"קוסמוס״. מסע בין כוכבים
אני תוהה אם יהיה לי זמן וחשק להרחיב אבל אזרוק את זה כראשי פרקים לפיתוח עתידי: ״קוסמוס״ החדש, אחרי פרק אחד בלבד (שישודר הערב ב-21:00 בערוץ נשיונל ג׳יאוגרפיק, והלילה ישודר בארה״ב הפרק השני), ממש מוצלח, לא מעט בזכות אוסף מצוין של בחירות קריאטיביות והמון ריספקט למקור וליוצרו. הייתי סקפטי וחשדן. אחרי הכל, ״קוסמוס״ המקורית מלפני 34 שנים, היתה סדרה ששינתה את חיי – עם המוזיקה של ונגליס ועם הנוכחות של קרל סייגן, continue reading…
"ההיא שחוזרת הביתה״. שתי אצבעות מהרצליה
"ההיא שחוזרת הביתה״. בשר תותחית
שלושה סרטים (פלוס אחד) נכנסו השבוע לטבלה: שני ישראליים ואירני אחד. שבוע איכותיסטי (האירני הוא בעצם צרפתי). הסרטים החדשים הם: ״ההיא שחוזרת הביתה״ מאת מיה דרייפוס; ״בשר תותחים״, חלוץ סרטי הזומבים בישראל, בבימויו של איתן גפני; ו״העבר״, סרטו האירני/צרפתי של אסגר פרהדי, זוכה האוסקר על ״פרידה״.
אז עכשיו יש לנו גם את ״היא״ וגם את ״ההיא״. וכמו במסיבת סוף שנה, כל סרט מצא לו את הבן זוג שלו ונצמד אליו בטבלה: ״ההיא שחוזרת הביתה״ נצמד ל״גן עדן לאוהבים״ ו״בשר תותחים״ נצמד ל״300: עליית האימפריה״.
לטבלה נכנס גם הסרט ״איש המסילה״, שעלה בשבוע שעבר והשבוע השיג שלושה ציונים כדי להיכנס לדירוג, וזו גם הפעם הראשונה ששמעתי על קיומו של הסרט הזה.
בקרב הגדול, אבל האיכותי, בין הזומבים, האירנים וההיא שחוזרת הביתה – מי ניצח? הביטו בטבלה:
השאלה בכותרת צריכה לגרום לכל מי שעוסק בקידום הקולנוע הישראלי לשבור את הראש. אני מעיף מבט בערוץ היו-טיוב של יונייטד קינג, מפיצי הקולנוע הישראלי הבכירים, העיקריים והכמעט בלעדיים בארץ, ואני רואה תמונה עגומה: מישהו מעלה לערוץ את הטריילרים, אבל אף אחד לא מקדם אותם. זה סיביר של הטריילרים. הם מתים שם מקור ומבדידות. כמות הצפיות גובלת בזניחה. מילא שמעט מאוד אנשים הולכים לראות סרטים ישראליים בבתי הקולנוע – זה דורש מאמץ, מכונית, חברה וכסף – אבל למה לא צופים בהם ביו-טיוב? בפייסבוק?
אגב שיטוט אני מגלה נתון מפתיע. יודעים מה הטריילר הישראלי הכי נצפה (לפחות בשנים האחרונות)? continue reading…
זאק גליפיניאקיס כבר זכה להעליב לא מעט מפורסמים בתוכנית האירוח המפוברקת שלו, "בין שני שרכים". עכשיו הוא הגיע גם לנשיא ארה"ב, ברק אובמה. אנשי "Funny or Die" רצו את הנשיא, הנשיא רצה לקדם את עניין ההרשמה לביטוח הבריאות שהוא יזם, וכך האינטרסים נפגשו. הנשיא מעביר לקהל הצעיר את המסר, וגאליפיניאקיס ממשיך לגלם את המנחה הקלולס ששואל את השאלות המביכות. הפאנץ' הסופי: אובמה חושף שהאולפן המאולתר, שנראה כמו של טלוויזיה קהילתית, נמצא למעשה בתוך הבית הלבן. הנה:
טדי קולק ואלפרד היצ׳קוק. ירושלים, 1967
הנה משהו שלא ידעתי קודם: ב-1967, רגע לפני מלחמת ששת הימים, הוזמן אלפרד היצ׳קוק לביקור בירושלים. שירות הסרטים הישראלי הפיק לכבוד המאורע סרט תדמית בן כ-16 דקות – יכין הירש היה אחד הצלמים, מיכה שגריר היה בצוות ההפקה – שליווה את היצ׳קוק מתייר בנופי העיר. הערב (שלישי) ב-20:30 יוקרן הסרט הזה, שעד לפני שבוע לא ידעתי כלל על קיומו, בסינמטק תל אביב, במסגרת אירוע השקה לספר חדש על היצ׳קוק שכתב יהודה סתיו. האירוע יכלול שיחה על היצ׳קוק עם סתיו, ניסים דיין ודני ורט, ואז הקרנת ״היצ׳קוק בירושלים״ ואז הקרנת ״פסיכו״.
