"הרובוטריקים" כבשו את גורד השחקים בבנייה בשד' הוליווד פינת ויין בלוס אנג'לס.
(ויה defamer).

למה שלט הפרסום הזה מפחיד אותי? כי בפעם הקודמת שראיתי פרסום ענק ורהבתני כזה בלוס אנג'לס לסרט קיץ ענק, יקר, מעורר ציפיות ועתיר אפקטים זה היה ל"גודזילה". וכולם יודעים איך זה נגמר אז.

יותר קל להעביר חתול דרך רשת יתושים מאשר לחלץ מהמפיצים בארץ נתונים על מכירת כרטיסים. כל כך הרבה טלפונים ומיילים כדי להשיג נתונים חלקיים. יש מפיצים שלא מוכנים למסור את הנתונים של עצמם, אבל אין להם בעיה להגיד מה קורה אצל האחרים, ויש כאלה שמוכנים לתת רק נתונים שלהם אבל לא של אחרים.

אז יש לנו את מלחמת ספרטה ואת מלחמת לבנון, נלחמים זה מול זה. מי ניצח? ספרטה. בפעם הראשונה אחרי שלושה שבועות ירד "בופור" מהמקום הראשון בטבלת שוברי הקופות הישראלית. הוא עכשיו במקום השני כש"300" הוא הסרט הקופתי בישראל השבוע. "בופור" מכר כ-40 אלף כרטיסים בשבוע האחרון ו-"300" מכר כ-60 אלף. נכון להיום (חמישי), אחרי חמישה שבועות "בופור" מכר 235,523 כרטיסים במקום השלישי נמצא "החופשה של בין", שמכר מאז צאתו ועד שלשום 74,000 כרטיסים. במקום הרביעי, "נורביט" שבארבעה שבועות מכר כבר כמעט 90,000 כרטיסים. "חוות הקסמים" מכר מאז צאתו 34,000 כרטיסים. ו"לפגוש את הרובינסונים", שיצא רק בדיבוב לעברית, צולע מאחור עם 31,000 כרטיסים בשני סופי שבוע.

סרטים נוספים שעדיין מציגים: "לילה מוטרף במוזיאון", שיצא יחד עם "בופור", מכר עד כה 60,000 כרטיסים. "מילים ולחן" מכר בשלושה השבועות הראשונים מאז צאתו כמעט 50,000 כרטיסים.

הקרם של בוואריה

חברת בוואריה, סוכנת המכירות של "בופור", שלחה לפני כשבועיים מייל למפיצים בכל העולם בו היא מעדכנת אותם על הצלחת "בופור" בישראל. לסרט אין עדיין מפיץ אמריקאי והרעיון כנראה הוא לשווק במייל הזה גם את העובדה שהסרט זוכה בפרסים וגם מצליח בקופות:

we’d like to take this opportunity to draw your attention to the outstanding success of the winner of the Silver Berlin Bear for Best Director at the domestic box office. After its second week in release, Joseph Cedar’s BEAUFORT has left simultaneously released US title NIGHT AT THE MUSEUM and former Box Office topper TURN LEFT AT THE END OF THE WORLD (2004) far behind.

With 108,000 admissions, it is stronger than any other film in Israeli theaters in the last 20 years, even raising the number of admissions in its second week and promising results yet to come.

============

למה לקרוא אייטם על הסרט הבא של דיוויד גויר, כשאפשר לקרוא מה גויר בעצמו כותב על הסרט בבלוגו.

===========

ובקשה לסיום: אם יש למישהו את סרט האנתולוגיה "Ten Minutes Older: The Trumpet" בדי.וי.די, האם תוכלו להעלות ליו-טיוב את הסגמנט של ספייק לי, "We Wuzz Robbed"?

אוקיי, הבוקר קמתי עם רגשות מעורבים לכל סיפור עידן מאתמול. קראתי את התגובות. אני מודה לכולם. החלטתי בשלב זה, כפי שהיו שהציעו, להעלים את הפוסט. מקווה שלא אצטרך להידרש לו שוב. אשלח לווילנצ'יק מייל שיבהיר לו שהוא אינו רצוי באתר, אבל שאם יצר התגובה חזק ממנו אסכים מדי פעם לאשרר לו תגובה שתיראה לי עניינית ותורמת. ובעיקר אמליץ לו לפתוח בלוג משלו. ב"דה מרקר קפה", למשל, זה מאוד פשוט.

