הצלמים והתסריטאים מצדיעים
עוד בוקר של פרסים בהוליווד, הפעם מטעם אגודות שלא מהוות בהכרח אינדיקציה מהימנה למה שיקרה באוסקרים, ובכל זאת השמות מעניינים:
סיכום חודשי: 5 הסרטים הטובים של ינואר 2014
המדור ״5 הסרטים הטובים של…״ חוגג שנה. מה שאומר שמעכשיו צריך לצרף לכותרת גם את השנה, כדי להבדיל בין ינואר 2013 לינואר 2014. מעניין אם המדור הזה יהיה כאן גם בינואר 2015.
אנחנו נמצאים במוצאי שבת פרשת תרומה. ״מאת כל איש אשר ידבנו ליבו יקחו את תרומתי״, כתוב שם. ואכן, השבוע פניתי אליכם לבקש את תרומותיכם, או נדבותיכם. נראה לי שזה משהו שאצטרך לעשות מדי ינואר, כדי לחדש את דמי האחזקה על השרת, שבקרוב יהיה גדול, חזק ומהיר יותר (אבל גם יקר פי שניים), כדי להכיל את כמות התנועה שנוספה לאתר בשנה החולפת ושהביאה לכך שלראשונה האתר סבל כמה וכמה פעמים מקריסה. אעדכן כשנעבור לשרת החדש ואני ממש מקווה שההבדל אכן יורגש (אני גם מקווה שהשיפור בגלישה יביא ליותר טראפיק שיתבטא בהכנסות פרסום גבוהות יותר שיצליחו להחזיק את עלויות האתר בלי פניה אל הקוראים). ההיענות בארבעת הימים האחרונים היתה מרגשת. אנחנו מאוד קרובים לסכום היעד (וכמו שהזכרתי בפוסט הקודם, אם יהיה עודף, גם הוא יופנה לטובת שדרוגי האתר). אז אם אתם קוראים ונהנים ורוצים עוד מזה, ויותר טוב, אני קורא לכם לתרום עוד, כמה שאתם יכולים או רוצים. חשבונית תישלח לכל אחד מכם, למי שיכול להגיש את זה כהוצאות למס הכנסה.
ונעבור לעניין שלכבודו התכנסנו: הסרטים הטובים של ינואר. ספוילר: עם סרטים חדשים של אלכסנדר פיין והאחים כהן, חודש פברואר יהיה הרבה יותר מרגש. אבל הנה מה שאהבנו בינואר:
טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 30.1.2014
שלושה סרטים חדשים נכנסו השבוע לטבלה: ״סוכריות״ של יוסף פיצ׳חדזה, שהיה מועמד לפרס אופיר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, ומציג קאסט מהחלומות (מכרם חורי, שמואל וילוז׳ני, מוני מושונוב, מנשה נוי, שרה אדלר); ״מועדון הלקוחות של דאלאס״ של ז׳אן-מארק ואלה (״קרייזי״), שעשוי להעניק לשני שחקניו (מתיו מקונוהיי וג׳ארד לטו) אוסקרים בעוד חודש; ו״יפה לנצח״ של פאולו סורנטינו (״האלוהי״, ״זה בוודאי המקום״), שזכה בגלובוס הזהב כסרט הזר, ומוביל לזכות באותה קטגוריה גם באוסקרים.
״מועדון הלקוחות של דאלאס״ רשם לעצמו הישג: הוא אחד הסרטים היחידים בטבלה שהצליח לגרור אליו את כל עשרת המבקרים שלנו. זה אומר משהו על הסקרנות סביבו.
ואילו ״יפה לנצח״ הוא מהסרטים האלה שיגררו דיונים בלתי נמנעים לגבי ״סרט של מבקרים״ מול ״סרט לקהל הרחב״. אכן, צריך להיות קצת סינפיל כדי לאהוב את הסרט הזה, ולעקוב אחריו מהלכיו הבלתי-עלילתיים.
