באופן הכי תמציתי, הביקורת שלי על "נודל" זהה לביקורת שלי על "משפחת סימפסון: הסרט": מאוד נהניתי, אבל ציפיתי ליותר. את "נודל" ראיתי כבר פעמיים, בצפייה הראשונה חיבבתי אותו, בעיקר בזכות הדיאלוגים ומהירות הדיבור של הדמויות (אני מת על דמויות שמדברות מהר), בפעם השנייה הוא ריגש אותי יותר, שמתי לב לכמות הרגש שיש בפניה ובקולה של מילי אביטל, לבימוי השחקניות המצוין (זה מדהים, כל השחקניות בסרט נהדרות, כל השחקנים הבנים אבודים לגמרי), הצלחתי להביט מעבר לקלישאות ה"ילדים וכלבים גונבים את ההצגה" – בסרט בו יש ילד וכלב שגונבים את ההצגה – ולראות מערך רגשי מורכב יותר של אשה שנותנת לליבה להפשיר. אז כן, הסרט בעייתי ולא שלם, בעיקר בשאלה מה העלילה הראשית ומה עלילת המשנה, ורציתי לדעת עוד קצת מה יקרה לגיבורה שלנו אחרי ההרפתקאה שלנו, ושנאתי לגמרי את המראה שלו, דבר שממש הציק לי בצפייה הראשונה – הגוונים, הפריימינג, תנועות המצלמה, הרעד, לא הבנתי למה הסרט הזה כל כך נראה כל כך מוזנח. אז בקונפליקט הזה שבין סרט שחיבבתי ושנגע בי, לבין הציפיות שלי מאיילת מנחמי, שהיא אחת הבמאיות שאני הכי מחכה לתפוקה סדירה ממנה, ובין האכזבות הנקודתיות שלי מהסרט, הצלחתי לייצר ביקורת מגומגמת שאומרת בהרבה מילים שהסרט הזה חמוד מאוד. הנה הביקורת המלאה:
להמשך הקריאה…

A retrospective of Anton Corbijn

רטרוספקטיבה של אנטון קורביין

למה הבמאי של "קונטרול", הסרט הנפלא על ג'וי דיוויז'ן, הוא בעיני גדול במאי הקליפים בכל הזמנים.
להמשך הקריאה…

היום פורסמו שמות הסרטים שיוצגו בפסטיבל ונציה הקרוב. ואלה הסרטים שיתמודדו על אריה הזהב במסגרת התחרות הרשמית:

Joe WRIGHT Atonement – UK / USA, 123’
64th Venice Film Festival opening film
Wes ANDERSON The Darjeeling Limited – USA, 91’
Kenneth BRANAGH Sleuth – UK / USA, 86’
Youssef CHAHINE Heya fawda (Le Chaos) – Egypt, 122’
Brian DE PALMA Redacted – USA, 90’
Andrew DOMINIK The Assassination of Jesse James by the Coward Robert Ford – USA, 155’
Paolo FRANCHI Nessuna qualità agli eroi – Italy / Switzerland / France, 102’
Tony GILROY Michael Clayton – USA, 119’
Peter GREENAWAY Nightwatching – UK / Poland / Canada / Netherlands, 134’
Jose Luis GUERIN En la ciudad de Sylvia – Spain, 90’
Paul HAGGIS In the Valley of Elah – USA, 120’
Todd HAYNES I’m not There – USA, 135’
JIANG Wen Taiyang zhaochang shenqi (The Sun Also Rises) – China / Hong Kong, 116’
LEE Kang Sheng (LI Kangsheng) Bangbang wo aishen (Help Me Eros) – Taiwan, 107’
Abdellatif KECHICHE La Graine et le mulet – France, 151’
Ang LEE (LI An) Se, jie (Lust, Caution) – Taiwan, 135’
Ken LOACH It’s a Free World… – UK / Italy / Germany / Spain, 96’
Vincenzo MARRA L’ora di punta – Italy, 96’
MIIKE Takashi Sukiyaki Western Django – Japan, 121’
Nikita MIKHALKOV 12 – Russian Federation, 153’
Andrea PORPORATI Il dolce e l’amaro – Italy, 98’
Eric ROHMER Les Amours d’Astrée et Céladon – France / Italy / Spain, 109’

מחוץ לתחרות: וודי אלן, קלוד שברול וטקשי קיטנו. ויש גם את רשימת הסרטים האלטרנטיביים במסגרת Orizzonti

