האחים כהן זכו אמש בפרס גילדת הבמאים (DGA) על בימוי "לא ארץ לזקנים". עד לפני כמה שנים הידיעה הזאת היתה אומרת שבזאת הסתיים המירוץ לאוסקר: מי שזוכה בפרס גילדת הבמאים זוכה בפרס האוסקר על הבימוי, ומי שזוכה בפרס האוסקר על הבימוי זוכה גם באוסקר על הסרט. אבל יותר ויותר פעמים בשנים האחרונות היה פיצול בין האוסקר לבימוי והאוסקר לסרט (בפעם האחרונה לפני שנתיים: אנג לי זכה בפרס הגילדה על "הר ברוקבק", זכה באוסקר על הבימוי, אבל האוסקר לסרט הלך ל"התרסקות"). כך שהפרס של אמש מסמל את זה שהאחים כהן בוודאות יזכו באוסקר על בימוי ב-24 בפברואר.

רוברט אלסוויט זכה אתמול בפרס אגודת הצלמים (ASC) על צילום "זה ייגמר בדם". הוא ניצח את רוג'ר דיקינס שהיה מועמד גם על "לא ארץ לזקנים" וגם על "ההתנקשות בג'סי ג'יימס". אלסוויט, יש לזכור, צילם השנה גם את "מייקל קלייטון".

הלילה יחלוקו פרסי גילדת השחקנים (SAG). הטקס יועבר בשידורי חי בערוץ E משלוש לפנות בוקר. בממוצע, שלושה מארבעת הזוכים בפרסי גילדת השחקנים יזכו אחר כך גם באוסקר, אבל הפרס הזה לא מהווה אינדיקציה לגבי הסרט שייזכה באוסקר. פרס האנסמבל, השקול לכאורה לפרס הסרט הטוב ביותר, אמנם הצליח לנבא את הזכייה המפתיעה של "התרסקות", אבל הוכיח עצמו כחסר ערך ברוב השנים האחרות. השנה, למשל, ארבעה מחמשת הסרטים המועמדים לפרס האנסמבל בכלל לא מועמדים לאוסקר. החמישי הוא "לא ארץ לזקנים".

===========

כריסטיאן ברנדו, בנו הבכור של מרלון ברנדו, מת הלילה מדלקת ריאות בגיל 49.

===========

אתר הרכילות TMZ מבשר בידיעה בלעדית שמקורות "המקורבים באופן אינטימי לחקירה" סביב מותו של הית לדג'ר טוענים שמותו היה טבעי וש"ליבו פשוט הפסיק לפעום". אז מה היה לנו: מנת יתר מסמים, התאבדות בכדורים ודום לב. אחת הסיבות בוודאי נכונות.

============

ופסטיבל סאנדאנס הסתיים אמש בחלוקת פרסים, מבלי שאף אחד מסרטיו ייצר כותרות ענק, באז מרשים, ציפייה גדולה או מכירת ענק. הזוכה בפרס הדרמטי הוא הסרט "נהר קפוא" של האנט. פרס הסרט התיעודי הוענק ל"מים סוערים", המתעד את מאורעות הוריקן קטרינה מבעד למצלמתה של טיה לסין.
הנה רשימת הפרסים המלאה.

כפי שכבר כתבתי לפני כחודש: כשראיתי את "לא ארץ לזקנים" (אק"א "ארץ קשוחה") של האחים כהן בפעם הראשונה היה מאוחר בלילה, והסרט הזה לא נתן לי לישון. רצתי למחשב לקרוא את התסריט שלו, ואז שבתי וצפיתי בו שוב. ואז שוב. עילם וולמן, במדור הבכורה הקולנועי שלו ב"העיר" (הנכתב מאמריקה) תוהה נכון: האם הייתי מגיב כך אם על הסרט לא היו חתומים האחים כהן? כלומר, אם לא הייתי יודע בבטחון מלא שאני בידיים של מאסטרים שאני מעריץ את עבודתם? הייתי רוצה לחשוב שכן. כי 100 הדקות הראשונות מהסרט הן וירטואוזיות צרופה. שילוב מפציץ בין מתח חסר רחמים והומור שחור. המרדף של הכלב אחר לואלין בנהר. השוט בו רואה לואלין את האוויר מוצא מגלגלי המאית שלו החונה באופק. ובעיקר: דמותו של אנטון שיגור, הרוצח הכי נחוש והכי בלתי ניתן להשמדה מאז ה-T-1000 של "שליחות קטלנית 2 ", הבריחה שינה מעיניי. ממש כך.

