מתוך ״מיתה טובה״. יהיה המוביל לרגע?
מחר בשעה זו יתפרסמו המועמדויות לפרסי אופיר, ושוב רק אני ועוד שלושה בלוגרי קולנוע נכסוס ציפורניים במתח לקראת המועמדויות, כי ראינו את הסרטים ואכפת לנו מהתחרות. אם ״אפס ביחסי אנוש״ לא יהיה הסרט אם הכי הרבה מועמדויות, כל אתרי החדשות לא יידעו איך למכור לקהל שלהם את התוצאות, כי אף אחד לא מכיר סרט אחר. ובכל זאת, הנה כמה הימורים אחרונים שלי לקראת פרסום המועמדויות.
הנה הימור ראשון: continue reading…
ליטל מייזל ועדי פרימרמן מצלמות קליפ לפיקסיז, הפעם באמת
לפני חודש וחצי פגשו ליטל מייזל ועדי פרימרמן את הפיקסיז, מאחורי הקלעים בהופעתם ביפו. חברי הפיקסיז ידעו היטב מי הן: מייזל ופרימרמן יצרו לפני תשע שנים קליפ ליפ-סינק ביתי לשיר ״היי״, שהפך תוך כמה חודשים לסנסציית יו-טיוב (בימיו הראשונים של יו-טיוב). עד היום צפו בו 33 מיליון פעמים.
גם את המפגש שלהן עם הפיקסיז השתיים תיעדו בסרטון קצת מקושקש מרוב התרגשות. אבל שימו לב מה קורה בדקה ה-3:28. מייזל מציעה להם, בנונשלנטיות, שאולי עכשיו הם יעשו להם קליפ רשמי, אחרי הכל עכשיו היא ופרימרמן כבר בוגרות לימודי קולנוע במכללת ספיר. ג׳ואי סנטיאגו, הגיטריסט, מתלהב ראשון, ונראה שגם פרנק בלאק בעד. אבל אולי אלה סתם דיבורי סרק ונימוסין של להקה אל מעריציה שתכף יישכחו?
ובכן לא. מנהל הלהקה שמר על קשר עם מייזל ופרימרמן וההצעה אכן הגיעה: השתיים קיבלו תקציב קטן של 5,000 דולר ואת הג׳וב לביים קליפ רשמי ל״Ring the Bell״ מתוך הדיסק החדש של הפיקסיז.
בסוף השבוע התקיימו הצילומים ביער המגינים ליד כרמי יוסף, והנה צילומים ראשונים מאחורי הקלעים:
התותחים
ברגעים אלה מובא מנחם גולן לקבורה, וביממה האחרונה חשבתי עליו לא מעט, אחרי מילות ההספד הראשונות שכתבתי עליו אמש. למרות שגולן נפטר ממש במלאת חמישים שנה ל״סלאח שבתי״, חשבתי דווקא על המורשת ההוליוודית שלו.
קודם כל, תראו את הטוויט של רוג׳ר קורמן, ואת רצף הטוויטים המרשים שזרם מהוליווד לזכרו של גולן:
מנחם גולן ז״ל, בצילומי הסדרה התיעודית לערוץ 1 ״חגיגה לעיניים, סיפורו של הקולנוע הישראלי״. צילום: אלירן קנולר
מנחם גולן, שנפטר אתמול בגיל 85, היה ללא שום ספק אחד האנשים החשובים בתולדות הקולנוע הישראלי. למעשה, כשמדברים על הקולנוע הישראלי כתעשייה, כזו שיוצרת סרטים ברצף ומחויבת להבאת קהל, גולן היה למעשה החלוץ שייבש את הביצות של הקולנוע הישראלי מרובה יתושי האנופלס עד לתחילת שנות הששים. יותר מכל דבר אחר: גולן הבין קהל. והוא הביא קהל. למעשה, כשכתבתי אתמול על הגעגוע שלי (ושל רבים בתעשיית הקולנוע הישראלי) למפיקים שפעלו בשנות השבעים והיו מחויבים ליצירת להיטים, כמובן שדיברתי בראש ובראשונה על גולן (ולצידו אנשים כמו איז׳ו שני, איציק קול, ברוך אלה ושמחה זבולוני, שעבדו כולם על פי הפרדיגמה ההפקתית שגולן פחות או יותר המציא בארץ).
אבל לפני שאנסה להתמודד עם המורשת הקולנועית של מנחם גולן, אני לא יכול להתעלם מסצינת המוות. continue reading…
זה הולך ככה כבר שנים: אנחנו הולכים לסרט, ובדרך הביתה אנחנו מדברים עליו. אלא שהפעם הגיעה גיל לבנון וצילמה וערכה את זה. ככה זה נראה. ההסבר, אחרי הווידיאו:
אז מה זה בדיוק?
״וילה תומא״. אז היא אמרה, אז מה
הפוסט תוקן.
אתמול התקיימה ישיבת מועצת הקולנוע במהלכה התקיימה הצבעה שבסופה נקבע, ברוב של 12 נגד 3, להמליץ לשרת התרבות לימור לבנת לדרוש מהבמאית סוהא עראף את 1.4 מיליון השקלים שקיבלה מקרן הקולנוע הישראלי (לא מדויק: עדכון ותיקון בסוף הטקסט). הסיבה: עראף הציגה את סרטה כ״פלסטיני״ כשהגישה אותו לפסטיבל ונציה, שם יוקרן במסגרת שבוע המבקרים.