ב-1967 היצ׳קוק כבר התחיל לחוות נסיגה בהצלחתו כבמאי. שני סרטיו האחרונים, ״מרני״ ו״וילון קרוע״, לא הצליחו במיוחד, קצב העבודה שלו דעך, שיטת האולפנים ההוליוודית שהוא כה נהנה ממנה, ושהוא היה גם בעל מניות בה, החלה להיסדק, והוא גילה שפשוט קל ונעים יותר להיות מפורסם. הוא הגיש סדרת טלוויזיה שבועית עד 1965, ועכשיו אני רואה שהוא שוטט בעולם ומיסחר את שמו לכל מי שהזמין אותו. התיעוד של ביקורו בירושלים בעיקר חושף עד כמה הבמאי הדגול הזה היה כל כך לא טבעי, כמעט נבוך וגמלוני, כשהוא נעמד מול המצלמה.
רוצים לראות עוד תמונות מהביקור הזה? בבקשה.
יום ויראלי שכזה. והנה עוד אחד. סילוויין שומה, האנימטור הצרפתי שביים את ״שלישיית בלוויל״ ואת ״הקוסם״ (על פי תסריט מאת ז׳אק טאטי), קיבל את ההזמנה להנפיש את בדיחת הספה בפתיח של ״הסימפסונים״, בפרק ששודר הלילה. בכל פעם שבמאי בעל שם מוזמן לביים את הגג הזה, שחותם את סיקוונס הכותרות, זה פונה לאיזור סוריאליסטי למדי (ראו גם את מה שעשה גיירמו דל טורו לפני כמה שבועות). הנה הגרסה המאוד צרפתית של שומה, שנראית לי כמו הומאז׳ שלו לקטע ״איפה הדג״ של מונטי פייתון:
פסטיבל SXSW מתקיים השבוע באוסטין, טקסס. אתם אולי עוקבים אחר הדיווחים סביבו. התחיל כפסטיבל מוזיקה, הפך גם לפסטיבל קולנוע וניו מדיה. הצד הקלנועי של הפסטיבל הזה תופס תאוצה כבר כמה שנים. מאז שלינה דנהאם זכתה בו בפרס הראשון והתגלתה בו עם ״רהיטים זעירים״ שלה, הוא הפך לפסטיבל של הקולים, של אלה שעוד רגע יתגלו ויהיו גדולים.
באחת המסגרות הצדדיות בפסטיבל העוסק בקולנוע למען מטרות אקולוגיות (בכלל, זה פסטיבל עם אג׳נדות חברתיות מאוד) הוכרזה תחרות סרטונים קטנים: ביימו סרט קצר הקשור לעצים, ולנזק שבכריתתם, וצוות שיפוט שכולל את ריצ׳רד לינקלייטר ואת מפיקתו יצפה בהם ואולי יעביר אתכם לגמר, הכולל הקרנה בפסטיבל עצמו.
בשבוע שעבר קיבל גל זיו את הבשורה שסרטו הקצרצר עלה לגמר, והוא יוקרן ב-SXSW היום. הסרט, סרט אימה ישראלי אינטנסיבי, שנראה כמו פראפרזה על ״כלבת״ (או על ״המנסרים מטקסס״), צולם ביער בן שמן. 2 דקות:
זוכרים את תחרות הסרטונים של ג׳יימסון שקידמנו כאן לפני כמה שבועות. ובכן, ההיענות הישראלית היתה מרשימה, אבל בתחרות כמו בתחרות יש רק זוכה אחד. וזו זוכה: לי להב, שבחודשים האחרונים הפציצה את יו-טיוב עם סרטונים ויראליים שזכו לחשיפה בינלאומית (הסיבה הפשוטה שהם מבריקים), קלעה בול: היא בחרה בדיוק בסרט הנכון לתקופה (״כוח משיכה״) וצמצמה אותו – את כולו, מההתחלה עד הסוף – לדקה אחת, עם כמה וכמה בדיחות טובות (הבדיחה של קיאנו על האחוזים התבררה כנבואית, מאז שהתפרסמה הכותרת שסנדרה בולוק הרוויחה 70 מיליון דולר מהאחוזים שיש לה בסרט).
זה הסרט שייצג את ישראל בחצי הגמר הבינלאומי שיתקיים בלונדון, ולדעתי יש לה סיכוי ממש טוב להגיע לגמר, שהוא כבר חלק מפרסי ״אמפייר״ האמיתיים (אם הבאפטא זה האוסקר הבריטי, אז פרסי המגזין ״אמפייר״, הם כמו פרסי אם.טי.וי של הבריטים).
הנה הסרטון, 60 שניות כולו:
תגובות אחרונות