אבל אלה 20 הדקות האחרונות שעשו למוחי סלטה, פליק-פלאק ובורג כפול. פייד אאוט ארוך, נדמה לי שהוא ראשון בסרט, ופתאום נקודת התצפית מתחלפת. דמות משנית הופכת דמות ראשית, דמות ראשית יוצאת מהסרט, ודמות נוספת פתאום מופיעה אאוט-אוף-דה-בלו לסצינה אחת בלבד. ואז, הסצינה האחרונה. שהיא… היא… מתסכלת במחשבה ראשונה. אפילו מרגיזה. אבל היא לא נתנה לי מנוחה. היא העסיקה אותי, שוב, ושוב, ושוב. הסצינה הזאת, והסצינה האחרונה המפלצתית, המופתית, הסנסציונית של "זה ייגמר בדם" של פול תומס אנדרסון, הן שתיים מהסצינות שהכי נחרתו במוחי בעת האחרונה. העובדה ששני הסרטים האלה, שתי יצירות מופת בעלות קווי מתאר דומים, הם גם המתחרים העיקריים השנה באוסקר ממלאת אותי אושר.
כאמור, אני רוצה לנסות להעמיק בסרט הזה. בעיני הוא דומה יותר ל"האיש שלא היה שם" מאשר ל"פארגו", הסרט שמבקרים רבים משווים אותו אליו. הדמיון ל"פארגו" מתבקש: הז'אנר, הנופים הצחיחים, האלימות. אבל אני חייב לקרוא את "ארץ קשוחה" כמטאפורה, כהזיה. וככזה הוא דומה יותר, בעיני, ל"האיש שלא היה שם", אולי הסרט הכי סוריאליסטי של האחים כהן. אבל עד שאגמור לכתוב את זה, הנה הביקורת, המאוד בסיסית ומאוד ראשונית שלי. המשך יבוא.

מתוך גיליון "פנאי פלוס", 23.1.2008

continue reading…

האמת, רחמים על טרי גיליאם. הסרטים שלו פשוט מקוללים. הית לדג'ר היה בעיצומם של הצילומים לסרט החדש של גיליאם כשהוא מת. ההפקה היתה בדיוק בהפסקה: הם סיימו צילומים בלונדון והיו רגע לפני מעבר לסט צילומים בוונקובר. עכשיו מפיקי הסרט, ובראשם סמואל חדידה (מבעלי סינמה סיטי) צריכים להחליט האם לגנוז את הסרט, ללהק אותו מחדש ולצלם שוב, או למצוא פתרון אחר (באייטם הזה ב"וראייטי" מאוזכרים מקרים קודמים של שחקנים שמתו במהלך הפקה והפתרונות שנמצאו).
ולדג'ר, אני קורא, עבד במקביל על סרטו הראשון כבמאי, אליו הוא כבר ליהק את אלן פייג' לתפקיד הראשי. ועוד: אנשי וורנר עסוקים בהתייעצויות מה לעשות עם הקמפיין סביב "האביר האפל", שהיה אמור להיות נסוב סביב דמותו של הג'וקר, אותו מגלם לדג'ר.

ומתברר שללדג'ר היתה גם אובססיה קלה עם ניק דרייק, הזמר שמת בגיל 26 אחרי שלקח יותר מדי כדורי הרגעה. (וגם עידן אלתרמן על לדג'ר דרייק ובן הרפר).

ויה ולווט: אורי אורן, ישראלי בדאון-טאון מנהטן, מתאר את הידרדרותו של לדג'ר בשבועות האחרונים, כפי שנצפתה בשכונת מגוריו.

==========

"בופור" יצא ביום שישי בשני בתי קולנוע במנהטן והכניס 6808 דולר בשלושת הימים הראשונים לבכורתו. המספר לא מרשים, אבל אם רוצים נחמה הרי שפר-אולם הסרט ניצח ב-22 דולר את החדש של וודי אלן, שיצא באותו יום.
יהיה מעניין לראות האם המועמדות לאוסקר, שהוכרזה ביום שלישי, תשפר את מספריו בסוף השבוע שמתחיל מחר.