בתפנית משונה של העלילה – יכול להיות שאנשי פוקס קוראים את ג'פרי וולס? – הגיע אלי פתאום בערב מייל מיחצני "משפחת סימפסון, הסרט" שמזמין אותי להקרנה שהתקיימה אמש. אותי?! הוחמאתי עמוקות, אלא שההתראה היתה קצרה מדי ולא יכולתי להגיע. אראה בבוקר. אבל שניים שהיו בהקרנה כבר הגישו דיווחים בתגובות:

חן חן: אפשר להירגע, ניתן להתאכזב (תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה). “משפחת סימפסון: הסרט” אינו תעלול פוסט-מודרני, וגם לא יצירה רפלקטיבית, ולא שום דבר חוץ מפרק ארוך, גדוש, עמוס ומוצלח של הסדרה, עם דגש על בני המשפחה ומקום שולי (מדי) לדמויות המשנה. לא פיאסקו, לא בינוני וגם לא מבריק. סתם עונג צרוף שנותן משנה תוקף לגאונות הדרמטית/וירטואוזית/חתרנית של הסדרה בלי להאיר אותה מזוויות אחרות. שווה את הכסף, בקיצור.

עדן: אני מסכים לגמרי עם חן חן לגבי “משפחת סימפסון”. אכן פרק ארוך, מוצלח ומענג אך לא משהו מעבר לזה.

תגובות נוספות ממי שכבר ראה?

===========

אולי עוד יש תקווה: איגוד מבקרי הקולנוע של שיקגו פרסם מחאה נגד אולפני פוקס על כך שיחצניו מחרימים חלק מהמבקרים ונוהגים איפה ואיפה בין גופי התקשורת השונים. התחילו להסתובב שמועות שהאירגון מחרים את פוקס וששאר מבקרי הקולנוע האינטרנטיים באריקה יצטרפו לחרם, אבל כל זה כנראה בעבר. כי יו"ר האיגוד שוחח עם אנשי פוקס, הם ניסחו מסמך הבנות חדש והסכסוך הסתיים. למעשה, כל חברי האיגוד כבר הוזמנו לראות את "משפחת סימפסון, הסרט" לפני שבוע. ההסכם: לא יתפרסמו ביקורות און-ליין לפני יום יציאת הסרט. ובישראל? אנשי פוקס עדיין דורשים שהאמברגו על הביקורות יהיה עד יום ראשון שאחרי יציאת הסרט. ויו"ר תא המבקרים עסוק באירגון טקס פרסי האקדמיה.

==========

הנתון הזה מדהים (ויה "בוקס אופיס מוג'ו"): "הארי פוטר ומסדר עוף החול" מכר בישראל כ-90,000 כרטיסים בשלושה ימים. כאמור, אין בארץ שום תיעוד ארכיוני נורמלי של נתוני קופות (כלומר בטוח יש איפשהו, אלא שהוא אינו נגיש לעיני הקהל) אבל לא אתפלא אם יש כאן איזשהו שיא. בתחילת הקיץ "שודדי הקריביים: סוף העולם" מכר כמות דומה של כרטיסים בארבעה או חמישה ימים ואז מפיציו התגאו שזו הבכורה החזקה ביותר בתולדות המדינה.

===========

אני מאוד סקרן לראות מה יקרה עכשיו בין חמשת הסרטים המועמדים לפרס אופיר. כזכור, השנה בפעם הראשונה מתקיימת הצבעה שנייה לבחירת הזוכה מבין המועמדים. נכון לעכשיו – על פי מדגמים לא מייצגים, אבל נראה לי שדי אמינים – אני מקבל את הרושם ש"ביקור התזמורת" מוביל על "בופור", האם זה יכול להשתנות בחודש שנותר עד סוף ההצבעה החוזרת? ויותר מזה: האם כל אלה שתמכו בסרט שלא זכה למועמדות לא יעדיפו להעביר את קולם לסרט אחר לחלוטין מהחמישיה ובכך ליצור הפתעה גמורה? אולי בסוף "מדוזות" יזכה? בגלל שיש 700 חברי אקדמיה ובממוצע רק 450 מתוכם מצביעים (יהיה מעניין, אגב, לראות כמה יצביעו לשלב השני) לא צריך הפרש קולות כה גדול כדי להטות את הבחירה.
והאם עכשיו יתחילו מפיקי הסרטים המועמדים לנהל קמפיין מאסיבי בין חברי האקדמיה? מיילים, טלפונים, די.וי.דיאים? אן שהם יישבו בנחת ויקוו לטוב? זו שנה מופלאה בקולנוע הישראלי כי רוב הסרטים המועמדים באמת טובים, וכי נוצר כאן תקדים שיהיה מעניין לעקוב אחריו.