כמי שהיה עד לפני כשנה חבר מועצת הקולנוע ומכיר לא מעט מחברי המועצה, ההחלטה הזאת מביכה אותי נורא, ומקוממת. מועצת הקולנוע, כך אני ראיתי את תפקידה, אמורה להגן על היוצרים מפני הפוליטיקאים. במקרה הזה המועצה כשלה, ויותר מזה, היא נמנעה מלגלות אמפתיה למצוקה אמיתית של יוצרת ערביה, שמוציאה לעולם סרט בשעת מלחמה.
בואו נתחיל עם העובדות הפשוטות. continue reading…
מבט אל סט הצילומים של ״באטמן נגד סופרמן״ בדטרויט
מקבץ כותרות מקומיות ובינלאומיות:
צילומי ״באטמן נגד סופרמן (נגד גל גדות)״ מתקיימים כבר כמה שבועות בדטרויט, אבל אתמול הצליח מסוק דיווחי התנועה של ערוץ 7 המקומי לחטוף כמה שניות של צילומים מעל הסט. זו למעשה ההצצה הראשונה אל סט הצילומים של הסרט. ומה שהמסוק חשף הוא… הרס מוחלט. continue reading…
הרוח העולה 19.90 שקל
המפיצים האמריקאים, בעיקר כאלה המציגים סרטים זרים ועצמאיים, לומדים כבר כמה שנים את תחום ה-VOD ושואלים את עצמם: האם אפשר לעשות שם כסף? כמעט כל המפיצים העצמאיים הקטנים באמריקה (ובשבוע שעבר ראיתי שגם באנגליה) מוציאים את סרטי הארט-האוס המאתגרים שלהם במקביל: בבתי קולנוע (במעט מאוד עותקים), בעיקר כדי ליצור באז תקשורתי וביקורתי, ובמקביל גם ב-vod. לא מעט סרטים ישראליים, שאינם בהפצת סוני פיקצ׳רז קלאסיקס, הופצו בארצות הברית על פי המודל הזה כבר שנים. העניין הוא שאף אחד לא סיפר איך זה עובד. לפני שבוע הארווי ווינסטין הפך למפיץ הגדול הראשון ששיחרר נתונים על הניסוי שהוא ערך סביב הפצת ״רכבת הקרח״, סרטו של בונג-ג׳ון הו. ״רכבת הקרח״ היה סרט הפתיחה של פסטיבל לוס אנג׳לס, ואז הופץ בבתי הקולנוע ושלושה שבועות אחר כך גם ב-vod (כשהאמריקאים אומרים vod זה אומר בימינו בעיקר שירותי הסטרימינג למיניהם, שלא זמינים לצופים מחוץ לארצות הברית: של אמזון, גוגל, איי-טיונז ויו-טיוב, וגם כמובן נטפליקס, אלא ששם ״רכבת הקרח״ לא הופץ עדיין).
שבועיים אחר כך פורסמו הנתונים: הסרט הכניס בחמישה שבועות 3.9 מיליון דולר בבתי הקולנוע; ובשבועיים ב-vod עוד 3.8 מיליון דולר. מעט מאוד סרטים עצמאיים וזרים מכניסים כמעט שמונה מיליון דולר בחודש וחצי. מבחינת הוליווד, זה אומר שחוקי המשחק השתנו. סרטים קטנים הולכים הביתה, ורק הסרטים הגדולים, האירועים הקולנועיים, נשארים בבתי הקולנוע. ״Boyhood״ של ריצ׳רד לינקלייטר, למשל, הפך לאירוע קולנועי כזה, למרות היותו סרט עצמאי קטן ואלטרנטיבי, ולכן הוא מציג רק בבתי הקולנוע, שם הוא הופך לאחד הלהיטים הגדולים של השנה (ביחס שבין עלות והכנסה). גם ״שף״ של ג׳ון פברו עושה חיל בקופות. אבל חוץ משני אלה, רוב הסרטים האחרים יחפשו את הכסף שיהפוך אותם לרווחיים באתרי הצפייה הביתיים. יותר ויותר סרטים עצמאיים אמריקאיים מוצאים הצלחה שם: ״עסקה מגונה״ עם ריצ׳רד גיר הכניס בבתי הקולנוע באמריקה 8 מיליון דולר ו-14 מיליון דולר ב-vod. שנה לפני כן אותו מפיץ הוציא את ״התמוטטות״, שהכניס 5 מיליון דולר בבתי הקולנוע, ועוד 8 מיליון ב-vod (וזכה למועמדות לאוסקר על התסריט. זו נקודה חשובה: בכל המקרים האלה נותנים להפצה בבתי הקולנוע שבוע-שבועיים קדימות לפני היציאה ב-vod, גם בשביל העניין התקשורתי, אבל גם כדי לא לחבל בקבלתו של הסרט לאוסקרים. אם בכורתו מתקיימת בטלוויזיה, הוא פסול מלהשתתף באוסקרים).
ובישראל?
ממש במקביל להפצה של ״רכבת הקרח״ של וויינסטין בארצות הברית, התקיים ניסיון כמעט-דומה בישראל, שמשום מה לא דווח עליו כמעט: continue reading…
תגובות אחרונות