תלת אופן
"לשרוד עד החופש" של ורנר הרצוג – עשוי היטב אבל נטול ייחוד או עניין ממשי. "תהלים" – סרטו הטוב ביותר של רפאל נדג'ארי עד כה, ויצירה אחות ל"חופשת קיץ" הכה שונה. ובכל זאת: לא מספק. הנה הביקורות. (שמו של פסטיבל קאן נשמט משום מה במשפט הראשון בביקורת השנייה. השלימו לבד).
=======
אני מנסה לכוונן ציפיות לקראת "בייוולף". אני מחכה לסרט הזה נורא. העובדה שהוא יוצג בארץ ב-IMAX 3D ממלאת אותי אושר. והעובדה שזה סרטו החדש של רוברט זמקיס מלהיבה אותי כפליים. נשבע לכם: אין סרט אחד שהאיש הזה ביים שלא אהבתי. אלא שהטריילרים לא שבו אותי. זה קצת נראה לי כמו "300" פוגש את "אלכסנדר". ואולי זה יהיה יותר "שר הטבעות: שיבת המלך"? אבל מה הקשר של זמקיס לאגדת הרפקאות מיתולוגית על גיבורי קדם? ועל התסריט חתומים ניל גיימן ורוג'ר אייברי, שני שמות מלהיבים כשם שהם מסוכנים ולא יציבים. האתר הדי מפואר של הסרט לא מצליח להרגיע את חששותיי. אבל יש בו דבר אחד מרתק: כל סקצייה באתר מכילה קטע מהפסקול שהלחין אלן סילבסטרי. מצדיק ביקור.
בישראל הדרך היחידה לראות את "בייוולף" בתלת מימד תהיה באיימקס 3D בקרית ביאליק. אבל באמריקה רוב האולמות שיציגו את הסרט בגרסתו התלת מימדית יהיו אולמות רגילים בהם הותקנו מקרני 3D. רוב המקרנים כרגע הם של חברת Real D (עליה סיפרתי כאן אתמול), שאת סרטיה רואים באמצעות משקפיים חד פעמיות שנראים כמו משקפי שמש רגילים. אבל עם "בייוולף" תיחשף בפעם הראשונה מערכת ההקרנה החדשה Dolby 3D – שעושה שימוש במשקפיים גדולים ומסורבלים יותר המיועדים לשימוש חוזר – והקרב בין שתי השיטות ממסמר אליו את תשומת לב התעשייה (והכתבה הזאת מציגה גם את העתיד הפחות יוקרתי של גל התלת מימד המתקרב: סרטי האקספלויטיישן התלת מימדיים שמתחילים להיות מופקים, בכיכובם של דגי פיראנה ומלצריות הוטרז).
========
"The Kingdom" נאסר להקרנה בבחריין. (ויה MCN)
=========
אני מתכנן כבר כמה ימים להקדיש פוסט לשביתת התסריטאים האמריקאים המתקרבת – היא עשויה לפרוץ בתוך שבועיים ולשתקלגמרי את תעשיית הקולנוע והטלוויזיה שם – אבל העסק הזה כה סבוך שלא הצלחתי להושיב את עצמי ולנסות לנסח מי נגד מי ולמה. עצלנות. עד שאעשה את זה, הנה כמה דיווחים מהימים האחרונים בנושא. זה לכאורה סיפור אפור על מאבק פנימי, בין אנשים עשירים ובין אנשים עוד יותר עשירים, אבל אם השביתה הזאת אכן תפרוץ בשבועות הקרובים היא בהחלט תהפוך לכותרת ראשית מסביב לעולם. הראיון הזה, עם טרי ג'ורג' ("הוטל רואנדה"), אחד מנציגי התסריטאים במו"מ מול האולפנים, די מבהיר את הסיפור. ויש גם: הגרדיאן. וראייטי.
