שמותיהם של אלו שמתו בשנה החולפת היו תמיד פסקה אחת בתוך פוסט סרטי השנה. השנה, זה 1400 מילה. זה פשוט לא נכנס. השנה, כבר לא יכולתי לעמוד בקצב – הרגשי, בעיקר – של כתיבת פוסטים תחת התגית ״הספד״. הם הלכו מאיתנו בזה אחר זה, כל גיבורינו. עולם המוזיקה חטף את זה הכי חזק, אבל גם בקולנוע. ובעודי יושב להכין את פרויקט סיכום השנה זה המשיך בלי הפוגה.
כוכבי ״החיים הסודיים של חיות המחמד״ מביטים בתדהמה בטבלת שוברי הקופות בישראל
17 מיליון כרטיסים. זו ההערכה של אחד מראשי תעשיית הקולנוע בישראל לגבי סיכום מכירות הכרטיסים לשנת 2016. אני מהמר על 16.5 מיליון. כך או כך, זו עלייה ביחס לשנת שעברה. למעשה, כבר שנים שכמות מכירות הכרטיסים בישראל רק עולה, בניגוד מוחלט למגמה העולמית. אחת הסיבות לכך היא העובדה שבישראל נפתחים עוד ועוד קומפלקסים. השנה, תושבי כפר סבא הצטרפו לקהילת צופי הקולנוע: לפני כשנה נפתח בכפר סבא קומפלקס סינמה סיטי חדש, ולפני שבוע נפתח קומפלקס נוסף באותה עיר, הפעם של חברת גלובוס מקס המתעוררת והמשתקמת. בראיון לאבנר שביט אמר מנכ״ל חברת גלובוס מקס שהשנה נמכרו בישראל כפול מכמות הכרטיסים שנמכרה לפני עשר שנים (אם כי, למקרא הראיון אני לא מבין מה הטעם באולמות הקולנוע הכי טובים, עם מקרני 4k ומערכת הסאונד הכי טובה בעולם כרגע, Atmos, אם ברשת גלובוס מקס עדיין עושים הפסקות באמצע הסרטים. בסופו של דבר, את כל הטכנולוגיה המשוכללת מכשילה החלטה אנושית כושלת אחת, שהיא פשוט אנטי-קולנוע). ובנוסף לזה, רשת סינמה סיטי התרחבה השנה גם לנתניה ויס פלאנט הקימה קומפלקס בבאר שבע.
רשת גלובוס מקס, ששנים סבלה מדימוי גרוע ועכשיו מנסה לצאת מזה בזכות תנאי הקרנה משובחים, תמשיך להתרחב השנה. הקומפלקס הבא של הרשת ייפתח ברחובות, אבל ל״סינמסקופ״ נודע שבימים אלה נבנה קומפלקס אולמות חדש של הרשת ב… – אתם לא תאמינו – תל אביב. במגדל עזריאלי החדש, המגדל המסובב שנבנה בקצה המזרחי של מתחם שרונה. גם הקומפלקס הזה, שמערך הדוברות של הרשת סירב למספור לגביו פרטים נוספים, כמו למשל מתי הוא ייפתח, יכיל אולם Atmos ומקרנות ברזולוציית 4k. יהיה מעניין לראות מה יקרה ברגע שהמתחם הזה ייפתח: האם נחזור למצב העתיק שבו כל מפיץ מקרין רק בבית הקולנוע שלו, או שהסרטים הגדולים והמדוברים יוקרנו ביותר מרשת אחת בתל אביב (מחזה נפוץ באיזור טיימס סקוור או שאנז אליזה, של בתי קולנוע מתחרים המציגים את אותם הסרטים, והקהל בוחר על פי זמינות והעדפת איכות האולמות)?
ונחזור לעיקר: 17 מיליון כרטיסים. מתוכם, כפי שדיווחנו אתמול, שני מיליון כרטיסים לסרטים ישראליים. ואלה הם הסרטים מצליחים השנה בקופות: שלושה סרט אנימציה, שני סרטים ישראליים, שני סרטי גיבורי-על. הנה הרשימה כפי שליקטתי מכמה וכמה מקורות בעולם ההפצה הישראלי. ובראשה, אני מודה, הפתעה גמורה:
״ישמח חתני״. הסרט הישראלי המצליח ביותר לשנת 2016
אנחנו מתחילים את שבועי סיכומי 2016. ולפני הכל, הקולנוע הישראלי – עם מה שמסתמנת כמו שנה שמתקרבת להיסטורית (לפחות מבחינת ההיסטוריה בת זמננו).
