״ההיא שחוזרת הביתה״, ביקורת
"ההיא שחוזרת הביתה״. שתי אצבעות מהרצליה
טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 13.3.2014
"ההיא שחוזרת הביתה״. בשר תותחית
שלושה סרטים (פלוס אחד) נכנסו השבוע לטבלה: שני ישראליים ואירני אחד. שבוע איכותיסטי (האירני הוא בעצם צרפתי). הסרטים החדשים הם: ״ההיא שחוזרת הביתה״ מאת מיה דרייפוס; ״בשר תותחים״, חלוץ סרטי הזומבים בישראל, בבימויו של איתן גפני; ו״העבר״, סרטו האירני/צרפתי של אסגר פרהדי, זוכה האוסקר על ״פרידה״.
אז עכשיו יש לנו גם את ״היא״ וגם את ״ההיא״. וכמו במסיבת סוף שנה, כל סרט מצא לו את הבן זוג שלו ונצמד אליו בטבלה: ״ההיא שחוזרת הביתה״ נצמד ל״גן עדן לאוהבים״ ו״בשר תותחים״ נצמד ל״300: עליית האימפריה״.
לטבלה נכנס גם הסרט ״איש המסילה״, שעלה בשבוע שעבר והשבוע השיג שלושה ציונים כדי להיכנס לדירוג, וזו גם הפעם הראשונה ששמעתי על קיומו של הסרט הזה.
בקרב הגדול, אבל האיכותי, בין הזומבים, האירנים וההיא שחוזרת הביתה – מי ניצח? הביטו בטבלה:
למה טריילרים ישראליים לא הופכים ויראליים?
השאלה בכותרת צריכה לגרום לכל מי שעוסק בקידום הקולנוע הישראלי לשבור את הראש. אני מעיף מבט בערוץ היו-טיוב של יונייטד קינג, מפיצי הקולנוע הישראלי הבכירים, העיקריים והכמעט בלעדיים בארץ, ואני רואה תמונה עגומה: מישהו מעלה לערוץ את הטריילרים, אבל אף אחד לא מקדם אותם. זה סיביר של הטריילרים. הם מתים שם מקור ומבדידות. כמות הצפיות גובלת בזניחה. מילא שמעט מאוד אנשים הולכים לראות סרטים ישראליים בבתי הקולנוע – זה דורש מאמץ, מכונית, חברה וכסף – אבל למה לא צופים בהם ביו-טיוב? בפייסבוק?
אגב שיטוט אני מגלה נתון מפתיע. יודעים מה הטריילר הישראלי הכי נצפה (לפחות בשנים האחרונות)? continue reading…
זאק עם ברק
זאק גליפיניאקיס כבר זכה להעליב לא מעט מפורסמים בתוכנית האירוח המפוברקת שלו, "בין שני שרכים". עכשיו הוא הגיע גם לנשיא ארה"ב, ברק אובמה. אנשי "Funny or Die" רצו את הנשיא, הנשיא רצה לקדם את עניין ההרשמה לביטוח הבריאות שהוא יזם, וכך האינטרסים נפגשו. הנשיא מעביר לקהל הצעיר את המסר, וגאליפיניאקיס ממשיך לגלם את המנחה הקלולס ששואל את השאלות המביכות. הפאנץ' הסופי: אובמה חושף שהאולפן המאולתר, שנראה כמו של טלוויזיה קהילתית, נמצא למעשה בתוך הבית הלבן. הנה:
היצ׳קוק בטדי
טדי קולק ואלפרד היצ׳קוק. ירושלים, 1967
הנה משהו שלא ידעתי קודם: ב-1967, רגע לפני מלחמת ששת הימים, הוזמן אלפרד היצ׳קוק לביקור בירושלים. שירות הסרטים הישראלי הפיק לכבוד המאורע סרט תדמית בן כ-16 דקות – יכין הירש היה אחד הצלמים, מיכה שגריר היה בצוות ההפקה – שליווה את היצ׳קוק מתייר בנופי העיר. הערב (שלישי) ב-20:30 יוקרן הסרט הזה, שעד לפני שבוע לא ידעתי כלל על קיומו, בסינמטק תל אביב, במסגרת אירוע השקה לספר חדש על היצ׳קוק שכתב יהודה סתיו. האירוע יכלול שיחה על היצ׳קוק עם סתיו, ניסים דיין ודני ורט, ואז הקרנת ״היצ׳קוק בירושלים״ ואז הקרנת ״פסיכו״.
ב-1967 היצ׳קוק כבר התחיל לחוות נסיגה בהצלחתו כבמאי. שני סרטיו האחרונים, ״מרני״ ו״וילון קרוע״, לא הצליחו במיוחד, קצב העבודה שלו דעך, שיטת האולפנים ההוליוודית שהוא כה נהנה ממנה, ושהוא היה גם בעל מניות בה, החלה להיסדק, והוא גילה שפשוט קל ונעים יותר להיות מפורסם. הוא הגיש סדרת טלוויזיה שבועית עד 1965, ועכשיו אני רואה שהוא שוטט בעולם ומיסחר את שמו לכל מי שהזמין אותו. התיעוד של ביקורו בירושלים בעיקר חושף עד כמה הבמאי הדגול הזה היה כל כך לא טבעי, כמעט נבוך וגמלוני, כשהוא נעמד מול המצלמה.
רוצים לראות עוד תמונות מהביקור הזה? בבקשה.
