יהודים בחוץ
שני אייטמים על סרטים בפסטיבל הקולנוע היהודי, בהם אין (כמעט) בכלל יהודים. פסטיבלים כאלה ("סרטים יהודיים", "סרטי נשים") תמיד מלחיצים אותי כי אני תמיד חושש שמסגרות מגבילות שנועדו לייצר "פלורליזם" עושות בפועל את ההפך: גטאות. הכותרת של הפסטיבל משתלטת על תוכן הסרטים ולא פעם עולה השאלה "מה היה 'נשי' או 'יהודי' בסרט הזה שהגגיע לו להשתלב בפסטיבל", וכל תשובה שתיענה תיצור תחושה לא נעימה. האם "הקן המתרוקן" פותח את הפסטיבל כי הבמאי שלו יהודי? זהו? זה הקריטריון היחיד? האם "הנחשול" הגרמני נמצא בפסטיבל רק כי הוא עוסק באופן עקיף בנאציזם? זהו? האם "פסטיבל קולנוע יהודי" או אוטומטית גם "פסטיבל סרטי נאצים"?
אבל אין לי כוח לדיונים הנצחיים האלה, לכן אני מנסה למצוא בפסטיבלים כאלה לפחות כמה סרטים ראויים לצפייה. במקרה של הפסטיבל היהודי שייפתח הערב בסינמטק ירושלים (בפעם העשירית) מצאתי שניים:
סודות הספר השחור
אוקיי, רבותיי וגבירותיי וידידיי וידידותיי, התניעו את הספירה לאחור: ביום שלישי בבוקר תשיק אורנג' את אתר "אורנג'-טיים" שיהפוך – אם לא יהיו תקלות של הרגע האחרון – לבית החדש של "סינמסקופ". ואני מודה: אני משקשק מפחד. חושש מבאגים, מבעיות, מצרות, מתקלות שאני בכלל לא מודע שיהיו. בינתיים העסק רץ מאחורי הקלעים והכל עובד פחות או יותר בסדר. אני גם משקשק ונרגש מהצד השני של הפרויקט הזה: אתר קולנוע לצפייה בסרטים בסטרימינג שאמור להיות עצום מימדים. לא ראיתי עדיין דבר ממנו, ואין לי מושג מה האיכות, אבל כן עזרתי לאנשי אורנג' בייעוץ תוכני. לכן אני סקרן לראות האם אימצו את עצותיי, כי אם כן, יהיו שם הברקות ענקיות וספריית סרטים בלתי רגילה. אבל את זה אגלה, יחד אתכם, רק בשלישי בבוקר.
מה זה אומר מבחינתכם? כאמור, כלום. אתם תשוטו לשם אוטומטית בכוחות הטלפתיה של האינטרנט. אבל אם אתם קוראים את האתר הזה דרך קורא RSS יש סיכוי סביר שתצטרכו להזין לקורא כתובת חדשה. אעדכן ברגע שאדע סופית.
=======
ג'ייסון אייזקס (אבא של מאלפוי מ"הארי פוטר") יגיע מחר לפתיחת פסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים, שם הוא יציג את הסרט "טוב" בו הוא מככב בתור החבר היהודי של ויגו מורטנסן הנאצי. השבוע הסרט יוצא גם באמריקה, ובראיון ל"ניו יורק מגזין" מודה אייזקס שהרעיון המקורי של ההצגה והסרט הרתיעו אותו כי הוא חשב שזה כתב הגנה לנאצים. "תתביישי לך שאת רוצה לעשות את הסרט הזה", הוא אמר למפיקה שהציעה לו את התפקיד. ואז הוא קרא את המחזה. ובכלל, אומר אייזקס, שכיהודי הוא מאוד רגיש לסרטי שואה ושונא כמעט את כולם.
ועוד קצת שואה: האנשים הטובים ב"Vulture" ספרו ומצאו שיש שישה סרטים העוסקים בשואה שעולים באמריקה לקראת חג המולד: "טוב", "נער קריאה", "הנער בפיג'מת הפסים", "מבצע ואלקירי", "אדם בן כלב" ו"התקוממות". הם נתנו בהם סימנים בתרשים זרימה.