חזיות הוליסטיות
אוי-אוי-אוי, אן תומפסון מטאטאת את השברים של ניקי פינק. בהמשך לאייטם ההוא של פינק, כותבת תומפסון ב"וראייטי" (לא בבלוג שלה) ש"להבדיל מדיווחים בבלוגוספירה" אולפני וורנר "עדיין מחויבים לסרטים עם נשים בתפקידים הראשיים". ואז, למעשה, הולכת ומוכיחה ההפך. הסרט היחידים המוזכרים באייטם הם צ'יק-פליקס, דרמות וקומדיות רומנטיות, לא סרטי ז'אנר. סרט הפעולה היחיד עם אשה בתפקיד הראשי המוזכר באייטם הוא "וונדר וומן", שעדיין מחפש תסריט שג'ף רובינוב יאשר, אחרי עשר שנות פיתוח. בכל שאר סרטי הפעולה הקרובים של וורנר – "ספיד רייסר", "גט סמארט" ו"ליגת הצדק" דמויות נשיות נמצאות בתפקידי משנה, נתון שגם הוא מודגש משום מה בגאווה.
========
האפי טאטי-דיי
ז'אק טאטי חגג אתמול יום הולדת 100. או היה חוגג אם לא היה מציין במקביל גם 25 שנה למותו. הנה האתר שלו. מי שהזכיר את יום השנה הזה, לאחד הבמאים האהובים עליי (ובמאי שבלעדיו לא היה "ביקור התזמורת" או "תעלת בלאומילך", שנוצרו במידה רבה בהשראתו), הוא דיוויד האדסון שגר בברלין, שם ערכו אתמול מחוות קולנועיות לזכרו. עצוב לי שבארץ כולם שכחו. כולל אני.
========
בריאן די-למה
ריי פרייד עוקב אחר סיפור שהתחיל להתגלגל שלשום בפסטיבל הקולנוע בניו יורק. במסיבת העיתונאים אחרי הקרנת "Redacted" מחה הבמאי, בריאן דה-פלמה, על כך שמממן הסרט, מארק קיובן, וחברת ההפצה שלו, מגנוליה, הוסיפו פסים שחורים למונטאז' התמונות האמיתיות בסוף הסרט, בו מוצגים צילומים אמיתיים של חיילים ואזרחים הרוגים בעירק. בעודו מוחה על הצנזורה מגיב אליו איימון בואלס, מנכ"ל חברת מגנוליה, שפחות או יותר אומר לו "זו החלטה משפטית, אין לנו זכות לשים תמונה של מישהו בלי לקבל רשות ממשפחתו, וחוץ מזה" (וזו פראפרזה שלי) "סתום ת'פה ותגיד תודה שבכלל אנחנו נתנו לך לעשות את הסרט הזה שאף אחד אחר לא היה נטותן לך לעשות". ואז עולה לבמה מפיק הסרט, ג'ייסון קליוט ("חוקר המס", בין השאר), ומנסה להיות גורם מפייס בין הבמאי ומממניו כשהוא מאשים את החוק האמריקאי הדרקוני שמכריח את המפיצים למשנה זהירות. פרייד, בבלוג שלו, דיווח ראשון על כל זה, וזכה גם לטוקבקים בבלוג מצד בואלס. ועכשיו יש גם הנה תיעוד מצולם של כל האירוע:
========
ואם אנחנו כבר בפסטיבל ניו יורק: זוכרים שג'יימי סטיוארט קיבל לידיו את מערכת העריכה החדשה "פיינל קאט פרו 2" והשתמש בה כדי ליצור מעין סרטון הדגמה ליכולותיה? ובכן, נראה שהוא כבר השתלט על כל הפונקציות. שימו לב לדברים שהוא עושה בדיווח המצולם השני שלו מפסטיבל ניו יורק, עם הופעות אורח של סידני לומט, ניקול קידמן, אייבל פררה, ג'וליאן שנאבל ונוח באומבך. צפו כאן. או הורידו כאן.
=========
אתר המגזין Filmthreat בוחר את 50 זוגות השדיים הכי טובים בתולדות הקולנוע, כדי לקדם את חודש המודעות לסרטן השד. נו, נגיד. רק שהבחירות נדושות והקליפים משעממים. אבל מה, זה מוביל יפה לאייטם הבא:
תגידו, את הדבר האווילי והמצחיק הזה כבר שמעתם? השבוע נכנס לטופ 40 במצעד הבריטי השיר הקצר ביותר בתולדות המצעד, אורכו 36 שניות בלבד. שמו Ladies' Bras והמבצעים הם Johnny Trunk & Wisbey
וככה זה נשמע:
אגב, זה לא הקליפ הרשמי של השיר, סתם משהו שאחד ממעריציו בישל. (ויה דדי)
ועוד מאנגליה: ביום רביעי שעבר הושקה בתחנת הרדיו בי.בי.סי4 סדרת תסכיתים על פי "סוכנות הבילוש ההוליסטית של דירק ג'נטלי" מאת דאגלס אדאמס. האזינו לפרק הראשון. היום ב-18:30 שעון לונדון הפרק השני. הארי אנפילד ובילי בויד בתפקידים הראשיים.
