22 אוקטובר 2009 | 09:00 ~ 5 Comments | תגובות פייסבוק

בלעדי: תמונות ראשונות מהסט של "שיעור באהבה" של אבי נשר

חלף שבוע מאז שהתחילו בחיפה הצילומים של "שיעור באהבה", סרטו החדש של אבי נשר, והלילה התחילו סוף סוף כמה אנשים שאני מכיר על הסט לטפטף לי צילומים מהעבודה.


image001

 

זה מיום הצילומים הראשון. בים. הסרט מתרחש בחיפה של 1968, בקיץ בו שלושה נערים מגלים בפעם הראשונה מה עבר על ההורים שלהם 20 ומשהו שנים לפני כן באירופה. מימין, אבי נשר מביים את תובל שפיר (שמגלם את אריק), את תום גל (שמגלם את בני) ואת נטע פורת (שמגלמת את תמרה).

 

image004

 

זה מישל אברמוביץ ("חטופה", "הסודות"), הצלם הצרפתי של הסרט. הבשורה הכי מרגשת מבחינתי היא שזהו סרטו הראשון של נשר המצולם בסינמסקופ. תמיד חשבתי ש"זעם ותהילה" ו"סוף העולם שמאלה" הם סרטים שהיו צריכים להיות מצולמים בסינמסקופ. הגיע הזמן. העובדה שהסרט מצולם בפילם ובסינמסקופ התאפשרה בזכות הזכייה של "הסודות" לפני שנה בפרס חביב הקהל בפסטיבל הקולנוע הישראלי בלוס אנג'לס, פרס שמוענק מטעם חברת פנאוויז'ן שלמעשה מימנה בעצמה את כל עלות ציוד הצילום של הסרט החדש. מאחורי אברמוביץ: נשר (מימין) ואדיר מילר (משמאל) בבית קברות.

 

lesson

 

בצילום הנ"ל: אדיר מילר, תובל שפיר ומישל אברמוביץ. אדיר מילר מגלם את יענקל'ה ברייד, שדכן, שהוא גם קצת בלש פרטי וגם קצת מלאך גואל, שלוקח את גיבור הסרט תחת חסותו ובמשך קיץ אחד מציג בפניו את עולמם של אלה החיים בעיר התחתית בחיפה, פליטים שיצאו מהשואה ולא ממש הצליחו להשתלב בחיי הבורגנות שעל הכרמל. הסצינה הזאת מצולמת בשכונה בה גר הנער. הלוקיישן נמצא ברחוב 2 בנובמבר, בכרמל הצפוני. זה מיום הצילומים של אתמול. אני מניח שהם יהיו שם עדיין גם היום.

Categories: בשוטף

21 אוקטובר 2009 | 13:34 ~ 15 Comments | תגובות פייסבוק

תשע, 9, nine, تسعة

הו, ברדק חביב. בסוף השבוע עולה בארץ "מחוז 9 ". בנובמבר יעלה "9 ", סרט האנימציה של שיין אקר. בינואר יעלה "Nine", המיוזיקל של רוב מרשל. ובמרץ יעלה "9.99 " של תתיה רוזנטל ואתגר קרת. איך תבדילו בין כולם? "9 " ישאר כספרה בפוסטרים. ו"Nine" ישאר כתוב באנגלית, לא מתורגם, בפוסטרים. ובהנחה שיהיו כמה שבועות ש"9 " ו"Nine" ירוצו במקביל בבתי הקולנוע יהיה די משעשע לעמוד ליד הקופות ולשמוע אנשים מזמינים כרטיסים – ל"תשע" המצויר או ל"תשע" עם פנלופי קרוז וג'וני דפ ודניאל דיי לואיס? לאיזה "תשע" אתה מתכוון? ומה יהיה בקולנועפון? ל"Nine" יקראו "ניין"? או שנצטרך להחליט בין כרטיסים ל"תשע" או כרטיסים ל"תשע". בשעה תשע. המיתוג הוויזואלי בין "9 " ל"Nine" נראה לי ברור. אבל בעל פה יהיה כאן בלאגן. מה שכן, באמריקה זה אותו דבר. אז מבול סרטי התשע האלה הוא עוד וירוס שפה מידבק ומבלבל. מגיע לנו. הגיע הזמן לבחור מספרים אחרים. רק "9 וחצי שבועות של שיכרון חושים"? רק "שיקוי אהבה מס' 9 "?, רק מ"9 עד 5 "? רק "תשעה חודשים"? רק "תשע מלכות"? רק "חלל עמוק 9 "? רק "תשע נשמות"? רק "9 שירים"? ממש מהפכה מס' 9. אולי קצת שש? שבע? שמונה?


