אתמול בפסטיבל ירושלים: שיחה עם לורי אנדרסון
לורי אנדרסון. צילום: רוברט מייפלתורפ
ספיישל לורי אנדרסון שלי ברדיו הקצה (חלק שני) מהיום. האזינו או הורידו כאן
אמש בפסטיבל ירושלים: ״שבוע ויום״ של אסף פולונסקי (ביקורת)
שי אביבי ב״שבוע ויום״ של אסף פולונסקי. מריר-מתוק
״חולייטה״ (אלמודובר), ביקורת
״חולייטה״ של אלמודובר. האשה באדום
טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 7.7.2016
הכותרת שלנו הערב: מייק ודייב מחפשים דייט ומוצאים את דורי! ארבעה סרטים חדשים נכנסו השבוע לטבלה, והם מציעים פחות או יותר משהו לכל אחד ואחת. ״חולייטה״, סרט הפתיחה של פסטיבל ירושלים שיוצא הערב גם לבתי הקולנוע, הוא סרטו החדש של פדרו אלמודובר (אלמודובר הוא כבר ז׳אנר); ״האגדה של טרזן״ הוא הקאמבק המי-יודע-כמה של טרזן, הפעם בבימויו של הבמאי של ״הארי פוטר״, בסרט שאני מהמר שילהיב את הסבים והאבות, יותר מאשר את הילדים; ״מייק ודייב מחפשים דייט״ בטח יהיה הסרט הכי מצליח בקופות בסוף השבוע הזה, כי זו בדיוק מסוג הקומדיות שתיכוניסטים וחיילים משתוללים ממנה; ו״ג׳רוזלם״ הוא סרט אימה דובר אנגלית אבל תוצרת ישראל, שמגיע למסכים בארץ אחרי שכבר זכה להצלחה נאה בשירותי הסטרימינג בעולם.
יצאו מהטבלה: ״פרינסס שואו״, ״אקס-מן: אפוקליפסה״, ״וורקראפט״ (אחד הכשלונות הגדולים של השנה), ״אליס מבעד למראה״, ״בוגד משלנו״ ו״אנגרי בירדס״, שפינה את המקום האחרון.
פוסט אורח לכבוד פסטיבל ירושלים: יורם הוניג מסכם שמונה שנות פעילות של מיזם הקולנוע הירושלמי
על חומותיך עיר דוד הפקדתי יוצרים. מתוך ״ג׳רוזלם״ של האחים פז
היום נפתח פסטיבל הקולנוע ה-33 בירושלים. בפסטיבל ירושלים לפני שמונה שנים, 2008, הוכרז על הקמתו של המיזם לקולנוע בירושלים, קרן עצמאית שתומכת ביצירת טלוויזיה וקולנוע המופקת בירושלים. מחר יתקיים אירוע הסיום של מחזור חדש חממת התסריטאים הבינלאומית של סם שפיגל, עוד פרויקט שמיזם הקולנוע בירושלים שותף לו. ביום חמישי הבא יקיים המיזם, במסגרת הפסטיבל, יום עיון (בחינם) על יצירת סרטי אנימציה. היום גם עולה בבתי הקולנוע סרט האימה הישראלי, ״ג׳רוזלם״, שצולם כולו בירושלים, בתמיכת המיזם. כל אלה, ועוד כמה, הם סיבות מספיק טובות כדי לפנות למנהל המיזם, יורם הוניג, שיסכם בטקסט את שמונה השנים הראשונות, ההישגים והטעויות. והוא מתחיל, בבוקר בו הוא גילה שכמה מראשי קרנות הקולנוע בארץ מנסים לבטל את הקמת הקרן שלו והעברת תקציביה אליהם:
פוסט אורח: שלושה מפגשים עם דוד גרינברג, מאת חן שינברג
מתוך ״איריס״ של דוד גרינברג
אחד האירועים המעניינים שיקרו בפסטיבל ירושלים הקרוב תהיה המיני-רטרוספקטיבה לקולנוען דוד גרינברג שאצר חן שינברג. גרינברג ביים רק סרט עלילתי ארוך אחד – ״איריס״ מ-1968 – אבל דברו עם לא מעט קולנוענים מילידי תחילת שנות ה-50 ותגלו שגרינברג היה חלק משמעותי מאהבת הקולנוע שלהם ורצונם לעסוק בתחום (ראו הערה בסוף). התרומה הגדולה ביותר של גרינברג לקולנוע הישראלי של שנות החמישים והששים, כפי שאני מבין אותה, היתה בתור מחנך. הרבה לפני שהוקם החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, הדרך היחידה ללמוד על קולנוע בישראל היתה להצטרף לאחד מחוגי הקולנוע של גרינברג. חוץ מזה, גרינברג הוציא לאור כתב עת לקולנוע (שינברג יזם הדפסה מחודשת של גיליון אוגוסט 1961) והקים מועדון סרטים באולם התיאטרון של בית לסין (אז בכיכר המדינה), והיה האיש שחשף את הצופים בארץ לסרטים כמו ״אוניית הקרב פוטיומקין״ ו״המזח״ של כריס מרקר. בישראל של שנות הששים, הדרך להידבקות בסינפיליה אקוטית היתה חייבת לעבור דרך אחד ממפעליו של גרינברג.