אה, וזה המקום לעשות קידום מכירות לבלוג: מפיקים יקרים – 3000 שוחרי קולנוע נכנסים מדי יום לאתר הזה, מתוכם המון חברי אקדמיה ואנשי תעשיית הקולנוע. זה הזמן לפרסם באנר בראש האתר למען הסרט שלכם, for your consideration, למשך חודש אחד. בבאנר תוכלו לפרסם את שעות ההקרנות לחברי האקדמיה ולעורר מודעות. אנשי השיווק של האתר הכינו מחירון מיוחד וממש זול לחודש הזה, ומי שמעוניין לקבל עוד פרטים על אפשרויות הפרסום באתר מוזמן ליצור קשר.
(וכמובן, שלא יהיו ספקות, שאין קשר בין פרסום ובין תוכן מערכתי, דעותיי על הסרטים המועמדים והעדפותיי ידועות ומתועדות).

ועוד בענייני האקדמיה: אני באמת לא מצליח להבין את התקנון המשונה של הפרס הזה. על פי איזה הגיון אנשי צוות זרים לא זכאים להיות מועמדים לפרס? מועמדות לפרס היא עניין של לאום? של אזרחות? צריך להישבע אמונים למדינה כדי לזכות באופיר? ואולי צריך לשרת בצבא או להיות מגויירים כהלכה? היו השנה הישגים קולנועיים אדירים: הצילום של "מדוזות" ו"הסודות", המוזיקה של "מדוזות", לא מעט מהצוות של "תהלים", שחקני משנה ב"נודל" וב"מדוזות". למה הם יכולים להיות מלוהקים לסרט ישראלי אבל לא יכולים להיות מועמדים עליו לפרס? למה לא לקבוע כלל פשוט: היית חלק מסרט, אתה יכול להיות מועמד. כל מגבלה אחרת על בסיס לאום, אזרחות או מגורים נראית צרת עין ומכעיסה. תארו לעצמכם שהיו מבשרים לחיים טופול שהוא לא יכול להיות מועמד לאוסקר על "כנר על הגג" כי הוא לא אמריקאי. ותראו את האבסורד: הצלם הצרפתי מישל אברמוביץ', יהודי שחי כאן תקופה בקיבוץ, לא יכול להיות מועמד לאופיר על "הסודות", אבל חיים אילפמן, מלחין ישראלי שחי בלונדון, כן. גם הוא וגם הוא ראויים להיות מועמדים על עבודתם בסרט, ושניהם לדעתי אף ראויים לפרס.

==========

אורון עדכן ראשון בתגובות: אולריך מוהה, שחקן גרמני נהדר שהצליח לנוע במחי שריר קטן מחמלה נוגעת ללב לסדיזם מקפיא דם, מת מסרטן בקיבה בגיל 53. מוהה החזיק את "חיים של אחרים" על כתפיו והיה אחת הסיבות הגדולות לאהדה שהסרט זכה לה. קראו את אן תומפסון כותבת עליו.
והספר נוסף: המחזאי והתסריטאי ג'ורג' טאבורי מת אף הוא, בגיל 93. טאבורי, הונגרי שעבר לאמריקה ואז גלה לאנגליה (בעקבות הכללתו ברשימה השחורה) כתב את "אני מתוודה" של היצ'קוק.
והספד שלישי: תמי פיי בייקר, שעל חייה ההזויים נעשו לפחות שני סרטים תיעודיים, מתה.

מערך השיווק של "הסימפסונים" בארץ מנסה לייצר סקרנות עם המשלוח הזה שהגיע למערכות העיתונים:

ובפנים, הס פן תעיר…

צילם וטעם: אהוד קינן

האמיצים שניסו דיווחו שהטעם אף הוא מגעיל. תעלול היח"צ הזה יצא, אפעס, חצי אפוי. כל טועמי הדונאט מדווחים שהם מקווים שהסרט טוב יותר.

תוספת, רביעי: גם ג'פרי וולס הציץ ונפגע מהסופגניות הרדיואקטיביות. הנה הדיווח שלו.

