הנה הוא, בול בזמן להזכיר למצביעי האקדמיה למי להצביע, מגיע הטריילר האפקטיבי למדי של "בית לחם" סרטו (האפקטיבי למדי) של יובל אדלר, במאי ללא רקע בקולנוע שזה לו סרטו הראשון. זה התקציר הרשמי שמופץ על ידי ההפקה:

שתי מחמאות: הדקדקנות של התחקיר והתסריט אכן מרשימה. צחי הלוי מעולה.

מהטריילר אני לומד שהסרט יוצא ב-26.9. מהפוסטר אני לומד שקולנוע לב שותפים להפצה. כלומר, שידור חוזר של כל המודל של "עג'מי" – אותה מפיקה (טליה קליינהנדלר), אותו בית קולנוע (לב), אותה אנרגיה סביב סרט העוסק ביהודים וערבים, גדוש אדרנלין ומתח.

הנה הטריילר. ערך: אלון לוי:

continue reading…

"כנס העתידנים" של ארי פולמן יהיה סרט הפתיחה של פסטיבל חיפה. זה כבר סופר. אבל בשבועות האחרונות, עם נדודיו בפסטיבלים והפצתו בעולם, אפשר להציץ יותר ויותר לעולם החצי מצולם-חצי מצויר שפולמן ושות' יצרו. ארבעה סרטונים חדשים מציגים גם סצינות מתוך הסרט, וגם הצצה אל אחורי הקלעים של ההפקה הטרנס-גלובלית הזאת. על פי הסצינה הבאה, "כנס העתידנים" הוא סאטירה נוקבת ורבת כנות על התעשייה ההוליוודית. הנה הסצינה הראשונה, שהיא כנראה בעצם המאורע המחולל של הסרט ובו רובין רייט (לכאורה, בתפקיד עצמה) מקבלת הצעה שהיא לא יכולה לסרב לה מהקאפו די טוטי קאפו של הוליווד (הבן של ג'ון יוסטון):

continue reading…

א.

היום מתחילה ההצבעה לשלב א' בתחרות פרסי אופיר. ההקרנות המוקדמות הסתיימו. ההכרזה על חמשת הסרטים המועמדים בכל קטגוריה תתקיים ביום שלישי הבא, 13.8, ב-11:00 בבוקר ביפו. איתן אבן, יו"ר האקדמיה, לא יהיה באירוע הכרזת המועמדויות. גם אני לא. אני מרגע זה בחו"ל לשבועיים וחצי. ובינתיים, בואו ננסה לבחון מה המצב במירוץ לפרס אופיר. בהמשך תמצאו את ההימור שלי.

================

ב.

אני נתקל בלא מעט חברי אקדמיה ביום-יום ושומע מהם לא מעט דיווחים על הסרטים שהם רואים. אחד המשפטים ששמעתי הכי הרבה בחודשיים האחרונים, מאז התחילו הקרנות האקדמיה הוא: "איזו שנה נוראית!". באמת?! זו שנה נוראית? השתגעתם לגמרי. continue reading…

אם לא היה לנו את "חיי פיי" לפני שנה אולי היינו מתרגשים יותר מ"All Is Lost" (אני מתרגם את זה ל"הכל אבוד" בתקווה שמפיצינו ישמרו על תרגום פשוט. אני כמובן חושש שבסוף יתרגמו את זה ל"לא הכל אבוד"). מצד שני, "חיי פיי" ללא אפקטים ועם רוברט רדפורד בתפקיד הראשי נשמע לי פיץ' טוב. מצד שלישי, זה סרטו החדש של ג'יי.סי צ'נדור, שסרט הבכורה שלו "התמוטטות" זכה לשבחים אבל הותיר אותי אדיש. מצד רביעי, מי שראה את הסרט בפסטיבל קאן הרעיף עליו שבחים. מצד חמישי, זה הטריילר:

continue reading…

האקדמיה האמריקאית עברה לניהול נשי, כשהיא בחרה השבוע נשיאה חדשה. הנשיא הקודם של האקדמיה, המפיק הוק קוץ', סיים קדנציה בת שנה, ולמרות שרוב הנשיאים מקבלים חידוש למינוי שלהם לשלוש קדנציות נוספות בנות שנה, סעיף בתקנון של האקדמיה המגביל את כהונת הדירקטורים (או הגאברנרים) של האקדמיה לתשע שנים חייב את קוץ' לסיים את תפקידו כדירקטור, מה שמנע ממנו להמשיך להיות נשיא (הוא יוכל לחזור ולהיבחר לשני התפקידים האלה בעתיד, זה כבר קרה עם המפיק רוברט ריימי). וכך בהצבעה שהתקיימה בין 48 חברי הנהלת האקדמיה נבחרה היחצנית ואשת השיווק האלמונית למדי (כי שמה לא מופיע בקרדיטים של סרטים) שריל בון אייזקס לנשיאת האקדמיה. בון אייזקס היא האפריקאית-האמריקאית הראשונה בתולדות האקדמיה שנבחרת לתפקיד הנשיא/ה. היא האשה השלישית בתפקיד, אחרי בטי דיוויס (שכיהנה חודשיים כנשיאת האקדמיה) והתסריטאית פיי קיינין.