===========

אני מנסה לכתוב משהו יחסית ארוך ומפורט, וגדוש ספוילרים, על "ארץ קשוחה" ולהעלות אותו (אני מקווה) בהמשך היום. עד אז: רוצו לסרט (נתתי לו חמישה כוכבים בגיליון "פנאי פלוס" של אתמול), והתחילו לפענח אותו כאן בתגובות. אצטרף לחגיגה בהקדם.

הידיעה על מותו של הית לדג'ר הלילה בניו יורק ממש מדכאת. היתה תחושה שלדג'ר נמצא בשוונג, שהוא הציג רק קצת ממה שיש לו ושצפוי לו עתיד מזהיר. התפקיד שלו בתור הג'וקר בבאטמן המתקרב, "האביר האפל" הוא אחד התפקידים הכי מסקרנים בשנת הקולנוע המתקרבת. תוכלו לראות אותו בימים אלה ב"אני לא שם" המצוין. אז איך קרה שדווקא הוא הלך ובזבז את עצמו באופן כה אווילי.

פגשתי את לדג'ר לפני שנתיים בפסטיבל ברלין. הוא עשה את סבב הג'אנקטים לכבוד הסרט האוסטרלי "קנדי" בו הוא שיחק לצד אבי קורניש וגילם משורר מכור לסמים. היינו כשישה עיתונאים סביב השולחן ולדג'ר התגלה כמרואיין מקסים, עם קול נעים, חוש הומור בריא וכמות עצומה של כנות. בדיעבד נראה שיתכן וכל מה שהוא סיפר באותו מפגש היו שקרים. כך למשל כשאחד העיתונאים, נדמה לי מדנמרק, שאל אותו האם הציעו לו פעם סמים (אפרופו דמותו ב"קנדי") הוא ענה "ודאי, אבל מעולם לא ניסיתי הרואין. אבל היו לי חברים שכן עשו הרואין והחיים שלהם נהרסו מזה". כשהוא דיבר על בתו מתילדה, שהיתה אז רק בערך בת חצי שנה, הוא זרח וסיפוריו, הכה אופייניים לאבות צעירים, המיסו את שולחן העיתונאים. הוא סיפר שהוא מתכנן לקחת חופשה בת שנה כדי לבלות עם בתו ועם זוגתו, מישל וויליאמס. אבל בפועל, בשנה הזאת הוא אץ לצלם את "אני לא שם" של טוד היינז ואז את "האביר האפל" של כריסטופר נולן, וגם להיפרד מוויליאמס.

עדכון, בוקר: בלילה, כששמעתי את הדיווח הראשוני, אמרו שמותו נגרם "כנראה ממנת יתר של סמים". הבוקר כבר מתחיל להיראות שמדובר בהתאבדות באמצעות כדורים. שזה בכלל קריפי כי לדג'ר תמיד הזכיר לי קצת את מייקל האצ'נס, סולן אינקסס, שגם התאבד (אבל בחניקה).

אני מעלה את קובץ הקול המלא והלא ערוך של השיחה איתו, 22 דקות בסך הכל, כי יש משהו קורע לב בלשמוע את הקול שלו, ואת האופן המקסים שבו הוא מדבר על בתו, ואיך הוא מכה על חטא על סרטיו המוקדמים, בהם הוא רק גילם את החתיך התורן ולא טרח להפגין יכולת משחק.

מהשיחה הזאת הנפקתי שני טקסטים. אחד, בפברואר 2006, מיד אחרי הפסטיבל, ורגע לפני האוסקרים בהם וויליאמס ולדג'ר היו מועמדים על תפקידיהם ב"הר ברוקבק". החלק השני, זה שעסק ישירות ב"קנדי", פורסם בדצמבר 2006, עם יציאת הסרט בארץ.
continue reading…

סליחה על הבלגן בפירמוט. אשפר את זה בהמשך. בינתיים. הנה הרשימה המלאה למועמדים לאוסקר ה-80.

