"המסע אל בטן האדמה" הוא הסרט הכי צ'יזי שראיתי בבית קולנוע בארץ מאז שהוקרן בקולנוע אורלי "אוצר ארבעת הכתרים", סרט התלת מימד האיטלקי של גולן-גלובוס. ויום הדאבל-פיצ'ר שעשיתי לי עם ברנדן פרייזר הכה חביב עליי התברר כסוג של טראומה. יצא מזה טקסט בכייני קטן: המשך…
שתי ביקורות קצרצרות על סרטים חביבים, שהיו יכולים להיות יותר טובים. המשך…
את "משחקי שעשוע" המקורי של מיכאל האנקה ראיתי בקומפלקס הקולנוע "ששת המופלאים", שמשפחת שני הקימה בתחנה המרכזית החדשה לפני 11 שנה וששרד שם זמן קצר מאוד. הרעיון היה ליצור קולנוע בו אפשר לשוטט בין האולמות בכרטיס אחד. אבל הסרטים שהוצגו שם בפתיחה היו המירע של חברת "ניו אימג'", כולל "מאקרנה" של בועז דוידזון, ושאר סרטי […]
1. אפילו בת ה-6 שלי התפלאה: באותו שבוע היא ראתה סרט על קופים שטסים בחללית, על רובוט שטס בחללית והיום על זבובים שטסים בחללית. משונה אף יותר: "קופים בחלל" ו"טרמפ לירח" הם סרטים כמעט תאומים, שניהם מספרים מבעד לעיניהם של בעלי חיים את סיפורו של כיבוש החלל האמריקאי. שניהם גם הופקו מחוץ לאולפני האנימציה המוכרים. […]
הייתי בטוח שזה יהיה סרט שיהיה קשה לעמוד בפני הגרוב שלו, משהו שקרה לי עם "היירספריי" לפני שנה. מפח הנפש היה טוטלי. הנה הביקורת המבואסת שלי על "מאמא מיה!", חורבן טוטלי של פוטנציאל כביר. התפתיתי לתת לביקורת את הכותרת "אי של רעש", כהומאז' לסרט החינני יותר שיצא בסוף השבוע לצידו, אבל לבסוף הלכתי על הצפוי […]
אפשר לקרוא לזה "תסמונת פאולו סורנטינו". הבמאי הכי מופלא כרגע באיטליה העיר שם תעשייה שלמה בבעיטה. ל"אי של שקט" שעולה בסוף השבוע בארץ אין שום קשר לסורנטינו. או האמנם? אחד הדברים שסורנטינו עושה זה שימוש בולט ומופגן בפופ ורוק אלטרנטיבי, אמריקאי או בריטי לרוב, בפסקולי סרטיו. צינה גדולה בתמונה וחום עז משימוש מפתיע בשיר שלכאורה […]
אהרון קשלס ישי קיצ'לס עילם וולמן אורון שמיר ניב שטנדל סטיבי אביעד שמיר נועה מנהיים אורי קליין וואט דה פאק איז דיס? + תגובה מאירת עיניים של רז-ש, מהפוסט הקודם. ואני: המשך…
תגובות אחרונות