=========

הפוסט הזה נועד בעיקר כדי לבשר שקורט וונגוט מת. הוא היה בן 84. אבל אז הצטמררתי: הפוסט הקודם שכתבתי עושה שימוש בכותרת שהיא פראפרזה על ספר של וונגוט. ולפני כשבועיים כתבתי פוסט אורח ב"ולווט" שם הזכרתי, לצורך דוגמה כלשהי, את שמה של טניה ריינהארט. למחרת היא נפטרה. האם יכול להיות שהבלוג שלי מקולל? האין זה רעיון לסרט אימה? טאקשי מיקה יכול לביים: נער כותב בלוג ומספר שם בתמימות על אנשים וחברים, ובלי לשים לב כל מי שמוזכר בבלוג מתחיל למות.
אבל כל מי שמגיב, ניצל.

עדכון: שמעו, סטיבי היא העורכת האמיתית כאן. אני רק מבצע. בזכות התגובה שלה נזכרתי בראיון של וונגוט אצל ג'ון סטיוארט. אז הנה הוא. חובה לצפות. זה הוקלט לפני שנתיים, ספטמר 2005, כשוונגוט היה רק בן 82. סטיוארט נרגש לארח אותו.

=========

הפוסט שהובטח אמש, בהמשך.

"אתה יודע שאתה מכור לבלוג של עצמך כש…", סימן 78: יש לך דד ליין על הראש עם פרויקט שהתחייבת לו וגם אמור להכניס לך איזה לירה וחצי ועדיין אתה כותב פוסט, למרות שדי ברור שזה יגרום לך לאחר בדד ליין, להפסיד כסף ולהרגיז לא מעט אנשים שבנו עליך.

======

אוי-אוי-אוי, "גריינדהאוס" בצרות. 11 מיליון דולר בסוף שבוע ראשון. עוד מקרה של "הסרט שכולם דיברו עליו אבל איש לא הלך לראות". מסתמן שאסטרטגיית הדאבל-פיצ'ר היתה טעות. ניקי פינק מדווחת:
continue reading…

האם מישהו כאן חווה alien abduction כולל anal probe? אני משוכנע שכן, זה הרי קרה כמעט לכל אחד מאיתנו. מה, לא? בכל אופן, כשבני המשפחה חוטפים אותך פתאום לארבעה ימים בצימר בגליל התחושה די דומה. מה, לא?

בקיצור, לא יודע אם שמתם לב שנעלמתי, אבל חזרתי. תודה למנגנון של וורד-פרס המאפשר תכנות מראש של פרסום פוסטים גם כשאני לא ליד המחשב, כך קצב העדכונים נשמר. וקראתי את עשרות תגובותיכם, ואענה תכף לכמה מכם בפוסטים על לינץ' ועל סניידר continue reading…

החג הזה מסרב להיגמר, אה? איזה סיוט.

==============

הערב באמריקה: פרק ראשון מתוך תשעת הפרקים האחרונים בהחלט של "הסופרנוס". קוראיי בניו יורק: אני מצפה לחוות דעת מנומקת אך נטולת ספוילרים בתגובות לפוסט זה מיד בתום השידור אצלכם, שזה בערך חמש לפנות בוקר כאן.

===============

היום היתה ההזדמנות האחרונה שלכם לראות סרטים בחינם בסינמטק בחסות בנק אחד.
אבל אם אתם רוצים לראות יצירות מופת מתולדות הקולנוע, לאן תלכו? לסינמטק? כבר שנים שתולדות הקולנוע לא זוכים שם לייצוג. רוצים להשלים חורים בקאנון של הקולנוע העולמי, או לצפות שנית ביצירות מופת? תראו מה מצאתי לכם: עמוד ה-VOD של אינדיק השתדרג באחרונה והוא מכיל כעת כבר 20 סרטים, כולם ניתנים לצפייה בסטרימינג על המחשב, או להורדה, באיכות לחלוטין לא רעה. continue reading…

עדכון: כבר ראיתי את "אינלנד אמפייר". יש תוספת בסוף.

