שימו לב: מהשעה שבע בערב נעבור כאן ב"סינמסקופ" לשידור בלוגי חי מהמשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, שם יתקיים טקס פרסי אופיר. השידור הטלוויזיוני יתחיל רק ב-21:00 בערוץ 2, כך שאם תגיעו הנה ב-19:00 ותרפרשו כל כמה דקות, תוכלו לדעת עד 21:00 מי היו הזוכים.

ורוצים קצת הימורים על הזוכים? הנה:
להמשך הקריאה…

מחר עולה בארץ "Shoot Em Up", סרטי היריות של מייקל דיוויס ("לירות כדי להרוג" בעברית). טרם ראיתי – חרם מפיצים על מבקרים, אתם יודעים – אבל מישהו שבקיא העביר לי את הסיפור החביב והמפתיע הבא.
לפני כשש-שבע שנים הסתובב במאי בלתי מוכר בשם מייקל דיוויס בפסטיבלי קולנוע ובשווקים עם רעיון לסרט פעולה. הוא שיווק אותו בכותרת "החלום הרטוב של ג'ון וו". ואכן, נראה ש"Hard Boiled" של ג'ון וו היה השפעה גדולה עליו, כי הוא הרבה לתאר סצינת קרב יריות בו מחזיק הגיבור תינוק ביד – ממש כמו צ'או יון פאט בסרט ההוא של וו.
מי שהתלווה לדיוויס במסעות האלה בחיפוש אחר מימון לפרויקט הזה הוא לא אחר מהמפיק הישראלי אהוד בלייברג. אז בלייברג, יחד עם שותפו יצחק (יוץ) גינצבורג, היו הבעלים של חברת הפקות לוס אנג'לסית שהפיקה כמה בי-מוביז וקומדיות נעורים. שתיים מהקומדיות ההורמונליות האלה – "קדחת נעורים" ו"100 בנות" – בוימו על-ידי אותו אותו מייקל דיוויס. בלייברג ודיוויס דמיינו כבר את שאת הגיבור המיסתורי יגלם קלייב אואן.
כדי להמחיש למשקיעים פוטנציאליים עד כמה הסרט שהוא מדמיין הוא חסר מנוחה, בלתי נלאה, עצבני, היפר אקטיבי ומוטרף, הלך דיוויס והפיק טריילר המבוסס על הסטורי-בורד שלו לסרט, שכבר היה מוכן במלואו. הוא הנפיש את הסטורי-בורד, הוסיף לו פסקול ואפקטים קוליים זמניים, הוסיף כתוביות שיווקיות, והפיץ את קלטת הדמו הזאת לכל עבר. הוא הוסיף גם תיאור מונפש ופרטני של כמה מסצינות האקשן היותר שאפתניות בסרט. אלא שמימון לא נמצא.
בסופו של דבר, אחרי שנים של חיפושים, מי שהאמין במייקל דיוויס היו אולפני ניו ליין. דרכם של בלייברג ודיוויס נפרדו. כך גם דרכם של בלייברג וגינצבורג. עכשיו בלייברג בארץ, חתום כמפיק על "ביקור התזמורת" ובקרוב על "אדם בן כלב".
אבל לבד מהעובדה שאיכשהו יש קשר ישראלי גם לסרט הזה, הקטע הכי מקסים הוא זה: הנה קלטת הדמו שהכין דיוויס. כך נראה הטריילר הראשון, המונפש, לסרט, כשבע שנים לפני שבכלל נעשה:

.
.
.

וכך נראות הצעותיו המקוריות לעוד ארבע סצינות פעולה. מי שכבר ראה את הסרט מוזמן להעיד האם הן דומות לתוצאה הסופית:

להמשך הקריאה…

"ביקור התזמורת" יצא ביום רביעי שעבר אחרי סוף שבוע אחד של טרום בכורות, ביום חמישי – ערב ראש השנה – לא התקיימו הקרנות. הוא מוקרן ב-27 בתי קולנוע. בתום שבוע להקרנתו מכר הסרט 35,000 כרטיסים על פי יחצניו (המספר המדויק הוא 29,454 כרטיסים. היחצנים – כדי לעגל מספרים כלפי מעלה – אוהבים להתבלבל בין "צופים" ובין "כרטיסים", כך שאני מניח שכשסופרים גם הקרנות מכורות מגיעים ל-35,000 צופים, אבל אנחנו בכל זאת סופרים כרטיסים בדיווחים האלה).
גם בלי העיגול כלפי מעלה מדובר במספר יפה – ב-27 עותקים, בסוף שבוע של חג שבטח היה חלש מהרגיל – "ביקור התזמורת" הגיע למספר שכמעט משתווה לזה של "סוף העולם שמאלה" בתום שבוע ראשון. אז מכר הסרט 29,881 כרטיסים ב-24 בתי קולנוע.
יש להניח שבשבוע הבא המספר הזה אף יגדל: גם כי סרטים ישראליים נוטים להתחזק משבוע לשבוע, גם בגלל החשיפה שיקבל מחר בפרסי אופיר וגם כי ממוצאי שבת, אחרי תום יום כיפור, יוכל הסרט להיות מוקרן ברציפות ללא ימי הקרנה אבודים.

=======

דיווח אופטימי של נירית אנדרמן מהכנס הכלכלי של הקולנוע הישראלי אתמול: מארק רוזנבאום דורש מהאוצר 100 מיליון שקל בשנה במקום 58 מיליוני השקלים כיום. ירון זליכה, החשב הכללי, טוען שזה לא מספר מופרך.
אבל הקטע הכי מוצלח: מתברר שאותו ירון זליכה המפורסם, לוחם השחיתויות האימתני, אוהב את טרקובסקי ואת ברגמן. אני מתחיל לחבב את האיש הזה יותר ויותר.

=======

וכמו שכבר נכתב בתגובות: הסיפור הזה על תנאי השכר של הסדרנים בסינמטק נשמע איפשהו בין פארסה של קישון – הסדרנים בסינמטק מועסקים על ידי ניסים חצבני מנופים??? – ובין סיפור בלהות של קמצנות שהפכה לשחיתות (לכאורה). אין דרך שהסינמטק ייצא מהסיפור הזה טוב – יש כאן או זדון או עיוורון.

=======

רגע. מצאתי פתרון! חשד לשחיתות בסינמטק? ירון זליכה בקרוב יחפש עבודה חדשה? והוא אוהב את טרקובסקי ואת ברגמן? רבותי, נראה לי שיש לי מועמד לתפקיד מנהל הסינמטק!

הוספתי לרשימת הבלוגים הראויים לביקור יומי בטור הצד משמאל שני לינקים. לבלוג של אהרון קשלס ולבלוג החדש של דיוויד אדלסטין, מבקר הקולנוע של "ניו יורק מגזין".

========

"הבועה" כנראה לא ישחזר את ההישג של "ללכת על המים" בקופות באמריקה. אחרי שני סופי שבוע בעשרה בתי קולנוע הכניס הסרט 84,251 דולר.

========

לבלוג Vulture של "ניו יורק מגזין" היתה בשורה לפני כמה ימים: הסרט "סקס והעיר הגדולה" שובץ להפצה בבתי הקולנוע ב-30 במאי 2008, בסוף השבוע בו יוצאים גם אינדיאנה ג'ונס הרביעי והסרט החדש של ג'אד אפאטו. "מה שאומר שהסרט יגיע למקום השלישי". אכן.
ובאותה נימה: בעוד חודש יתחילו האחים דארדן לצלם את סרטם החדש, "השתיקה של לורנה". בפסטיבל קאן מחפשים כעת את הסרטים שיסכימו להפסיד לו את דקל הזהב.

=========

הרעיון של NRG היה נחמד: לעשות סקר גולשים לבחירת הסרט הישראלי האהוב מבין הסרטים המועמדים לפרס אופיר מחרתיים ולהוסיף קטגוריה – איזה סרט צריך לייצג את ישראל באוסקר האמריקאי. אלא שכרגיל בנרג' האיש שיודע עברית כנראה עזב היום מוקדם. אז אני קורא את ההקדמה למשאל ולא מבין מה אני אמור לעשות. הסקר, כתוב בפתיח, עוסק "בהימורים שלכם לקראת פרס אופיר", ובהמשך: "אנחנו רוצים לבקש מכם להעלות את ניחושיכם בכל הקשור לזכיות בטקס הקרוב". אוקיי. אבל השאלה המופיעה מעל אופציית הבחירה היא: "הסרט הטוב ביותר שצריך לזכות בפרס אופיר". אז במה לבחור: במי שאני חושב שהכי מגיע לו, או במי שאני מהמר שיזכה. לכו תדעו.