ועוד חידוש בטבלה: מעכשיו, תוכלו לבקר בביקורות של כל המשתתפים בטבלה בקליק מתוך שמו של המבקר בטבלה עצמה. קל ונוח. הנה הטבלה: continue reading…
חגיגה שחורה
בפנים: הראיון העצוב של פיץ׳ # שירים ללב שבור של ה-Eels # מותו של נשיא האקדמיה # שובו של מורפיאוס
את רוב היום הזה העברתי בניסיון להביס וירוס שפעת קטן ומעצבן שקצת ניטרל אותי. ובזמן הזה אתם חלפתם על פני הפוסט הזה מהלילה, וכמו הסצינה ההיא מ״העד״, הפשלתם שרוולים כמו קהילה והתחלתם לעזור לי לבנות אסם חדש. אנחנו ב-75% מהדרך לשרת חדש. אם תכננתם לתרום, אל תתחרטו. ולעשרות שכבר תרמו, בין 30 ל-500 שקל – וואו. תודה. ריגשתם. עזרתם. ובעיקר, דירבנתם אותי להמשיך. ואם תקראו את הפוסט הקודם, יש שם רשימה של דברים שאפשר לעשות כדי לקדם בלוג (או בלוגר) שאתם מעריכים שלא קשורים בהוצאה כספית. זה נכון, אגב, לכל אתר תוכן שאתם רוצים לתמוך בו, לא רק שלי.
============
זה אחד הראיונות העצובים שקראתי עם קולנוען, בכל שפה. continue reading…
״סינמסקופ״ בן שמונה, והוא זקוק לעזרתכם
קהל נכבד, עליי להעביר ביניכם שוב את כובע התרומות. מי שענייני כספים ושנור מציקים לו, מוזמן לדלג על הפוסט הזה. מי שכבר עזר בעבר לתמוך בבלוג, לא חייב לעשות את זה שוב. אבל הנה המצב: מסתמן שהגיע הזמן להחליף שרת לבלוג. זה בא מהסיבות הכי נחמדות: הטראפיק רק עולה ועולה, והשרת רק מתיישן ומתיישן, ובשבועות האחרונים, ואפילו קצת יותר מזה, היו לבלוג לא מעט נפילות, קריסות ודקות ארוכות של השבתה. הבלוג ציין החודש (לפני שבועיים, למעשה) יום הולדת 8, וזה כבר נראה לי שאין לי מה לחגוג לו יום הולדת חגיגי כל שנה, אז דילגתי (ממילא אני עושה בזמן האחרון סיכום כל חודש וסיכומי שנה עברית ושנה אזרחית, אז לא צריך עוד סיכום שנה). ובמשך רוב שמונה השנים האלה התגאיתי בכך שהוא כמעט ולא נפל, אבל בשבועות האחרונים הוא איזן את הסטטיסטיקה ונפל שוב ושוב. אז הגיע זמן לשדרוג. שיהיה מקום לכולם.
(עדכון: לא שמתי לב שאנחנו כבר ב-2014. אז הבלוג כבר בן 8. כשהעליתי את הפוסט כתבתי שזה יום הולדת שבע. אז לא).
הבעיה היא שלשדרג שרת יכפיל את הוצאות החזקת הבלוג. כרגע, כל הוצאות הבלוג מתאזנות יפה עם קצת הכסף שנכנס מהפרסומות של גוגל משמאל, הפרסום של באנר-פליי למעלה, ושני הקמפיינים שיש לנו בשבועות האחרונים – של ג׳יימסון ושל סינמטק הרצליה, שתכף יורדים.
אז אם אני רוצה להעביר את הבלוג מקצה שדרוגים, אני זקוק לעזרתכם. זה מצב קצת טריקי, כי אם הכנסות הפרסום לא יצמחו בשנה הקרובה, זה אומר שכדי לממן את השרת החדש אצטרך להפוך את הפוסט הזה לריטואל שנתי: כל יום הולדת, לפנות אליכם למלא את אסמי הפיי-פאל של ״סינמסקופ״. אבל כנראה שאין ברירה.