"ארץ קשוחה" ו"זה ייגמר בדם" מובילים עם שמונה מועמדויות כל אחד.

continue reading…

השידור הישיר יתחיל ב-15:30. חפשו אותו בסי.אן.אן ובסקיי ניוז, או באתרי האינטרנט שלהם. יהיה הרבה מריחת זמן עד בערך 15:40, אז זה יתחיל באמת. נשיא האקדמיה, עם שחקן או שחקנית שזכו בעבר באוסקר, יקריאו את המועמדים בעשר הקטגוריות המרכזיות (סרט, במאי, שחקן, שחקנית, שחקן משנה, שחקנית משנה, תסריט מקורי, תסריט מעובד, סרט אנימציה וסרט זר). את שאר 14 המועמדויות חפשו מיד אחר כך באינטרנט. למשל ממש כאן.

ועד אז, התחילו להמר. אני, למשל, מהמר ש"בופור" יהיה מועמד. מה דעתכם? ולמי יהיו הכי הרבה מועמדויות? ל"ארץ קשוחה" או ל"כפרה"? ומה תהיה ההפתעה הכי גדולה במועמדויות? איזה סרט שכולם מצפים שיהיה מועמד לא יהיה? ואיזה סרט שאיש לא מצפה שיהיה מועמד כן יהיה?

מפיק ישראלי שמסתובב בפסטיבל סאנדאנס שולח לי דיווח מעניין מאוד. הוא דיבר עם מפיק אמריקאי בכיר שנכח בסוף השבוע בהקרנות השלב השני של סרטי האוסקר בשפה זרה ושטען שיש כבר שלושה סרטים שבאופן ודאי נכנסו לחמישת המועמדים לאוסקר: "12" הרוסי, "הזייפנים" האוסטרי ו"בופור" הישראלי. עכשיו צריך לחכות רק עוד 24 שעות כדי לראות אם הדיווח הזה אמין או סתם דיבורי סרק.

==========

רוצו רוצו רוצו! ביום חמישי הקרוב: טרום בכורה של "קונטרול" באוזן השלישית. בקשו בכניסה שיגבירו ווליום! 25 שקלים עולה הכרטיס.

לכל מי שהולך לראות את "עוברים להודו": אנא הפסיקו ללכת לסרט. הסרט הקטן והחמוד הזה, תוצרת סיאטל, מושך אליו קהל בכמות מפתיעה וגורם לכך שהקרנותיו בסינמטק נמשכות מעבר למסגרת הזמן הצפויה, וזה גורם לעיכוב בעליית "קונטרול", שאמור לרשת את מקומו בסינמטק 2. אז אנא, מספיק. אם החמצתם, חכו לדי.וי.די.
ולפיכך, "קונטרול", בגרסת הפילם (ובתקווה שמקריני הסינמטק יסכימו שלא להפסיק את ההקרנה באמצע כמו שקרה ביום שישי), יעלה בסינמטק תל אביב בעוד שבועיים-שלושה.
הנה הראיון של נירית אנדרמן עם אנטון קורביין.
==========

ועוד באוזן השלישית: מגזין סיכום 2007 מגיע עטוף בנייר חום ובתוכו דיסק עם מיטב התוצרת של אמני האוזן השלישית (כולל אלפנט פרייד, להקת הבית של "סינמסקופ"). ההברקה? אתם יכולים להוריד את הדיסק המלא מכאן.

============

זוכרים את ההקרנה למציאת שם עברי של "Be Kind Rewind" של מישל גונדרי שבוטלה ברגע האחרון? הנה היא חוזרת: ביום שישי, 1.2.2008, ב-11:30, בלב 5 בדיזנגוף סנטר. אגב, ביום שישי מישהו ב"גלריה" של "הארץ" תרגום את שם הסרט באופן עצמאי ל"עצור, החזר לאחור" ובעיני זו בחירה משובחת מאוד. הסרט, בינתיים, כבר נבחר לשמש כסרט הנעילה של פסטיבל ברלין, והוקרן בסוף השבוע בפסטיבל סאנדאנס. אבל אויה, הביקורות קוטלות.

============

בסוף מדורו האחרון ב"העיר" הודיע אדם אבולעפיה שהוא נוטש את ביקורת הקולנוע. חבל, דווקא חיבבתי את ביקורותיו. מעניין מי יירש את מקומו.

