שלושה סרטים חדשים בטבלה: ״ג׳נקשן 48״ הישראלי של אודי אלוני (מפסטיבל ברלין), ״אני זוכר״ הקנדי של אטום אגויאן (מפסטיבל ונציה) ו״הבת״ האוסטרלי של סיימון סטון (פסטיבל לונדון). על פי ההודעות לעיתונות, אורכם של שלושת הסרטים הוא 96 דקות. שלושם קיבלו ציונים דומים מהמבקרים והתמקמו באזור אמצע הטבלה.
יצאו מהטבלה: ״יחי הקיסר״ של האחים כהן (עם כ-40,000 כרטיסים); ״גרימסבי״ (עם כ-65,000 כרטיסים), וגם ״הדיבוק״ ו״אמת״.
תאמר נפאר כתב, הלחין ומשחק את עצמו ב״ג׳נקשן 48״ של אודי אלוני
עדכון, חמישי אחה״צ: ובכן, יש גם סיום לפרשה הזאת. ומה מתברר? זו היתה טעות! פשוט כך. פניתי לאיתי קפלינסקי, יו״ר ועדת הביקורת של האקדמיה, שבדק ועדכן שהסעיף הזה בטופס ההרשמה עומד בסתירה לתקנון האקדמיה והניסוח שם פשוט שגוי. קפלינסקי עידכן בכך את הנהלת האקדמיה, והנוסח המתוקן אמור להתעדכן באתר האקדמיה בשעות הקרובות.
על פי התקנון, כל סרט שנחשב ישראלי על פי חוק הקולנוע יכול להתמודד על פרס האקדמיה ואז לזכות. במקרה והסרט הזה ייפסל על ידי האקדמיה האמריקאית, יישלח כנציג ישראל לאוסקר הסרט שהגיע למקום השני.
הנה הפוסט שהתחיל את הסיפור הזה, ועכשיו כבר לא ממש רלוונטי יותר, אך עדיין מעלה את השאלה: בשביל מה עושים את תחרות האקדמיה?
בשבוע שעבר נפתחה ההרשמה לתחרות פרסי אופיר לשנת תשע״ו (2016) ויוצרי הסרטים הוזמנו למלא את טופס ההרשמה באתר האקדמיה עד ל-15.5. אלא שעיון בטופס ובהוראותיו חושף סעיף בעייתי מאוד העוסק בתקנון פרס האוסקר האמריקאי. שימו לב:
עפ"י תקנון האוסקר סרט המשתתף בקטגוריית הסרט הזר הדובר שפה זרה מחויב במעל 50% דיאלוג בשפה זרה. במידה וחלק מהדיאלוגים בסרט הם באנגלית, אחוז הדיאלוג באנגלית חייב להיות פחות מ- 50% ולא, הסרט יפסל מלהשתתף בתחרות!
מה?!
״כיפה אדומה״. מי מפחד מזאב?
״כיפה אדומה״ הוא סרט שעל תחילת ההפקה שלו כתבנו כאן ב-2012, והתסריט שלו – מאת ערן ב.י (״גיבורים קטנים״) – מסתובב בין מפיקים כבר כעשור. הסרט התחרה על פרסי אופיר ב-2014, לפני שנתיים, ורק עכשיו – בסוף השבוע האחרון – הוא יצא לבתי הקולנוע. לוח זמנים כזה לסרט מעיד על כך שיש סיפור מאחורי הקלעים אותו לא תמצאו בהודעות הלקוניות לעיתונות. ואכן כך. את הסרט ביים ארנון צדוק, כך מופיע בקרדיטים בסוף הסרט, אבל צדוק מפנה את גבו לסרט. ״כשתראה את הסרט״, הוא אמר לי לפני כמה שבועות, ״דע שרק 60 אחוז מהתסריט הגיע למסך״. בסוף עריכת הסרט צדוק ביקש מההפקה עוד עשרה ימים לצילומי השלמה. כשנענה בשלילה הוא פרש מהפקת הסרט והלך הביתה. ״אני כבר שלוש שנים יושב בבית ולא עושה כלום״, אומר צדוק, שאומר שמבחינתו הסרט שמגיע למסכים אינו הסרט שהוא רצה לעשות.
לארי ווילמור, לפני שעה קלה בוושינגטון
זו מסורת שנתית בושינגטון וגם כאן בבלוג: סיקור הקומדיה בארוחת הערב השנתית של תא כתבי הבית הלבן, שבעצם הופך לארוחת ערב של סלבס, שבאים לאכול עם הנשיא, ואז לשמוע את אחד הקומיקאים הבכירים באמריקה עושה לו, ולשאר התקשורת, מעין roast קטן. זה קרה לפני כשעה, והנה הוידיאו באדיבות רשת c-span, ערוץ 99 של האמריקאים. השנה על הפודיום זהו לארי ווילמור, שהתחיל את דרכו ב״דיילי שואו״ של ג׳ון סטיוארט, ואז ירש את המשבצת של סטיבן קולבר בקומדי סנטרל, שם הוא מנחה כעת את ״The Nightly Show״ (״התוכנת הלילית״).
