מתוך ״איריס״ של דוד גרינברג
אחד האירועים המעניינים שיקרו בפסטיבל ירושלים הקרוב תהיה המיני-רטרוספקטיבה לקולנוען דוד גרינברג שאצר חן שינברג. גרינברג ביים רק סרט עלילתי ארוך אחד – ״איריס״ מ-1968 – אבל דברו עם לא מעט קולנוענים מילידי תחילת שנות ה-50 ותגלו שגרינברג היה חלק משמעותי מאהבת הקולנוע שלהם ורצונם לעסוק בתחום (ראו הערה בסוף). התרומה הגדולה ביותר של גרינברג לקולנוע הישראלי של שנות החמישים והששים, כפי שאני מבין אותה, היתה בתור מחנך. הרבה לפני שהוקם החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, הדרך היחידה ללמוד על קולנוע בישראל היתה להצטרף לאחד מחוגי הקולנוע של גרינברג. חוץ מזה, גרינברג הוציא לאור כתב עת לקולנוע (שינברג יזם הדפסה מחודשת של גיליון אוגוסט 1961) והקים מועדון סרטים באולם התיאטרון של בית לסין (אז בכיכר המדינה), והיה האיש שחשף את הצופים בארץ לסרטים כמו ״אוניית הקרב פוטיומקין״ ו״המזח״ של כריס מרקר. בישראל של שנות הששים, הדרך להידבקות בסינפיליה אקוטית היתה חייבת לעבור דרך אחד ממפעליו של גרינברג.
ובמקביל לזה הוא גם היה במאי. כאמור, הוא ביים רק פיצ׳ר עלילתי אחד, על עיתונאי בן 40 שמפרק את כל חייו בגלל תשוקתו הבלתי ניתנת לריסון לתיכוניסטית בת 16, סרט עם עלילה קצת דוחה אבל עם הצילום היפה של דוד גורפינקל, וסצינת הפתיחה שלדעתי קצת מושפעת מהפתיחה של ״לה דולצ׳ה ויטה״, ועם השפעות מובהקות של הקולנוע הצרפתי של אותה תקופה (בפסטיבל ירושלים הקרוב, גשו לראות את ״גבר ואשה״ של קלוד ללוש ואז את ״איריס״ של גרינברג ותגידו לי אחר כך אם הדמיון הוא רק בראש שלי). אבל הוא ביים לא מעט סרטי תעודה ותוכניות טלוויזיה, ושינברג יגאל את עותקי ה-16 מ״מ וה-35 מ״מ של סרטיו של גרינברג ויציג אותם לקהל שמן הסתם אולי מעולם לא ראה אותם (על חלק גדול מהם אפילו לא שמעתי לפני כן).
לקראת הרטרוספקטיבה, שתתחיל בפסטיבל ירושלים (לפרטים על ההקרנות) ואז תנדוד גם לסינמטק תל אביב, אנחנו מפרסמים כאן קטע מתוך ההקדמה של שינברג, המתפרסמת בפתיחת ההוצאה המחודשת של גיליון ״אמנות הקולנוע״ מ-1961:
continue reading…
תגובות אחרונות