תודה להאחד שפירסם בתגובות אתמול את רשימת כל זוכי האמי. "הדיילי שואו" זכתה בפרס על תוכנית הווראייטי (מוזיקלית או קומית) וקונן אוןברייאן וצוותו זכו בפרס הכתיבה לתוכנית וראייטי (מוזיקלית או קומית). "רוק 30" זכתה בצדק. ההופעה של ג'ון גודמן בתפקיד האורח – כשופט כפרי נרגן בערבות נבאדה – בפרק הכפול של "סטודיו 60" זיכתה אותו בפרס מוצדק. אבל הכי חשוב: שפרס התסריט לסדרת דרמה הוענק לדיוויד צ'ייס על התסריט לפרק האחרון בהחלט של "הסופרנוס". ופרס הבימוי לסדרת דרמה הוענק לאלן טיילור, על בימוי הפרק האדיר בו כריסטופר מולטיסנטי מת וטוני סופרנו מוצא את אלוהים בזכות פייוטי – בערבות נבאדה.

אפרופו "הסופרנוס". הנה קטע שלא הכרתי מדיוויד לטרמן בו מתארח כל צוות הסדרה (תודה לס"ש על הלינק):

קטע הווידיאו הזה, שהפיצה חברת האפקטים דיג'יטל דומיין (לשעבר חברתו של ג'יימס קמרון), הוא בעיני תחילת קמפיין האוסקרים של "זודיאק". אנחנו מתקרבים לסוף ספטמבר והסרט הזה עדיין ניצב בראש רשימת סרטי השנה שלי ל-2007. אבל האמת, כשראיתי אותו לא הבנתי למה לקח לפינצ'ר כל כך הרבה זמן לעבוד עליו. קראתי שהוא עושה שימוש במיטב התוצרת הדיגיטלית, אבל לא ראיתי את זה על המסך. עכשיו, בזכות הדמו הזה, הכל מתחיל להתברר. הסרט הזה היה פשוט CGI מתחילתו ועד סופו. במילים אחרות: "זודיאק" רוצה את קולכם בקטגוריית הסרט, הבימוי ו… האפקטים:

(ויה ג'ף וולס).

בשורה מרעישה מכיוון צרפת: סרט האנימציה "פרספוליס" נבחר אתמול להיות נציג המדינה באוסקר. ההימורים המוקדמים היו לטובת "אדית פיאף, החיים בוורוד", "מולייר" או "פעמון הזכוכית והפרפר", אבל צרפת הלכה על הסרט של מרג'אן סאטרפי, על פי הרומן הגרפי האוטוביוגרפי שלה. אלה חדשות די איומות מנקודת המבט של "ביקור התזמורת" (אם הוא ייבחר כנציג הישראלי לאוסקרים). גם "פרספוליס" וגם "ביקור התזמורת" מיוצגים באמריקה על ידי סוני פיקצ'רס קלאסיקס, כך שלא ברור איזה מהסרטים תחליט החברה לקדם יותר, וכל ההתלהבות של מצביעי האקדמיה שהאמינו של"ביקור התזמורת" יש סיכוי גדול יותר באוסקרים בגלל הגב של סוני כנראה כרגע הפכה בלתי מבוססת. שני הסרטים מנגנים על מיתרים דומים – זהות ערבית במדינה לא-ערבית. אבל ל"פרספוליס" יש מקדם שערוריות גדול יותר (ממשלת אירן נלחמת בהקרנתו ובהפצתו בעולם), מקדם פרסים גדול יותר (פרס חבר השופטים בקאן) ומקדם כוכבים גדול יותר (קתרין דנב).

