גיא לואל ורוני הדר ב"יותר איטי מלב" של ינאי גוז ויוני זיכהולץ

"יותר איטי מלב" הוא אחד הסרטים היותר מסקרנים שמסתובבים בחדרי העריכה בשנה וקצת האחרונה. זהו סרטם החדש של ינאי גוז ויוני זיכהולץ, שביימו את "אלנבי רומאנס" המקסים. ואתמול התפרסם שהסרט יוקרן בטרום-בכורה בפסטיבל הקולנוע הגאה שייפתח ב-9 ביוני. על הסרטים הישראליים שיוקרנו בו תוכלו לקרוא באייטם הזה. הקרנת הבכורה הרשמית של הסרט תתקיים כמה ימים אחר כך.

בינתיים, השגנו קצת פריימים מהסרט עד שהטריילר יהיה מוכן. רוני הדר וגיא לואל משחקים. הצלם הוא שי פלג.

==================

עוד סרט שאמור להגיע לבכורה עולמית בפסטיבל הגאה של יאיר הוכנר ביוני הוא "באני לאב" סרטה הקצר החדש של רוני קידר, והפרויקט הראשון שלה מאז "ג'ו ובל" (אחת התגליות הגדולות של מסגרת הקולנוע העצמאי בפסטיבל דרום בשנה שעברה; מסגרת שאני כבר שומע על כמה סרטים מסקרנים מאוד שיוצגו בה השנה). על צילומיו דיווחנו כאן בינואר. אלא ש… לקראת סוף עבודת הפוסט על הסרט בן ה-15 דקות נגמר לקידר הכסף. ועכשיו, כנהוג בעת האחרונה, הכדור עובר אליכם: עזרו לה לממן את סוף ההפקה. היא זקוקה ל-27,000 שקל כדי לגמור. רגע, כדי שתדעו במה מדובר הכינה קידר, אשפית הטריילרים, טריילר:

תחשבו על זה: כל מה שצריך כדי שרוני קידר תגיע לסוף ההפקה הוא ש-540 מכם יתרמו לה 50 שקלים וכדי ששמכם יופיע ברולר של הסרט (תיקון: הסרט כבר לא יהיה בן 15 דקות עם 540 אנשים ברולר). זו לא משימה בלתי אפשרית. אני מקווה שתושיטו יד. אני נתתי במשרד.

אגב, "באני לאב" (או "אהבתה של באני" בעברית) יהיה אחד מ-35 סרטים קצרים שיוקרנו בפסטיבל הגאה ויתחרו על פרס בסך 8,000 שקל. יבול מדהים למדי.

פתאום וודי אלן הוא במאי שמחכים לו ומצפים ממנו. כלומר, שוב. אחרי ש"חצות בפריז" הפך לסרט הכי קופתי שלו וזיכה אותו באוסקר על התסריט, הציפיות גבוהות מ"לרומא באהבה", סרטו החדש.

נכון, אחרי "פריז" באה "רומא"? נשמע כמעט כמו מיסחור. אבל זה וודי אלן, והוא גם משחק הפעם – לצד, אלק בולדווין, ג'ודי דיוויס, רוברטו בניני, פנלופה קרוז, ג'סי אייזנברג, אלן פייג. וזו גרטה גרוויג בתפקיד סקרלט ג'והנסון. הסרט עולה כבר החודש באיטליה, ובהמשך השנה בשאר העולם. ואני חייב להיעלב קצת בשם האיטלקים: כשהוא צילם את "חצות בפריז" הוא השתמש בצלם הצרפתי (הנפלא) דריוש חונדג'י, לא היה מתבקש שברומא הוא יעבוד עם צלם איטלקי (דמיינו לכם: ויטוריו סטוררו מצלם לוודי אלן). אבל לא. הוא שוב עם חונדג'י.

