סיכום 2012: שיר השנה
שיר השנה שלי הוא זה:
סיכום 2012: סיכומים מהעולם
אז היה לנו כבר את סרטי השנה. ואת הסרטים הקופתיים של השנה. פרויקט סיכום 2012 יגיע לסיומו מחרתיים, אבל לפני כן: הבה נעיף מבט מה קורה בשאר עולם הסיכומים:
א.
לא רק ישראל רשמה שיאים בקופות, גם בארצות הברית 2012 היתה שנת שיא. ביום חמישי חצו ההכנסות של הקולנוע באמריקה את אלה של השנה שעברה והגיעו עד כה ל-10.8 מיליארד דולר. זו גם השנה הראשונה מזה זמן מה שרשמה לא רק גידול בכמות הכסף (גידול הקשור בעליית מחירי הכרטיסים) אלא גם גידול בכמות הכרטיסים שנמכרה. המסקנה מהנתונים האלה בישראל ובאמריקה היא שהיו השנה סרטים שהקהל רצה לראות. הסרטים הכי קופתיים באמריקה השנה היו:
סיכום 2012: טבלת שוברי הקופות של ישראל
לפני כמה ימים העליתי כאן את הכותרת הראשית של סיכום הקופות שלי לשנת 2012 – זו היתה שנת שיא בקופות בארץ מזה 20 שנה. כך על פי הערכות בעולם ההפצה הישראלי. בכל שנה, וזה ממאן להשתפר, קשה ליקוט נתוני הקופות בישראל כקריעת ים סוף. המפיצים ממאנים לשתף פעולה (גם כשסרט הוא להיט, משום מה). וכך באמצעות הנתונים המתפרסמים ב"בוקס אופיס מוג'ו" והצלבות עם אנשים הבקיאים בעולם ההפצה בארץ, הצלחתי לבסוף לייצר גם השנה את טבלת הסרטים שמכרו הכי הרבה כרטיסים בישראל. אני מדגיש "שמכרו הכי הרבה כרטיסים" ולא "הכי קופתיים" כי אם הייתי מרכז את הטבלה על פי שקלים, היא היתה נראית בסדר קצת אחר: סרטי התלת מימד (שכרטיסיהם יקרים יותר) היו עוקפים את סרטי הדו מימד, למרות שאלה מכרו יותר כרטיסים. בינתיים האומדנים הם עדיין על סמך מכירת כרטיסים. כך נראה סיכום השנה בקופות:
פסטיבל הסרטים של סם שפיגל: "לכל דבר מחיר" של דפנה לוין
ששי קשת ב"לכל דבר מחיר" של דפנה לוין
הנה הפרק השלישי בפרויקט השבועי שלנו של חיטוט בארכיונים של בית הספר לקולנוע סם שפיגל והצגת סרטי גמר נדירים, שלא מצויים לצפייה בשום מקום אחר ברשת כרגע (צפו בכל הפוסטים הקודמים באמצעות התגית "פסטיבל הסרטים של סם שפיגל"). והיום אנחנו חוזרים למחזור השני של בית הספר ולסרטה מ-1994 של דפנה לוין, "לכל דבר מחיר". בימים אלה לוין מוקרנת בהוט הסדרה "אופוריה", שיצרה לוין יחד עם רון לשם.
"לכל דבר מחיר" נוצר בשנה שאחרי עליית ערוץ 2, כשמסך הטלוויזיה המסחרית הוצף שעשועונים. לוין מיקססה לסרט הגמר שלה את שעשועוני ערוץ 2, את עולם הפרסומות, שהפך לאופציית הפרנסה העיקרית של בוגרי בתי הספר לקולנוע באותן שנים, את עולם הווידיאו-קליפים האולטרה-מסוגננים ויצרה מיוזיקל – א-לה ג'ון ווטרס ואלמודובר – על צרכנות, בכיכובם של מאיר סוויסה, ששי קשת ושירי-לי דשא.