========
מדי שנה, לקראת סופה, מתפרסם בהוליווד מסמך פנימי הנקרא "הספר השחור": מדובר בחוברת המסכמת את בחירותיהם של סוכנים ומפיקים לגבי התסריטים הטובים ביותר שעדיין לא הופקו. העסק הזה היה די סצוי מהעין עד שניקי פינק פרסמה אותו לפני שנה, אז התסריט שאנשי הוליווד הכי התלהבו ממנו היה "ספירה חוזרת" של דני סטרונג, שהפך מאז לסרט טלוויזיה של HBO עם קווין ספייסי ובבימויו של ג'יי רואץ'.
השנה התסריט במקום הראשון נקרא "הבונה" (The Beaver), התסריטאי הוא קייל קילן ויש סיכוי שסטיב קארל יככב בסרט, אם וכאשר יופק.
השנה אפילו אנשי "אנטרטיינמנט וויקלי" כבר הבינו שהמסמך הפנימי הזה די מסקרן והם פירסמו פרטים על עשרת התסריטים הכי מבוקשים בהוליווד, חלקם כבר בדרכם לאתרי הצילום.
וב-"Vulture" פרסמו את הרשימה המלאה. משך את תשומת ליבי התסריט של מאט גרינלה ("קונטרול") בשם "Nowhere Boy", העוסק בילדותו ונעוריו של ג'ון לנון. גם הגרסה של ג'יין גולדמן ומתיו ווהן ל"החוב" של אסף ברנשטיין ועידו רוזנבלום נמצאת שם.
זהב שמהב
בכל שנה אותו סיפור: הגלובוסים אמורים להוות איזושהי אינדיקציה לאוסקרים, אבל אף פעם לא ברור איזו. הרי הם מעמידים עשרה סרטים כמועמדים ולא חמישה. הם מפרידים בין קומדיות ודרמה. והם בכלל גוף קיקיוני, שרק רוצה להתחנף לכוכבים, ולכן צריך לקחת את המועמדויות שלהם לקלינט איסטווד (שיר), אנג'לינה ג'ולי (שחקנית – דרמה) וטום קרוז (שחקן משנה) בעירבון מוגבל. כמו כן, כבר למדנו שהגלובוסים כמעט ולא מנבאים כלום מבחינת הזוכים, למעט 50 אחוז מפרסי המשחק. זה פחות או יותר ממוצע הקליעה שלהם. אבל הם כן מהווים איזשהו אינדיקטור. והעובדה שהם זוכים לתשומת לב תקשורתית היא בעלת השפעה בוודאי על חברי האקדמיה. אלה מביניהם שעוד לא ראו את "רייצ'ל מתחתנת" (שאגב, יוקרן מחר בסינמטק תל אביב) עשויים לשים לב לסרט הזה בזכות המועמדויות שלו לגלובוס.
אז מה, יש באמת סיכוי ש"נער קריאה" ו"חלון פנורמי", שניהם סרטי קייט ווינסלט, יזכו שניהם למועמדויות לאוסקר, כמו בגלובוס הזהב? עד כה הרושם היו ש"חלון פנורמי" בוודאות יהיה מועמד ו"נער קריאה" ישאר בחוץ.
והאם גם האוסקרים יפנו עורף ל"האביר האפל", כמו בגלובוסים?
אתם קולטים שאליבא דגלובוס הזהב "רעם טרופי" היה סרט יותר טוב מ"האביר האפל"?
והגלובוסים ממשיכים להנציח את הרושם המוטעה ש"פרוסט/ניקסון" הוא סרט טוב.
אבל ש"מילק" לא.
ובקטגוריית הסרט הזר? אני מניח שבגלובוסים יזכה "לאהוב אותך מאז" ובאוסקרים יזכה "גומורה".
=====
ציטוט היום. ארי פולמן לוויינט, אתמול: "הקרנו את הסרט במקומות שבהם חוץ מכף רגלו של ערן קולירין, אף ישראלי אחר לא דרך שם קודם. זה קשה, כל בוקר אני קם בעיר אחרת ומנסה להבין איפה אני".
