הטריילרים לעונת האוסקרים ממשיכים להגיע בקצב. הנה עוד שניים: האחד לסרט החדש של ספייק ג'ונז, "Her" ("היא"). השני לסרט החדש של רידלי סקוט, על פי תסריט של קורמאק מקארתי. מרידלי סקוט כבר נמאס לי לגמרי, אבל תסריט חדש של מקארתי הוא דווקא עניין מעניין. הם יוצאים בנובמבר ובאוקטובר, בהתאמה (באמריקה, לפחות). צפו נא:
ספייק ג'ונז:
מקבץ מעניין של כותרת מהיממה וחצי האחרונות:
א.
סטיבן ספילברג ודרימוורקס החליטו לפרוש מ"צלף אמריקאי", סרט המלחמה שבראדלי קופר מפיק ומייעד לעצמו את התפקיד הראשי.
זו כותרת מרתקת ומסתורית בעבורי. ראשית,
כנראה שגם בניו יורק יש טוקבקיסטים ששואלים בדמגוגיות למה בכלל צריך לתמוך בקולנוע, שהרי כל פרוטה – או כל משאב – הניתן לקולנוע מן הסתם נגזל מפיו של ילד רעב. אני מניח שהקמפיין הזה, ברכבת התחתית לברוקלין, נועד להשיב למי שמגלגלים עיניים מול התמיכה שנותנת העירייה לתעשיית הקולנוע והטלוויזיה בעיר, בניסיון להסביר שזה לא משחק סכום אפס. שלא כל תמיכה בתעשיית הקולנוע באה על חשבון משאבים לקהילה (באמריקה הבעיה היא של העניים מול עשירי הוליווד ולא כמו בישראל שבה המתח הוא בין הימין השליט ובין מה שהוא תופס בטעות כקולנוע של שמאל דיסידנטי). עיריית ניו יורק אומרת: רוצים כבאים? כבאים עולים כסף, אירוח צוותי צילום בניו יורק מכניס מיליונים למדינה, ואיתם מממנים את משכורות הכבאים. המסר: בלי קולנוע, הבית שלכם יעלה באש.
אה, כן. אני בניו יורק מאז אתמול. אצלי עכשיו כמעט תשע בבוקר. אנסה להמשיך לעדכן פחות או יותר כרגיל. אם קורה משהו מעניין בארץ, אל תהססו לעדכן גם אותי בתגובות.
ואל תשכחו שהערב ב-23.30 אתם יכולים לראות את "מי מפחד מהזאב הרע" בחינם בסינמטק הרצליה. הפרטים בפוסט הקודם.
בכל יום השבוע התקיימה הקרנת טרום בכורה ל"מי מפחד מהזאב הרע" של נבות פפושדו ואהרון קשלס באחד הסינמטקים, ובחסות אחד מבלוגי הקולנוע בארץ. אם החמצתם את ההקרנה של "סריטה" בתל אביב ושל "עין הדג" בחולון יש לכם עוד הזדמנות: מחר, רביעי, הקרנת חצות (כמעט) בסינמטק הרצליה (רחוב סוקולוב 29, הרצליה).
ויש לנו דיל בשבילכם: כל מי שיגיע לקופה ויגיד שהוא הגיע דרך "סינמסקופ" יקבל כרטיס חינם. כן, חינם.
ויש עוד דיל: קוראי "סינמסקופ" הראשונים שיגיעו לקופה לא יקבלו רק כרטיס בחינם, אלא גם כובע מזכרת מ"מי מפחד מהזאב הרע".
וזה לא מספיק, אז יש עוד: בניגוד לכל המדיניות של הסינמטק, להקרנה הזאת תורשה הכנסת בירה (אותה יהיה אפשר לרכוש בבר הסמוך לסינמטק).
זאבים + כובעים + חצות + חינם = שווה! ההצעה הזאת, אגב, תקפה גם למי שכבר ראה את הסרט השבוע באחת ההקרנות הקודמות ורוצה לראות שוב.
אז הנה זה שוב: מחר (רביעי) ב-23:30 בסינמטק הרצליה. תגידו "סינמסקופ" תיכנסו חינם.
כל השאר ייראו את "מי מפחד מהזאב הרע" במחיר מלא בבתי הקולנוע שבוע אחר כך, החל מ-15.8.
אה, ואחרי שראיתם, עשו טובה: בואו ספרו לנו כאן מה חשבתם על הסרט.