"ביקור התזמורת" מוביל עם הכי הרבה מועמדויות (הוא מועמד בכל הקטגוריות), אחריו "בופור" (טוב, לא היו בו שחקניות, אז ברור שהקטגוריות הנשיות נותרו בו ריקות). "סודות" משחזר את "סוף העולם שמאלה" עם מועמדויות לשחקניות, אבל לא ליוצרים. ויש גם אקשן בקטגורייה התיעודית.
הפתעות: "תנועה מגונה" זכה להתייחסות מכובדת. היעדרם של שחקני "בופור" מקטגוריית שחקן המשנה מאוד משונה (איתי טיראן, איתי תורג'מן, אלי אלטוניו).
עכשיו מתחילה ההצבעה לבחירת הזוכים שתסתיים בסוף אוגוסט. הטקס יתקיים ב-20 בספטמבר במשכן לאמנויות הבמה.

סרט:

– בופור
– ביקור התזמורת
– חופשת קיץ
– מדוזות
– נודל

בימוי:

– יוסף סידר ("בופור")
– ערן קולירין ("ביקור התזמורת")
– איילת מנחמי ("נודל")
– אתגר קרת ושירה גפן ("מדוזות")
– צחי גראד ("תנועה מגונה")

שחקן:

– אושרי כהן ("בופור")
– ששון גבאי ("ביקור התזמורת")
– אסי דיין ("חופשת קיץ")
– לירון לבו (זרים")
– גל זייד ("תנועה מגונה")

שחקנית:

– רונית אלקבץ ("ביקור התזמורת")
– אניה בוקשטיין ("הסודות")
– שרה אדלר ("מדוזות")
– מילי אביטל ("נודל")
– קרן מור ("תנועה מגונה")

שחקן משנה:

סלאח בכרי ("ביקור התזמורת")
אדיר מילר ("הסודות")
צחי גראד ("מדוזות")
יפתח קליין ("נודל")
אשר צרפתי ("תנועה מגונה")

שחקנית משנה:

רינת מטטוב ("ביקור התזמורת")
נטע גרטי ("החוב")
מיכל שטמלר ("הסודות")
זהרירה חריפאי ("מדוזות")
ענת וקסמן ("נודל")

תסריט:

רון לשם, יוסף סידר ("בופור")
ערן קלירין ("ביקור התזמורת")
דוד וולך ("חופשת קיץ")
שירה גפן ("מדוזות")
איילת מנחמי, שמי זרחין ("נודל")

צילום:

עופר ינוב ("בופור")
שי גולדמן ("ביקור התזמורת")
גיורא ביח ("החוב")
בועז יהונתן יעקב ("חופשת קיץ")
איציק פורטל ("נודל")

מוזיקה:

ישי אדר ("בופור")
חביב שחאדה חנא ("ביקור התזמורת")
דניאל סולומן ("הסודות")
חיים אילפמן ("נודל")
קרני פוסטל ודודוש קלמס ("תנועה מגונה")

עריכה:

זהר סלע ("בופור")
אריק להב ליבוביץ ("ביקור התזמורת")
יצחק צחייק ("הסודות")
סשה פרנקלין ("מדוזות")
עינת גלזר זרחין ("נודל")

סרט תיעודי:

– "אמא חוזרת הביתה", לימור פנחסוב
– "החנויות של פעם", יואב ודוד גורפינקל
– "מלון 9 כוכבים", עידו הר
– "מרגל השמפניה", נדב שירמן
– "שלוש פעמים מגורשת", איבתיסאם סאלח מרענה

עיצוב אמנותי:

מיגל מרקין ("בופור")
איתן לוי ("ביקור התזמורת")
עידו דולב ("החוב")
יורם שייר ("הסודות")
אבי פחימה ("מדוזות")

עיצוב תלבושות:

מאיה מור ("בופור")
דורון אשכנזי ("ביקור התזמורת")
ענבל שוקי ("החוב")
ענבל שוקי, מישמיש עורי ("הסודות")
לי אלמביק ("מדוזות")

פסקול:

אשי מילוא, אלכס קלוד, ישראל דוד ("בופור")
איתי אלוהב, גיל תורן ("ביקור התזמורת")
דוד ליס, ישראל דוד ("הסודות")
גיל תורן, אביב אלדמע, אלי ירקוני, אשי מילוא ("מדוזות")
אשי מילוא, אביב אלדמע, ישראל דוד ("נודל")

פרס מפעל חיים יוענק למפיק איציק קול שהלך לעולמו לפני כשבועיים.
פרס הוקרה על הישגים מקצועיים לתאורן הוותיק אברהם לייבמן.

מחשבות ראשונות? הימורים? מחאות? צהלות? זה המקום.

