אברהם הפנר, שנפטר אתמול (שישי), רגע לפני כניסת השבת, היה שם בקולנוע הישראלי מיומו הראשון. הפנר היה בלהקת הנח״ל, במחזור האגדי עליו פיקדו אורי זוהר וחיים טופול, ושכמה ממערכוניו נכתבו על ידי אפרים קישון. הוא עמד שם לצידו של אורי זהר כשחקן משנה ב״חור בלבנה״, סרט ההשתובבות האוונגרדי שיצר זהר ב-1965. שני הפרטים האלה, מתחילת הקריירה של הפנר, לפני שנסע לניו יורק ללמוד קולנוע ופילוסופיה, חשובים להספד עליו. כי תקראו בימים האלה עד כמה הפנר היה יוצר חשוב ומשפיע, אבל כמדומני שהדרך הנכונה לזכור את הפנר היא בזכות העובדה שהיה לו חוש הומור משובח. הוא היה אחד האנשים המצחיקים שהיו לנו כאן.

continue reading…

יש לנו סרט חדש במקום הראשון! ״התבגרות״ החזיק מעמד שבועיים במקום הראשון בטבלת המבקרים אבל היום הוא נכנע לכוח העל של רונית ושלומי אלבץ ולסרטם ״גט״. למען האמת, בסך הכל 0.04 נקודות מפרידות בין ״גט״ (ממוצע 4.46) ובין ״התבגרות״ (4.42). ״אפס ביחסי אנוש״ עם ממוצע של 4.30. כלומר, גם על פי תריסר מבקרי הקולנוע שלנו, ״גט״ אמור לזכות מחרתיים בפרס אופיר על פני ״אפס ביחסי אנוש״ (כך חוזה המדגם שלי).

אגב, המקום הראשון של ״התבגרות״ לא עזר לו אצל הקהל. בינתיים הגיעו רק כ-20,000 איש לראות אותו.

שאר הסרטים החדשים שנכנסו לטבלה הם כמו התחלה לתרגיל בקורס כתיבה יוצרת לספרות מתח: קחו את המילים ״הדרך לגיהנום״, ״השער״ (לא ״השער לגיהנום״, זה סרט אחר!) ו״הרץ במבוך״ ותכתבו מהם סיפור. כל ארבעת הסרטים השבוע מקבלים ציונים נאים עד סבירים מהמבקרים ומתייצבים בחצי העליון של הטבלה.

״הרץ במבוך״ ו״גט״ הם הסרטים עם ההפצה הכי רחבה בבתי הקולנוע השבוע עם 23 בתי קולנוע לכל אחד מהם.

הנה הטבלה:

continue reading…

ליאם ניסן ב״הדרך לגיהנום״

continue reading…

פרסי אצבע הזהב (הערה: הפרסים אינם מכילים פרס)

רוצים לראות מי זכה בפרס אצבע הזהב של ״סינמסקופ״ בשנים הקודמות? דלגו לכאן.

זו השנה השמינית שבה אני מחלק ב״סינמסקופ״ את פרסי אצבע הזהב, לסיכום שנת הקולנוע הישראלית. הפרס הזה נולד ב-2006 (תשס״ו) ב״פנאי פלוס״. השנה, עזבתי את ״פנאי פלוס״ אחרי תשע שנים, ועכשיו מתפרסם פרויקט ״אצבע הזהב״ לראשונה ב״סינמסקופ״ תחת לוגו ״mako״. אז שלום רב לקוראים הוותיקים, וברוכים הבאים לקוראים החדשים. הנה הציונים לשבח לשנת הקולנוע הישראלי שמגיע השבוע לסיומה.

continue reading…

טליה לביא. צילום: אנדרי מאקוחה

זהו חלק א׳ בפרויקט סיכום שנת תשע״ד בקולנוע הישראלי. מחר: חלק ב׳.

continue reading…

אתמול עלה הסרט הזה, המתעד את נאומו של מרטין סקורסזי מול 1,200 הבוגרים הטריים של הפקולטה לאמנויות של אוניברסיטת ניו יורק. טקס הסיום וחלוקת התארים התקיים ברדיו סיטי מיוזיק הול, וכנהוג באירועים האלה, בוגר מפורסם של בית הספר מגיע לשאת את נאום הפרידה מהבוגרים, או נאום התחלת החיים מחוץ לבית הספר. סקורסזי התחיל את לימודי הקולנוע שלו ב-1960, סיים ב-1964, עשה תואר שני ב-1968 וקיבל תואר דוקטור לשם כבוד ב-1992. בנאום הזה, הנמשך 32 דקות ושמומלץ לצפייה לכל סטודנט לקולנוע, סקורסזי מכיר תודה למורים שהיוו עליו השראה ונותן עצות לבמאים המתחילים. כמו למשל: ״עבודה על כל סרט היא סבל. אבל יש סרטים שבהם הסבל גדול יותר״.