The Daily Show Daily – 8.10.2007
פתאום צץ בראשי רעיון. אני מת על "הדיילי שואו". אני מקווה שגם אתם. בתור לקוח של יס כל מה שיש לי זה את תוכנית הסיכום הגלובלית השבועית. אין לי מושג אם התוכנית היומית עדיין משודרת בביפ או לא. אבל למה שלא אארגן לכם ולי שירות יומי בו אעלה הנה את המיטב של התוכנית מהיום שלפני, על פי המצאי שיהיה זמין באתר התוכנית. חוץ מההתחייבות שזה מכניס אותי אליה זה נראה לי כמו אתנחתא יומית מבדרת. אז קדימה, בואו ננסה.
לפני הכל, בהמשך לאייטם מאתמול על כריס מתיוס ובעקבות התגובות שלכם, הנה הפולו-אפ של סטיוארט לראיון ההוא, ודרכו הוא עובר לנושא חברת האבטחה הפרטית שפועלת בעירק. זה שודר ביום חמישי.
ועכשיו, לתוכנית מאתמול. יום שני, 8.10
ה-X המיתולוגי
מה קרה השבוע בקופות בארץ?
"צ'אק ולארי" פתח עם 23,000 כרטיסים בשלושה ימים.
"האמיצה" הגיע בתום עשרה ימים לכ-29,000 כרטיסים.
"אבק כוכבים" הגיע בעשרה ימים ל-26,000 כרטיסים.
"לירות כדי להרוג" מכר כבר 21,000 כרטיסים.
ו"סופרבאד", בתום שני סופי שבוע, מגרד בקושי את ה-20,000 כרטיסים אחרי שני סופי שבוע. קדימה אנשים, זה סרט מצחיק. רוצו.
בגזרת סרטי הפעולה: "שעת שיא 3" מתקרב ל-110,000 כרטיסים ו"זהות אבודה" נושק ל-120,000 אלף.
"ביקור התזמורת" סגר את חודש תשרי עם מכירות של 116,698 כרטיסים (נכון לשלשום).
19,744 מהם נמכרו בסוף השבוע האחרון (מה שממקם אותו במקום השני בטבלת שוברי הקופות המקומית אחרי "צ'אק ולארי").
========
ג'פרי וולס מפרסם את רשימת הסרטים שיוצגו בפסטיבל AFI בלוס אנג'לס ומוסיף את המשפט הבא:
The World Cinema section will show Cristian Mungiu's 4 Months, 3 Weeks and 2 Days and Eran Kolirin's The Band's Visit — two likely Oscar nominees for Best Foreign Language Film.
וואו. ככה נוצר באז.
===========
בשבוע שעבר, בזמן שהייתי בפסטיבל חיפה, לקחתי הפסקה מכל האיכות הפסטיבלית והצפנתי לקרית ביאליק לראות מקרוב את הגלובוס-מקס, המגה-פלקס החדש של ג.ג. השורה התחתונה: יס פלאנט הוא עדיין בית הקולנוע הכי טוב בארץ. בראש ובראשונה, שמא יקום מישהו מהנהלת ג.ג ויבאר לי למה אחרי השקעה כה עצומה בבניית מגה-פלקס כזה עדיין עושים הפסקה באמצע הסרט? זה הרי נלעג לגמרי. החומרה היא של שנות ה-2000, התוכנה עדיין מעודכנת ל-1950. נכנסנו לראות את "לירות כדי להרוג" באולם 16. אולם קטן, סביר, בהחלט מספק, אם כי סרט כזה היה יוצא נשכר ממסך גדול בהרבה וסאונד רועם יותר – ולא יכולתי שלא לחוש שיש כאן אקט מפלה: את "לירות", הסרט של פורום פילם שזה היה שבוע הבכורה שלו, משבצים באולם הקטן ואת הסרטים של ג.ג משבצים באולמות הגדולים? מעניין אם גם ביס פלאנט זה עובד ככה אבל הפוך.