שלושה סרטים חדשים נכנסו השבוע לטבלה: ״לשיר״ הוא סרט אנימציה מרובה שירים וכוכבים מאת אולפני אילומיניישן, שכבר חתומים על הסרט הכי מצליח השנה בישראל; ״מיס סלואן״ הוא מותחן פוליטי מרתק שנישא כולו על כתפיה של ג׳סיקה צ׳סטיין; ו״לאן נפלוש עכשיו?״ הוא סרט תיעודי בן שנה של מייקל מור.
האם כבר הצבעתם לסרט השנה שלכם במשאל השנתי של רדיו הקצה?
ואם החמצתם: אלה סרטי השנה של פורום מבקרי הקולנוע של ישראל.
הנה הטבלה:
עטיפת ספרו החדש של פבלו אוטין, ״שיעורים בקולנוע״ (הפריים מתוך אחורי הקלעים של ״מי מפחד מהזאב הרע״)
לפבלו אוטין, מבקר קולנוע ודוקטור לקולנוע, יש ספר חדש בשם ״שיעורים בקולנוע״, הסיקוול לספרו הקודם, ״קרחונים בארץ החמסינים״. בימים הקרובים יתקיימו שני אירועי השקה לספר: ביום שישי בסינמטק תל אביב וביום ראשון בסינמטק ירושלים. הספר יגיע לחנויות הספרים בינואר, אז אירועי ההשקה הם המקום לרכוש את העותקים הראשונים שלו. ולכבוד ההשקה, אוטין מציע לקוראי ״סינמסקופ״ אוסף של בונוסים. 1. הזמנות חינם לאירוע ההשקה בירושלים. רוצים כרטיס? תכף נספר לכם איך תוכלו להשיג. 2. קטע גנוז מתוך הספר, ראיון עם אהרון קשלס ונבות פפושדו על ״כלבת״, שלבסוף לא נכנס למהדורה הסופית מפאת חוסר מקום (השיחה שלהם על ״מי מפחד מהזאב הרע״ נשארה בפנים).
״החטאים״. מודרן מאסטר
לפני שנתחיל עם הדיווחים, כמה הודעות מערכת.
1. האם כבר הצבעתם לסרט השנה שלכם במשאל סוף השנה של רדיו הקצה? בחירת סרט השנה נעשית בשיתוף ״סינמסקופ״ ויש לכם ארבעה ימים להצביע (וגם להשתתף בהגרלה לפרסים פסיכיים ממש). מצעד סוף השנה של רדיו הקצה, בשיתוף הבלוג ״עונג שבת״, יתקיים ביום שלישי הבא, 27.12, מ-10:00 בוקר עד 22:00 בערב, ובמהלכו אכריז על סרט השנה שאתם בחרתם. הלינק לבחירה נמצא כאן.
2. ביום רביעי ב-20:30 אני מרצה על אור בקולנוע בבית אבי חי בירושלים. לקראת חנוכה. בואו.
3. ביום ראשון ב-18:00 אני מנחה בסינמטק ירושלים פאנל שינסה לברר מה זה בעצם ״קולנוע יהודי״, בהשתתפות רמה בורשטיין, אבי נשר, אבישי סיון, זיו נוה, לוסי דובינצ׳יק ודניאלה תורג׳מן. זה קורה במסגרת פסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים. בואו.