הו הו, יש מבול – מבול! – של קטעי וידיאו מעניינים שצפים ברשת ואני מנסה לצפות בכל ולסנן אליכם את המעניינים או הראויים לדיון שבהם, אז הנה מטח ראשון של כמה מהם:

===============

מיילס פישר אינו טום קרוז. אבל הוא מאוד דומה לטום קרוז, שמתי לב לזה כשהוא שיחק ב"יעד סופי 5". כנראה שלא רק אני שמתי לב לזה. לפני כמה חודשים גייסו אותו אנשי סוכנות וויליאם מוריס לגלם מעין סוכן-על, משהו שמזכיר בקצב הדיבור את בעל הבית שלהם, ארי עמנואל (האיש שהיווה השראה לדמותו של ארי גולד ב"הפמליה" ואחיו של רם עמנואל, ראש עיריית שיקגו כרגע). הסרטון שהופק איתו – בו הוא מחפש את ה-דבר הבא בתחום הקולנוע ומגיע למסקנה שמה שהוליווד מחכה לו זה סרט תלת מימדי על רשת מסעדות הפרוזן-יוגורט, פינקברי. הסרטון הוקרן בקיץ שעבר באירוע פנימי של סוכנות וויליאם מוריס (שם הם כנראה מבינים את הז'רגון ואת קצב הדיבור המסחרר, אני הייתי צריך שלוש צפיות כדי לפענח) ובמהרה הגיע לערוץ היו-טיוב של פישר עצמו. הנה הוא, כי תכף מגיע המשך הסיפור:

חלפה חצי שנה וכנראה שהגיעה העת לעוד אירוע פנימי של החברה, ואיתו סרטון חדש העוסק בהווי החברה. הפעם סוכן-העל כבר משועמם מכל סרטי ההמשך על הפרוזן-יוגורט, הוא מחפש את הדבר החם הבא. והדבר החם הבא הוא… סרטונים פנימיים לאירועי סוכנויות הוליוודיות. אבל זה צריך להיות סרטון יותר גדול וענק וכביר מהסרטון שהפיקו המתחרים (CAA, פראדיים, איי.סי.אם, Verve, כל אחת מקבלת עקיצה שמן הסתם מפילה את סוכני וטאלנטי הוליווד מצחוק). ולשם כך הם מגייסים לסרטון גם את שרליז תרון גם את מקס לנדיס (התסריטאי של "כרוניקה בזמן אמת") וגם את שון לוי (הבמאי של "לילה במוזיאון" ו"פלדה אמיתית") וגם כמה מהסוכנים הבכירים האמיתיים בחברה, כדי לעשות את הסרטון הפנימי לאירוע החברה הכי גדול, הכי מטא-, הכי מודע לעצמו עד כדי אוננות (הכל מתוך הסרט עצמו) גם כאן הייתי צריך 2-3 צפיות כדי להספיק לקלוט כל מה שנאמר:

======================

ואם זה לא היה מספיק מטא- עד כדי אוננות בשבילכם, תראו מה הכין לכם דיוויד לינץ'. בחיי, אני הפסקתי לתקשר איתו כבר מזמן, אבל אני מודה: אין עוד מישהו שיודע לביים התמוטטות עצבים יותר טוב ממנו. לינץ' הוציא באחרונה דיסק בו הוא שר (בפלצט!). לאחד השירים שלו, "Crazy Clown Time", הוא גם ביים קליפ, שהוא פשוט אי שפיות אחת גדולה. חובבי לינץ' הנאמנים לו יתמוגגו. כל השאר יסבלו כהוגן, אבל: יש ציצים!

=================

אה כן, שימו לב משמאל. התווספה לה תיבה המפנה לדף הפייסבוק החדש של "סינמסקופ". עשו בה לייק והמשיכו בדרככם.

אנשי "אורחים לרגע" שלחו לנו את הסצינה הקצרצרה והמשעשעת הזאת מתוך הסרט.

וביו-טיוב מצאתי לה מסתובבת עוד סצינה (בשוט אחד) מהסרט.