הסרט היה מהנה מאוד, אבל לחרדתי ציפיתי ממנו להרבה יותר. הרבה-הרבה-הרבה יותר. נדמה שמייקל דיוויס הבמאי הוא אס ברעיונות, אבל הוא מעט חלש בביצוע. סצינה עם פוטנציאל עצום, כמו זו במחסן כלי הנשק בה קלייב אואון עושה מעין תיאטרון בובות עם רובים המופעלים על ידי חוטים, נותרה גימיק רעיונאי חביב שלא זכה לביצוע מלהיב. וככה עוד כמה סצינות. סצינת הצניחה היתה חביבה (שוורצנגר כבר עשה משהו דומה ב"אירייזר", לא?), והיו חסרים לי מרדפי מכוניות, ובכלל קצת מרדפים בין היריות.
אבל זה בבירור סרט פאלפי – שכבר שמו מרמז על כך שהוא פרודיה על ז'אנר שלם – שמשתדל להקדיש את מירב מאמציו להיות בלתי אמין. הוא הצליח. (ואגב, אין בו שום דבר טרנטינואי. לא בעלילה, לא בצילום, לא בעריכה, לא בדמויות. זה מין ריפ-אוף אחד גדול, וחביב למדי, של "Hard Boiled" של ג'ון וו).
ביציאה מהסרט הבחנו שאיש לא עומד בכניסות לאולמות עצמם, אלא רק בכניסה לקומפלקס עצמו. אמריקה! התחלנו להסתובב בין האולמות האחרים. באולם 5 הוקרן "מחסל פראי". האולם עצמו היה גדול ממספר 16 ונראה נעים יותר, אבל הסרט נראה לא מעניין. עברנו הלאה. האולם הגדול ביותר במתחם הוא מספר 7. בו הוצג "האמיצה". הו, זה אולם מעולה. מסך מאוד גדול, שורות רחבות שלא נקטעות באמצע על ידי מדרגות. והסרט, בו צפינו מחציו השני ואילך. הסוף שלו מצוין בעיני.
אם אנחנו כבר כאן, שילמנו 57 שקלים לכרטיס ונכנסנו ל-IMAX לראות את Deep Sea 3D. אין מה לומר, האיימקס תלת מימד הזה נראה נפלא, גם אם הסרט הוא סתם בהייה בדגים מרחבי העולם טורפים, מפצפצים ושולקים זה את זה. יהיה מעניין לראות בו סרט עלילתי שלם (וזה יקרה, אני מקווה, עם "בייוולף" של רוברט זמקיס). ככה זה 57 שקלים עבור 40 דקות, שזה משתלם למי שמעולם לא ראה סרט באיימקס ורוצה לראות הדגמה איך ייראה העתיד הקולנועי בטווח הקצר, אבל זה מיותר למי שכבר ראה אחד מהסרטים האלה – אם זה היה על הרים, דגים או דינוזאורים – בעבר. והכי משונה: למרות שהקומפלקס הזה קיים בסך הכל חודש כבר יש כתם מריחה מציק באמצע המסך, שנראה בבירור בסצינות הבהירות בסרט. עידכנתי את הסדרנים באולם, הם הבטיחו לעדכן את הבוסים שלהם.
===========
ובשעה שבישראל יש רק אולם איימקס תלת מימד אחד שמקרין סרטי עלילה, באנגליה כבר נערכים לעתיד ביתר מרץ. חברת cineworld, המפעילה בתי קולנוע ברחבי בריטניה, מציידת בימים אלה 30 אולמות שיהיו כשירים להקרנה דיגיטלית תלת מימדית עד 16 בנובמבר, אז ייצא בעולם "בייוולף". החברה שתתקין את ציוד הקרנת התלת מימד היא Real D. ובישראל? מי תהיה החברה הראשונה שתצא עם פרסום שהיא מתקינה הקרנה דיגיטלית תלת מימדית באולמותיה?