ובמקביל לזה הוא גם היה במאי. כאמור, הוא ביים רק פיצ׳ר עלילתי אחד, על עיתונאי בן 40 שמפרק את כל חייו בגלל תשוקתו הבלתי ניתנת לריסון לתיכוניסטית בת 16, סרט עם עלילה קצת דוחה אבל עם הצילום היפה של דוד גורפינקל, וסצינת הפתיחה שלדעתי קצת מושפעת מהפתיחה של ״לה דולצ׳ה ויטה״, ועם השפעות מובהקות של הקולנוע הצרפתי של אותה תקופה (בפסטיבל ירושלים הקרוב, גשו לראות את ״גבר ואשה״ של קלוד ללוש ואז את ״איריס״ של גרינברג ותגידו לי אחר כך אם הדמיון הוא רק בראש שלי). אבל הוא ביים לא מעט סרטי תעודה ותוכניות טלוויזיה, ושינברג יגאל את עותקי ה-16 מ״מ וה-35 מ״מ של סרטיו של גרינברג ויציג אותם לקהל שמן הסתם אולי מעולם לא ראה אותם (על חלק גדול מהם אפילו לא שמעתי לפני כן).
לקראת הרטרוספקטיבה, שתתחיל בפסטיבל ירושלים (לפרטים על ההקרנות) ואז תנדוד גם לסינמטק תל אביב, אנחנו מפרסמים כאן קטע מתוך ההקדמה של שינברג, המתפרסמת בפתיחת ההוצאה המחודשת של גיליון ״אמנות הקולנוע״ מ-1961:
לקראת פסטיבל ירושלים 2016: ״לב של כלב״ של לורי אנדרסון
לורי אנדרסון, בקטע אנימציה שהיא ציירה מתוך ״לב של כלב״
ניגנתי קטעים מתוך ״לב של כלב״ וסיפורים נוספים של לורי אנדרסון בפודקאסט הקולנוע השבועי של ״סינמסקופ״ ברדיו הקצה. האזינו או הורידו כאן
לקראת פסטיבל ירושלים 2016: האם ״שדים ודוגמניות״ של ניקולס וינדינג רפן יהיה הסרט הכי שנוי במחלוקת בפסטיבל?
״The Neon Demon״ (״שדים ודוגמניות״). רדראם
דיברתי על ״שדים ודוגמניות״ לקראת סוף התוכנית הקודמת שלי ברדיו הקצה, כולל קטעים מהפסקול של קליף מרטינז. האזינו כאן
״שדים ודוגמניות״ (״The Neon Demon״) הוא סרטו החדש והמתריס במתכוון של ניקולס וינדינג רפן, במאי דני שעושה בעיקר סרטים באנגלית ובאלימות. בהקרנות שלו בפסטיבל ירושלים הקרוב הוא ללא ספק עתיד להיות אחד הסרטים הכי מבוקשים וגם אחד הסרטים הכי פלגניים מבחינת הצופים, שיתחלקו לשונאים ולמעריצים. ואני? אני לא יודע. הנה מה שאני כן יודע:
רני וארי, ברניס ומישל, טרנס וקלינט
מימין: רני בלייר (צילום: דור מלכה), ארי פולמן (צילום: אלירן קנולר)
הנה סיכום של כמה כותרות מעניינות מהימים האחרונים.
ונתחיל עם ברכות אקדמאיות לארי פולמן ולרני בלייר.
תגובות אחרונות