גדוד נהגי הפרידות
היציאה של "פרידה" של אשגר פרהדי בד.וי.די עושה לי בלבולים בספריית הדי.וי.די:
וידיאו: "אוברטורה", סרט קצר של דן סחר
Overture from Dan Sachar on Vimeo.
אחר דן סחר, בוגר מכללת ספיר, אנחנו עוקבים כאן כבר שנתיים מאז סרטו הקצר הפוסט-אפוקליפטי הראשון, "כשיהיה דומם". בשנה האחרונה הוא ביים סרט קצר שאפתני ופיוטי יותר בשם "אוברטורה" שישה סיבוב מרשים בפסטיבלי מד"ב בעולם, ועכשיו סוף סוף עלה האינטרנטה לצפייה. הוא מרשים מאוד. הצילום (של חגי בן כוזרי על מצלמת DSLR קנון D5) , האווירה, הפנייה לפיוטי. יפה. בדף ב-vimeo אפשר לתרום קצת כסף בעבור הצפייה, וסחר מעדכן שם שכל ההכנסות שיצטברו יופנו להפקת סרטו הקצר הבא, "נוסטלגיה".
"שומרי הסף", ביקורת
"שומרי הסף" של דרור מורה. אברהם שלום ובטחון
בקשר ל"שומרי הסף":
א. דרור מורה הודה בראיונות קודמים ש"ערפל מלחמה" של ארול מוריס, בו מראיין מוריס את רוברט מקנמרה, היווה השראה ל"שומרי הסף". ההשפעה של "ערפל מלחמה" על "שומרי הסף" אכן מורגשת. ואכן, ארול מוריס – שראה את הסרט בפסטיבל טלורייד – סיפר שהוא אהב אותו. אבל דווקא ההשוואה ל"ערפל מלחמה" מבהירה אצלי משהו לגבי "שומרי הסף": continue reading…
"שומרי הסף" מתפוצץ
שני עדכונים פרסי טרום-אוסקר לסוף השבוע.
גילדת התסריטאים פרסמה את המועמדים שלה ביום שישי. המועמדים לתסריט מקורי: "המאסטר", "לופר", "הטיסה", "ממלכת אור הירח" ו"כוננות עם שחר" (שני אנדרסונים וג'ונסון אחד). המועמדים לתסריט מעובד: "ארגו", "חיי פיי", "לינקולן", "אופטימיות זה שם המשחק" ו(הפתעה) "כמה טוב להיות פרח קיר".
ומוצאי שבת התפרסמו פרסי האגודה הלאומית של מבקרי הקולנוע. סרט השנה שלהם הוא "אהבה" של מיכאל האנקה. שקיבל גם את פרס הבימוי ואת פרס השחקנית. "לינקולן" של סטיבן ספילברג זכה בפרס השחקן (דניאל דיי לואיס) ופרס התסריט. "המאסטר" קיבל את פרס שחקנית המשנה (איימי אדמס) ופרס הצילום. והבונוס: "שומרי הסף" זכה בפרס הסרט התיעודי.
==================
מה שמביא אותנו ל"שומרי הסף". continue reading…
פסטיבל הסרטים של סם שפיגל: "חיילת בודדה" של טליה לביא
שבוע רביעי לפסטיבל סרטי הגמר של סם שפיגל כאן ב"סינמסקופ". בתחילה תכננו על ארבעה שבועות, אבל יש לי עוד כמה סרטים להראות, אז נמשיך עוד כמה שבועות. והיום: "חיילת בודדה", סרט הגמר של טליה לביא מ-2004. וכאן מגיע וידוי: לא עשיתי עם עצמי מצעד מסודר, ומן הסתם גם לא ראיתי את כל סרטי הגמר של סם שפיגל, אבל אם אני צריך לבחור בשליפה את הסרט האהוב עליי מבין הסרטים שנעשו בסם שפיגל לדורותיו, זה זה. ראיתי אותו בפעם הראשונה בתחרות הסרטים הקצרים בפסטיבל ברלין, וראיתי איך הקהל הגרמני פשוט מתמוגג ממנו, ואני איתם. הוא אכן זכה שם בפרס. ומאז, טליה לביא היא היוצרת הישראלית שאני הכי מחכה כבר לזינוקה למימי הפיצ'רים (יחד עם מיה דרייפוס מאוניברסיטת תל אביב, שאת "ביקור חולים" שלה גם אהבתי מאוד). וזה כנראה סוף סוף קורה ממש בקרוב. הסרט הארוך שלה "אפס ביחסי אנוש" כבר קיבל תמיכה מקרן הקולנוע הישראלי, זכה בתחרות הפיצ'ינג של פסטיבל ירושלים לפני שנתיים וקיבל מענק ממכון סאנדאנס. הסרט יחזיר את לביא אל עולם הפקידות בבסיס חיל אוויר, בו היא התחילה לשוטט ב"חיילת בודדה", במבט אירוני מבריק, הלוקח סיטואציה טראגית ומפשפש בה באמצעות חוש הומור נפלא. זו, אגב, השנה שבה שמתי לב לדאנה איבגי לראשונה, בזכות שני סרטים קצרים בהם שיחקה חיילת אומללה: הסרט הזה ו"חצאית דמעות" של תמר ירום.
"ארגו", ביקורת
"ארגו" של בן אפלק
הביקורת הראשונה לשנת 2013. לסרט מוצלח מאוד. ושלא יהיו ספקות: ל"ארגו" יש עדיין סיכויים לזכות באוסקר. הוא לכאורה משתרך מאחורי "לינקולן" או "כוננות עם שחר" או "עלובי החיים", שיש הרואים בהם פייבוריטים, אבל אני חושב ש"ארגו" ו"לינקולן" די צמודים בהובלה מבחינת חברי האקדמיה.