היום מתחיל סטיבן סודרברג לצלם את שני סרטי צ'ה גאוורה שלו. נהיה אופנתי העסק הזה עם לפצל פרויקט אחד לשניים, אה? "להרוג את ביל", "גריינדהאוס", סרטי המלחמה של קלינט איסטווד, הסרט הסיני של ג'ון וו…

======

מ"הארץ" של אתמול, שתי ידיעות לכאורה לא קשורות, אבל בפועל…. ניו אורדר מבשרים: אנחנו לא מתפרקים (ושפיטר הוק ילך לעזאזל). וטוני ווילסון, האיש מאחורי הסצינה המנצ'סטרית ומי שהקים את הלייבל פקטורי ואת המודון ההאסיינדה, הולך ונמוג מסרטן הלבלב. חברי האפי מאנדייז מגייסים למענו כספים למימון הטיפול. וכמו כל אייטם שלי בשבוע וחצי האחרון, גם זה מתחבר ל"קונטרול" של אנטון קורביין: ווילסון, הוק, ברנרד סאמנר וסטיוון מוריס הם כולם דמויות בסרט, סביב איאן קרטיס. (סטיב קוגן גילם את ווילסון ב"אנשי המסיבות" של מייקל ווינטרבוטום, המבוסס על האוטוביוגרפיה שלו).
זוכרים? פסטיבל אנטון קורביין? יום שישי? כאן?

======

תודה לחן חן: לזלו קובקס/קובאץ', אחד הצלמים הכי עסוקים בהוליווד, מת בשבת בביתו בבוורלי הילס. ובדיוק השבוע פורסם שדניס הופר ומרטין סקורסזי יתראיינו לסרט תיעודי שמצטלם עכשיו ועוסק בקובקס ובווילמוש זיגמונד, שניהם צלמים הונגרים שברחו מבודפשט והגיעו יחד כפליטים לאמריקה ב-1957. הנה ההספד של אגודת הצלמים. תעיפו מבט ברשימת הקרדיטים המדהימה שלו.

=======

ב-11:00 יוכרזו בבית סוקולוב המועמדים לפרסי אופיר. הייתי אמור להיות שם אלא שרצף תקלות פרוזאיות מאוד מתסכלות מונע ממני. אנסה להגיע למחשב בהקדם לעבור על הרשימה. כמובן שראשון הקופי-פייסטרים בתגובות יקבל (או תקבל) טפיחה וירטואלית על השכם.

=========

גם אתרי הומור באינטרנט הוא הטרנד החדש של קולנועני הוליווד. אחרי funnyordie.com של וויל פארל ואדם מאקי, הנה אתר חדש בהרצה" nationalbanana.com. האיש מאחוריו הוא ג'רי צוקר, שליש ההרכב צוקר-צוקר-אברהמס, אנשי "טיסה נעימה", "סודי ביותר" ו"האקדח מת מצחוק". וכאן הוא גייס את קובה גודינג ג'וניור לפרסומת נחותה מאוד – נו, ומצחיקה כמובן – לסיאליס המחזיק מעמד 36 שעות. בגלל סרטונים כאלה חרב בית המקדש.

מסורת חדשה. מקווה להתמיד. יש לי קובץ וורד בו אני כותב אילו סרטי פסטיבלים מסקרנים אותי, בתקווה למצוא אותם בישראל מתישהו. הפסטיבל ההומו-לסבי מחק לי מהרשימה את "אני לא רוצה לישון לבד" של צאי מינג ליאנג, ופסטיבל ירושליים מחק לי מהרשימה את "קונטרול", "המארח" (שאמנם כבר ראיתי בדי.וי.די), "אני קיבורגית", "פפריקה" ו"טקסידרמיה".

הפסטיבלים בארץ זזים לאט. לירושלים מגיעים סרטים מברלין, אבל פחות מקאן, הפסטיבל הקרוב אליו ביותר. בחיפה יגיעו מעט מאוד סרטים מוונציה או טורונטו הסמוכים, אבל יותר סרטים מקאן, או מוונציה של שנה שעברה. ואת כל השאר, אני מניח, נאתר טיפין-טיפין, בספריות וידיאו, או הקרנות ביס או בהוט, או שיעלמו אל הנצח.
הנה רשימת הסרטים שאני מקווה למצוא בפסטיבל חיפה, או עוד קודם לכן בבתי הקולנוע והסינמטקים וערוצי הסרטים. אתם מוזמנים לצרף משלכם:

המסקרנים מסאנדאנס:
Once
Teeth
Snow Angels
Away from Her
The Nines
Son of Rambow
The Savages
Crazy Love
Zoo