עוד לא ראיתי את "אינלנד אמפייר" של דיוויד לינץ' (שכמו בסרטו הקודם, גם כאן הסרט קרוי על שם של איזור בקליפורניה בעל ייחוד טופוגרפי). אבל יש לי תחושה שהביקורת הבלתי אוהדת שלי ל"מלהולנד דרייב" שהתפרסמה לפני שש שנים, עשויה להכיל גם את הסרט החדש. אבל אל דאגה: צפה אצפה ב"אינלנד אמפייר", כי אני חייב לנסות לפצח את הלינץ' הזה, כפי שבכל שבוע אני מנסה לפתור את תשבציו של אמנון בירמן, לפני שאני משליך אותם מעליי בתסכול, ומתוך הכרה שלא מחלחלת שגלי המוח שלנו פשוט לא מסונכרנים.

הנה, מהימים בהם ביקורות קולנוע נמשכו אלפי מילים, המדור שלי מגיליון "העיר", 7.3.2002, והביקורות ל"מלהולנד דרייב" ול"משפחת טננבאום" של ווס אנדרסון:
continue reading…

אם אלימות קומיקסית ואפקטים דיגיטליים הם לא כוס התירוש שלכם, אל תשכחו שהמבצע הבלעדי לקוראי "סינמסקופ" עדיין בתוקף: כרטיס שני בחצי מחיר לסרטים האסיאתיים במוזיאון. הנה הקופון.

=============

למי שמחכה לדיונים סוערים על דיוויד לינץ': מחר (שבת), מ-10:00 בבוקר כאן.

=============

ולא הספקתי לכתוב על זה לפני: אם את לקוחות יס או הוט ואתם נתקלים בשידור חוזר של "קיימן" (או "התנין" ב-יס) הסרט החדש של נני מורטי, אל תחמיצו. איזה סרט מקסים, שנון ומבדר. גם סאטירה פוליטית, אבל בעיקר פארודיה מושחזת על הקולנוע האיטלקי שלא חוסכת בניים-דרופינג.

עד כאן קולנוע איכותי. ועכשיו לאקשן.

============

כותרת המשנה המפורסמת והשנונה של אתר עין הדג היא "ביקורת קולנוע לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע". אבל הביקורת הכפולה של עורכי האתר ל"300" נראית כמו ביקורת קולנוע לאנשים שאוהבים ביקורת קולנוע. לא שיש לי בעיה עם הביקורת או עם כך שאנשי הדג לא אהבו אותו, אלא שנדמה לי שאם בעבר האתר ביטא את הפער שבין ה"שניצקליינים" (כך הוא מכנים שם את המבקרים הממוסדים, הרציניים) ובין ה-fanboys, שיודעים להעריך סרטי קומיקס, גיבורי על ואקשן כסוג של אמנות שהשניצקליינים פשוט לא מסוגלים לקלוט, הרי שאתמול הפער הזה התאדה. שניצר יחתום על כל מילה שלונג ג'ון ורד פיש כתבו על "300 ".

=============

בתחילת המדור שלי השבוע ב"פנאי פלוס" אני משתפך על "300 " של זאק סניידר, אורגיה קולנועית מופלאה של סקס, אלימות ואפקטים, אבל עורכי וויינט בחרו להעלות לאתרם דווקא את הטקסטים הצוננים שלי. לכו תבינו אותם. עד של"פנאי פלוס" לא יהיה אתר נורמלי ועצמאי, קשה לי להתמודד עם הטיפול הרעוע שזוכים לו תכני העיתון (ובעיקר, תכניי) בידיים המגושמות של וויינט. ובכל אופן: הנה הביקורות המנומנמות שלי על "אל הים השחור" התיעודי ו"צבי הנינג'ה" הדבילי.

