ביום שישי התכנסו חברי פורום מבקרי הקולנוע בישראל בחדר הישיבות של סינמטק תל אביב כדי לקיים בפעם הרביעית את ההצבעה לפרסי סרטי השנה שלנו. הליך ההצבעה בנוי באופן דומה לבחירות של אגודת מבקרי הקולנוע של ניו יורק. ההצבעה על כל אחת משמונה הקטגוריות מתנהלת בשלבים. בשלב הראשון כל אחד מהמשתתפים מציע סרט אחד בתור הזוכה שלו. אם הסרט הזה זכה ביותר מ-50 אחוז מהקולות, הוא מוכרז הזוכה בסוף סיבוב אחד. לרוב, עוברים לסיבוב הצבעה שני, בו כל אחד מדרג את שלושת הסרטים המועדפים שלו, לפי סדר עדיפויות. כדי להיבחר סרט צריך לזכות גם ברוב הקולות וגם להופיע בבחירותיהם של יותר מ-50 אחוז מהמצביעים. אם עדיין לא הושגה כאן הכרעה, עוברים לסיבוב שלישי בין חמשת הסרטים שקיבלו את הניקוד הגבוה ביותר. קצת כמו חבר מושבעים, בין כל סיבוב הצבעה מתנהל דיון ער מאוד בין המשתתפים שמנסים לשכנע האחד את השני למה הם חושבים שהסרט שהם מצביעים לו הוא הראוי. זה החלק המקסים של האירוע, והסיבה שהוא נמשך כל כך הרבה שעות. הדיונים האלה מרתקים, מאירי עיניים, משעשעים, ולפעמים גם די ארסיים (בדלתיים סגורות). הבחירות השנה היו סוערות ומגוונות מאוד, גם כי היתה כמות מרשימה מאוד של סרטים שראויים לשבח. וכך, שניים מהזוכים הוכרזו כבר אחרי סיבוב אחד, ואילו קטגוריה אחת היתה זקוקה לשלושה סבבי הצבעה ובסופם עדיין לא היתה הכרעה חד משמעית.

בסופו של דבר, הזוכה הגדול של היום היה ״לעבור את הקיר״ שזכה בשלושה פרסים: פרס הסרט, פרס התסריט ופרס השחקנית. ״ההר״ של יעל קיים זכה בשני פרסים. סרטים נוספים שהוזכרו כזוכים או טוענים לכתר היו ״אבינו״, ״שבוע ויום״, ״אנשים שהם לא אני״, ״החטאים״ ו״עמק״.

ההצבעה התקיימה בין הסרטים הישראליים והבינלאומיים שהופצו מסחרית במהלך 2016. מי יודע, אולי בשנים הבאות מפיצים יתחילו לתזמן הפצה של סרטים בסביבות אמצע דצמבר כדי למנף את סרטיהם עם הפרס הזה. יש לי תחושה ש״תיקון״ ו״מעבר להרים ולגבעות״ היו יוצאים עם פרסים בכירים, לו רק היו טורחים להפיץ אותם השנה.

הנה רשימת הזוכים המלאה, ואנקדוטות מאחורי הקלעים.

הסרט הטוב ביותר:

״לעבור את הקיר״, רמה בורשטיין

מקום שני: ״שבוע ויום״, אסף פולונסקי

(אגב, מי שרוצה לפגוש את רמה בורשטיין ולשמוע אותה מדברת על סרטה, ״לעבור את הקיר״, מוזמן להגיע ביום חמישי הקרוב, 22.12, לבית ליבא בנוה צדק, להקרנה של הסרט ושיחה של בורשטיין עם דני שטג. כל הפרטים והזמנת כרטיסים בלינק הזה).

אני בחרתי ב״החטאים״, ״לעבור את הקיר״ ו״אבינו״.

תיעוד נדיר. כתב היד שלי על הלוח המחיק של סינמטק תל אביב, עם שמות הסרטים שעלו לשלב ההצבעה הראשון

11 סרטים הוצעו לשלב ההצבעה הראשון: ״אבינו״, ״אנשים שהם לא אני״, ״ברש״, ״ההר״, ״החטאים״, ״לעבור את הקיר״, ״מי יאהב אותי עכשיו?״, ״סופת חול״, ״ציפורי חול״, ״שבוע ויום״ ו״פרינסס שואו״. חמישה סרטים שביימו במאיות, שני סרטי תעודה. רשימה די מגוונת. בסיבוב ההצבעה השני זכה ״לעבור את הקיר״ ברוב הנקודות, ואחריו ״שבוע ויום״.