======
יום לפני גלובוס הזהב בחרו מבקרי הקולנוע של ניו יורק ב"מילק" של גאס ואן סאנט לסרט השנה שלהם. "ואלס עם בשיר" בחוץ. הרשימה המלאה.
=======
ג'רי לואיס יקבל בטקס האוסקרים פרס על פעילותו ההומנטרית. הגיעה העת להוקרה המאוחרת של ג'רי לואיס, קומיקאי ובמאי שהאמריקאים עדיין לא ממש מעריכים.
מצד שני, לא הייתי מודע לכך שיש מחאה נגד לואיס באמריקה. ניקי פינק מדווחת שההחלטה להעניק ללואיס פרס הוקרה מכעיסה את אירגוני זכויות האדם בשל רצף התבטאויות נגד הומואים מצד לואיס בתקופה האחרונה.
ועוד מפינק: היא מדווחת שמפיקי האוסקרים בחרו מנחה, שמו עדיין לא פורסם, והוא לא מגיע מעולם הטלוויזיה או הסטנד-אפ ושהוא לא יעשה מונולוג פתיחה כמקובל. נו, מי זה יהיה? ניחושים? וויל סמית?
=======
אבל…. הנה מתחילות הצרות. כבר חצי שנה שגילדת השחקנים (SAG) מנהלת מו"מ עם אולפני הקולנוע לחידוש החוזה שלהם שתוקפו פג בקיץ שעבר, ולאורך כל התקופה הזאת שלחו ראשי הגילדה מסרים מרגיעים שאין בכוונתם לשבות. עכשיו, רגע לפני שקדחת האוסקרים משתלטת על הוליווד, יוצאת הגילדה בהכרזה היא תקיים הצבעה בין חבריה האם להכריז על שביתה בסוף ינואר, ולהחרים את האוסקרים. כזכור, שביתת התסריטאים בשנה שעברה – והסולידריות מצד השחקנים – הביאה לביטול טקס גלובוס הזהב.
המועמדים לגלובוס הזהב
זה קורה ברגעים אלה:
"ואלס עם בשיר" מועמד לסרט הזר, אבל לא מועמד באנימציה. כל השאר מיד.
Best Director
Danny Boyle – Slumdog Millionaire
Steven Daldry – The Reader
David Fincher – The Curious Case of Benjamin Button
Ron Howard – Frost/Nixon
Sam Mendes – Revolutionary Road
Best Foreign Language Film
The Baader Meinhof Complex
Gomorrah
I've Loved You So Long
Waltz with Bashir
Everlasting Moments
Best Original Score
Defiance
The Curious Case of Benjamin Button
Slumdog Millionaire
Frost/Nixon
Changeling
Best Animated Film
Bolt
Kung Fu Panda
Wall-E
Best Actor – Musical or Comedy
Javier Bardem — Vicki Cristina Barcelona
Colin Farrell – In Bruges
James Franco — Pineapple Express
Brendan Gleeson – In Bruges
Dustin Hoffman – Last Chance Harvey
Best Supporting Actor
Tom Cruise – Tropic Thunder
Robert Downey Jr. – Tropic Thunder
Ralph Fiennes – The Duchess
Philip Seymour Hoffman – Doubt
Heath Ledger – The Dark Knight
Best Actor – Drama
Leonardo DiCaprio – Revolutionary Road
Frank Langella – Frost/Nixon
Sean Penn – Milk
Brad Pitt – Benjamin Button
Mickey Rourke – The Wrestler
Best Actress – Drama
Anne Hathaway – Rachel Getting Married
Angelina Jolie – Changeling
Meryl Streep – Doubt
Kristen Scott Thomas – I've Loved You So Long
Kate Winslet – Revolutionary Road
Best Motion Picture
The Curious Case of Benjamin Button
Frost/Nixon
Reader
Revolutionary Road
Slumdog Millionaire
Best Motion Picture – Musical or Comedy
Burn After Reading
In Bruges
Happy-Go-Lucky
Mamma Mia
Vicky Cristina Barcelona
Best Actress – Musical or Comedy
Rebecca Hall – Vicki Cristina Barcelona
Sally Hawkins – Happy-Go-Lucky
Francis McDormand – Burn After Reading
Meryl Streep – Mamma Mia
Emma Thompson – Last Chance Harvey
Best Supporting Actress
Amy Adams – Doubt
Penelope Cruz – Vicky Cristina Barcelona
Viola Davis – Doubt
Marisa Tomei – The Wrestler
Kate Winslet – The Reader
Best Screenplay
Simon Beaufoy – Slumdog Millionaire
David Hare – The Reader
Peter Morgan – Frost/Nixon
Eric Roth – The Curious Case of Benjamin Button
John Patrick Shanley – Doubt
Best Original Song
"Down to Earth" — WALL-E
"Gran Torino" – Gran Torino
"I Thought I Lost You" — Bolt
"Once in a Lifetime" — Cadillac Records
"The Wrestler" — The Wrestler
פרסי גלובוס זהב יחולקו ב-11 בינואר. המועמדים לאוסקר יוכרזו ב-22 בינואר.