============

אחת הסיבות שאני כל כך אוהב קולנוע היא שכשסרט סוחף אותי לתוכו, למשך שעתיים אני מרגיש שאני נמצא בעורו ובמוחו של מישהו אחר. בחיים אני אדם נורא משעמם, שגרתי, סטרייט, לבן, בורגני, פחדן, יושב כל היום מול המחשב. אבל בסרטים? אני הכי קיצוני. תנו לי סרט אימה מדמם ואלים וקיצוני ואהיה קניבל צמא דם. ב"מולן רוז'" וב"הדוויג והשארית העצבנית" הייתי הומו, והרעתי לסרט בהתלהבות של דראג קווין. ב"אולימפיה" הייתי פשיסט תאב כוח. וב"300 " של זאק סניידר: אני פשיסט הומו. איזה סרט מופרע. הוא כוחני וקאמפי בה בעת. הוא הכל, והוא גם ההפך המוחלט. כל מילת ביקורת שלילית שתשמעו על הסרט היא נכונה. אבל בתוספת קטנה: הסרט הזה פסיכי לגמרי ומהנה בצורה כמעט פרוורטית. זו הביקורת שלי עליו מגיליון "פנאי פלוס" של אתמול:

בשר ודם
למרות שרוב מבקרי הקולנוע ישנאו אותו, סרט הקומיקס "300" הוא אחד הרגעים הקולנועיים המרשימים הראשונים של הוליווד השנה

"300 ", סרטו של זאק סניידר על פי הרומן הגרפי של פרנק מילר ("עיר החטאים") הוא יצירת פופ גרנדיוזית ומדממת שכמעט מגונה להודות שהיא מהנה. מכל בחינה רעיונית הסרט הזה נראה על פניו פסול, אפילו מתועב. הוא מייצג את המל-גיבסוניזציה של הקולנוע ההוליוודי: סרט ברוטאלי, נטול אנושיות, המשחיר תרבויות שלמות, ומציג עולם כוחני, פשיסטי, צמא דם, ברברי, ועוד מהלל את העולם הזה, מצדיע לו, חוגג אותו, עורג לו. אם הוא היה נוצר בשנות השלושים, "300" היה מתויג כסרט נאצי. הוא בז לחלשים, לשונים, לנכים, לחולים, הוא מהלל גבריות, גופניות, עוצמה ומשמעת. זה סרט שגיבוריו נטולי האלוהים מאמינים אך ורק בחרב. כל מי שחלש, שונה ונכה הוא גם הרע, החלש והבוגדני.

הסרט עוסק בקרב ההיסטורי בתרמופליי במאה החמישית לפני הספירה, בו לחמו 300 חיילים ספרטנים בהנהגת המלך ליאונידס נגד מיליוני חיילים פרסיים שהגיעו לכבוש את יוון. כמעט מפתה להזדהות עם הספרטנים: מעטים מול רבים המנסים להדוף צבא עצום מלכבוש את ארצם. דוד נגד גוליית? לא בדיוק. האקספוזיציה מעדכנת אותנו מי היו הספרטנים: הם הרגו את התינוקות שנולדו קטנים, חלשים, נכים או מעוותים כדי לא להחליש את עוצמת העם, שעסק אך ורק בבנייה צבאית ופיזית, לא מנטלית. הם תלשו את הילדים מהוריהם בגיל שבע כדי לאמן אותם להיות חיילים, אילפו אותם להרוג, לגנוב, לסבול, ויצרו תרבות שכולה מושתתת על כוח והרג. והמלך ליאונידס עוד לועג לבני אתונה שהם, לדבריו "פילוסופיים וחובבי בנים". אה, הספרטנים היו גם בורים והומופובים (אם כי, השמועות מספרות שהם היו חובבי בנים לא קטנים בעצמם).

האסתטיקה, הגיאומטריה, זוויות הצילום וסיסמאות הקרב, הכל לקוח מסרטי פרופגנדה מתסיסים של משטרים חשוכים. זה סרט שמוציא את הצופים בו צמאים לריב, לדם, לתגרה טובה. היו מבקרים אמריקאים שניסו לקרוא בסרט ביקורת פוליטית עכשווית, שהקרב בין הספרטנים לפרסיים מסמל את הנוכחות של ארצות הברית בעירק, אם כי לא ברור מפרשנות כזאת מי בדיוק מסמל את האמריקאים ומי את העירקים. פרשנות כזאת נשמעת תלושה, ולא רק בגלל שפרנק מילר כתב את הרומן הגרפי שלו ב-1998, אלא בעיקר כי הספרטנים, האמורים לייצג את המערב הנאור והחופשי, לא היו לא נאורים ולא חופשיים (לפחות על פי הייצוג בסרט). הם היו אומת מלחמה שטופת מוח. אם כבר רוצים לנסות לפענח את הסרט ההיסטורי על פי דמויות בנות זמננו, הרי ש"300" נראה כמו מלחמת אירן-עירק. כשהפרסים הם האירנים, והספרטנים הם העירקים.