הנה הוא, בול בזמן להזכיר למצביעי האקדמיה למי להצביע, מגיע הטריילר האפקטיבי למדי של "בית לחם" סרטו (האפקטיבי למדי) של יובל אדלר, במאי ללא רקע בקולנוע שזה לו סרטו הראשון. זה התקציר הרשמי שמופץ על ידי ההפקה:
הסרט "בית לחם" מספק הצצה לעולם האפל, המותח והמרתק של המודיעין האנושי, בו הדרך הטובה ביותר להפעיל מקור, היא להיות האדם הכי קרוב אליו. במרכז הסרט מערכת היחסים המורכבת בין רזי (צחי הלוי), רכז נפת בית לחם בשב"כ לסנפור (שאדי מרעי), אחיו הצעיר של מפקד גדודי חללי אל אקצא בעיר. רזי גייס את סנפור כמקור כשהיה בן 15 והשקיע זמן רב בבניית הקשר ביניהם. סנפור, שגדל תמיד בצילו של אחיו, מצא ברזי חבר ודמות אב, מישהו שמאמין בו וסומך עליו. עכשיו, כשהוא בן 17, מנסה סנפור לתמרן בין הדרישות של רזי לנאמנותו לאחיו, חי חיים כפולים ומשקר לשניהם. כשבשב"כ מגלים את מידת מעורבותו של סנפור בפעילות של אחיו המבוקש, מוצאים את עצמם רזי וסנפור בסיטואציה בלתי אפשרית. הסרט "בית לחם" נכתב על ידי הבמאי, יובל אדלר והכתב הוותיק עלי ואקד, לאחר שנים של תחקיר מעמיק.
שתי מחמאות: הדקדקנות של התחקיר והתסריט אכן מרשימה. צחי הלוי מעולה.
מהטריילר אני לומד שהסרט יוצא ב-26.9. מהפוסטר אני לומד שקולנוע לב שותפים להפצה. כלומר, שידור חוזר של כל המודל של "עג'מי" – אותה מפיקה (טליה קליינהנדלר), אותו בית קולנוע (לב), אותה אנרגיה סביב סרט העוסק ביהודים וערבים, גדוש אדרנלין ומתח.
הנה הטריילר. ערך: אלון לוי:
"כנס העתידנים" של ארי פולמן יהיה סרט הפתיחה של פסטיבל חיפה. זה כבר סופר. אבל בשבועות האחרונות, עם נדודיו בפסטיבלים והפצתו בעולם, אפשר להציץ יותר ויותר לעולם החצי מצולם-חצי מצויר שפולמן ושות' יצרו. ארבעה סרטונים חדשים מציגים גם סצינות מתוך הסרט, וגם הצצה אל אחורי הקלעים של ההפקה הטרנס-גלובלית הזאת. על פי הסצינה הבאה, "כנס העתידנים" הוא סאטירה נוקבת ורבת כנות על התעשייה ההוליוודית. הנה הסצינה הראשונה, שהיא כנראה בעצם המאורע המחולל של הסרט ובו רובין רייט (לכאורה, בתפקיד עצמה) מקבלת הצעה שהיא לא יכולה לסרב לה מהקאפו די טוטי קאפו של הוליווד (הבן של ג'ון יוסטון):
א.
היום מתחילה ההצבעה לשלב א' בתחרות פרסי אופיר. ההקרנות המוקדמות הסתיימו. ההכרזה על חמשת הסרטים המועמדים בכל קטגוריה תתקיים ביום שלישי הבא, 13.8, ב-11:00 בבוקר ביפו. איתן אבן, יו"ר האקדמיה, לא יהיה באירוע הכרזת המועמדויות. גם אני לא. אני מרגע זה בחו"ל לשבועיים וחצי. ובינתיים, בואו ננסה לבחון מה המצב במירוץ לפרס אופיר. בהמשך תמצאו את ההימור שלי.
================
ב.
