" של דוד דרעי ו"לפני שהרגליים נוגעות בקרקע" של דפני ליף, בוגרי הפסטיבל הקודם). ומכיוון שכמעט כל הסרטים הישראליים יוצגו בפסטיבל בבכורה עולמית ועוד לא צפיתי בהם, בואו נתחיל עם עלעול במבחר הבינלאומי, שמציע גם הוא לפחות שני להיטי ענק קראוד–פליזרים, ולפחות שני סרטים שיאתגרו את הסבלנות שלכם, אבל יציגו בפניכם שניים מהדוקומנטריסטים המהוללים ביותר בפועלים כעת.
טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 10.5.2018
שני סרטים חדשים נכנסו השבוע לטבלה: "ואז הגיעה טלי", שיתוף הפעולה השלישי של התסריטאית דיאבלו קודי והבמאי ג'ייסון רייטמן (שהתחיל ב"ג'ונו"); ו"העודף בשבילך", סרט ניו יורקי עצמאי משובץ יידישקייט, על סיפור האהבה בין גבר ואשה אוטיסטים, שיש בו משהו מאוד מאוד מוכר ונוסחתי וגם משהו מאוד יוצא דופן ובלתי מוכר. בשני הסרטים – שניהם נכתבו על ידי תסריטאיות – יש גם מימד טיפולי הנוגע לתפקודיות ונורמטיביות – אוטיזם בשני, דכאון אחרי לידה בראשון.
בא לשכונה מפיץ חדש: את "העודף בשבילך" מפיץ בארץ איל שיראי, מנהל פסטיבל סרטים בערבה (ובעבר מפיק ובמאי), שהקרין את הסרט (זוכה פסטיבל טרייבקה) בפסטיבל שלו בסתיו האחרון ואז יצר את שיתוף הפעולה עם קולנוע לב כדי להפיץ אותו מסחרית בארץ. שיראי הפיץ באופן מצומצם את "3 סיפורי ערבה" לפני כמה שבועות, וזה הסרט הראשון שהוא מפיץ באופן מלא ורחב.
ובעוד אנחנו מדברים מתקיים פסטיבל קאן 2018, בשעה שבבתי הקולנוע בארץ (בעיקר בקולנוע לב) עדיין מתקיים פסטיבל קאן 2017: "משום מקום" (פרס השחקנית), "יום נפלא" (פרס השחקן) ו"120 פעימות בדקה" (זוכה הגרנד פרי) מוצגים כעת ובשבוע הבא יגיע "הרוכב" (זוכה השבועיים של הבמאים). בפודקאסט של סינמסקופ ברדיו הקצה דיברתי על הבעיות שיש לי עם פסטיבל קאן: עם הסרטים שהם בוחרים, עם הסרטים להם הם נותנים פרסים ועם החשיבות הלעיתים מוגזמת מדי שאני ועמיתיי לתקשורת הקולנוע נותנים לבחירות שלהם לתחרות הרשמית. האזינו כאן
יצאו מהטבלה: "שבעה ימים באנטבה" ו"המגשר" (כי כנראה סרטים אמריקאיים על כוחות הבטחון הישראליים לא ממש מצליחים) ו"אשה פנטסטית" (כי עוד רגע מגיע סרט חדש של אותו במאי).
"השעון", ביקורת
את הרולד לויד תפגשו במוזיאון ב-14:45
אני מאזכר את "השעון" של כריסטיאן מרקליי כל כך הרבה פעמים שנראה לי שכבר אפשר לקרוא לי "השעון הדובר". זה התחיל ב-14.9.2011, כשנתקלתי בו לראשונה. הוא היה להיט גדול בישראל כבר לפני שבע שנים, אבל הוא היה צריך להגיע לתל אביב כדי להפוך לסנסציה. 240,000 כבר צפו ב"השעון" במוזיאון תל אביב, והצגתו הוארכה שם עד ל-30.6. ביום חמישי הקרוב (10.5) שוב יישאר המוזיאון פתוח כל הלילה כדי לאפשר צפייה של כל 24 השעות (כניסה חינם מ-21:00 בערב), אבל אני ממליץ לכם לא לעמוד בתור אלא להגיע באחד הימים הרגילים של המוזיאון ולמצוא שעה שבה האולם ריק.
לפני ההקרנה המרתונית הקודמת, בסוף אפריל, כתבתי על "השעון" בקצרה ל"כלכליסט":
תגובות אחרונות