אבל…

וכאן אני לוחץ על דוושת הבלם, ועושה פניית פרסה של 180 מעלות: זה סרט נפלא. גם אם נקבל אותו כיצירה הנעשית ברצינות גמורה, כלומר טקסט פשיסטי נטול אירוניה, הרי שלצד צמרמורת אידיאולוגית לא נעימה, אי אפשר להתעלם מהאספקט הקולנועי של הסרט הזה. ומדובר בחגיגה ויזואלית. אורגיה ממש.

אבל הטענה שלי אחרת: מדובר בטקסט אירוני, מודע לעצמו, כמעט קומי. לא פשיסטי אלא פטישיסטי. כלומר, הבחירה שלנו היא בין סרט כוחני צמא דם, או סרט רדוד החוגג את חיצוניותו ועיוור להשלכותיו התרבותיות. ואכן, מעלותיו של "300" אינן אינטלקטואליות. אירוני או לא, את הבהמיות שלו אי אפשר לקחת ממנו.

זה סרטו השני של זאק סניידר, במאי קליפים במקור, אחרי הרימייק המפתיע לטובה שלו ל"שחר המתים". להבדיל מ"עיר החטאים" של רוברט רודריגז (שהיה מבוסס גם הוא על רומן גרפי של מילר), שהיה סרט מרהיב אמנם, אך מסורבל, מגושם ויומרני, סניידר מייצר סרט קליל ודינמי בהרבה, טראשי במופגן. למרות שזהו סרט היסטורי קשה להתחמק מהעובדה שהוא נראה כמו סרט מדע בדיוני או סרט פנטזיה, שאין שום קשר בינו ובין ההיסטוריה. מאז שנות השבעים והשמונים, וסרטיהם המוקדמים של פול ורהובן או קן ראסל, לא נתקלתי בכמות כזאת של סקס ואלימות בוטים כל כך בסרט מיינסטרימי. הבומבסטיות של הסרט, כמו גם המשחק השואג של ג'רארד באטלר בתפקיד הראשי, משרתים את אווירת אופרת הרוק. העיצוב האמנותי נראה כמו עטיפות אייר-בראש לאלבומי רוק כבד ורוק מתקדם. גיטרות הדיסטורשן מלוות את קטעי הקרב. וכמעט מאה אחוזים מצילומי הקרב והפאתוס הם בהילוך איטי. הכל כאן מופרז, עד גבול הפארודיה, בסרט שנראה לי חוגג את ההפרזה במידה בלתי מבוטלת של הומור עצמי. זה כמו גרסה מצולמת לאלבום רוק כבד, הבי מטאל, דת'-רוק. זה סרט היסטורי להד-באנגרים.

מצד שני, זה גם הסרט הכי גיי-פרנדלי כרגע. הבוצ'ים הספרטנים חשופי השת, עם שרירי הקוביות בבטנם, ומולם הטרנס-סקסואלים הנשיים של הצבא הפרסי, החוגגים את המשיכה המינית לאחר, לשונה, לחריג.

כשהמלך ליאונידס עומד ערום מול אור הירח המאיר בתכלכלות ענוגה את ישבנו השרירי, אני בטוח שהבמאי כיוון לבדיחה. הסרט הזה חוגג את סרטי המלחמה ההיסטוריים, אבל גם מקצין עד לעג את האסתטיקה שלהם, מבליט את האלמנטים ההומו-אירוטיים, ומתענג עליהם. "300" הוא סרט כל כך לא פוליטיקלי קורקט שהוא מענג ומשחרר בחירויות הביטוי המוקצנות שהוא מרשה לעצמו.
ראיתי את "300" כבר פעמיים, והוא מהנה לגמרי (אם, כמובן, אתם לא סולדים מראשים כרותים, רגליים כרותות, חרבות ננעצות ונשים חשופות פטמות). כן, הוא אידיוטי, מנוון ונטול בינה. אבל מבחינה קולנועית הסרט הזה הוא חגיגה. כמו "עיר החטאים" (שלא אהבתי) גם הסרט הזה צולם כולו על במה חשופה מול מסכים כחולים, עליהם הולבשו בהמשך באמצעות מחשבים הרקעים, שכולם מונפשים. התוצאה עוצרת נשימה מבחינה ויזואלית. רוב המבקרים האמריקאיים, ואני מניח שגם כמה מעמיתיי הישראליים, מצאו את הסרט איום ונלעג. אני חושב שהוא ספקטקל ויזואלי מרהיב, מרענן בקיצוניות חסרת הפשרות שלו ובעיקר מאוד מאוד משעשע.