=======

יהיה יום עמוס למדי בבלוג היום. יהיו לי עוד לא מעט פוסטים לא רעים בכלל במשך היום, המשיכו לרפרש. ומחר: ספיישל די.וי.די/מועדון הגנוזים לקראת יום כיפור.

בשעה שאחת מחברות הסלולר הישראליות מציגה את אחת הפרסומות הדוחות ביותר שאי פעם נהגו אני מניח ראש על הכרית וחולם על עולם בו גם פרסומת יכולה להיות פיסת אמנות מבריקה ומהנה שעושה חשק לצפות בה שוב ושוב ולא לזפזפ מעליה בגועל. ובחלומי את הפרסומת לחברה הסלולרית מביים ווס אנדרסון, וזה נראה בערך כך. לא, בדיוק כך:

וגם זה:

כאן יש עוד ארבע פרסומות מהסדרה הזאת. אני מסכים עם ג'ף וולס, שאצלו ראיתי אתמול את הפרסומות לראשונה, שטוען שהפרסומת עם השחקן היא המוצלחת מכולם. מבחינת כתיבה, הגשה וקצב המעברים בין הסטים היא מתקתקת הכי טוב.

========

וגם: הפרסומת לבושם לגבר של וונג קאר וויי וקלייב אואן.

אנשי האוזן השלישית הרימו פרויקט מבדר למדי בו הם ביקשו ממבקרים ויוצרים לבחור את הסרטים שהם מגדירים "גילטי פלז'ר". בדרך, כל אחד מהם (מאיתנו) מנסה להסביר מה זה בעצם "גילטי פלז'ר" (Guilty Pleasure). כמו שבעולם התזונה יש את המאכלים שאנחנו אוכלים ונהנים מהם למרות שברור שהם מזיקים לנו, כך גם בסרטים. למרות שאני לא חסיד של אסכולת "סרט כל כל רע שהוא טוב" (בשבילי סרט רע הוא פשוט רע), עדיין יש כמה פרמטרים שהמצאותם בסרטים יכולים להציל לי אותם – בחבורה שבחרתי לפרויקט הלכתי על השילוב סקס/אלימות. יש שפע סרטים ישראליים, למשל, שהם רעים, משובשים, שגויים, מוחמצים, אבל יש בהם משהו – שחקן, רעיון, או (במקרה של "המאהב", למשל) שפע עירום שעשוי להצדיק צפיות חוזרות. או, במקרה של "דחויי השטן" של רוב זומבי או סרטי "המסור", שפע אלימות (שמחתי לראות ששמוליק דובדבני שותף לחטאי).
חלק מהבחירות של משתתפי המדגם הזה מעולות. חלקן תמוהות. הן בעיקר מצביעות על הבדלים תהומיים של טעם. כשאודי אלוני בוחר ב"תעלת בלאומילך" כגילטי פלז'ר אני רוצה לדפוק את הראש בקיר. הרי זה בעיני בכיר סרטי הקולנוע הישראליים, לא הנאה אסורה כלל, אלא הנוצץ בסרטי הפנתיאון. מצד שני, לפחות אני יודע שאם אמצא עצמי תקוע בחדר אחד עם אודי אלוני, יהיה לנו לפחות סרט אחד שנוכל לצפות בו יחד. (ואם כבר, הרי ש"מחילות" שלו – עם סצינת הפטמות המרקדות שבו – עשוי להפוך לגילטי פלז'ר עתידי שלי).
הבחירה של אבי נשר ב"צבע הלילה" של ריצ'רד ראש היא הברקה. הסרט הזה הוא פשוט התגלמות ה"גילטי פלז'ר". גם כאן דפקתי את הראש בקיר, אבל כי לא חשבתי עליו בעצמי. זה אכן סרט רע על פי כל קריטריון, אבל יש בו מספיק סצינות – כמה קטעי פעולה מרשימים, ושפע סצינות סקס נלוזות – כדי להישאר מולו בלי לזפזפ בשעת לילה מאוחרת.
הנה הפרויקט. והשאלה מתבקשת: מה הגילטי פלז'ר שלכם?