===========
וואלה תרבות יודעים לספר על הסרט הבא של דובר קוסאשווילי, ואפילו מה תקצירו. רק דבר אחד נשמט להם: איך קוראים לו? הסרט, שככל שאני יודע הוא אחד משלושה פרויקטים שקוסאשווילי מתלבט ביניהם, הוא עיבוד ל"התגנבות יחידים" של יהושע קנז. קראתי גרסה מוקדמת של התסריט ב-2002. הדראפו ההוא היה לא טוב. מבולגן. אני מניח (ומקווה) שהוא שוכתב ושופץ מאז.
========
טיסת ה-X-Wing
הקורא עידו אקר שלח לי את הלינק הבא לווידיאו ש"רק מעריצי מלחמת הכוכבים יידעו להעריך". צודק. איש אחד בשם אנדי וורנר, יחד עם בנו וכמה חברים, בנו דגם של ה-X-Wing Fighter, כלי הטיס המועדף על המורדים, ושיגרו אותו על גבי רקטה שלשום במדבר בקליפורניה. הנה הווידיאו של השיגור והפיצוץ באוויר:
והנה דיווח של גיזמונדו מהאירוע.
שני גברים וצינור
דרכים צדדיות
"צ'אק ולארי" היא קומדיה אווילית סטנדרטית – ומהנה למדי – של אדם סנדלר. אבל מתחת למעטה השטות, יש כאן סיפור עם כמה תובנות מוצלחות למדי
הנה סיבה לא רעה ללכת לראות את "צ'אק ולארי": מה שאדם סנדלר עושה בסרט הזה להומואים, הוא יעשה בקיץ הבא לישראלים. דניס דוגאן, ש"צ'אק ולארי" הוא הסרט השלישי שלו כבמאי עם סנדלר, מביים בשניות אלה ממש את סרטם הרביעי יחד, "אל תתעסקו עם הזוהן" בו יגלם סנדלר סוכן מוסד לשעבר שמנסה להשיק חיים חדשים, תחת זהות בדויה, בניו יורק. מכמה דפי תסריט שהגיעו אלי כמות העברית והבדיחות על ישראל שיהיו בסרט הזה יגרמו לישראל להפוך לקזחסטאן הבאה. אבל מי שרואה את "צ'אק ולארי" מבין שאין באמת ממה לחשוש. סנדלר הוא חתלתול חמוד ורך לב שאוהב להקניט, אבל לא באמת רוצה להעליב.
"צ'אק ולארי" הוא קומדיה שהרעיון שלה נשמע כמעט פוגע: צמד כבאים ניו יורקיים continue reading…
שיעור קצר בעיתונאות
המרצה: ג'ון סטיוארט.
הנושא: כך מראיינים איש שאתם מתעבים, וכך מראיינים איש שאתם מעריצים.
הדוגמאות:
סטיוארט נגד כריס מתיוס, המנחה של תוכנית הראיונות השמרנית של MSNBC
.
.
.
סטיוארט בעד ביל קלינטון. חלק א'
.
.
.
חלק ב' עם ביל קלינטון, שאלות קצת יותר קשות. רק קצת.
(המשפט של קלינטון "I may slit my throat" נשמע כן בצורה מצמררת).
ביקור המדוזות
שוב תלאות רפואיות מצד פעוטות הבלוג שהסיחו את דעתי בסוף השבוע. סליחה אם חלק מהפוסטים היו מעט מרושלים בהגשה, תודה למעירים ולמתקנים, אשוב לאחור לסיבוב ניכוש וניקיון בהקדם. עכשיו הכל מאחורינו, לא שום דבר ש-36 שעות שינה לא ירפאו.
הנה כמה עניינים שנותרו לא סגורים מהשבוע האחרון:
========
דיוויד ד'ארסי התחיל לסכם את הסרטים התיעודיים הישראליים שהוא ראה בפסטיבל חיפה. זה קורה בגרין-סין, הבלוג של דיוויד האדסון. שני הסרטים הראשונים שהוא כותב עליהם הם "פליפ" של יואב שמיר ו"לראות אם אני מחייכת" של תמר ירום.