אנקדוטות וקרדיטים: רמה דרימר (לימים בורשטיין), בת המחזור של לוין, היא העורכת. את סרט הגמר שלה, 18 שנים לפני הקאמבק שלה עם "למלא את החלל", הצגנו כאן לפני שבועיים. מיכל נחמן, אז שליש מלהקת מנגו ולימים מיכל צפיר, מופיעה גם. המוזיקה המקורית המאוד מושקעת של הסרט מאת עדי כהן ("מסוכנת"). הנה הסרט:
סיכום 2012: סרטי השנה של "סינמסקופ"
תזכורת: טיזר ראשון לסיכום השנה שלי פורסם כאן, כחלק ממשאל המבקרים של "אינדי-ווייר". ועכשיו, לסיכום השנה הרשמי והמלא של "סינמסקופ", לסרטים שהוצגו בשנת 2012 בישראל:
וידיאו: דוד גורפינקל מספר על עבודתו עם הפנר
דוד גורפינקל הוא, בעיניי, אחד האנשים החשובים בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי. מ"חור בלבנה" ועד ל"סיפור גדול" כמות הסרטים שהוא צילם בארץ עצומה ומגוונת: מ"חגיגה בסנוקר" ו"כץ וקרסו" ועד ל"חמסין" ו"זעם ותהילה"; מ"עיניים גדולות" עד "הקיץ של אביה". הוא עבד כמעט עם כולם, ראה הכל, כל תולדות הקולנוע הישראלי מקופלות עברו מבעד לעדשותיו. ראיינתי את גורפינקל כמה וכמה פעמים, ובאחת הפעמים הקדשתי לו מוסף שלם ב"העיר", לחגוג את פועלו. אבל למצוא תיעוד של גורפינקל מדבר על הסרטים שהיה מעורב בהם זה מאוד נדיר. הצלם שצילם את כולם נבוך להצטלם בעצמו. לכן זה רגע בעל חשיבות כפולה כשבאירוע מחווה לאברהם הפנר שהתקיים ביום שני בסינמטק תל אביב, עמד גורפינקל על הבמה והקריא מזכרונותיו שבכתובים על עבודתו עם הפנר כצלם בשני סרטים, "דודה קלרה" ו"אהבתה האחרונה של לורה אדלר". הנה, באדיבות מרט פרחומובסקי ונאור מנינגר, עורכי האירוע, 11 הדקות של גורפינקל מספר על הפנר:
תזכורת: פסטיבל הפנר בסינמטקים מגיע כעת לכבוד ספר התסריטים הנפלא שראה אור בהוצאת כתר בו מקובצים ארבעת תסריטיו שהופקו. לחיצה על תגית "אברהם הפנר" בראש הפוסט תביא אתכם לקטעים נוספים מתוך אירוע המחווה בסינמטק.
"שומרי הסף", הטריילר האמריקאי
היום עוד שבועיים יתפרסמו המועמדויות לאוסקר. האם "שומרי הסף" יהיה שם בקטגוריית הסרט התיעודי? סרטו של דרור מורה יוצא באופן מדורג אל בתי הקולנוע בארץ. היום בירושלים, מסוף השבוע בסינמטק תל אביב ובסוף השבוע הבא בעוד בתי קולנוע בארץ. ובעיניי זה סרט פשוט מעולה. ראיתי אותו היום פעם שנייה, ויצאתי ממנו נסער כמו בפעם הראשונה. קולנוע משובח מאין כמוהו. חכם להפליא. וזה קודם כל הסרט הכי מותח שראיתי בעת האחרונה, הלב פועם בחרדה גדולה לכל אורכו. המוח עושה פליק-פלאקים בין עמדות מוסריות, לבטים פוליטיים, סיפורים על מבצעים מוצלחים, ורגעים של כשלונות. והקולנוע… דרור מורה עשה סרט משוכלל באופן יוצא דופן, פורץ דרך, ערוך כל כך הדוק, אין שם בועת אוויר לנשימה. אני ארחיב עליו מאוד בשבוע הבא. בינתיים, לקראת הפצתו בתחילת פברואר בארצות הברית על ידי סוני פיקצ'רס קלאסיקס, הם ארגנו לו טריילר חדש משלהם.