אייזקס בון תשתף פעולה עם מנכ"לית האקדמיה, דון הדסון, מי שמנהלת בפועל את כל התנהלות האקדמיה. והכותרת הראשונה שיוצאת לאור אחרי בחירתה היא הידיעה שאלן דג'נרס תשוב ותנחה את האוסקרים ב-2 במרץ 2014, שבע שנים אחרי הפעם הקודמת שהיא עשתה את זה (דג'נרס מין הסתם נבחרה לתפקיד המנחה לפני בחירתה של בון אייזקס, אבל תזמון פרסום הידיעה היה אידיאלי, כפי שמתבקש מאשת שיווק בכירה). דג'נרס היא בחירה נפלאה לאוסקרים, היא היתה מצוינת גם בפעם הקודמת. עם שלוש נשים בראש האקדמיה והאוסקרים, ספק אם השנה תישמע ביקורת על המיזוגניות של קטע הפתיחה של האוסקרים, כפי שנשמעה בשנה שעברה כשסת מקפרלן שר את זה:

אני חשבתי שזה היה נאמבר מבריק, אבל אני – מתברר – מאותגר מגדרית.

מרינה אברמוביץ וג'יי-זי

ג'יי-זי (שון קרטר) כנראה ממש התלהב מ"מרינה אברמוביץ': האמנית נוכחת", תערוכת הפרפורמנס של מרינה אברמוביץ' ו/או הסרט התיעודי שהנציח אותה והחליט לעשות גם. הוא הזמין קהל באמצעות פייסבוק לגלריית פייס בניו יורק לפני כחודש, גייס את מארק רומאנק כבמאי ויצר מעין הופעה חיה-סלאש-אירוע פרפורמנס והופיע במשך שש שעות עם השיר שלו "פיקאסו בייבי" מול קבוצות קטנות ללא הגברה. מרינה אברמוביץ היתה נוכחה, כמו גם ג'ים ג'רמוש, אלן קאמינג, ג'אד אפאטו ורוזי פרז (ג'יי-זי אוהב את הניים-דרופינג). אורחים נוספים הם לא מעט מצוות השחקנים של "בנות", כולל הצלם. התוצאה היא קליפ שהוא סרט קצר שהוא סרט תיעודי. זה נמשך עשר דקות, אבל למעשה זה רק 5 דקות וחצי ועוד קרדיטים:

continue reading…

continue reading…

"פסיפיק רים". מפלצות בע"מ

continue reading…

"לתוך הערפל"

קיץ המד"ב הגדול מתקרב לסופו, ואחרי שבועות של סרטי המשך, השבועיים הבאים יביאו לנו שני סרטי מד"ב מקוריים, שכמובן חולמים בלילה להפוך לסדרת המשכונים לקייצים הבאים. בשבוע הבא זה יהיה "אליסיום" אבל השבוע זה מגיע בדמות הרובוטים הענקיים הנלחמים במפלצות הענק של "פסיפיק רים", אחד מסרטי הקיץ המהנים והמרשימים של השנה הנוכחית. ולצידו, כקאונטר-פרוגרמינג, ההפך מכל סרט קיץ: "לתוך הערפל", סרט רוסי איטי המתרחש בימי מלחמת העולם השנייה, והפעם הראשונה שהבמאי סרגיי לוזניצה יוצא מכותלי פסטיבל ירושלים ומגיע לבתי הקולנוע לפגוש קהל רוכשי כרטיסים. והאמת, יש הגיון בשיבוץ: כל מי ששומע את התקציר של "פסיפיק רים" ורוטן לעצמו "הבלים!" יהנה מאוד מ"לתוך הערפל".

אתמול תהיתי מה גורם למפיצים (ובאופן ספציפי, לאותו מפיץ) להוציא שני סרטים בעלי קווי מתאר דומים בהפרש של שבוע. השבוע המסתורין של עולם ההפצה רק הולך ונהיה ומסתורי כבמה שנראה כמו צירוף מקרים מוחלט שני סרטים מזרח אירופאיים תקופתיים יוצאים בו ביום עם שמות כמעט זהים: "לתוך הערפל" הרוסי ו"מתוך הצללים" הצ'כי (למעשה, המפיצים בארץ עשו לנו חסד, כי באנגלית השמות אפילו יותר דומים זה לזה: "In The Fog" ו"In The Shadows"). זה מה שנקרא: צללים וערפל. אני די בטוח שמהיום ולנצח לא אצליח לזכור מי מהם זה מי.

אלה גם שני הסרטים שנכנסו השבוע לטבלת המבקרים שלנו: "פסיפיק רים" נגד "לתוך הערפל". אבל בגלל שלא מעט מבקרים הוסיפו דירוגים לסרטים שהחמיצו בשבועות האחרונים, יש לא מעט תנועה בתוך הטבלה עצמה. הנה היא:

continue reading…

אני חייב שמישהו יעשה לי קורס מהיר ביסודות ההפצה כי בחיי שאני לא מבין בזה. באמת, הפצה זה התחום הכי מסתורי בעיניי בכל שרשרת המזון של העשייה הקולנועית. בכל שלב אחר בעשיית סרט – מהכתיבה ועד לפוסט-פרודקשן – יוצרים יושבים שבועות, חודשים ושנים על כל אלמנט, חוקרים, בודקים, מתלבטים, מתייסרים, שוקלים ומנסים. רק הפצה – ככה זה נראה מהזווית שלי – שהיא החלק הכי חשוב בכל התהליך הזה, כי הוא זו שאמורה להביא את הסרט לקהל (הקהל בשבילו הסרט נוצר מלכתחילה), רק שם נראה לי שכל ההחלטות מתקבלות בשליפה, בחיפזון ובאלתור.

למשל: למה פתאום הוחלט להוציא את "הנוער" של תום שובל ב-22 באוגוסט? החלטה שהתקבלה בפתאומיות רק אתמול (הסרט היה מיועד לצאת באוקטובר). ולמה מפיץ הסרט, יונייטד קינג, מוציא אותו שבוע אחרי שהוא מוציא את "מי מפחד מהזאב הרע"? זה אותו מפיץ, הרי. continue reading…