הכלב נבח, השיירה עברה
ממש תכף: המועמדים לגלובוס הזהב. אני אפרסם אותם. ניקי פינק לא.
======
אחרי שבשבת ראיתי את האולמות המלאים בהקרנות של "בולט" ציפיתי למצוא ביום שלישי הודעה לעיתונות שתדווח על המספרים שוברי השיאים שעשה הסרט. לא הגיעה כזאת. ואכן, שום שיא לא שנבר. למעשה, "בולט" עשה עסקים שגרתיים למדי: רק קרוב ל-20,000 צופים בסוף השבוע הראשון. אם כבר אז ההפתעה הגדולה של סוף השבוע היתה אחרת: "ההחלפה", של קלינט איסטווד, הביא בסך הכל כ-2,000 צופים פחות מ"בולט" והגיע לאיזור ה-17,000 כרטיסים. מרשים מאוד בהתחשב בעובדה שזה סרט של שעתיים וחצי.
וגם: "קוונטום של נחמה" חצה את קו 150,000 הצופים, ו"שבעה" – זה די מדהים – עבר את ה-200,000.
המבט של פרלוב
זהו חלק שני ואחרון של פרויקט פרלוב שלי היום.
1. דוד פרלוב, יוסי בנאי, דורון רוזנבלום, קובי אור (2006)
2. "לצלם את המרק" (2007)
3. "יומן מעודכן" (2001)
4. "הרחוב של פרלוב". משנת 2003, חודש לפני הראיון ההוא, עיון בצילומי הסטילס של פרלוב:
מן הארכיון: דוד פרלוב, הראיון האחרון
בנובמבר 2003 הלכתי לראיין את דוד פרלוב לרגל תערוכת צילומים שלו שנפתחה. שנים שתכננתי לקיים עם פרלוב ראיון מקיף ותמיד המניעות עצרו אותי. כקולנוען וכמורה, חשתי שפרלוב הוא מבכירי האמנים החיים בישראל ומשהו בנוכחותו גרם לי שיתוק. לכן תכננתי שלפני שאראיין אותו סוף סוף אעשה עבודת הכנה מקיפה ורצינית. ואז, כפי שקורה בחיים, הגיעה ההצעה בבוקר להיפגש איתו באותו ערב, כי למחרת הוא טס לברזיל. וכך, אחרי שנים של תכנונים ורצונות וצפייה וקריאה, הגעתי אליו בחיפזון, בלתי מוכן כלל לשיחה אינטליגנטית. אני הייתי מאוד לא מרוכז, וכך גם הוא. השיחה יצאה מעט סהרורית, לא ממוקדת. לא ממש ידעתי מה לעשות איתה. חשבתי שאחכה חודש, עד שובו מברזיל, ואשב איתו פעם נוספת, הפעם מוכן קצת יותר. ואז, שוב החיים הגיעו ועירבבו לי את התוכניות. חודש אחרי פגישתנו פרלוב נפטר, והשיחה הלא ממוקדת שלנו הפכה לפעם האחרונה בה התראיין לעיתונות (ארבע שנים לפני כן, בועז כהן קיים איתו ראיון הרבה יותר קוהרנטי משלי). המפגש ההוא הפך לכתבה ב"העיר", שבסופו של דבר הכילה כמה רגעים של חסד.