השלישייה מספרינגפילד
יום ויראלי שכזה. והנה עוד אחד. סילוויין שומה, האנימטור הצרפתי שביים את ״שלישיית בלוויל״ ואת ״הקוסם״ (על פי תסריט מאת ז׳אק טאטי), קיבל את ההזמנה להנפיש את בדיחת הספה בפתיח של ״הסימפסונים״, בפרק ששודר הלילה. בכל פעם שבמאי בעל שם מוזמן לביים את הגג הזה, שחותם את סיקוונס הכותרות, זה פונה לאיזור סוריאליסטי למדי (ראו גם את מה שעשה גיירמו דל טורו לפני כמה שבועות). הנה הגרסה המאוד צרפתית של שומה, שנראית לי כמו הומאז׳ שלו לקטע ״איפה הדג״ של מונטי פייתון:
בן שמן, טקסס
פסטיבל SXSW מתקיים השבוע באוסטין, טקסס. אתם אולי עוקבים אחר הדיווחים סביבו. התחיל כפסטיבל מוזיקה, הפך גם לפסטיבל קולנוע וניו מדיה. הצד הקלנועי של הפסטיבל הזה תופס תאוצה כבר כמה שנים. מאז שלינה דנהאם זכתה בו בפרס הראשון והתגלתה בו עם ״רהיטים זעירים״ שלה, הוא הפך לפסטיבל של הקולים, של אלה שעוד רגע יתגלו ויהיו גדולים.
באחת המסגרות הצדדיות בפסטיבל העוסק בקולנוע למען מטרות אקולוגיות (בכלל, זה פסטיבל עם אג׳נדות חברתיות מאוד) הוכרזה תחרות סרטונים קטנים: ביימו סרט קצר הקשור לעצים, ולנזק שבכריתתם, וצוות שיפוט שכולל את ריצ׳רד לינקלייטר ואת מפיקתו יצפה בהם ואולי יעביר אתכם לגמר, הכולל הקרנה בפסטיבל עצמו.
בשבוע שעבר קיבל גל זיו את הבשורה שסרטו הקצרצר עלה לגמר, והוא יוקרן ב-SXSW היום. הסרט, סרט אימה ישראלי אינטנסיבי, שנראה כמו פראפרזה על ״כלבת״ (או על ״המנסרים מטקסס״), צולם ביער בן שמן. 2 דקות:
חלל-לי: "כוח משיכה״ באנימציה
זוכרים את תחרות הסרטונים של ג׳יימסון שקידמנו כאן לפני כמה שבועות. ובכן, ההיענות הישראלית היתה מרשימה, אבל בתחרות כמו בתחרות יש רק זוכה אחד. וזו זוכה: לי להב, שבחודשים האחרונים הפציצה את יו-טיוב עם סרטונים ויראליים שזכו לחשיפה בינלאומית (הסיבה הפשוטה שהם מבריקים), קלעה בול: היא בחרה בדיוק בסרט הנכון לתקופה (״כוח משיכה״) וצמצמה אותו – את כולו, מההתחלה עד הסוף – לדקה אחת, עם כמה וכמה בדיחות טובות (הבדיחה של קיאנו על האחוזים התבררה כנבואית, מאז שהתפרסמה הכותרת שסנדרה בולוק הרוויחה 70 מיליון דולר מהאחוזים שיש לה בסרט).
זה הסרט שייצג את ישראל בחצי הגמר הבינלאומי שיתקיים בלונדון, ולדעתי יש לה סיכוי ממש טוב להגיע לגמר, שהוא כבר חלק מפרסי ״אמפייר״ האמיתיים (אם הבאפטא זה האוסקר הבריטי, אז פרסי המגזין ״אמפייר״, הם כמו פרסי אם.טי.וי של הבריטים).
הנה הסרטון, 60 שניות כולו:
״אנשים כתומים״, טריילר
״אנשים כתומים״.
אחת ההפתעות הגדולות שלי השנה היתה הגילוי של הסרט הזה – ״אנשים כתומים״ שכתבה וביימה חנה אזולאי-הספרי. הוא כבר הוקרן בפסטיבל חיפה וזכה בפרס הבימוי בפסטיבל סרטי נשים, והיו לא מעט מוותיקי ובכירי התעשייה בארץ שדיברו עליו בזלזול, כשהסאב-טקסט של הביטול שלהם היה ״עוד פעם עושים כאן קולנוע מזרחי״. תמיד מפתיע אותי להיתקל בעוצמות הגזענות שהן עדיין חלק בלתי נפרד מהממסד הקולנועי. אבל כשצפיתי בסרט, נסחפתי לתוכו. לא מעט בזכות הצילום הפשוט מרהיב של אסף סודרי (את שלושת ימי הצילום במרוקו, מהם לקוח הפריים בראש הפוסט והשוטים בתחילת הטריילר, צילם באופן לא פחות מרשים ומפעים איתי מרום), והמוזיקה של אנשי להקת איטליז, גיא בן שטרית ועומר הרשמן. המתכון נראה מוכר מסרטים מהעולם: אוכל, פולקלור וסקס. אבל אזולאי-הספרי, בסרטה הראשון כבמאית, לוקחת את התבשיל הזה והופכת אותו לאגדה שסחפה אותי לתוכה, ועם לא מעט מוטיבים קולנועיים עדינים (כמו שימוש מובהק בצבעים, והענקת צבע יסוד לכל דמות, ובהמשך לערבב ביניהן).
כך נראה הטריילר לסרט שייצא למסכים בעוד חודשיים, ב-1.5:
"300: עליית האימפריה״ ו״פומפיי״, ביקורת
"300: עליית האימפריה״. חידוש! הפעם הרקע תכלכל
תגובות אחרונות