המסקרנים מברלין:
(רוב הסרטים הכי מסקרנים מברלין כבר הגיעו ארצה, לבתי הקולנוע, הפסטיבל הצרפתי או פסטיבל ירושלים, מצבנו כאן די טוב)
Hallam Foe
Brand Upon the Brain – גאי מאדין
Lady Chatterley
This is England

המסקרנים מקאן:
The Orphanage
My Blueberry Night
The Banishment
The Man From London
Paranoid Park
Secret Sunshine
Silent Light
We Own the Night
Go Go Tales
Triangle
The 11th Hour
Ploy
Savage Grace
Boarding Gate
Days of Darkness
You, The Living

מתוכננים להפצה בארץ:
The Diving Bell and the Butterfly
The Edge of Heaven
"Rescue Dawn" – ורנר הרצוג (אמורים להגיע לקולנוע לב)
"4 חודשים, שלושה שבועות ויומיים" (אמור להגיע לקולנוע דיזנגוף)
Promise Me This
No Country for Old Men

אני מכליל כאן כרגע רק סרטים שכבר הוצגו בפסטיבלים ולא סרטים עתידיים. ווס אנדרסון ופ.ט אנדרסון, למשל, שאמורים להיות בטורונטו ובפסטיבל ניו יורק, או כאלה סרטים עתידיים המיועדים להפצה בנובמבר. רק מה שכבר יצא או הוצג. רוצים להוסיף משלכם לרשימה?

לפני הכל: מודעת דרושים. למיזם אינטרנט שנמצא בשלבי הקמה דרוש/ה מעצב אתרים די אשפי (או מעצבת) עם יכולויות איפיון אתר. אם יש לכם ניסיון, תיק עבודות וזמן פנוי להרמת העסק פנו למייל yraveh@www.open-it.co.il/orange

==========

עוד קצת שמועות בעסקי הקולנוע בארץ: מבין עשרות האנשים שענו למודעה של עיריית הרצליה המחפשת מנהל/ת לסינמטק המקומי הנמצא בשלב הקמה, צומצמה הרשימה לשבעה מתמודדים סופיים. כל אחד מהשבעה נתבקש להכין הצעה (פרוגרמה) לניהול הסינמטק בשנתו הראשונה. בסוף השבוע שעבר הגישו השבעה את הצעותיהם ועתה הם מחכים לשלב הסינון הבא. למרות שעיריית הרצליה הבטיחה למשתתפים לשמור את זהותם בדיסקרטיות, מישהו שם כבר התחיל עם חוסר תשומת הלב ושלח לכל השבעה מייל כשכתובות האחרים גלויים. כך גילו המועמדים שבין המתמודדים יש כמה שמות מרשימים למדי כמו עקיבא טבת, קולנוען ("עטליה") ולשעבר מנהל מגמת הקולנוע בקמרה אובסקורה; עודד הורביץ, מפיץ סרטים ("סרטי אורלנדו"); איתי קפלינסקי, מנהל תחום השיווק וההפצה בקרן הקולנוע הישראלי; ונעה רון, עד לא מזמן מנהלת מחלקת קשרי חוץ בבית הספר סם שפיגל.

==========

אבל אם נביט בכל מה שקורה כרגע בארץ במבט מקרו, ולא מיקרו, נראה תנועה ערה ודי מסקרנת של ופעילות קולנועית נמרצת: בצמוד לסינמטק תל אביב בונים בניין חדש, בצמוד לסינמטק ירושלים בונים בניין חדש, סינמטק חדש מוקם בהרצליה, מגה פלקסים חדשים נבנים בראשון לציון ובקריות, ומשהו יקרה – מתישהו – על הציר שבין קרן הקולנוע ופסטיבל ירושלים, כך שגם הכל יתרענן.