הנה דבריו: continue reading…

במסיבת עיתונאים שקיימה הבמאית אניישקה הולנד, יושבת ראש האקדמיה האירופית לקולנוע, פורסמה רשימת חמישים הסרטים שיתחרו השנה על פרסי האקדמיה האירופית. בין הסרטים נמצאים גם ״הרחק מהיעדרו״ של קרן ידעיה ו״הגננת״ של נדב לפיד. חברי האקדמיה יבחרו עכשיו את חמשת המועמדים בכל קטגוריה מתוך הרשימה הזאת (כמה קטגוריות מקצועיות, כמו צילום ועריכה, נבחרות על ידי ועדה ומתפרסמות מראש). טקס חלוקת פרסי האקדמיה יתקיים ב-13 בדצמבר בריגה.

רשימת 50 הסרטים מכילה את מיטב הסרטים האירופאיים של השנה החולפת. מעניין לשים לב שמצבנו כצופי קולנוע בישראל, מול הרשימה הזאת, לא רע בכלל. חלק מהסרטים הופצו מסחרית (למשל ״פרנק״ שהופץ, או ״לוק״ שיופץ בשבוע הבא), חלקם הוקרנן בפסטיבל ירושלים, ולא מעט מהם יוקרנו בפסטיבל חיפה בחודש הבא (למשל ״אידה״ הפולני או ״שנת חורף״ הטורקי). זו רשימה שכדאי לעבור עליה לקראת פסטיבל חיפה, כי היא עוזרת להתמקד בסרטים הבולטים של השנה מאירופה.

הנה הרשימה המלאה.

״הרחק מהיעדרו״ מוצג בימים אלה בסינמטק תל אביב. ״הגננת״ יעלה להקרנות מסחריות בישראל בנובמבר.

ליטל מייזל ועדי פרימרמן מצלמות קליפ לפיקסיז, הפעם באמת

זוכרים מי סיפר לכם לראשונה על הקליפ הרשמי לפיקסיז שיצולם בישראל? חודש ושבוע אחרי הצילומים, הנה התוצאה שעלתה היום לערוץ היו-טיוב הרשמי של הפיקסיז.

continue reading…

"הרץ במבוך״

continue reading…

הסרט התיעודי ״אדם הגון״, שחושף את יומניו ומכתביו האישיים של היינריך הימלר, ראש הס״ס, מוקרן עכשיו בסינמטקים (ומועמד לפרס אופיר). הסרט הוא הפקה ישראלית-גרמנית-אוסטרית בראשות הבמאית ונסה לאפא, שהשיגה גישה ראשונה ובלעדית ליומניו של הימלר שנמצאו בתל אביב, ובעזרת עבודה ארכיונית מרשימה יצרה מסמך – מיושן בסגנונו, אבל מרשים במלאכתו – המציג איך נראו חייו האישיים של נאצי בכיר – אנטישמי, הומופוב, לאומן. הסרט מציג בצורה אירונית את המושג ״הגון״. עבור הימלר לא היה ספק שחייל ס״ס, כמוהו, חייב להיות איש הגון. וחלק מההגינות הזאת היא לטהר את גרמניה מכל מי שמחליש אותה (בעיקר, הומואים ויהודים). אנחנו מביטים בניסוחיו המוסריים של הימלר בהשתוממות אירונית: האין הוא עיוור לעבדה שאדם שמארגן רצח סיטונאי של בני אדם אינו יכול להיחשב הגון? אבל בעולם שבו המוסריות היא דבר נזיל ומשתנה כמו שערו היציג של מטבע עובר לסוחר, בעולם שאין בו מוסר אבסולוטי, כל אדם, כל מדינה וכל תקופה מגדירים לעצמם מה פירוש ״להיות הגון״. כל מה שנותר לנו הוא לשבת מול המסך ולתהות: בהנחה שאין אדם שלא חושב על עצמו שהוא הגון, האם סרט תיעודי שייעשה על כל אחד ואחד מאיתנו, כפרטים או כעם, בעוד שבעים שנה יוכל להציג גם הוא באור אירוני את מה שאנחנו תפסנו כ״הגון״, כ״צודק״ וכ״מוסרי״?

בואו נציץ קצת אל מאחורי הקלעים של הפקת ״אדם הגון״. continue reading…