=========

התמסרו לגילטי פלז'ר שלכם: ערכו מסיבות סרטי ג'ון יוז. הנה ההוראות (ויה MCN). "בת 16 הייתי" אכן גילטי פלז'ר. אבל "שמתי ברז למורה" הוא סרט מבריק מסוגו. כתוב, מבוים, משוחק וערוך מוזיקלית באופן מושלם. רק פלז'ר, בלי שום גילטי.

===========

"מדוזות" של אתגר קרת ושירה גפן נמצא בשבוע הבכורה שלו בצרפת במקום ה-17 בטבלת שוברי הקופות הצרפתית. 25,944 איש ראו אותו השבוע, ב-67 עותקים. 13,000 מהם בפריז. הנה הטבלה.

==========

אנשי עין הדג הקדימו אותי, אבל זה אייטם ראוי למיחזור: דארן ארונופסקי סגר את הבלוג שלו במיי-ספייס והשיק אתר משלו ובו בלוג חדש, בו הוא מבטיח לעדכן בשבוע הקרוב מה יהיה סרטו הבא. והבונוס: ארונופסקי הקליט בסלון ביתו בניו יורק ערוץ קומנטרי ל"המעיין". אנשי פוקס לא רצו לצרף ערוץ כזה לדי.וי.די, אז ארונופסקי מציע את ערוץ האודיו להורדה או להאזנה באתר, במקביל לצפייה בסרט. הדי.וי.די של "המעיין" יצא באחרונה גם בארץ. תנו לו כמה חודשים עד שיגיע למדפי השלושה בעשר שקל ואז קנו אותו. זה סרט לספרייה הביתית.

===========

מה עשתה שרה סילברמן בראש השנה? פתחה את טקס פרסי האם.טי.וי עם הבדיחה: "איימי וויינהאוס יהודיה, לא? כי אם לא, מישהו צריך להגיד את זה לפרצוף שלה".

ואיזה קליפ זכה ביום חמישי בפרס הבימוי? "What Goes Around" של ג'סטין טימרבלייק. אפוס וידיאו-קליפי כמו פעם: 9 דקות של סרט קצר, מעין מלודרמת שנות החמישים בה אשה המוצגת כמופקרת מבחינה מינית נידונה למוות בלהבות. סקרלט ג'והנסון היא האישה הארורה. את התסריט כתב ניק קסאווטס, והבמאי/צלם הוא סמואל באייר ("Smells Like Teen Spirit" של נירוואנה). גילטי פלז'ר בריבוע-בוע (ואללי, זה הקטע השני עם ג'סטין טימברלייק שאני שם בבלוג בשבוע האחרון, אחרי ה"Dick in a Box" שלו עם אנשי "סאטרדיי נייט לייב" מערב החג. כן, הפכתי בת 14):

בלילה, כשרובכם עדיין ישנתם עם מזגן כי החום והלחות עדיין בלתי נסבלים, ישראל עברה פתאום לשעון חורף. לגמרי "עיר אפלה", לא? אבל עכשיו כשהרווחתם שעה אחת בונוס, תוכלו לנצל אותה על ידי השלמת מה שהחמצתם כאן בארבעת ימי החג:

1. שני שירים לחג: צוות "סאטרדיי נייט לייב" קיבל אמי על שיר המציע רעיון למתנה לחג. והצמד "פלייט אוף דה קונקורד" מנסה לפתות.

2. אצבע הזהב תשס"ז: הפרסים השנתיים של "סינמסקופ" לסרטים הישראליים שהוצגו בקולנוע מספטמר 2006 עד ספטמבר 2007. ובונוס: השתתפו בדיון – בעד או נגד עירום בבלוג.

3. "ביקור תזמורת": עכשיו הביקורת.

4. "מלך של קבצנים" ו"ראיון לילי": אחד שכן, אחד שלא.

5. ניל גיימן חוזר. בשנה שעברה ניל גיימן ביקר בפסטיבל אייקון. השנה סרט המבוטסס על כתביו פותח את אותו פסטיבל. שמא ישונה שמו לפסטיבל גייקון? הפוסט מכיל ראיונונצ'יק קטנטן עם גיימן שערכתי בשנה שעברה, רגע לפני בואו ארצה.