משרדי המפיצים (אלה שמדברים איתי לפחות) סגורים בחול המועד. רציתי לדעת כמה עשה "בופור" בסוף השבוע ומי הביא יותר קהל: "החופשה של בין" או "לפגוש את הרובינסונים". "בין" יצא בסוף השבוע האחרון ב-24 מדינות בבת אחת וב-21 מתוכן, דווח ב"וראייטי", הוא הגיע למקום הראשון. המידע שהצלחתי לבסוף להשיג, והוא חלקי למדי אך נראה די מוסמך, טוען ש"בופור" היה הסרט במקום הראשון בטבלת שוברי הקופות בסוף השבוע הקודם ו"החופשה של בין" במקום השני עם בערך 20,000 כרטיסים. כנראה שבדיוק כמו שטענו כאן רני/דורון/רז בתגובות לפני כמה ימים, נדמה ש"הרובינסונים" אכן נפגע מסחרית מהעובדה שלא הופץ גם בגרסה האנגלית שלו.
ואגב, ראיתי אתמול את הגרסה באנגלית של "לפגוש את הרובינסונים" והסרט אכן מתוק להפליא.

============

הפלישה Reloaded

כשקראתי את הידיעה הבאה (ויה ג'ף וולס) דבר ראשון הסתכלתי על התאריך. זה נראה לרגע כמו מתיחת 1 באפריל. אבל הידיעה התפרסמה שלשום, אז אולי יש בה מידה מסוימת של אמת. הכותרת: האחים וושאובסקי ובמאי-הבובה שלהם, ג'יימס מקטיג, אחראים על צילומי ההשלמה ושכתוב התסריט של "הפלישה", סרט האימה-מד"ב של ניקול קידמן שהיה עד כה מזוהה כסרטו האמריקאי הראשון של אוליבר הירשביגל.

The last time you may have heard of this film was when Nicole Kidman was involved with a stunt gone wrong. What you may not have known was that took place during the reshoots for the film.

Apparently, Warner Bros. saw an early rough cut of The Invasion and realized it needed a little work. The director, Oliver Hirschbiegel, was “unavailable” to work on the planned reshoots, so Warner Bros. and Joel Silver brought in a pair of writer/directors that they knew they could rely upon, The Wachowski Brothers. It was reported that they came in to shoot a new ending. But I can report that they rewrote over 2/3 of the film, and brought in their trusted colleague, James Mcteigue (V For Vendetta), to direct the material while they were busy prepping their own film.

Joel Silver and Warner Bros. knew that they were capable of creating a more commercially accessible and large scale film than had previously been put together. Apparently, the earlier cut may have been a little artsy, talky, and not exactly a summer tentpole.

ידיעה מעניינת. כשדובר על רימייק ל"פלישת חוטפי הגופות" מאת הבמאי של "הנפילה" (הסרט על היטלר) לא הרגשתי פעימות לב מואצות לקראתו. אבל סרט של האחים וושאובסקי? זה כבר נשמע מוצלח יותר.
הסרט מתוכנן, נכון להיום, לצאת בישראל ב-13 בספטמבר.