========

דיוויד האדסון מסכם בגרין-סין את הביקורות על "בופור". למשל, זאת מ"הניו יורק סאן" שמשווה את "בופור" ל"צא וראה" המופתי של אלם קלימוב. פששש. או הראיון הזה ב"ניו יורק טיימס", שמתחיל ב"בופור" אבל מגיע גם לג'קו אייזנברג ול"אוונטי פופולו".

=========

רשימת סרטי התחרות הרשמית של פסטיבל ברלין הושלמה. לסקציית ה"ברלינלה ספיישל", המוקרנת מחוץ לתחרות, הצטרף סרטו החדש של עמוס גיתאי "כשתגדל תבין", המבוסס על ספרו של ז'רום קלמן. ז'אן מורו, דומיניק בלאן והיפוליט ז'ירארדו בתפקידים הראשיים.

=========

זו הפרסומת ל-Macbook Air של אפל:

.
.
.
השיר בפרסומת הוא "New Soul" ושרה אותו יעל נעים, זמרת ישראלית תוצרת רמת השרון שפועלת כעת בפריז. הנה הקליפ המלא לשיר מהפרסומת:

תייקו תחת סיוט: ישבתי אתמול בירושלים כשעה וחצי עם אנטון קורבין, אחד מגיבוריי הגדולים, רק כדי לגלות בתום השיחה שלנו שמכשיר ההקלטה שלי שבק אחרי כעשר דקות שיחה. אני עכשיו עסוק בתמלול היסטרי של שיחתנו בהתבסס על רשימות הנייר שלי והזכרון. ההגעה שלו ארצה, בחסות המועצה הבריטית, היא אחד הרגעים היפים בחיי כעיתונאי וכצופה קולנוע. "קונטרול", גם בצפייה שניה, נותר סרט מושלם ויפהפה.

===========

פסטיבל סאנדאנס התחיל ביום חמישי עם הקרנת הבכורה של "In Bruges" של מרטין מקדונה, שיש כבר שמשווים אותו ל"לצאת נקי" של ג'ונתן גלייזר (מה שמיד גורם לי לחשוב איך המפיצים בארץ יוכלו להפוך את השם המקורי למשהו, יו נואו, יותר "סקסי", כמו "עסקים מלוכלכים בברוז'"). סרטה השלישי של כריסטין ג'פס ("סילביה"), "Sunshine Cleaners", מושך בינתיים הכי הרבה תשומת לב מהמפיצים שנלחמים על קנייתו. והארווי וויינסטין קנה את זכויות ההפצה הבינלאומיות של הסרט התיעודי על רומן פולנסקי (כלומר שבארץ הוא עשוי להיגנז על ידי פורום פילם). והקולנוען הישראלי-לשעבר נועם מורו, בן 46 (ידיד של דבורית שרגל), שפעם עשה כותרת וחצי כשהיה אמור לביים את "הצלצול 2" ואז פרש, מביא לסאנדאנס את סרטו הראשון, "Smart People" עם דניס קווייד ושרה ג'סיקה פרקר. הוא מציג את עצמו ואת הסרט באינדי-ווייר. ואתמול בערב החשיכה הפסקת חשמל את כל פארק סיטי למשך חצי שעה.

================

"בופור" יוצא בסוף השבוע הזה בניו יורק (איי.או סקוט נותן לו ביקורת נאה ב"ניו יורק טיימס" ואלה טיילור אוהדת ב"ווילג' ווייס"), אבל יוסף סידר מתראיין דווקא ב"לוס אנג'לס טיימס". וב"וושינגטון פוסט" מנסים להבין מה לעשות עם קטגוריית הסרט בשפה זרה באוסקרים.

לשחקנית בת ה-13 המגלמת את בראיוני הצעירה קוראים… רגע איך קוראים לה? שמה באנגלית הוא Saoirse, שזה "חופש" באירית. אבל איך מבטאים את זה? האם סאורסה, כמו שכתוב בכתוביות התרגום בסרט, או סאורס כמו שכתוב בדפי המידע לעיתונאים שהנפיקו יחצני הסרט? ובכן, לא כך ולא כך. האזינו לראיונות איתה – אחרי הכל היא היתה מועמדת השבוע לגלובוס הזהב – ותגלו ששמה הוא סירשה. סירשה רונאן. בתו של השחקן פול רונאן ("יריב אינטימי"). חפשו אותה עכשיו גם ב"לעולם לא אהיה שלך" לצד מישל פייפר.