פורסם ב"פנאי פלוס", 28.10.2009 באופן משונה, שלא אופייני לי, אני נוטה לחבב את סרטיו של קן לואץ'. לא אופייני, כי אני מעדיף מעט – נו – קולנוע בקולנוע שלי. וגם כי יש לי אלרגיה ל"ריאליזם", שהוא בעיני אחד השקרים הגדולים של הקולנוע העלילתי (סרט משוחק, מלוהק, כתוב, מבוים, שמעמיד פנים שהוא האמת, או ייצוג כמעט […]
אחד המשפטים שהכי הצחיקו אותי בביקורת קולנוע היה בטקסט שכתבה ל"העיר" רונה קופרבוים על "גיבור" של ז'אנג יימו: "מיליארד סינים יש בסין. וכולם משתתפים בסרטו החדש של ז'אנג יימו". It's funny cause it's true. ובכן, מצפייה בסרטו החדש של ג'ון וו, נדמה שהאוכלוסיה גדלה מאז "גיבור". "הצוק האדום", מבחינת מימדי ההפקה, נראה כמו "גיבור" כפול […]
בעוד את "מחוז 9 " אני מחבב יותר ויותר ככל שאני מתרחק מהצפייה בו, את "לחנך את ג'ני" אני מחבב פחות ופחות. יש משהו מתוק וחמוד בסרט, ויש לו שארם מסוים, בעיקר בזכות הדיאלוגים השנונים. אבל גם יש בסרט הזה משהו נורא קריפי. כל פעם שאני נזכר בסצינה חביבה ומשעשעת מהסרט, אני מיד נזכר גם […]
את "מחוז 9 " אני מחבב יותר ויותר מאז שצפיתי בו. זה הולך ככה: ההתחלה מפתיעה ומעוררת חיוך, בגלל השילוב בין הווידיאו-ג'יפה-הפסאודו-דוקומנטרי ובין האפקטים של ספינת החלל העצומה. ואז זה טיפה מעיק, כי כל הרעיון של כאילו-סרט-תיעודי בגוף ראשון כבר די נמאס (מ"קלוברפילד" ועד "המשרד") ואז הסרט נהיה שנון בגלל הסאטירה הפוליטית החבויה בו (בעיקר […]
"תירה בו! הנשמה שלו עוד רוקדת!" פורסם ב"פנאי פלוס", 14.9.2009 בשנות ה-70 וה-80 אייבל פררה היה במאי עצמאי וקיצוני למדי שפעל בניו יורק ויצר, לרוב, סרטי אימה מופרעים ומשולחי רסן. אם גודאר היה יוצר סרטי אקספלויטיישן, ככה הם היו נראים. ב-1992 הוא בבת אחת שינה כיוון ויצר את "פקד מושחת": סרט לא פחות מופרע ואימתי, […]
כזכור, בתחילת יוני, מיד אחרי שראיתי את "לבנון" בהקרנת אקדמיה, כתבתי עליו את מה שהגדרתי כ"הביקורת הראשונה". עיקרה היה להביע התפעמות גדולה מהסרט שכה הרשים אותי, ומתוך כוונה להותיר את מגרעותיו לעיון מאוחר. מאז, נדמה שהממוצע הביקורתי פחות או יותר נושב לאותו כיוון: סרט מרשים מאוד, קולנועי לעילא, מרהיב ויזואלית, חזק מאוד מבחינת השפעתו […]
תכל'ס, הסרט החדש של וודי אלן חמוד למדי, אם הציפיות לא גבוהות מדי. אני, כידוע, בעדו באופן די עקבי. לא סרט משמעותי, אבל בעל חן רב, אי שם בליגה של "מלינדה מלינדה" ו"סקופ". הנה כל זה עם קצת יותר מילים: פורסם ב"פנאי פלוס", 7.10.2009 שני סרטים שונים, אך דומים. שניהם של יוצרים ניו יורקיים, יהודיים, […]
אני מחובבי אנג לי, אבל סרטו החדש הוא סוג של מפח נפש (אם כי יש בו משהו מהנה, גם אם זו הנאה קצת נדושה, שבלונית וטלוויזיונית). אני גם לא מבין איזה ערך מצאו בו פרנסי פסטיבל כדי לקבוע אותו כסרט פתיחה לפסטיבל. הסרט הזה לא מצליח לסחוף. הנה ביקורתי: פורסם ב"פנאי פלוס", 30.9.2009 אנג לי, […]
כשראיתי את "עג'מי" לפני שלושה חודשים כתבתי עליו כמה מילים. נתתי לזמן לעבור, לתמונות לשקוע, לתחושה שראיתי משהו שהיה בו גם משהו פרוע מאוד אבל שיש בו גם משמעת גדולה לחלחל פנימה, ובביקורת שלי (בבוקסת הביקורת הקטנה במדור) מלפני שבוע ב"פנאי פלוס" ניסיתי לזקק עוד כמה משפטים על הסרט. זה היה הטייק הראשון. זה הטייק […]
את הטקסט הבא כתבתי ב-10 ביוני 2009, אחרי שראיתי את "עג'מי" בפסטיבל קולנוע דרום בשדרות. הטקסט המקורי נשאר קבור תחת הריסות הבלוג בגרסתו התפוזית (בקרוב, מבטיחים לי, כל הארכיון יתאחד. יש על מה להתפלל בראש השנה). אז הנה הוא בשידור חוזר. בגלל כל ענייני ראש השנה, הביקורת שלי ב"פנאי פלוס" על "עג'מי" תתפרסם רק בשבוע […]
תגובות אחרונות