אז נתחיל מלמעלה: אם מישהו מהקוראים רוצה לפרסם בבלוג, או אפילו לשקול חסות מלאה, בואו נדבר על זה. המייל שלי הוא yair.raveh@gmail.com
אבל גם ללא תקציבי פרסום, וגם אם אין לכם עסק או סרט או מוצר שאתם רוצים לקדם, כל מי שמחבב את הבלוג ויכול לשים קצת כסף לשדרוגו, כל אחד כמה שהוא יכול, זה יעזור. אני צריך 4,000 שקל לשנה לשדרוג הכי מינימלי כדי שהבלוג יעמוד ויפסיק ליפול. אם ארבעים מכם ישימו 100 שקל (או שמונים מכם ישימו 50 שקל), זה מסדר לנו את השנה הקרובה. אם יכנס יותר כסף, יהיה כסף לשרת חזק אף יותר או לעוד קצת תיקונים ועדכונים שצריך לעשות, ואולי יהיה גם קצת כסף להשקיע בפרסום, כדי להרחיב את קהל הבלוג, דבר שיעזור לו להגדיל את הכנסותיו מפרסום ואולי אוכל להגיע למצב שבו מעט הפרסום הנוסף שייכנס יצליח לממן גם את השרת היקר יותר (השאיפה היא כמובן שהבלוג יצליח לממן את עצמו, ואולי גם מתישהו לפרנס את בעליו, מבלי ליפול כנטל על קוראיו).
אז אם אתם נהנים כאן, ורוצים גלישה קצת יותר מהירה ורצופה ואם אתם יכולים לעזור, זה הזמן. כל מי שתורם דרך פיי-פאל, יקבל ממני חשבונית בדואר (על כל תשלום כזה אני משלם גם מס הכנסה וגם עמלה לפיי-פאל), הכל מאוד מסודר ומדווח ורשמי.
הרגעים האלה, של שבירת הקיר הרביעי והפנייה הישירה אליכם להשתתף בתפעול הבלוג, הם גם הרגעים שבהם אני הכי אסיר תודה לנוכחותכם. רגע להבעת תודה. יש המון דרכים לתמוך בבלוג, גם למי שלא יכול לשלוף כרטיס אשראי ולהשתתף בהוצאותיו. עצם הביקור הוא תמיכה. הפצת פוסטים שאתם אוהבים ברשתות החברתיות, זו תמיכה. ביקור אצל שותפי הפרסום שלנו, גם תמיכה. כל זה עוזר – ברייטינג ובכסף ממש – וכל מי שנמצא כאן, משוטט, וקורא, ומגיב, ומפיץ, אני אסיר תודה לכל אחד מכם. זה ברמה היומיומית. ואם ברגע זה תוכלו גם לתרום לטובת העתיד, אהיה אסיר תודה כפליים. אז יאללה, בואו ועזרו לי לארגן ל״סינמסקופ״ שרת חדש, חזק, יציב ומהיר יותר.
היא, היא והיא
״היא״ של ספייק ג׳ונז לא הפך ללהיט גדול (12 מיליון דולר בקופות באמריקה כרגע), אבל הוא הפך להיות משהו יותר גדול מלהיט: הוא הפך להיות נושא לשיחה. יותר מכל סרט אחר כרגע בבתי הקולנוע, ובוודאי יותר מכל הסרטים המועמדים לאוסקר, הסרט הזה הפך להיות הדימוי של הרגע. כמעט בין לילה, האינטרנט התמלא בפרודיות על הסרט, חלקן חולקות אותן בדיחות ממש.