========
ב"סקרין דיילי" דווח אמש שבפסטיבל MIPCOM, לתוכן טלוויזיה וניו-מדיה שנפתח היום בקאן, קנתה חברה ישראלית בשם SAT-Interactive Limited את זכויות השידור לספריית הסרטים של האחים שו, אולי היצרנים המוכרים והפוריים ביותר של סרטי אמנויות לחימה הונג קונגיים משנות הששים ועד שנות התשעים.
==========
סרטים ישראליים בפסטיבלים: פסטיבל שיקגו נפתח בשבת ו"השיקגו רידר" ממליץ לקוראיו בחום על "מדוזות". "תהילים" של רפאל נדג'ארי הוקרן שם בסוף השבוע, להנאתו של כתב ה"שיקגו סאן-טיימס", ביל סטאמטס. "מדוזות" יציג בשבוע הבא גם בפסטיבל לונדון שייפתח ביום רביעי. על פי אתר הפסטיבל, כל הכרטיסים לשתי ההקרנות שלו כבר נמכרו. גם "ביקור התזמורת" יוצג בפסטיבל לונדון, במסגרת הרצועה "סרטים בכיכר" המציגה בלייסטר סקוור את הסרטים המדוברים ביותר בעולם כרגע. לא מעט מהם יהיו מתחריו של הסרט על המועמדות לאוסקר הזר. גם "מרגל השמפניה" יוקרן בלונדון. ו"נודל" יהיה סרט הפתיחה של פסטיבל הקולנוע הישראלי בלוס אנג'לס.
===========
וזה סיפור די מדהים שחשפה ניקי פינק ביום שישי: ג'ף רובינוב, נשיא ההפקות באולפני וורנר, אמר למפיקים איתם נפגש שהאולפן שלו לא מעוניין יותר בסרטים שהגיבורות שלהם הם נשים. ההצהרה הזאת באה אחרי שגם "האמיצה" עם ג'ודי פוסטר, גם "הפלישה" עם ניקול קידמן וגם "עשר המכות" עם הילארי סוואנק הניבו נתונים ירודים בקופות. ההנחה שלו היא שסרטי פעולה עם גיבורה אשה לא מושכים קהל. מה שרובינוב לא שם לב אליו הוא ששלושת הסרטים האלה הופקו על ידי ג'ואל סילבר. אבל הוא לא אמר שהוא לא מוכן יותר לממן סרטים של ג'ואל סילבר, רק סרטים שהגיבורות הן נשים. התגובות של מפיקים ושל פעילות למען זכויות נשים, המתפרסמות בבלוג של פינק, ראויות לקריאה.
ובינתיים בישראל: "עשר המכות" דילג על הקולנוע ויצא ישר בדי.וי.די. "האמיצה", לעומת זאת, יצא לבתי הקולנוע אבל אחרי סוף השבוע הראשון שלו באמריקה הוקדם במפתיע תאריך יציאתו, כנראה כדי לצמצם דיווחים שליליים עליו (אני חיבבתי את הסרט, ואני שומע שקהל מבוגר מגיב אליו באהדה רבה). "פלישה" עם ניקול קידמן היה אמור לצאת החודש בארץ אבל בינתיים הוא נעלם. ברשומות של ג.ג, מפיצי וורנר בארץ, הוא מופיע כ-TBA (תאריך לא סופי, או to be announced). כמה מתערבים שהוא יגנז וייצא בסוף רק בדי.וי.די?
============
ג'ים קארי עדיין שולתתת. אבל הפעם הוא רציני ורוצה שתגייסו את המקלדת שלכם להיאבק במצב בבורמה ולהילחם לשחרורה של אנג סאנג סו-קי (או סו-צ'י), זוכת פרס נובל לשלום שעצורה בבורמה כבר 17 שנה על ידי החונטה הצבאית השלטת. זה המסר הראשון שלו שהופץ ביו-טיוב באוגוסט. וזה השני, מספטמבר. לא מצחיק.
סתיו לאב
תראו מי מגיע הסתיו: טום הנקס, טום קרוז, ג'וליה רוברטס, בראד פיט, מריל סטריפ, רוברט רדפורד, פרנסיס פורד קופולה, קרוננברג, האחים כהן ושני במאים גאונים שקוראים להם אנדרסון. השמות מלהיבים, אבל איך יהיו הסרטים?
תגובות אחרונות