==============

אינגליש אינגליש אינגליש

ומהצד השני של עולם הקולנוע, אבל אולי בעצם יש קשר בין הדברים: אנתוני קאופמן מ"אינדי-ווייר" מראיין את הנגמה פנאהי מ-Celluloid Dreams שהתאחדה השבוע עם HanWay ליצירת חברה חדשה בשם Dreamachine. המסקנה של קאופמן: זו תהיה מכת מוות לקולנוע שאינו דובר אנגלית אם גם פנאהי מודה שאין לסרטים האלה יותר מקום בשוק. החברה המאוחדת תשקיע בפחות סרטים, עם תקציב יותר גדול, ולרוב באנגלית. את הסרטים שאינם דוברי אנגלית קשה יותר ויותר למכור למפיצים ולמצוא להם מקום בבתי הקולנוע. הם מקסימום יוצגו בערוצי VOD.

"Everybody is drowning in volume," Panahi continued, partly blaming herself and Celluloid's past slate of some 25 films annually for flooding countries with art films that don't have an audience anymore. "Today, the market is about survival. All my distributors are asking me to bring them less movies and more solid movies. So when we come and bring them beautiful movies that they'll lose more money with, they're unhappy and unsatisfied"

נדמה לי שמה שקורה עכשיו במוזיאון, בו מוצגים חמישה סרטים אסיאתיים (כולם, נדמה לי, נקנו מ-Celluloid Dreams), רק מדגיש את העובדה שפנאהי מציינת. למפיצים אין יותר כוח לסרטים האלה והקהל שלהם הולך וקטן.

===========

גת שמנים

אני מוטרד ממה שקורה בקולנוע גת. לפני ארבע שנים, כשהוקם סינמה סיטי, משה אדרי (הבעלים של יונייטד קינג) ומוקי גרדינגר (הבעלים של פורום פילם) היו צ'ילבות. גרדינגר זעם על כך שאדרי השתמש בשם "סינמה סיטי" שהוא המותג תחתיו פועלים מרכזי הקולנוע של גרדינגר במזרח אירופה. בתחילת ימיו של סינמה סיטי פורום פילם לא נתנו להם את סרטיהם. בהמשך הדרך נרשמה התפייסות. אבל פתאום, במקום שלום קר, נדמה שהם עברו לדיבורים על אירוסים וחתונה: סרט של יונייטד קינג ("אינלנד אמפייר") מוקרן בגת? מה הדיל שעומד מאחורי שיתוף הפעולה הזה? מאוד מטריד. וב"גלובס" דווח על כך שפורום פילם ויונייטד קינג שוקלים להקים יחד חברת תוכן למכירת סרטים לערוצי הכבלים והלוויין. אם חברה כזאת תקום יש סיכוי שיונה ויזנטל, סמנכ"ל yes הנוכחי, יעמוד בראשה. פתאום גם ההסכם בין yes וגרדינגר על מיתוג "יס פלאנט" נשמע קצת משונה. ואיך זה יכול להיות ששתי חברות שאמורות להתחרות זו בזו הופכות למשתפות פעולה? את כל השאלות האלה אנסה לברר בהקדם. מי שיודע פרטים נוספים מוזמן לעדכן.

זה היה אמור להיות הפוסט ה-500. זיקוקין דינור היו אמורים לעוף מהדפדפן שלכם ברגע הכניסה לאתר. אלא שבלילה, בתום הצפייה ב"לפגוש את הרובינסונים" (באמת סרט חמוד מאוד), גיליתי ב"לוס אנג'לס טיימס" את הידיעה על תאונת הדרכים בה נהרג בוב קלארק והעליתי על כך פוסט מהיר, וכך ברח הפוסט עם המיספור העגול והחגיגי מבין ידיי. לא נורא. ניפגש בפוסט ה-1000.

===========

לפני כשבועיים שאלתי את איש יחסי הציבור של פסטיבל הקולנוע הצרפתי (אירוע סינמטקי שנתי שאני מסמפט עד מאוד) מה יהיה סרט הפתיחה של הפסטיבל ב-30.4. הוא ענה "עזוב, אני אוציא הודעה מסודרת לכל העיתונים אחרי החג". כמה ימים אחר כך, לגמרי במקרה, התברר לי משיחה עם איש קולנוע אחר שסרט הפתיחה יהיה "מולייר" של לורן טיראר. לא פרסמתי את הפרט הזה כי זה נראה לי מידע משני ולא עד כדי כך חשוב כדי לחרב לבנאדם את הקמפיין התקשורתי שלו. אחרי הכל, זה גם לא מי-יודע-מה-סקופ. אלא שאתמול, בעודי מדפדף בתוכניית סינמטק תל אביב לחודש אפריל גיליתי שהמידע הזה כבר מודפס בסוף התוכנייה: פתיחת פסטיבל הקולנוע הצרפתי – "מולייר". עצה ליחצנים: אם אתם מתזמנים הוצאת ידיעה לעיתונות, ודאו שכל הפרטנרים שלכם מסונכרנים איתכם על תאריך הפרסום. עכשיו אחכה בסבלנות עד שכתבי הקולנוע בוויינט ונרג' יקבלו את הקומוניקט כדי לפרסם את המידע הזה, כמו לוח מודעות צייתני.