ואיזה מזל ש"The Nines" של ג'ון אוגוסט נגנז, אה?


(ותודה לאבנר, שהפנה את תשומת ליבי).

Categories: בשוטף

21 אוקטובר 2009 | 09:37 ~ 1 Comment | תגובות פייסבוק

מבט מהגיהנום

את טקס האוסקרים ינהל השנה צוות חדש לחלוטין. נשיא האקדמיה הטרי, טום שראק, שזה יהיה האוסקר הראשון שלו, הודיע אמש שהוא בחר בביל מקאניק ובאדם שנקמן להיות מפיקי הטקס שיתקיים ב-7 במרץ 2010. בחירה מעניינת שממשיכה את הקו של שנה שעברה: במאי עם התמחות במיוזיקלס, ומפיק. בשנה שעברה זה היה ביל קונדון ("נערות החלומות") ולורנס מארק. מקאניק היה יו"ר אולפני פוקס והאיש שאישר את ההפקות של "טיטאניק" ו"מועדון קרב", בשנים האחרונות הוא מפיק עצמאי שסרטו האחרון היה "קורליין", שבוודאי יהיה מועמד לאוסקר השנה בקטגוריית סרט האנימציה. שנקמן הוא רקדן שהפך לכוריאוגרף (הוא היה הכוריאוגרף של "לילות בוגי" ושל פרק המיוזיקל של "באפי", למשל) שהפך לבמאי. ואני נורא מחבב את סרטיו, שיש בהם טאץ' עליז וניחוח של מיוזיקל גם כשהסרט עצמו אינו מוזיקלי. הוא חתום על "מארגנת החתונות" ו"היירספריי". אין ספק שעם קונדון בשנה שעברה ועם שנקמן השנה האוסקרים מחפשים להיות המסיבה הכי גיי-פרנדלי של הוליווד. כמו כן, נודע שהמפיקים כבר פנו ליו ג'קמן כדי שיחזור להנחות את הטקס גם השנה. הטקס שהנחה ג'קמן בשנה שעברה הניב עליה ברייטינג לאוסקרים והביא לג'קמן פרס אמי על עבודתו. אבל מסתמן שג'קמן עומד לענות בשלילה. אחד מבלוגי הקולנוע הציע הצעה נפלאה בעיניי למנחים: טינה פיי וסטיבן מרטין, שהבריקו באוסקרים האחרונים כשהגישו את פרס התסריט יחד. רעיון מעולה שנוכחותו של שנקמן עשויה להפוך למציאות: מרטין כיכב ב"מפרקים את הבית" וב"12 במחיר אחד 2 " ששנקמן ביים, וב"אבודים בניו יורק" ששנקמן כיראגרף.


============


בג.ג לא סופרים את אליס סיבולד, שספרה "העצמות המקסימות" יצא בעברית. לעיבוד של פיטר ג'קסון לסרט הם יקראו בעברית "מבט מגן עדן". הוא ייצא בארץ ב-28.1.2010.


דב אלפון, שהיה מו"ל כש"העצמות המקסימות" יצא, ביאר לי בטוויטר שהספר "העצמות המקסימות" – שהיה הצלחה ענקית ברוב העולם, נכשל לחלוטין בארץ. "תאוריה אחת היתה שזה נוצרי מדי",הוא כותב. "תאוריה שנייה היתה שהשם הבריח את הקוראים, אם כי זה השם ב-58 מדינות". נו, אז אני מניח שהבריחה של ג.ג מהשם המקורי אולי הגיונית לשיטתם. (אותי זה מצחיק ששם של ספר, שהוא בבירור פראפרזה על ציטוט מפורסם מאוד מהתנ"ך, מצליח בכל העולם, חוץ מאשר במדינה שיודעת לקרוא את התנ"ך בשפת המקור).