אני נתקל בלא מעט חברי אקדמיה ביום-יום ושומע מהם לא מעט דיווחים על הסרטים שהם רואים. אחד המשפטים ששמעתי הכי הרבה בחודשיים האחרונים, מאז התחילו הקרנות האקדמיה הוא: "איזו שנה נוראית!". באמת?! זו שנה נוראית? השתגעתם לגמרי. continue reading…
אם לא היה לנו את "חיי פיי" לפני שנה אולי היינו מתרגשים יותר מ"All Is Lost" (אני מתרגם את זה ל"הכל אבוד" בתקווה שמפיצינו ישמרו על תרגום פשוט. אני כמובן חושש שבסוף יתרגמו את זה ל"לא הכל אבוד"). מצד שני, "חיי פיי" ללא אפקטים ועם רוברט רדפורד בתפקיד הראשי נשמע לי פיץ' טוב. מצד שלישי, זה סרטו החדש של ג'יי.סי צ'נדור, שסרט הבכורה שלו "התמוטטות" זכה לשבחים אבל הותיר אותי אדיש. מצד רביעי, מי שראה את הסרט בפסטיבל קאן הרעיף עליו שבחים. מצד חמישי, זה הטריילר:
האקדמיה האמריקאית עברה לניהול נשי, כשהיא בחרה השבוע נשיאה חדשה. הנשיא הקודם של האקדמיה, המפיק הוק קוץ', סיים קדנציה בת שנה, ולמרות שרוב הנשיאים מקבלים חידוש למינוי שלהם לשלוש קדנציות נוספות בנות שנה, סעיף בתקנון של האקדמיה המגביל את כהונת הדירקטורים (או הגאברנרים) של האקדמיה לתשע שנים חייב את קוץ' לסיים את תפקידו כדירקטור, מה שמנע ממנו להמשיך להיות נשיא (הוא יוכל לחזור ולהיבחר לשני התפקידים האלה בעתיד, זה כבר קרה עם המפיק רוברט ריימי). וכך בהצבעה שהתקיימה בין 48 חברי הנהלת האקדמיה נבחרה היחצנית ואשת השיווק האלמונית למדי (כי שמה לא מופיע בקרדיטים של סרטים) שריל בון אייזקס לנשיאת האקדמיה. בון אייזקס היא האפריקאית-האמריקאית הראשונה בתולדות האקדמיה שנבחרת לתפקיד הנשיא/ה. היא האשה השלישית בתפקיד, אחרי בטי דיוויס (שכיהנה חודשיים כנשיאת האקדמיה) והתסריטאית פיי קיינין.
אייזקס בון תשתף פעולה עם מנכ"לית האקדמיה, דון הדסון, מי שמנהלת בפועל את כל התנהלות האקדמיה. והכותרת הראשונה שיוצאת לאור אחרי בחירתה היא הידיעה שאלן דג'נרס תשוב ותנחה את האוסקרים ב-2 במרץ 2014, שבע שנים אחרי הפעם הקודמת שהיא עשתה את זה (דג'נרס מין הסתם נבחרה לתפקיד המנחה לפני בחירתה של בון אייזקס, אבל תזמון פרסום הידיעה היה אידיאלי, כפי שמתבקש מאשת שיווק בכירה). דג'נרס היא בחירה נפלאה לאוסקרים, היא היתה מצוינת גם בפעם הקודמת. עם שלוש נשים בראש האקדמיה והאוסקרים, ספק אם השנה תישמע ביקורת על המיזוגניות של קטע הפתיחה של האוסקרים, כפי שנשמעה בשנה שעברה כשסת מקפרלן שר את זה:
אני חשבתי שזה היה נאמבר מבריק, אבל אני – מתברר – מאותגר מגדרית.
מרינה אברמוביץ וג'יי-זי
ג'יי-זי (שון קרטר) כנראה ממש התלהב מ"מרינה אברמוביץ': האמנית נוכחת", תערוכת הפרפורמנס של מרינה אברמוביץ' ו/או הסרט התיעודי שהנציח אותה והחליט לעשות גם. הוא הזמין קהל באמצעות פייסבוק לגלריית פייס בניו יורק לפני כחודש, גייס את מארק רומאנק כבמאי ויצר מעין הופעה חיה-סלאש-אירוע פרפורמנס והופיע במשך שש שעות עם השיר שלו "פיקאסו בייבי" מול קבוצות קטנות ללא הגברה. מרינה אברמוביץ היתה נוכחה, כמו גם ג'ים ג'רמוש, אלן קאמינג, ג'אד אפאטו ורוזי פרז (ג'יי-זי אוהב את הניים-דרופינג). אורחים נוספים הם לא מעט מצוות השחקנים של "בנות", כולל הצלם. התוצאה היא קליפ שהוא סרט קצר שהוא סרט תיעודי. זה נמשך עשר דקות, אבל למעשה זה רק 5 דקות וחצי ועוד קרדיטים:
תגובות אחרונות