״בלייד ראנר 2049״. ריאן גוסלינג מחפש את הריסון פורד
ובכן, המטרה של הטיזר הראשון לסרט ההמשך של ״בלייד ראנר״ ברורה: להרגיע את מעריצי הסרט המקורי. הטריילרים הבאים, יש להניח, ינסו לרכוש סקרנים וצופים חדשים שלא שמעו על הסרט ההוא של רידלי סקוט מ-1982, אבל בינתיים מפיקי הסרט מנסים ללחוץ לנו, ילדי שנות השמונים, על כל הכפתורים: ציטוט של דקארד מהסרט המקורי, נגיעות ונגליס בפסקול, אווירת עיצוב זהה, הפסנתר, והצילום – הו, הצילום – של רוג׳ר דיקינס. רק חד קרן היה חסר כאן. כן, השתכנענו: מבחינת אווירה ויזואלית זה יהיה בלייד ראנר. עכשיו נותר רק לחכות ולראות האם הסרט יהיה טוב וחכם כמו המקורי. אני מחכה לאוקטובר גם כדי לראות מה יעשה דניס וילנב, שביים השנה את ״המפגש״, עם המורשת של ״בלייד ראנר״ והאם רידלי סקוט, בתור המפיק האחראי, יהרוס לנו את הילדות. ועד אז, הנה הצצה ראשונה לסרט שמתרחש 30 שנה אחרי עלילת הסרט הראשון, כשעכשיו ריאן גוסלינג הוא השוטר ביחידת הבלייד ראנר (מחסל עם רשיון, כפי שקראו לסרט לרגע כשהוא יצא במקור) לחיסול רפליקנטים, והוא פוגש את דקארד (הריסון פורד).
ביום שישי התכנסו חברי פורום מבקרי הקולנוע בישראל בחדר הישיבות של סינמטק תל אביב כדי לקיים בפעם הרביעית את ההצבעה לפרסי סרטי השנה שלנו. הליך ההצבעה בנוי באופן דומה לבחירות של אגודת מבקרי הקולנוע של ניו יורק. ההצבעה על כל אחת משמונה הקטגוריות מתנהלת בשלבים. בשלב הראשון כל אחד מהמשתתפים מציע סרט אחד בתור הזוכה שלו. אם הסרט הזה זכה ביותר מ-50 אחוז מהקולות, הוא מוכרז הזוכה בסוף סיבוב אחד. לרוב, עוברים לסיבוב הצבעה שני, בו כל אחד מדרג את שלושת הסרטים המועדפים שלו, לפי סדר עדיפויות. כדי להיבחר סרט צריך לזכות גם ברוב הקולות וגם להופיע בבחירותיהם של יותר מ-50 אחוז מהמצביעים. אם עדיין לא הושגה כאן הכרעה, עוברים לסיבוב שלישי בין חמשת הסרטים שקיבלו את הניקוד הגבוה ביותר. קצת כמו חבר מושבעים, בין כל סיבוב הצבעה מתנהל דיון ער מאוד בין המשתתפים שמנסים לשכנע האחד את השני למה הם חושבים שהסרט שהם מצביעים לו הוא הראוי. זה החלק המקסים של האירוע, והסיבה שהוא נמשך כל כך הרבה שעות. הדיונים האלה מרתקים, מאירי עיניים, משעשעים, ולפעמים גם די ארסיים (בדלתיים סגורות). הבחירות השנה היו סוערות ומגוונות מאוד, גם כי היתה כמות מרשימה מאוד של סרטים שראויים לשבח. וכך, שניים מהזוכים הוכרזו כבר אחרי סיבוב אחד, ואילו קטגוריה אחת היתה זקוקה לשלושה סבבי הצבעה ובסופם עדיין לא היתה הכרעה חד משמעית.
בסופו של דבר, הזוכה הגדול של היום היה ״לעבור את הקיר״ שזכה בשלושה פרסים: פרס הסרט, פרס התסריט ופרס השחקנית. ״ההר״ של יעל קיים זכה בשני פרסים. סרטים נוספים שהוזכרו כזוכים או טוענים לכתר היו ״אבינו״, ״שבוע ויום״, ״אנשים שהם לא אני״, ״החטאים״ ו״עמק״.
ההצבעה התקיימה בין הסרטים הישראליים והבינלאומיים שהופצו מסחרית במהלך 2016. מי יודע, אולי בשנים הבאות מפיצים יתחילו לתזמן הפצה של סרטים בסביבות אמצע דצמבר כדי למנף את סרטיהם עם הפרס הזה. יש לי תחושה ש״תיקון״ ו״מעבר להרים ולגבעות״ היו יוצאים עם פרסים בכירים, לו רק היו טורחים להפיץ אותם השנה.
הנה רשימת הזוכים המלאה, ואנקדוטות מאחורי הקלעים.