בימוי:

מני יעיש, ״אבינו״ ויעל קיים, ״ההר״ (תיקו)

כאן היינו זקוקים לשלושה סבבי הצבעה, ועדיין זה נגמר בתיקו, אז החלטנו להשאיר את התיקו.

״לעבור את הקיר״, ״אבינו״ ו״ההר״: הגל התיאולוגי של הקולנוע הישראלי מקבל גושפנקה מצד החבורה הכי חילונית בישראל. כן, יש שני מבקרי קולנוע דתיים בפורום המבקרים, אבל הם לא השתתפו בהצבעה (כי ערב שבת, תל אביב, שעון חורף. אני מקווה שבשנה הבאה נוכל לתקן את זה).

(אני בחרתי כאן באבי נשר, מני יעיש ועידו הר).

תסריט:

רמה בורשטיין, ״לעבור את הקיר״

כאן היינו זקוקים לסיבוב אחד בלבד. התסריט המבריק ומנתץ הז׳אנרים של בורשטיין זכה ברוב קולות מוחץ מיד. זו גם היתה הבחירה שלי.

שחקנית:

נועה קולר, ״לעבור את הקיר״

מקום שני: ג׳וי ריגר, ״החטאים״

צירוף מקרים? גם קולר וגם ריגר שיחקו השנה ב״ג׳וני ואבירי הגליל״. בקטגוריות התסריט והשחקנית, פורום מבקרי הקולנוע מיישר השנה קו עם פרס אופיר.

שחקן:

אורי גבריאל, ״שבוע ויום״

מקום שני: נוה צור, ״עמק״

קטגוריית ה״אל תקחו אותנו כמובן מאליו״. פורום מבקרי הקולנוע מצדיע ל״שבוע ויום״ באופן מקורי: על ידי פרס לשחקן שמופיע בסצינה אחת, לשש דקות, אבל בהן נחשף לא רק השחקן, אלא גם ההברקה התסריטאית ואומץ הבימוי של יוצר הסרט, אסף פולונסקי, שיצר עם אורי גבריאל מעין סרט קצר בתוך הסרט הארוך. במקום השני עשו המבקרים כבוד לסרטה של סופי ארטוס שהופץ לרגע בתחילת השנה. בין ג׳וי ריגר (שגם משחקת ב״עמק״ ונוה צור, המקומות השניים השנה הוקדשו לשחקני סדרות הנוער (״החממה״ ו״גאליס״) שעברו לשחק בסרטים למבוגרים.

(אני בחרתי כאן במוריס כהן).

תגלית:

הדס בן ארויה, הבמאית, התסריטאית, המפיקה והשחקנית של ״אנשים שהם לא אני״

הדס בן ארויה היא בהחלט תגלית בכל טייטל שתבחרו לשבץ אותה. סרט הגמר שלה באוניברסיטת תל אביב הורחב לסרט באורך מלא שזכה להתעלמות מוחלטת מצד הממסד הקולנועי בארץ: באקדמיה הוא לא קיבל כלום, ואף פסטיבל בכיר לא קיבל אותו אליו לתחרות הרשמית. אבל אז היא התקבלה עם הסרט שהופק בשקל וחצי לפסטיבל לוקרנו, ומשם היא כבר זכתה בפרס הראשון בפסטיבל של מר דל פלטה בארגנטינה. מסוף השבוע הקרוב הוא יופץ בסינמטק ושבוע אחר כך בבתי קולנוע ברחבי הארץ. עוד נדבר עליו.

(אני בחרתי כאן בג׳וי ריגר ויעל קיים).

הישג אמנותי:

איתי מרום על הצילום של ״ההר״

אין לנו בינתיים קטגוריות נפרדות לצילום, עריכה, עיצוב, מוזיקה ופסקול, אז אנחנו מקבצים את כולם תחת הכותרת ״הישג אמנותי״.

סרט בינלאומי:

״לה לה לנד״, דמיאן שאזל

מקום שני: ״המפגש״ ו״מנצ׳סטר ליד הים״ (תיקו)

ולבסוף, הסרט הלא-ישראלי שהכי אהבנו בשנת 2016, וגם כאן זה היה מסובך, כי היה צריך גם להביא בחשבון את סרטי תחילת השנה, ביניהם ״האיש שנולד מחדש״, ״הבן של שאול״ ו״נעורים״. אבל לבסוף – אולי כצפוי למי שביקר לאחרונה בטבלת המבקרים – זכה ״לה לה לנד״.

ציוץ