===========

מתברר שיש יותר ממפיץ ישראלי אחד שמעוניין ב"קונטרול" של אנטון קורביין להפצה מקומית. בעקבות התלהבותי מהסרט הוא התקשר אלי בסוף השבוע ועידכן אותי שחברת ההפצה הבינלאומית של הסרט דורשת 50,000 דולר רק עבור הזכויות, עוד לפני רכישת עותקים, תרגום ופירסום. כדי שמפיץ יחזיר את ההוצאה של הפצת סרט בעלות כזאת הוא צריך למכור בין 17 ל-20 אלף כרטיסים (תלוי באיזה בית קולנוע הוא יציג את הסרט, וכמה תהיה החלוקה בינו ובין בעל בית הקולנוע). השאלה היא האם "קונטרול" יצליח להביא כמות צופים כזאת. ההנחה היא שלא. במילים אחרות: נא לא לפתח ציפיות שמישהו יוכל להרשות לעצמו. אבל יש בעיני בעיה נוספת, והיא התזמון. המחיר הגבוה שדורש המפיץ הוא בזכות העניין שהסרט זוכה לו לפני בכורתו, ובזכות הבאז המוצלח שקיבל בקאן. הסרט אמור לצאת באנגליה ובארצות הברית בספטמבר. אם הוא לא יהפוך להצלחה עצומה יש להניח שמחיריו יתחילו לרדת. עכשיו זה כבר משחק של תזמון: האם מחיר הסרט יגיע לרמה שתהיה רלוונטית למפיץ ישראלי בשעה שהסרט עדיין יהיה רלוונטי לקהל היעד שלו? ההנחה שלי היא שבאיזור פברואר בטח יהיה אפשר להשיג עותקים זולים של הסרט והזכויות בטח יגיעו במחיר נמוך יותר, אבל האם בשלב הזה לא יגיע כבר די.וי.די לאוזן, או שחובבי ג'וי דיוויז'ן יורידו את הסרט באינטרנט, ובכך יצומצם ממילא הקהל המצומצם גם ככה של הסרט?
לא קורה לי הרבה שמפיצים מתקשרים אלי לספר על תלאותיהם בעולם ההפצה, אבל בכל פעם שאני שומע סיפורים כאלה אני אומר בקול רם "ברוך שלא עשני מפיץ".

=========

רשמו ביומניכם: פסטיבל אנטון קורביין ענק, כאן ב"סינמסקופ", ביום שישי בבוקר.

==========

על חיבתי לבלוג מעורר הבלאגנים של ניקי פינק כבר כתבתי, ובעבר ניסיתי לגייס אותה למאבק המבקרים בחרם המפיצים בארץ. אלא שבשבוע שעבר הבלאגן הזה קצת נשך אותה בחזרה. לפני שבועיים פרסם העיתונאי ג'ייקוב ברנסטין (שימו לב לייחוס: הוא הבן של נורה אפרון וקרל ברנסטין) פרופיל מקיף על פינק, המבוסס על ראיונות שערך איתה ועל שיחות עם 40 עמיתים, מקורבים ואויבים. על פי דיווח ב"ניו יורק פוסט" פינק כנראה חטפה את הג'ננה (השפה היא של הפוסט לא שלי) למקרא הכתבה ובמשך ארבעה ימים נעלמה מהבלוג שלה. בימים האלה היא דרשה מהעיתון "Women's Wear Daily"* להסיר את הכתבה מהאתר שלו, בטענה שברנסטין פרסם ציטוטים שלה שהיא אמרה לו אוף-דה-רקורד. ולבסוף, האתר נענה, הכתבה הוסרה, ופינק חזרה לבלוג שלה כאילו כלום לא קרה מבלי להזכיר את הסיפור הזה במילה (ה"פוסט" מעריך שזה היה חלק מהדיל, שהם יסירו את הכתבה והיא לא תתקוף אותם). אלא שדיוויד פולנד, מחרחר ריבים מקצועי בעצמו, שלף את הטקסט מהרס"ס שלו ופרסם את כולו בבלוג שלו. פינק, אנו למדים, היא יהודיה אמידה בת 53, חולת סוכרת שממעטת לצאת מהבית, ושמודה שהיא לא מסתדרת היטב עם סמכות, ונזרקה מכל עיתון אפשרי, גם כי תקפה במדוריה את האנשים החזקים ביותר, אבל גם כי עלו שאלות של אמינות בדיווחיה, אותן היא מכחישה. וגם כי היא התקשתה לעמוד בדד-ליינים (יש שם סיפורי בלהות עליה נעלמת לעורכיה בימי סגירה). הבלוג, לכן, הוא המדיום המושלם בשבילה. אבל, כפי שברנסטין מראה, היא מייצגת גם את מה שטוב בבלוגים וגם מה שרע. האמת, היא נשמעת טיפוס מרתק. וכמי שעובד בעיתונות, עם דד ליינים, וכל הבלאגנים, קשה לי שלא להזדהות עם אישיות הבורדרליין שהיא חושפת כאן. זו לא כתבת הפרופיל הראשונה שנכתבה על פינק, ובכולם הסאבטקסט השגור הוא "ניקי פינק משוגעת", אבל זה כנראה הפרופיל הראשון שדרך על איזושהי יבלת אצלה שגרם לה לאיבוד עשתונות.
*) אגב, Women's Wear Daily הוא כמו ה"וראייטי" של עולם האופנה, עיתון חדשותי, אבל הוא מוכר מחוץ לעולם האופנה בזכות מדור ביקורת התקשורת המשובח שלו, שגורם לו להיקרא גם מחוץ לבתי הקונפקציה בשדרה השביעית במנהטן.

