סיכום 2012: הסרטים הכי טובים שלא ראיתם
"ארנסט וסלסטין"
שנת 2013 התחילה. ואז הזמן לחתום את פרויקט סיכום 2012 של "סינמסקופ". הנה הפרק האחרון. אז מה היו הסרטים הכי טובים שראיתי השנה, אבל לא בבתי הקולנוע המסחריים?
"חיי פיי": סירה בשם צמצום
עוד מחשבה לגבי "חיי פיי" של אנג לי.
בפתיחת "חיי פיי" מושמעת הבטחה: אנחנו עומדים לשמוע סיפור שיגרום לנו להאמין באלוהים. אוזניי נזקפו. כל חיי הלכתי לקולנוע כדי למצוא את אלוהים, ופה ושם אף מצאתי – ב"קונטקט" של רוברט זמקיס, ב"הקורבן" של טרקובסקי, וגם ב"סולאריס", ב"מטריקס", ב"המופע של טרומן", ב"דוני דארקו" וכן הלאה וכן הלאה. ב"חיי פיי" דווקא לא מצאתי את אלוהים. מצאתי סרט שמדבר לא מעט על דת ועל דתות, אבל מעט מדי על אמונה.
גיבור הסרט הוא אדם כל כך מאמין, שהוא מאמין בכל: הוא מאמין בהינדואיזם, שהוטבל לנצרות, התאסלם ומלמד קבלה יהודית באוניברסיטה. ובמשך 200 ימים הוא היה תקוע על סירה – אחרי שספינתו טבעה – וראה מקרוב את הבריאה, ובשלל המבחנים הקיומיים שהוא חווה הוא ניסה להבין מה אלוהים רוצה ממנו. אבל חוץ מחזיונות ויזואליים ממש יפים, על סף ההזיה הפסיכוטית, אני לא הבנתי מה הוא רוצה מאלוהים.
אבל היה רגע במהלך הסרט שגרם לאוזניי להזדקף שנית. זה היה כשגיבור הסרט הזכיר את שם הספינה שטבעה: צמצום (Tsimtsum). משל יפה ועל-דתי רקחו לנו יאן מרטל ואנג לי, אבל בסופו של דבר הם נזקקים למושגים מקבלת האריז"ל כדי להשיט את המסר שלהם לחוף מבטחים.
סיכום 2012: סיכומים מהעולם
אז היה לנו כבר את סרטי השנה. ואת הסרטים הקופתיים של השנה. פרויקט סיכום 2012 יגיע לסיומו מחרתיים, אבל לפני כן: הבה נעיף מבט מה קורה בשאר עולם הסיכומים:
א.
לא רק ישראל רשמה שיאים בקופות, גם בארצות הברית 2012 היתה שנת שיא. ביום חמישי חצו ההכנסות של הקולנוע באמריקה את אלה של השנה שעברה והגיעו עד כה ל-10.8 מיליארד דולר. זו גם השנה הראשונה מזה זמן מה שרשמה לא רק גידול בכמות הכסף (גידול הקשור בעליית מחירי הכרטיסים) אלא גם גידול בכמות הכרטיסים שנמכרה. המסקנה מהנתונים האלה בישראל ובאמריקה היא שהיו השנה סרטים שהקהל רצה לראות. הסרטים הכי קופתיים באמריקה השנה היו:
סיכום 2012: טבלת שוברי הקופות של ישראל
לפני כמה ימים העליתי כאן את הכותרת הראשית של סיכום הקופות שלי לשנת 2012 – זו היתה שנת שיא בקופות בארץ מזה 20 שנה. כך על פי הערכות בעולם ההפצה הישראלי. בכל שנה, וזה ממאן להשתפר, קשה ליקוט נתוני הקופות בישראל כקריעת ים סוף. המפיצים ממאנים לשתף פעולה (גם כשסרט הוא להיט, משום מה). וכך באמצעות הנתונים המתפרסמים ב"בוקס אופיס מוג'ו" והצלבות עם אנשים הבקיאים בעולם ההפצה בארץ, הצלחתי לבסוף לייצר גם השנה את טבלת הסרטים שמכרו הכי הרבה כרטיסים בישראל. אני מדגיש "שמכרו הכי הרבה כרטיסים" ולא "הכי קופתיים" כי אם הייתי מרכז את הטבלה על פי שקלים, היא היתה נראית בסדר קצת אחר: סרטי התלת מימד (שכרטיסיהם יקרים יותר) היו עוקפים את סרטי הדו מימד, למרות שאלה מכרו יותר כרטיסים. בינתיים האומדנים הם עדיין על סמך מכירת כרטיסים. כך נראה סיכום השנה בקופות:
פסטיבל הסרטים של סם שפיגל: "לכל דבר מחיר" של דפנה לוין
ששי קשת ב"לכל דבר מחיר" של דפנה לוין
הנה הפרק השלישי בפרויקט השבועי שלנו של חיטוט בארכיונים של בית הספר לקולנוע סם שפיגל והצגת סרטי גמר נדירים, שלא מצויים לצפייה בשום מקום אחר ברשת כרגע (צפו בכל הפוסטים הקודמים באמצעות התגית "פסטיבל הסרטים של סם שפיגל"). והיום אנחנו חוזרים למחזור השני של בית הספר ולסרטה מ-1994 של דפנה לוין, "לכל דבר מחיר". בימים אלה לוין מוקרנת בהוט הסדרה "אופוריה", שיצרה לוין יחד עם רון לשם.