=========

אם היה לי קצת יותר זמן (i.e בלי שתי ילדות וארבעים דד-ליינים בשבוע) הייתי שורץ מהשבוע הבא בסינמטק כדי לראות מה זה "הקולנוע הפורטוגזי" שזוכה שם למחווה. בדרך כלל אני צונן כלפי המחוות האלה שמגיעות ארוזות מראש משגרירויות, אלא שהפעם מוצגים שם סרטים שאין לי מושג קלוש עליהם והם איכשהו מסקרנים אותי. לא שמעתי עליהם או על יוצריהם דבר. הסינמטק לא אירגן הקרנות מוקדמות או סקרינרים כדי שכתבי הקולנוע יוכלו לכתוב משהו על הסרטים לפני הקרנתם, וכמו שאני רואה את לו"ז השבוע הבא שלי אני בספק אם אצליח להגיע להקרנות. אז המשימה היא שלכם: אם מישהו רואה משהו מהמחווה לקולנוע דובר הפורטוגזית (הפתיחה ביום חמישי הבא, 12.4 עם "עיר חלולה" תוצרת אנגולה) אנא עדכנו האם נצפו דברים ראויים.

=========

ועוד סינמטק: בטוח אלך לראות את "כל אנשי המלך" של סטיב זייליאן ולטרום בכורה של "סנשיין" של דני בויל. וראיתי השבוע את "הימנית האחרונה של מכס בר", מוקומנטרי ישראלי שהתמוגגתי ממנו, ושיוקרן בשבוע הבא כמה פעמים. ארחיב עליו אז.

=========

וסינמטק פעם אחרונה: קצת שכחתי את המייל הבא בתיבת הדואר הנכנס שלי. לא יפה מצדי. תקציר הפרקים הקודמים: אהד פישוף, שהלחין את פסקול סרטו התיעודי של נורית קידר "מבוזבזים" הזדעדע לשמוע את איכות הקול בסרטו בעת הקרנת הבכורה בסינמטק במסגרת דוק-אביב. אלון גרבוז, מנהל הסינמטק, ענה כאן שהאשמה היתה בוודאי בעותק ולא באיכות הקול ושהסינמטק השקיע באחרונה כסף רב במקרן וידיאו חדיש. אבל פישוף טוען, ואני חייב להסכים, שהתגובה לא היתה עניינית. הנה פישוף חוזר:

עלבונות כלפי לא יעזרו – אין שום קשר בין איכות המקרן של הסינמטק (או לצורך זה, של כל מקרן אחר) לאיכות הסאונד באולם. אין שום קשר בין הקרנות היי-דפינישן שמתקיימות באולם הסינמטק לאיכות הסאונד בהקרנות בטא. התגובה של גרבוז לא עניינית. אף אחד לא האשים את הסינמטק בזלזול גורף ביוצרים, דיברתי אך ורק על הסאונד, אך ורק במערכת בה הם משתמשים להקרנות בטא. נראה לי שהלהט להדגים איכפתיות והשקעה כתגובה לטענה שכלל לא נטענה גרם לו להחמיץ את הנקודה. האפשרות השנייה היא, שחסרה לו הבנה בסיסית בציוד שברשות המוסד שהוא עומד ברשותו ובמה עושה מה. אני מקווה שלא זה המקרה. בכל מקרה, אני מציע להתעלם מהתגובה הזאת ולבקש שוב תגובה עניינית שמתייחסת ישירות לטענה שהעלתי.
תודה,
אהד