===========

כנופיית שודדים פורצת בשבועות האחרונים לבתי הפאר הענקיים של ראשי אולפנים, מוזיקאים וכוכבי ספורט שגרים בבוורלי הילס, בל אייר, הולמבי הילס ואנסינו. על פי ה"לוס אנג'לס טיימס" החבורה כבר שדדה קרוב ל-7 מיליון דולר ובין השאר פרצו לטירה של וויליאם פרידקין ושרי לנסינג, לבית של ג'ון טיילור מדוראן דוראן, ולבית של אחת הבכירות בדיסני-איי.בי.סי. ברוב המקרים הפריצות נעשו בסופי השבוע, כשבעלי הבתים היו מחוץ לעיר (ויה פורטפוליו).

============

סרטונים לספתח השבוע:

1.
את ג'יימי סטיוארט אתם אולי זוכרים בזכות הסרטונים המאוד משעשעים שהכין בדירתו לסיקור פסטיבל הקולנוע בניו יורק. המגזין "פילם-מייקר" פנה לסטיוארט שייקח לסיבוב ניסיון את תוכנת העריכה החדשה של אפל "פיינל קאט סטודיו 2". סטיוארט כתב ביקורת, אבל הוסיף לה גם סרטון, קטן וחביב, 4 דקות אורכו, בשם "12.5 שניות אחר כך".

2.
זה כנראה יהיה הטרנד הגדול של 2007: טריילרים פיקטיביים. ואני בעד! בפרק של "הפמליה" ששודר בשבוע שעבר ב-HBO הוצג טריילר פיקטיבי לסרט על פבלו אסקובר בו מככב וינסנט צ'ייס, גיבור הסדרה. הסרט-שבתוך-הסדרה קצת מזכיר את "שאיפות" של טד דמי, אבל יש בו כמה הברקות. בקיצור, זה סרט שהייתי שמח לראות. הוא נקרא "מדאין" והטריילר (לסרט שלא קיים, אני מזכיר) נמצא ביו טיוב (ראו בהמשך), או באיכות טובה יותר באתר ה"רשמי" של ה"סרט".

צליל ה"פטוינג" ששמעתם בשבוע שעבר היה קולו של מיתר הסבלנות שלי פוקע. ישבתי ב"הארי פוטר ומסדר העוף בגריל" ולמעט כמה רגעים בהם הערכתי את עיצוב הסצינות וההמחשה הוויזואלית של העולם הרולינגי, לא יכולתי שלא לחוש תחושה משונה: אני משועמם עד שורשי שערי.
הספר החמישי, ממש כמו הרביעי, שיעמם אותי, ובספרים אני לא מפגין את אותה מחויבות ואופטימיות כמו בסרטים. כשהוא משעמם אותי אני משליך אותו הצידה. את הספר השישי אני כבר לא מתכנן לקרוא בכלל. והספר השביעי? נו, הארי פוטר אינו טוני סופרנו – מה גם שאני לא מאמין לרגע שיש איזושהי סכנה שרולינג תרע לו בסוף הסדרה – לכן נכנסתי כבר לאחד מאתרי הספוילרים וקראתי את תקציר הספר, מי מת, מי חי, מי מנצח, מי מפסיד. אולי אקרא את הספר, ויש סיכוי שהסרט השביעי יהיה מוצלח. על הסרט השישי אפשר כבר עכשיו לדלג. (הנה לינק לאתר התקציר והספוילרים של הארי פוטר השביעי, הספוילרים מופיעים מיד בראש העמוד, אל תיכנסו אלא אם אתם רוצים לדעת מי מת ומי חי תוך שניה).
מצד שני, גם אני – כמו כולם – סקרן לראות לאן כל העסק הזה הולך. גם אני רצתי לראות את הסרט. ואני מבין כל אחד ואחד שמרגיש שהוא חייב לראות מה קורה, בייחוד מעריצי הספרים. לכן הצלחת הסרט לא מפתיעה, או מצערת או מאכזבת, וזה סרט אחד בו אני יודע בו הביקורת עליו מיותרת. כל מי שבא אליו יודע בדיוק למה הוא בא. אני כאן רק כדי להגיד לכם: זה בסדר להתאכזב, זה חלק מהחיים.
הנה הביקורת שלי – צר לי, כשאני משועמם אני כותב בשיעמום: להמשך הקריאה…