למרבה המזל, לסרט של ספייק ג'ונז על פי ספרו של מוריס סנדק הם משאירים את השם המתורגם של הספר, "ארץ יצורי הפרא". חצי נחמה. הסרט הזה ייצא בארץ ב-10.12.2009.


===========


אם כבר השקעתם מאה שקלים בסרט מסע ישראלי עצמאי-אלטרנטיבי-אמביאנטי-אמנותי חדש, אתם מוזמנים להשקיע עכשיו כסף בהפצתו של סרט תיעודי אמריקאי אקטיביסטי. חבורת פעלולני האקטיביזם התאגידי, "יס מן", פנו לציבור לעזור להם לממן את הפצת הסרט התיעודי שלהם, "יס מן נגד העולם". הסרט כבר צולם, גמור, מוקרן ומסתובב בפסטיבלים, אבל התגובות אליו כה חיוביות שעותקים נוספים ממנו מוזמנים להקרנה בערים נוספות באמריקה, וליס-מנים אין כסף להדפיס עותקים חדשים. עלות כל פרינט: 1200 דולר. הם מציעים שם מספר מסלולים לתרומה/השקעה, כשהמעניין שבהם הוא שכל אחד מתומכיהם יקנה לעצמו עותק ב-1200 דולר ואז ישאיל (או, למעשה, ישכיר) אותו ליס-מנים להקרנה. נשמע דיל טוב.


נקודה למחשבה ישראלית: הסרט הנ"ל היה אמור להיות מוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון, אלא שצמד היס-מנים החליט להוציא אותו מהפסטיבל כתמיכתם בחרם התרבותי על ישראל. כך שאם אתם רוצים להחזיר להם, ולעשות להם פעלול יס מני משלכם, אתם יכולים לקנות עותק של הסרט שלהם, ואז לא להשאיל להם אותו בחזרה. להשאיר אותו אצלכם. ואולי לתרום אותו להקרנות חינם בסינמטק ירושלים. פיצוי על יולי.


והנה הפעלול האחרון של היס-מנים, משלשום, בו הם מתחזים לראשי איגוד המסחר האמריקאיים ומנהלים מסיבת עיתונאים פיקטיבית, לחרדתו של נשיא האיגוד האמיתי שנכנס באמצע.


==============


זה מה שארי פולמן החמיץ: פלוריאן הנקל פון דונרסמרק, הבמאי הגרמני שזכה באוסקר הזר על "חיים של אחרים", סוף סוף מצא את הסרט הבא לביים, ואת סרטו האמריקאי הראשון. הוא יביים את "The Tourist", סרט שאנג'לינה ג'ולי מטפחת כבר תקופה, רימיק למותחן הצרפתי "אנתוני זימר". פון דונרסמרק מקבל את הסרט ארוז, כתוב ומלוהק. ככה זה: אתה עושה סרט יחודי במולדתך ואז נכנס למטחנת הבשר של הוליווד. מצד שני, אולי ייצא מזה משהו יוצא דופן וחכם. מי יודע.


==============


לארס פון טרייר מתראיין ל"Vulture" באמצעות סקייפ ומבקר את הביקורות על "אנטי-כרייסט". לא יודע. ראיון נחמד ומשעשע. קליל אפילו. אבל אני לא מאמין כל כך לפון-טרייר ולאופן שבו הוא מציג את סרטו. מה שכן, העובדה שהוא ראה ב"אנטי-כרייסט" המשך לסרטי האימה היפניים, בסגנון "הצלצול", מרתקת בעיניי.


ועוד ראיון של פון-טרייר, מוצלח ומשוחרר יותר. "אנטי-כרייסט" עולה בסוף השבוע באמריקה.