תגידו, בדף הפייסבוק החדש של "סינמסקופ" כבר הייתם? מחכים לכם שם.

כן, אני יודע, הייתי צריך לעשות את זה מזמן. לא יודע למה לא. או למה כן. אבל הערב עשיתי את זה: הקמתי דף ל"סינמסקופ" בפייסבוק. המשימה שלכם, אם תבחרו לקבל אותה, היא: להיכנס לדף ולעשות שם "לייק" (עכשיו אני יודע מה עצר אותי כל השנים האלה. המילים האלה "לעשות לייק" בלתי נסבלות בעיניי, חייבים למצוא להן חלופה אלגנטית). משימה נוספת: להפיץ את הלינק לחבריכם. כי הרי the more the merrier. וכדי לשכנע אתכם לעשות את זה, הוספתי לדף הפייסבוק החדש מתנה קטנה ומשעשעת בצורת קטע וידיאו קצר, שתוכלו הלילה לראות רק שם.

מתוך "הנוער" של תום שובל. צילום: ירון שרף

תום שובל יסיים מחר (שלישי) את צילומי הסרט הבכורה שלו, "הנוער" (שם זמני, ההפקה מחפשת שם אחר לסרט). הצילומים התחילו בסוף פברואר. זהו סרט הבכורה של שובל, בוגר בית הספר לקולנוע סם שפיגל בירושלים, ומי שסרט הגמר שלו, "פתח תקווה", זכה בפרסים (הוא משך תשומת לב גם בסרט שנה ב' שלו, "הלב הרעב", עם אסי כהן).

"הנוער" הגיע אל צילומיו אחרי שנתיים בהם הסתובב במסע גיוס כספים בעולם ובמהלכו זכה בתמיכות וזכיות באירועי פיצ'ינג, בין השאר בפסטיבלים בברלין, סלוניקי וסופיה.

עלילת הסרט מתרחשת בפתח תקווה ומספרת על שני אחים שמבצעים צעד נואש בניסיון להציל את משפחתם ממצבה הכלכלי הקשה. את שני האחים יגלמו שני האחים במציאות, דוד ואיתן קוניו, שזה תפקידם הראשון ושאינם שחקנים מקצועיים. בתפקידי משנה יופיעו שחקנים מוכרים יותר כמו משה איבגי, שירילי דשא ואורי הוכמן. אורית אזולאי ליהקה והצלם הוא ירון שרף. את הסרט מפיקים גל גרינשפן ורועי קורלנד.

אבל את כל זה יתכן וכבר ידעתם משלל הפרסומים הקודמים שהסרט זכה להם, אבל עכשיו יש לנו אקסטרה. צילומים ראשונים מהסרט ומהסט.

"הנוער", סצינות שצולמו ברמת גן. צילום: ורד אדיר

שובל מציץ בסטדיקאם. צילום: ורד אדיר

משמאל: שובל, שרף, אורי הוכמן, משה איבגי והאחים קוניו בסצינה שצולמה בסינמה סיטי. צילום: ורד אדיר

מה שטוב במצלמת האלקסה הדיגיטלית בה מצטלם הסרט, כך מעדכנים אותי מהסט, היא שאפשר ללכוד ולשמור פריימים ישר מתוך העדשה. פריים אחד כזה, מרשים במיוחד, מופיע בראש הפוסט הזה, הנה עוד שניים. מה שמרתק אותי בפריימים האלה היא העובדה שבשעה שבסרטיו הקודמים חשתי ששובל נמשך לעשייה קולנועית מחוספסת מאוד ולא מסוגננת – "פתח תקווה" הושפע מאוד האחים דארדן – הפריימים האלה מראים ש"הנוער" יהיה סרט מסוגנן בהרבה. אותי הפריימים האלה מסקרנים מאוד. הנה עוד שניים, הישר מהאלקסה של שרף:

(לחצו על התמונות להגדלה).