הפרודיה הגדולה והמושקעת ביותר, וגם המצחיקה ביותר, היא זו ששודרה בשבת בארצות הברית ב״סאטרדיי נייט לייב״, שם נכנס ג׳ונה היל למכנסיו של חואקין פיניקס, בסיפורו על האיש הבודד שמתאהב ב… עצמו. זה ספק סרט המשך ל״היא״, ספק רימייק עתידני ל״חרמן על הזמן״. צפו ותבינו:
הסרט התיעודי הניו יורקי הקטן של Elbow
תהיה: אם להקת Elbow היתה פעילה ב-1986, האם ברשת ג׳ היו קוראים לה להקת ״מרפק״? כך או כך, אחת הלהקות האהובות עליי כרגע חוזרת בעוד חודש עם אלבום שישי, והם שיחררו מתוכו סינגל ראשון, ״בוקר ניו יורקי״. הקליפ שמלווה את השיר די יוצא דופן: זהו סרט תיעודי קטן על שני אנשים מבוגרים, דניס ולואיס, שהתאהבו וחיו יחד במקביל לצמיחה של כל הסצינה המוזיקלית של ניו יורק בשנות השבעים, ימי ה-CBGB והחיבור שלהם לראמונס, ולשאר הלהקות של גריניץ׳ ווילג׳. ״כל מה שאהבנו וכל מי שהיכרנו כבר איננו״, הם אומרים בסרט, ״אבל אנחנו עדיין כאן״:
דז׳ה וו: 12 סרטים שאולי כבר ראינו קודם
בחודש האחרון אני שומע מכמה מכם שאתם מצלמים סרטונים בני 60 שניות לתחרות הסרטונים הקצרים שלנו. אז בין אם כבר צילמתם, או אם אתם עדיין רק בשלב התכנון וההזיה, הנה עוד פוסט בשיתוף ג׳יימסון וויסקי שנועד להקיש על הפעמון ולתת לכם תזכורת: נותרו לכם עוד שבועיים וחצי, עד ל-13 בפברואר (יום חמישי), להעלות את סרטון המחווה שלכם בן 60 השניות ולהשתתף בתחרות Done In Sixty Seconds של חברת ג׳יימסון בשיתוף עם המגזין ״אמפייר״. את כל הפרטים תמצאו כאן, כולל הסרטונים שכבר הועלו עד כה. וחשוב: תקראו את התקנון (ולא, לא צריך להכניס שוטים של וויסקי לסרטון).
אין לכם רעיון לסרט בשישים שניות? לי יש: ״מי מפחד מהזאב הרע״. סרט ישראלי שהבריטים משתגעים עליו.
מחפשים עוד רעיונות? קבלו עוד 24. חברינו ב״חורים ברשת״ הכינו פוסט המצמצם סרטים מפורסמים למשפט בודד אחד. כשעושים את זה, פתאום כל הסרטים נשמעים אותו דבר. קבלו:
מאת ארז רונן
"בסרט הזה כבר היינו" הוא משפט שגור אצל כל מי שנוהג לצאת לקולנוע על בסיס קבוע. גם מי שממש ממש אוהב את הסרטים חייב להודות שהכל שם ממוחזר ושקשה למצוא סרט מקורי אחד שלא עושה את מה שעשו מיליון סרטים לפניו.
לפיכך, זה לא כל כך מפתיע שמאוד מאוד קל להצמיד זוגות של סרטים ולתאר אותם באותו משפט בדיוק. הנה כמה דוגמאות מצויינות לתופעה המשונה:
1. ״מלתעות״/״למצוא את נמו״
כולם מחפשים איזה דג אחד, ובסוף מוצאים אותו.
הירושלמים
סינמה סיטי ירושלים, אולם 1
צילומי הסדרה שלנו (אריק ברנשטיין, נואית גבע, שי להב ואנוכי) על הקולנוע הישראלי לערוץ 1 (בהפקת ״עלמה הפקות״) ממשיכים, הקצב מתחיל לרדת, מתחילים לראות את הסוף באופק, מתחילים לראות את ההווה בפנים של המרואיינים. וגם קצת את העתיד.
למשל, יוסף סידר, שנמצא עכשיו בניו יורק ועובד על קו-פרודוקציה אמריקאית-ישראלית, ולפני חודש הגיע לביקור בארץ ומיד נחטף לאולפן שלנו:
תגובות אחרונות