״לעבור את הקיר״, רמה בורשטיין
מקום שני: ״שבוע ויום״, אסף פולונסקי
(אגב, מי שרוצה לפגוש את רמה בורשטיין ולשמוע אותה מדברת על סרטה, ״לעבור את הקיר״, מוזמן להגיע ביום חמישי הקרוב, 22.12, לבית ליבא בנוה צדק, להקרנה של הסרט ושיחה של בורשטיין עם דני שטג. כל הפרטים והזמנת כרטיסים בלינק הזה).
אני בחרתי ב״החטאים״, ״לעבור את הקיר״ ו״אבינו״.
תיעוד נדיר. כתב היד שלי על הלוח המחיק של סינמטק תל אביב, עם שמות הסרטים שעלו לשלב ההצבעה הראשון
11 סרטים הוצעו לשלב ההצבעה הראשון: ״אבינו״, ״אנשים שהם לא אני״, ״ברש״, ״ההר״, ״החטאים״, ״לעבור את הקיר״, ״מי יאהב אותי עכשיו?״, ״סופת חול״, ״ציפורי חול״, ״שבוע ויום״ ו״פרינסס שואו״. חמישה סרטים שביימו במאיות, שני סרטי תעודה. רשימה די מגוונת. בסיבוב ההצבעה השני זכה ״לעבור את הקיר״ ברוב הנקודות, ואחריו ״שבוע ויום״.
מני יעיש, ״אבינו״ ויעל קיים, ״ההר״ (תיקו)
כאן היינו זקוקים לשלושה סבבי הצבעה, ועדיין זה נגמר בתיקו, אז החלטנו להשאיר את התיקו.
״לעבור את הקיר״, ״אבינו״ ו״ההר״: הגל התיאולוגי של הקולנוע הישראלי מקבל גושפנקה מצד החבורה הכי חילונית בישראל. כן, יש שני מבקרי קולנוע דתיים בפורום המבקרים, אבל הם לא השתתפו בהצבעה (כי ערב שבת, תל אביב, שעון חורף. אני מקווה שבשנה הבאה נוכל לתקן את זה).
(אני בחרתי כאן באבי נשר, מני יעיש ועידו הר).
רמה בורשטיין, ״לעבור את הקיר״
כאן היינו זקוקים לסיבוב אחד בלבד. התסריט המבריק ומנתץ הז׳אנרים של בורשטיין זכה ברוב קולות מוחץ מיד. זו גם היתה הבחירה שלי.
נועה קולר, ״לעבור את הקיר״
צירוף מקרים? גם קולר וגם ריגר שיחקו השנה ב״ג׳וני ואבירי הגליל״. בקטגוריות התסריט והשחקנית, פורום מבקרי הקולנוע מיישר השנה קו עם פרס אופיר.
אורי גבריאל, ״שבוע ויום״
מקום שני: נוה צור, ״עמק״
קטגוריית ה״אל תקחו אותנו כמובן מאליו״. פורום מבקרי הקולנוע מצדיע ל״שבוע ויום״ באופן מקורי: על ידי פרס לשחקן שמופיע בסצינה אחת, לשש דקות, אבל בהן נחשף לא רק השחקן, אלא גם ההברקה התסריטאית ואומץ הבימוי של יוצר הסרט, אסף פולונסקי, שיצר עם אורי גבריאל מעין סרט קצר בתוך הסרט הארוך. במקום השני עשו המבקרים כבוד לסרטה של סופי ארטוס שהופץ לרגע בתחילת השנה. בין ג׳וי ריגר (שגם משחקת ב״עמק״ ונוה צור, המקומות השניים השנה הוקדשו לשחקני סדרות הנוער (״החממה״ ו״גאליס״) שעברו לשחק בסרטים למבוגרים.
(אני בחרתי כאן במוריס כהן).
הדס בן ארויה, הבמאית, התסריטאית, המפיקה והשחקנית של ״אנשים שהם לא אני״
הדס בן ארויה היא בהחלט תגלית בכל טייטל שתבחרו לשבץ אותה. סרט הגמר שלה באוניברסיטת תל אביב הורחב לסרט באורך מלא שזכה להתעלמות מוחלטת מצד הממסד הקולנועי בארץ: באקדמיה הוא לא קיבל כלום, ואף פסטיבל בכיר לא קיבל אותו אליו לתחרות הרשמית. אבל אז היא התקבלה עם הסרט שהופק בשקל וחצי לפסטיבל לוקרנו, ומשם היא כבר זכתה בפרס הראשון בפסטיבל של מר דל פלטה בארגנטינה. מסוף השבוע הקרוב הוא יופץ בסינמטק ושבוע אחר כך בבתי קולנוע ברחבי הארץ. עוד נדבר עליו.