בשבת ימלאו חמש שנים למותו של פרלוב. הערב ב-20:30 אציג את סרטו "הגלולה" בסינמטק הרצליה.
דוד פרלוב, הראיון האחרון. התקיים ב-10 בנובמבר, 2003. פורסם ב"העיר", 18 בדצמבר 2003.
continue reading…
ואלס עם רובוט
תייקו תחת "פשששש…". אבל ממש ממש "פשששש….". איגוד מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס בחר ב"וול-E" כסרט השנה שלו. סגנו לכתר: "האביר האפל". אבל שימו לב: סרט האנימציה הטוב של השנה? "ואלס עם בשיר". סרט התעודה הטוב של השנה? "איש על חבל", ובמקום השני: "ואלס עם בשיר". המועמדות לאוסקר היא כבר עניין ודאי וסופי וחתום ונעול, הדילמה היחידה היא האם תהיה ל"בשיר" שתי מועמדויות (על סרט זר וסרט אנימציה) או רק מועמדות אחת (ואז: באיזו קטגוריה). מרשים ומרגש מאוד.
======
וגם זה "פשששש…." לא קטן בפני עצמו (ואני מתעכב על זה למרות שכמעט כל עיתון ואתר כבר כתב על זה, כי זו חתיכת בשורה): ג'יי לנו הולך לקבל טוק-שואו יומי ברשת אן.בי.סי ממאי בכל ערב ב-22:00. יש לבשורה הזאת כל כך הרבה משמעויות. הראשונה היא עדות למשבר שתוקף גם את תעשיית הטלוויזיה האמריקאית: טוק שואו יומי בפריים טיים? במשבצת שהיתה שמורה לדרמות הכי יוקרתיות של הרשת ("אי.אר" למשל)? אבל זה יותר מזה: הרי התחושה היתה שג'יי לנו ואן.בי.סי הפכו לצ'ילבות איומות אחרי שהוחלט לא לחדש את חוזהו ב-2009 ולהציב במקומו את קונן אובריאן. כבר שנה שג'יי לנו יורד על אן.בי.סי בתוכנית שלו, וכבר שנה שכולם מהמרים שהוא יחתום באיי.בי.סי וינסה משם להביס גם את קונן וגם את לטרמן, ובסוף הוא נשאר באן.בי.סי? משונה. זה אומר מן הסתם שהרשת שילמה לו המון כסף (ועדיין, בוודאי, פחות באופן משמעותי ממה שהיה עולה להם להפיק עונה נוספת של "אי.אר"). אבל הקטע שהכי מעסיק אותי: תחשבו כמה זה בטח מבאס את קונן אובריאן. הוא כבר חודשים סופר לאחור לקראת המעבר שלו ללוס אנג'לס, לכבוש את משבצת הלייט-נייט של 23:30, במקום להיתקע עם תלמידי הקולג' הסהרוריים של חצות וחצי, והנה רגע לפני שזה קורה הוא מגלה שלמרות הכל הוא ימשיך להיות מופע ההדרן של ג'יי לנו, ממש כפי שהוא כעת, ולא המנה הראשית והעיקרית.
ובינתיים, בניו יורק, ג'ימי פאלון מתכונן לרשת את המשבצת של קונן בחצות וחצי, החל במרץ 2009, והוא השיק אתמול לפנות בוקר מופע חימום אינטרנטי: וידיאו בלוג יומי. בווידיאו הראשון הוא מציג את האולפן ממנו הוא משדר וחושף את הלהקה – המאוד מפתיעה (גם כן סוג של "פשששש…") – שתלווה אותו.
תגובות אחרונות