"לא בתל אביב": הפסקול הכי קול
חידה: מה הסרט הישראלי היחיד שיצא לו דיסק עם פסקול הסרט ושיריו? זה בוודאי הלהיט "העולם מצחיק", עם שלל שירי הגששים? לא. ואולי פסקול למוזיקה של "למלא את החלל" שבוודאי יהפוך לרב מכר במגזר הדתי והחרדי? לא. אה, זה חייב להיות "המשגיחים", סרט שבו הגיבור הוא מוזיקאי שממקסס טרקים לננחים ועם שושן כמלחין הסרט? גם לא. משונה, סרטים שמגיעים מאת מפיקים גדולים ומנוסים, שזוכים להצלחה, ואף אחד לא מוציא דיסק פסקול. אפילו ל"בלדה לאביב הבוכה" הוציאו רק סינגלים לרדיו וכמה טרקים שנשלחו אליי להאזנתכם. פסקול שלם, לקניה או להורדה או סתם להאזנה? אין. עבור הקולנוע הישראלי מוזיקה אינה מקדמת מכירות.
בעיניי זו טעות גדולה ואיומה. אני חושב שמוזיקה היא מקדמת מכירות אדירה. ויותר מזה, היכרות עם המוזיקה של סרט לפני הצפייה בו הופכת את חוויית הצפייה לאחרת, פמליארית יותר, ואף מרגשת יותר.
אז הנה, הפסקול היחיד שיצא בארץ השנה הוא דווקא לסרט המיקרו-באדג'ט "לא בתל אביב", הסרט היחיד שמבין כמה מוזיקה היא חלק בלתי נפרד מהצפייה בסרט, ונענה לרצון הטבעי של כ מי שרואה סרט ונהנה ממנו, לאחוז במשהו ממנו כדי להמשיך את החוויה הלאה אל היום-יום. הפסקול מכיל קטעים מוזיקליים של עוז רמירז ושירים של רותם בר-אור. אפשר להקשיב לו במלואו בחינם בבאנד-קאמפ (ופה בהמשך), ולקנות אותו כדיסק באוזן השלישית או לקנות אותו כאלבום דיגיטלי להורדה. בעבר כבר השמעתי לכם כאן את "אתה בסדר" הנפלא מהסרט. האזינו עכשיו, לצורך התרשמות, לשיר הראשון, "לב ענק", ואז לקטע 4: "נשמה דובדבן", ותגידו לי אתם אם לא הייתם רוצים לראות סרט שככה נשמעת המוזיקה שלו. ברור שכן. אגב, מוסרים לי באוזניה שהסרט (שמוקרן בסינמטקים ובעוד בתי קולנוע בארץ), מתקרב ל-2,000 צופים.
2012 היתה שנת שיא בקופות בישראל
היום מתפרסם ב"פנאי פלוס" סיכום השנה שלי ל-2012. אעלה אותו ל"סינמסקופ" ביום שישי, ואמשיך לסכם את השנה עד ל-1.1. אבל בינתיים אשתף אתכם בכותרת החדשותית מתוך פרויקט סיכום השנה שלי. על פי הערכות של גורמים בשוק ההפצה נמכרו השנה בארץ 13 מיליון כרטיסי קולנוע. זאת לעומת ממוצע של בין תשעה לעשרה מיליון כרטיסים בשנה רגילה. אם הנתונים האלה אכן יתבררו כסופיים ואמינים*, מדובר בזינוק של 30 אחוז ביחס לשנים קודמות**.
בפעם הקודמת שמכירות הכרטיסים בארץ חצו את העשרה מיליון כרטיסים בשנה continue reading…
תגובות אחרונות