פוסט אורח: שניצר על הסרטים של אברהם הפנר
גדעון זינגר בתור אדון קוק הקוסם ב"דלת הקסמים". גם זה של אברהם הפנר
אני חותם היום את ספיישל אברהם הפנר שמתקיים כאן ב"סינמסקופ" במקביל למחווה שנערכת לו בסינמטקים לרגל צאת "ספר התסריטים" המאוד מומלץ שלו. שני מאמרים מקיפים ומאירי עיניים נכתבו כעת על יצירתו של הפנר. האחד הוא של אורי קליין, המצורף לספר התסריטים ופורסם גם ב"הארץ". השני הוא של מאיר שניצר, שראה אור בשבוע שעבר בגיליון כתב העת "סינמטק" (להורדת הגיליון המלא ב-PDF).
את מאמרו של שניצר אני שמח להביא לכם כאן במלואו.
תצחקו ותשתעשעו כפי שמעולם לא צחקתם והשתעשעתם
מורדי אלון, מו"ל לשעבר ואיש תוכן בהווה, השיק בשבוע שעבר בלוג בשם "בתי קולנוע של פעם", שמציג את יצר האספנות שלו בכל הקשור לקולנוע. לאלון יש, אני מבין, אוסף פוסטרים נרחב, והוא מתחיל להציג אותו בבלוג. בפוסט השני שלו (אחרי פוסט בכורה בו הוא מספר איך יהודה פוליקר וזכרונות הקולנוע שלו הביאו אותו להשיק את הבלוג) הוא מציג אוסף של כרזות לסרטים מ-1967 בקולנוע שרון בנתניה (טלפון: 2909). למשל הכרזה הנ"ל לסרטו של קן אנאקין, "אנשים מופלאים במכונות מעופפות", שהגיע לנתניה שנתיים אחרי שאר העולם, אבל אני פעור עיניים לגלות שהוא הוקרן בקולנוע השרון ב-70 מ"מ ובשיטת טוד-איי.או (או טו-די-או בלשון הכרזה). ובצבעים נהדרים.
או זה:
הדרך לאוסקר 2012: המועמדויות לפרסי גילדת המפיקים
חופשת חג המולד הגיעה לסיומה והוליווד חוזרת לעבודה. רצף של אירועי טרום-אוסקר צפויים בשבוע הקרוב: מועמדויות גילדת התסריטאים ביום שישי; בלילה שבין שבת לראשון יחולקו פרסי "בחירת המבקרים", חזאי אוסקרים מצוינים; מועמדי גילדת הבמאים (חזאי האוסקר הכי טובים) ביום שלישי, המועמדויות לבאפט"א ביום רביעי והמועמדויות לאוסקר ביום חמישי הבא. אבל ראשונים בתור הם המפיקים. המפיקים מהווים רק שמונה אחוז מכלל מצביעי האקדמיה, אבל בחמש השנים האחרונות מי שזכה בפרס גילדת המפיקים זכה גם באוסקר. אז הנה המועמדים שלהם שפורסמו הלילה:
לכתה של גברת חבר
זהרירה חריפאי מתוך "סלאח שבתי" עם שרגא פרידמן ואריק אינשטיין. למטה מימין: "תעלת בלאומילך". משמאל: "השוטר אזולאי"
כמה עצוב הוא מותה של זהרירה חריפאי היום. היא היתה בת 83. חריפאי היתה השחקנית הכי קבועה בסרטיו של אפרים קישון. היא שיחקה בארבעה מתוך חמשת סרטיו, ממש כמו שייקה אופיר ששיחק גם הוא בארבעה מתוך חמישה (אבל מזוהה עם קישון יותר מחריפאי). טופול יבדל"א – ששיחק לצד חריפאי גם בבצל ירוק וגם בתיאטרון חיפה (בהפקה ההיסטורית ההיא של "מעגל הגיר הקווקזי") – שיחק רק בשני סרטים של קישון. ובכל זאת, חריפאי מזהה כיום בעיקר עם התיאטרון של חנוך לוין ולא עם הקולנוע של קישון.
ב"סאלח שבתי" היא גילמה את "גברת חבר" (כך קרא לה סאלח שבתי), מבכירי הקיבוץ שמאמץ את המעברה, ומי שדורשת ממר שבתי היקר (בסצינה הנ"ל בלול, בעיניי הסצינה הגדולה ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי) לשכוח מהר-מהר את מנהגיו הברבריים ולהסתגל לאורח החיים המודרני. ב"השוטר אזולאי" היא גילמה את אשתו העקרה, החולנית והמעשנת של אזולאי (שייקה אופיר), זו שהכינה לפקד לבקוביץ' כל בוקר בורקס חם וטרי. ב"תעלת בלאומילך" היא הראתה איך עושה מנוף.
חריפאי מצטרפת היום לשייקה אופיר, שרגא פרידמן, ניסים עזיקרי, אבנר חזקיהו, יהודה פוקס ויעקב בנאי ששיחקו אצל קישון והלכו לעולמם. הדור שעבד עם קישון הולך ונעלם. לפני שבועיים נפטר אברהמל'ה מור (שגדלתי עליו ב"קרוסלה" ובמחזות הזמר שלו עם חוה אלברשטיין מאת לאה נאור), שהופיע לצד חריפאי בלהקת בצל ירוק.
ברמה האישית, כמעט אנוכית, היום הזה עצוב לי, כי במסגרת פרויקט תיעודי שאני שותף לו תכננו לראיין את חריפאי על עבודתה עם קישון בימים הקרובים. היא שבה מלונדון השבוע ומערכת הפרויקט היתה בקשר איתה כדי לתאם מועד לצילום ממש בקרוב. והיום הגיעה הבשורה הזאת.
תגובות אחרונות