חיכיתי אתמול כל היום שהטריילר הזה יעלה, ואז בערב פשוט נשפכתי ונרדמתי. ואז הוא עלה. רגע, אולי בעצם אני רק חולם עכשיו שהוא עלה ברגע שנרדמתי, ועכשיו אני בתוך מציאות חלופית שהושתלה לי במוח.

ומאז שהתעוררתי אני רק ער לקרבות בריוני האולפנים שהתחוללו כאן בלילה. אנשי קולומביה/סוני העלו, כנהוג, את הטריילר באופן ראשוני ובלעדי לאפל/אייטיונז, ומאז הם מנהלים מלחמה נגד כך היו-טיובים שרוציפ לגנוב להם את הבכורה. סחתיין על הוויראליות, חברים. ובישראל? אותו דבר: מפיצי הסרט שלחו את הטריילר המתורגם לוויינט להעלאה בחצות, ושכל שאר האתרים יחנקו. הנה הוא ביו-טיובית:

מה אני לומד מהטריילר? אני לומד דבר אחד משמעותי: כשפול ורהובן קיבל ב-1990 את הג'וב לביים את הגרסה הקולנועית לסיפורו של פיליפ ק' דיק "זכרון בסיטונאות" הוא עשה הכל דווקא כדי לברוח מהעולם הקולנועי של "בלייד ראנר", שהפך להיות מזוהה עם העתיד הרצוץ של סיפורי פיליפ ק' דיק. נראה שלן ווייסמן, הבמאי של הרימייק, חוזר אל העולם של "בלייד ראנר". אני דווקא בעד הגישה הזאת.

דבר אחר: גם ורהובן וגם ווייסמן הם במאים גרנדיוזיים שבאים ממנטליות של בי-מוביז. ורהובן הוא כמעט במאי טראש בעשרות מיליוני דולרים. זה יוצר סרטים מאוד מצחיקים ומשונים וקינקיים. לווייסמן אין את הקינקיות של ורהובן, לכן נדמה לי שזה יהיה סרט סטרילי יותר. ווייסמן עוד לא עשה שום דבר באמת מרשים עד כה, האם "זכרון גורלי" יוכיח שהוא יותר מסתם במאי אקשן משני וזניח? אגב, זו אשתו קייט בקינסייל שם בתפקיד שרון סטון.

ועוד דבר: איך הזמן רץ. אני זוכר כאילו זה היה אתמול כשהייתי בהקרנת העיתונאים של "זכרון גורלי" בקולנוע דקל. אני הייתי בטירוף סביב הסרט הזה, חיכיתי לו בקוצר רוח – חיבבתי את דיק, חיבבתי את שוורצנגר, חיבבתי את ורהובן – זה היה סרט הקיץ המושלם עבורי. ובמשך כחודשיים ספרתי אליו לאחור במדור שערכתי אז במקומון "ערים". והנה, 22 שנה אחר כך: אין שוורצנגר, אין "ערים", אין קולנוע דקל, ורק היחצנים נותרו אותם יחצנים לאותו סרט, והם לא מזמינים אותי להקרנות יותר.

לורקס בלונדינית

תכל'ס, סרט חמוד. לא יותר מזה. הנה, בקצרצרות:

פורסם ב"פנאי פלוס", 28.3.2012

מרשים למדי איך בתוך שני סרטים בלבד הצליחו כריס רנו (במאי) וכריס מלדנדרי (מפיק, ובעליו של אולפן האנימציה החדש-יחסית, אילומיניישן) ליצור חותם ויזואלי אישי שלהם, ובראו עולם מונפש עם מאפיינים חזותיים דומים. סרטם הראשון היה "גנוב על הירח" לפני שנתיים, וכעת הם חוזרים עם "הלורקס" (שכמה מדמויות המשנה של "גנוב על הירח" צצות בו), ובשנה הבאה הם ישובו עם "גנוב על הירח 2”. “הלורקס" הוא עיבוד חינני מאוד וחינוכי מאוד (מדי?) לספר של ד"ר סוס, על עיר שכולה מפלסטיק, אין בה שום דבר טבעי ואורגני, הכל מלאכותי, מתנפח, מופעל בסוללות, משומר. עיר שכאילו נשלפה מתוך סרט פרסומת לרשת טלפונים סלולרית. בעיר הזאת נערה אחת חולמת לראות פעם עץ אמיתי, ולכן הנער שמאוהב בה יוצא למחווה רומנטית אל מחוץ לעיר, אל המקום שבו האוויר לא מסונן, כדי למצוא עץ אמיתי, והוא מוצא יצור בשם הלורקס, שמספר לו מה קרה במקום הזה שהעלים את כל העצים. מאוד אקולוגי (ומתאים בול לימי ניסן בהם תיקנו חז"ל לברך את ברכת האילנות. וגם לט"ו בשבט, אגב). הסרט יפה לעין ונעים מאוד, ויש בו חופן בדיחות חביב, אבל אין בו הרבה יותר מזה. מה שמחזק את תחושתי הגוברת מזה שנים שבעוד שאת ספריו המופתיים של ד"ר סוס אני מעריץ כל הסרטים שנעשו על פיו היו נשכרים לו היו נשארים כסרטים קצרים ולא סרטים ארוכים. וכן, זה כולל גם את "הורטון שומע מישהו", הסרט על פי ד"ר סוס שאני הכי אוהב בינתיים (ושגם אותו הפיק מלדרנדי, במקום עבודתו הקודם).

דיווח הקופות השבועי # אוטובוס הסטודנטים זקוק לעזרתכם # וסרטים אירניים בפסטיבל הסטודנטים

חופשת הפסח שהתחילה ביום רביעי הריצה את הילדים ואת הוריהם לבתי הקולנוע (אני מדבר מניסיון) אבל באופן משונה היצע הסרטים שם דל למדי. אמנם נשלפו כמה וכמה סרטים מדובבים לילדים בתלת מימד, אבל ריח עז של חלטורה וניקוי מחסנים דבק בהם: "מפצח האגוזים"? "חתול בצמרת"? "מפלצת בפריז"? הסרט החדש היחיד ברשימה הוא "הלורקס", אבל משום מה הוא לא ממש מצליח בקופות. הגדילו לעשות ברשת גלובוס מקס, שם בהיעדר מספיק סרטי ילדים חדשים כדי למלא את אולמות ההצגות היומיות החליטו לשלוף מהמחסנים את "מדגסקר 2" בן הארבע ואת "מפלצות נגד חיזרים" בן השלוש. זה המסר: אם זה מדובב, זה מתאים לחופשה. על איכות לא מדברים.

הסרטים שהצליחו הכי הרבה בסוף השבוע הם אלה שהיו שם כבר קודם, ודווקא לא סרטי ילדים דווקא: "משחקי הערב", "מחוברים לחיים" ו"רחוב ג'אמפ 21" – סרטים המיועדים לבני ובנות 14 ו-41 – הם כוכבי הקופות השבוע באופן חד משמעי.

אלה נתוני מכירות הכרטיסים של סוף השבוע כפי שפורסמו באתרים ובאפליקציות של רשתות הקולנוע בארץ:

יס פלאנט: "משחקי הרעב", "מחוברים לחיים", "רחוב ג'אמפ 21".

סינמה סיטי: "משחקי הרעב", "מחוברים לחיים", "רחוב ג'אמפ 21", "חברים עם ילדים", "זעם הטיטאנים".

גלובוס מקס: "משחקי הרעב", "זעם הטיטאנים", "הלורקס", רחוב ג'אמפ 21", "טעון הגנה".

=========================

לקראת פסטיבל הסטודנטים (עוד חודשיים ממחר) מתוכנן מיזם מעניין למדי: אוטובוס הקולנוע שינדוד במשך שבוע במהלך חודש מאי, מצפון הארץ לדרומה, ויהפוך לאולם הקרנות נייד של סרטים קצרים במקומות בהם אין בית קולנוע.