(אני בחרתי כאן בג׳וי ריגר ויעל קיים).
איתי מרום על הצילום של ״ההר״
אין לנו בינתיים קטגוריות נפרדות לצילום, עריכה, עיצוב, מוזיקה ופסקול, אז אנחנו מקבצים את כולם תחת הכותרת ״הישג אמנותי״.
״לה לה לנד״, דמיאן שאזל
מקום שני: ״המפגש״ ו״מנצ׳סטר ליד הים״ (תיקו)
ולבסוף, הסרט הלא-ישראלי שהכי אהבנו בשנת 2016, וגם כאן זה היה מסובך, כי היה צריך גם להביא בחשבון את סרטי תחילת השנה, ביניהם ״האיש שנולד מחדש״, ״הבן של שאול״ ו״נעורים״. אבל לבסוף – אולי כצפוי למי שביקר לאחרונה בטבלת המבקרים – זכה ״לה לה לנד״.
כולם אוהבים את ״מלתעות״ ו״אי.טי״ ו״אינדיאנה ג׳ונס״. אבל מעריצי ספילברג אמיתיים אוהבים גם את "AI"
יש המון דרכים לחגוג לסטיבן ספילברג יום הולדת 70. דרך אחת, למשל, היא פשוט ליצור גלריה של הפריימים הכי מוכרים מסרטיו, וההבנה שהאיש הזה יצר כמה מהאיקונים הוויזואליים הכי מוכרים של דורנו. דרך אחרת, אישית יותר, היא לנדוד בזמן בין סרטיו ולספר סיפור אישי, על המפגשים שלי עם יצירתו. כמו למשל הרגע הזה ב-1982 כשאני מגיע לראשונה למולטיפלקס הראשון בישראל, רב חן בכיכר דיזנגוף, שזה עתה חודש ושופץ, ורואה לראשונה את ״אי.טי״ (משורה שנייה, כי כל האולם היה מלא) ומבין בגיל 14 שחיי כרגע השתנו. או הרגע הזה, 11 שנים אחר כך, כשאני יושב בקולנוע שחף ורואה את ״פארק היורה״ ומבין באותו ערב שהקולנוע השתנה באופן מהפכני מול עיניי. אפשר לעשות משאל ״מה הסרט של ספילברג שאתם אוהבים?״ או חידון בקיאות בסרטיו, ואם הייתי יכול הייתי מארגן סדרת הקרנות דווקא לסרטיו הנשכחים יותר, לנסות לגלות אותם מחדש. את ״אימפריית השמש״ לא ראיתי הרבה זמן, ופתאום בא לי.
אבל יחד עם עמיתיי לכתב העת ״ליברל״ בחרנו גישה אחרת. הרי אם ספילברג הוא במאי כה מצליח, מכל בחינה שבה תגדירו ״הצלחה״, זה אומר שיש משהו בסרטיו שמצליח להיות רלוונטי לכל תקופה שבה הוא פועל. אז הבה נבדוק מה אומרים סרטיו של ספילברג על התקופות שבהן הם נעשו.
למיס עמאר ב״סופת חול״ של עילית זקצר
הוועדה הממיינת את הסרטים הזרים באוסקר פרסמה הלילה את תשעת הסרטים שנכנסו לרשימה הקצרה (השורט-ליסט) מתוכה ייבחרו חמשת המועמדים הסופיים. 85 סרטים הוגשו השנה מהמדינות השונות לתחרות בקטגוריית הסרט הזר. הסרטים חולקו בין שש ועדות שצפו בהם, דירגו והעלו אחד לשלב הבא. יושב ראש הוועדה הוסיף עוד שלושה סרטים נוספים. בתשעה הסרטים האלה יצפו עכשיו קבוצה חדשה של לקטורים במהלך סוף שבוע אחד, והם יבחרו מתוכם את חמשת המועמדים לאוסקר. את הזוכה מתוך החמישה בוחרים 6,000 חברי האקדמיה. זו הרשימה, על פי הסדר שאני מאמין של סיכויי הסרטים לזכות באוסקר:
תגובות אחרונות