"לכל דבר מחיר" נוצר בשנה שאחרי עליית ערוץ 2, כשמסך הטלוויזיה המסחרית הוצף שעשועונים. לוין מיקססה לסרט הגמר שלה את שעשועוני ערוץ 2, את עולם הפרסומות, שהפך לאופציית הפרנסה העיקרית של בוגרי בתי הספר לקולנוע באותן שנים, את עולם הווידיאו-קליפים האולטרה-מסוגננים ויצרה מיוזיקל – א-לה ג'ון ווטרס ואלמודובר – על צרכנות, בכיכובם של מאיר סוויסה, ששי קשת ושירי-לי דשא.
אנקדוטות וקרדיטים: רמה דרימר (לימים בורשטיין), בת המחזור של לוין, היא העורכת. את סרט הגמר שלה, 18 שנים לפני הקאמבק שלה עם "למלא את החלל", הצגנו כאן לפני שבועיים. מיכל נחמן, אז שליש מלהקת מנגו ולימים מיכל צפיר, מופיעה גם. המוזיקה המקורית המאוד מושקעת של הסרט מאת עדי כהן ("מסוכנת"). הנה הסרט:
סיכום 2012: סרטי השנה של "סינמסקופ"
תזכורת: טיזר ראשון לסיכום השנה שלי פורסם כאן, כחלק ממשאל המבקרים של "אינדי-ווייר". ועכשיו, לסיכום השנה הרשמי והמלא של "סינמסקופ", לסרטים שהוצגו בשנת 2012 בישראל:
וידיאו: דוד גורפינקל מספר על עבודתו עם הפנר
דוד גורפינקל הוא, בעיניי, אחד האנשים החשובים בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי. מ"חור בלבנה" ועד ל"סיפור גדול" כמות הסרטים שהוא צילם בארץ עצומה ומגוונת: מ"חגיגה בסנוקר" ו"כץ וקרסו" ועד ל"חמסין" ו"זעם ותהילה"; מ"עיניים גדולות" עד "הקיץ של אביה". הוא עבד כמעט עם כולם, ראה הכל, כל תולדות הקולנוע הישראלי מקופלות עברו מבעד לעדשותיו. ראיינתי את גורפינקל כמה וכמה פעמים, ובאחת הפעמים הקדשתי לו מוסף שלם ב"העיר", לחגוג את פועלו. אבל למצוא תיעוד של גורפינקל מדבר על הסרטים שהיה מעורב בהם זה מאוד נדיר. הצלם שצילם את כולם נבוך להצטלם בעצמו. לכן זה רגע בעל חשיבות כפולה כשבאירוע מחווה לאברהם הפנר שהתקיים ביום שני בסינמטק תל אביב, עמד גורפינקל על הבמה והקריא מזכרונותיו שבכתובים על עבודתו עם הפנר כצלם בשני סרטים, "דודה קלרה" ו"אהבתה האחרונה של לורה אדלר". הנה, באדיבות מרט פרחומובסקי ונאור מנינגר, עורכי האירוע, 11 הדקות של גורפינקל מספר על הפנר:
תזכורת: פסטיבל הפנר בסינמטקים מגיע כעת לכבוד ספר התסריטים הנפלא שראה אור בהוצאת כתר בו מקובצים ארבעת תסריטיו שהופקו. לחיצה על תגית "אברהם הפנר" בראש הפוסט תביא אתכם לקטעים נוספים מתוך אירוע המחווה בסינמטק.
"שומרי הסף", הטריילר האמריקאי
היום עוד שבועיים יתפרסמו המועמדויות לאוסקר. האם "שומרי הסף" יהיה שם בקטגוריית הסרט התיעודי? סרטו של דרור מורה יוצא באופן מדורג אל בתי הקולנוע בארץ. היום בירושלים, מסוף השבוע בסינמטק תל אביב ובסוף השבוע הבא בעוד בתי קולנוע בארץ. ובעיניי זה סרט פשוט מעולה. ראיתי אותו היום פעם שנייה, ויצאתי ממנו נסער כמו בפעם הראשונה. קולנוע משובח מאין כמוהו. חכם להפליא. וזה קודם כל הסרט הכי מותח שראיתי בעת האחרונה, הלב פועם בחרדה גדולה לכל אורכו. המוח עושה פליק-פלאקים בין עמדות מוסריות, לבטים פוליטיים, סיפורים על מבצעים מוצלחים, ורגעים של כשלונות. והקולנוע… דרור מורה עשה סרט משוכלל באופן יוצא דופן, פורץ דרך, ערוך כל כך הדוק, אין שם בועת אוויר לנשימה. אני ארחיב עליו מאוד בשבוע הבא. בינתיים, לקראת הפצתו בתחילת פברואר בארצות הברית על ידי סוני פיקצ'רס קלאסיקס, הם ארגנו לו טריילר חדש משלהם.
תגובות אחרונות