קבוצה של סטודנטים לקולנוע מישראל ומהעולם יציגו ברחבי הארץ את סרטיהם, ויביאו את המבחר מהפסטיבל שיתקיים חודש אחר כך בהקרנות מוקדמות לקהל שלא במהרה מגיע לסינמטק תל אביב או לאולם פסטליכט באוניברסיטה, ובמקביל הם יתעדו את המסע שלהם.

עכשיו פונים מארגני המבצע הזה אליכם כדי שתעזרו להם במימונו. הם זקוקים ל-21,500 דולר כדי לממן את השכרת האוטובוס, השכרת ציוד ההקרנה, תרגום הסרטים הזרים לעברית ומימון האש"ל של הנודדים.

הנה דף הקמפיין שלהם.

=================

ועוד מפסטיבל הסטודנטים: כזכור, לפני כמה שבועות פרסמתי כאן את עניין התחרות שלהם "מתחת לרדאר". הרעיון הוא לתת לסטודנטים שסרטיהם לא הוגשו לפסטיבל על ידי בתי הספר שלהם לנסות את מזלם בתחרות עוקפת, ולהעלות את סרטם לדף הפייסבוק של הפסטיבל. שם ייבחר סרט אחד שישובץ בתחרות הבינלאומית ושיוצריו יזכו למימון הגעתם לתל אביב לפסטיבל. התחרות ננעלה הבוקר, ובאופן מפתיע, לקריאה נענו גם יוצרים לא צפויים. שני סרטים קצרים של במאים אירניים (הלומדים מחוץ לאירן) הוגשו שם. אחד מהם, של תלמיד אירני שלא מוכן להסגיר את שמו, הלומד באנגליה ועשה סרט על ניצול שואה (הסרט כרגע לא ניתן לצפייה בדף). הסרט השני הוא של יוצרת אירנית הלומדת בניו זילנד, שעשתה סרט תיעודי על אנשים שגלו ממולדתם. הנה הוא:

אמת, אני לא מדווח כאן על כל פרס בכל פסטיבל של כל סרט, אבל הפעם אני עושה זאת בגאווה גדולה: "אף פעם לא מאוחר מדי", סרטו של עדו פלוק ש"סינמסקופ" וקוראיו מלווים אותו ממש משלב גיוס הכספים לפני שנתיים וחצי ועד הבכורה בפסטיבל חיפה האחרון, זכה לפני שעה קלה בפרס הראשון (!) בפסטיבל פרייבורג בשוויצריה.

הפרס – פסלון + 30,000 פרנקים שוויצרים – ניתן לפלוק מטעם חבר השופטים הבינלאומי שכלל שני במאים אירניים, במאי מבנגלדש ומוזיקאי מפרייבורג עצמה – פרנץ טרייכלר, מנהיג ההרכב יאנג גודז, שהיה פופולרי ורגע וחצי בסצינה הגל החדש והאינדסטריאל של תל אביב בשנות השמונים ותחילת התשעים (הם גם הופיעו פה בעבר).

השופטים כתבו בנימוקם שהסרט זכה "על הצלחתו של הבמאי לבטא באופן קולנועי את הדילמה האנושית העכשווית, של אדם הנציב מול האתגרים של חיפוש אחר קונטקסט גיאוגרפי ותרבותי". או משהו כזה.

"אף פעם לא מאוחר מדי" תכף ממשיך את סיבוב הפסטיבלים שלו באירופה, עליו אעדכן כשאוכל.

ואם לא עקבתם אחר כל סיפור הסרט (כולל כל הדיסקליימרים הידועים על כך הקשר המשפחתי שלי לסרט), זו ההזדמנות שלכם לקרוא איך עושים סרט לגמרי לבד, בעזרת המון אנשים טובים בדרך וכמה יוצרים מטורפים לדבר, שבסוף מגלים שדווקא בשווייץ מבינים אותם היטב.