"מגניב! היט-גירל לומדת בבית הספר שלי" "יומנו של חנון" מגיע להקרנות בסינמטק תל אביב בחנוכה. אפרופו הסרט: פורסם ב"פנאי פלוס", 1.12.2010 אתחיל מהשורה התחתונה כדי שחסרי הסבלנות לא יצטרכו לטרוח עם הטקסט הארוך והטיפה סנטימנטלי שתכף יגיע: אם יש לכם ילדים בכיתה ג' עד ח', יש סיכוי שהם מאוד יחבבו את הסרט "יומנו […]
מה היה לנו עם "כלבת" עד כה? ובכן: "כלבת" 1: רשמים חפוזים וראשונים שלי אחרי הצפייה בסרט. "כלבת" 2: יוצרי "כלבת" בוחרים את סרטי האימה שהשפיעו עליהם. ועכשיו: הביקורת. פורסם ב"פנאי פלוס", 24.11.2010 יש כאלה שמדברים, ויש כאלה שעושים. ויש כאלה שמדברים ואחר כך עושים. למשל, אהרון קשלס. קשלס התחיל את דרכו כמבקר קולנוע מסקרן […]
הו, איזו הפתעה מתוקה. "באה בקלות" הוא אחד הסרטים המצחיקים והשנונים שראיתי באחרונה. ציפיתי לסרט נעורים אידיוטי, הורמונלי ומביך בסגנון "אמריקן פאי" או "יורוטריפ" וקיבלתי סרט נעורים כמעט-מבריק, מהסוג של "נערות רעות" ו"קלולס". זה מהסרטים האלה שנוחתים עליכם בלי אזהרה: בתום הצפייה רצתי לאינטרנט כדי להבין מי אלה האנשים האלה שעשו את הסרט הקטן הזה. […]
באופן משונה ולא אופייני לי, את "נערות לוח השנה" של נייג'ל קול די חיבבתי. וזה אחרי שאת "להציל את גרייס" שלו ממש שנאתי. עכשיו עם "איזה מין שוויון" קול מוכיח שהוא די פוני של טריק אחד – סיפורים אמיתיים חצי קומיים, חצי מרגשים, עם מידה רבה של רגש וסנטימנטליות, על מאבקי שוויון נשיים, אבל שיש […]
פורסם ב"פנאי פלוס", 17.11.2010 במקום תקציר, תוכלו לעקוב אחר הסיפור של ואלרי פליים שהיה בראש מהדורות החדשות באמריקה לפני שנים בודדות כאן, כאן (בראיון עם ביל מאהר) וכאן (עם קייטי קוריק). הסיפור עצמו הוא מ-2003, הראיונות הם מ-2007 כשפליים הוציאה את ספרה. ואלרי פליים היתה סוכנת סי.איי.איי שהתמתחתה בחקר המצאותו של נשק להשמדה המונית במדינות […]
היחס שלי ל"הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק א'" די מפוצל. מצד אחד, אני חייב להודות – כפי שאמרתי אחרי "הנסיך חצוי הדם" – שדיוויד ייטס הזה מסקרן אותי. מצד שני, בכל הכנות – כבר נמאס לי לחלוטין מהסדרה הזאת. אני עדיין מגיע לכל סרט וסרט במידה רבה של סקרנות, מתוך רצון להיות מוקסם, ומתוך תאווה […]
trompe l'oeil על אמת הייתם בוודאי מצפים שמישהו שמכנה את עצמו "מבקר קולנוע" יהווה סוג של שסתום המגן עליכם מפני תרבות רעה ונחותה, מפני סרטים שמייצגים את כל מה שפגום וחולה בחברה שלנו, מפני הומור ירוד שכל כולו עוסק בהשפלה ואכזריות. ובכן, מצטער. עלי למעול בתפקידי. "ג'ק-אס 3D" הוא כל הנ"ל, ללא ספק אחד […]
פחד אלוהים קודם כל: דפדפו לאחור להרהור ראשון שלי על "התגנבות יחידים" אחרי הצפייה בפסטיבל ירושלים (פלוס דיסקליימר למה בכלל אני לא יכול לכתוב על סרט של קוסאשווילי). דבר שני: מעניין מאוד החיבור הכמעט קוסמי שבין ניר ברגמן לדובר קוסאשווילי. שניהם, במידה מסוימת, היו מראשוני השיבה-לחיים של הקולנוע הישראלי לפני עשור: קוסאשווילי עשה סרט על […]
סקוטרמן וקיק-סטנד אתמול היה D-Day. כלומר, דורון דיי. "מחוברים", הסדרה שביים דורון צברי, הגיעה לסיומה (אחרי שאת פרק הסיום סיימו צברי ושות' לערוך באותו בוקר), ודקות אחר כך עלה בבתי הקולנוע סרטו של צברי, "המדריך למהפכה", אחד הסרטים הקצביים, השנונים, המהנים והמדרבנים שנראו באחרונה בקולנוע הישראלי. הסרט הזה הוא, בראש ובראשונה, פשוט הנאה צרופה. אחר […]
יצא לי להשלים צפייה בשני סרטים שמוקרנים עכשיו בבתי הקולנוע. "לאכול, להתפלל, לאהוב" מצליח מאוד בקופות בארץ, והביא כבר כ-120,000 צופים, אבל "וול סטריט 2 " לא מצליח, והוא נמצא על פחות מ-30,000 כרטיסים. שניהם היו סבירים, באופן בינוני שכזה. א. אם כבר מדברים על שנות השמונים, לא רק ברוס וויליס […]
תגובות אחרונות