״ברוכים הבאים ל-Negro Night״, פתח ווילמור את דבריו. ״או כמו שרשת פוקס תסקר את האירוע: ׳שני בריונים הפריעו לארוחת ערב אלגנטית״. ואז: ״ברוכים הבאים לארוחת הערב של כתבי הבית הלבן. או כמו שדונלד טראמפ יקרא לה בשנה הבאה: ״ארוחה יוקרתית במימון המקסיקנים. אני ממש מפחד מזה״.
הנה 23 הדקות של ווילמור:
״אנומליסה״
השליש הראשון של 2016 יגיע לסיומו במוצאי שבת ובתור מסיבת הפרידה של ״סינמסקופ״ מ״מאקו״ הנה, שמונה חודשים לפני הזמן, סיכום 2016 שלי.
כדי לעזור לי בסיכומים, וגם כדי שיהיה מצחיק ומעניין הזמנתי רגע לפני פסח לאולפן רדיו הקצה את חברי הטוב, עידן אלתרמן. לפני 16 שנה הגשנו ביחד תוכנית קולנוע לילית שבועית בגלי צה״ל, ״ציפורי לילה קולנועיות״, אז עשינו לנו עכשיו מופע איחוד קטן בו דיברנו קצת על הסרטים שראינו בשבועות האחרונים, וכמה מהסרטים שאנחנו הכי מחכים להם בחודשים הקרובים. להאזנה או להורדה לחצו כאן
ברוכים להופעת הפרידה של טבלת המבקרים תחת לוגו ״מאקו״. מדי שבוע, בזכות החשיפה ב״מאקו״, טבלת המבקרים היתה הפוסט הכי נקרא בבלוג, והקטר שמשך את רכבת הטראפיק של האתר. והיום אנחנו נפרדים. טבלת המבקרים תמשיך להתפרסם כרגיל, בכל יום חמישי, ממש כאן, אבל אם הגעתם אליה דרך ״מאקו״ דעו שלא תראו אותה שם בשבוע הבא. אז הכניסו לכם למועדפים את הלינק לאתר, או לדף טבלת המבקרים, או הירשמו לעדכוני המייל, או עקבו אחרינו בפייסבוק או בטוויטר, וכך תוכלו להמשיך לעקוב אחרי הטבלה מדי שבוע ולהיעזר בה כדי לדעת מה חובה לראות בבתי הקולנוע, או להתווכח עם 15 ממבקרי הקולנוע הבולטים בישראל לגבי טעמם.
והיום, סרט אחד חדש בלבד בטבלה: ״קפטן אמריקה, מלחמת האזרחים״, שגרם למבקרים שלנו להתפצל לשני מחנות ולהתחיל להילחם אחד בשני האם הסרט הזה טוב או לא.
יצאו מהטבלה: ״טרמבו״, ״האמת של פריץ באואר״.
ביקורת על ״קפטן אמריקה, מלחמת האזרחים״. הדמות הכי פטריוטית כבר לא ממש סומכת על אמריקה
״חתונה מאורחת״. פתח את הסכר הבינלאומי
השנה ימלאו 15 שנה ל״חתונה מאוחרת״ של דובר קוסאשווילי, הסרט ששיחרר פקק בקולנוע הישראלי והקים אותו לחיים: הסרט הפך להצלחה מסחרית בארץ, וזכה לתשואות בחו״ל. איתו התחיל הרנסנס של הקולנוע הישראלי. דור חדש של יוצרים שמגיע להישגים בינלאומיים שמעט סרטים ישראליים השיגו לפניהם. ותור הזהב הזה, שהייתם מצפים שיימשך שנה, שנתיים, או שלוש, בינתיים ממשיך. רשימת ההישגים מעדיין מרשימה, ואיתה הדאגה: מה עשוי לקרות לקולנוע הישראלי שיחריב את התקופה הזאת וייבש אותה? בגיליון אפריל של ״ליברל״ בחרתי לסכם במרוכז את כל מה שקרה לסרטים עלילתיים ישראליים ב-15 השנים האלה בחזית הבינלאומית, עם התמקדות בפסטיבלים הראשיים (קאן, ונציה, ברלין) ובפרסים הראשיים ובאוסקרים. וגם ניסיון לפצח: איך זה קרה?
הטקסט הזה נכתב ופורסם במקור לפני פטירתה של רונית אלקבץ, שסרטיה מהווים חלק בלתי נפרד מהישגיו של הקולנוע הישראלי בזירה הבינלאומית.
תגובות אחרונות