20 אוקטובר 2009 | 08:34 ~ 2 Comments | תגובות פייסבוק

עת האוטרים

אחרי שבררנו כמה הכניסו הסרטים הישראליים בקופות בסוף השבוע האחרון, אתם בוודאי סקרנים לדעת מה היה הסרט הכי נצפה בישראל בסוף השבוע האחרון. ובכן, זה "ממזרים חסרי כבוד" של קוונטין טרנטינו, שמכר בסוף השבוע 15,000 כרטיסים והגיע כבר ל-200,000 כרטיסים מאז צאתו. שלאגר.


==============


פנו לכם שעה-פלוס ושבו לקרוא:


1. פרופיל עצום מידות ומרהיב בהיקפו ובכמות אינפורמציה שבו שמקדיש ה"ניו יורקר" לג'יימס קמרון.


2. ראיון אי-מייל של רוג'ר איברט עם ווילם דפו על "אנטי-כרייסט" של לארס פון טרייר. "האימפולסים של לארס לעתים קרובות פרוורטיים", הוא אומר, ומודה שפון-טרייר לא סיפק לו פרשנות מה הסרט אומר. והוא? לא דרש פרשנות. משונים השחקנים האלה.


3. מאמר (בן שבעה חלקים) מאת ארול מוריס ל"ניו יורק טיימס" העוסק בצילומי סטילס, ועד כמה הוא מייצג אמת, ומה לומדים מצילומים מזויפים ומבוימים. הפתיח שלו – על ימי הבצורת באמריקה של שנות ה-30 ואיך שערוריית צילומי ניוז מזויפים כמעט הכריעה שם את הבחירות – מרתקת. מוריס, כזכור, עסק בתוקף המציאותי/אמנותי/מרשיע של צילומי סטילס בסרטו האחרון, "Standard Operating Procedure".


וזה מאמר המערכת של "הניו יורק טיימס" של אתמול בו הם כותבים על… סרטי התלת מימד.


============


הסרט החדש של ספייק ג'ונז, "ארץ יצורי הפרא", שבר קופות באמריקה בסוף השבוע (אחרי שכבר היה חשש לפני כשנה ומשהו שוורנר עומדים לגנוז את הסרט), אבל יגיע לישראל רק באמצע דצמבר. אז הנה הסרט עוד-יותר-חדש של ג'ונז:

זה הקליפ-שהפך-לסרט-קצר שביים ספייק ג'ונז לקניה ווסט. נראה יותר ספייק לי מספייק ג'ונז. במקור הוא היה אמור לעלות לאיי-טיונז, אבל אחרי שווסט עיצבן את אמריקה כשהתפרץ לנאום הזכייה של טיילור סוויפט בפרסי אם.טי.וי איי-טיונז ויתרו עליו והוא עלה לצפייה חופשית.


הווידיאו כאן.


Categories: בשוטף

19 אוקטובר 2009 | 18:15 ~ 15 Comments | תגובות פייסבוק

מצב הקופות בארץ: "עג'מי" משגשג, "לבנון" עוד לא

פתיחה סבירה ל"לבנון" בסוף השבוע האחרון, אבל רחוקה מלשבור שיאים. יהיה מעניין לראות אם הדפוס המוכר בקולנוע הישראלי – בו הסרטים דווקא מתחזקים משבוע לשבוע ולא נחלשים (כמו הסרטים האמריקאיים) – תתפוס גם כאן, כי אם כן, הרי שמצבו של "לבנון" עוד יתחזק וישתפר. אם לא, מפיצי הסרט יצטרכו לגרד את הראש במבוכה ולתהות לאן נעלמו כל הצופים של "בופור" שאחריהם מן הסתם הם חיזרו בקמפיין, והאם זה היה רעיון טוב לחכות כל כך הרבה זמן בין הזכייה בוונציה ובין ההפצה.


בסוף השבוע האחרון צפו ב"לבנון" 10,500 איש. ב-28 עותקים. מספר נמוך בהשוואה ל"בופור", בו צפו בסוף השבוע הראשון שלו כ-30,000 איש, והוא הגיע תוך ארבעה ימים ל-40,000 כרטיסים.


"לבנון" הוצג בשבועות האחרונים, לפני ההפצה הרחבה, בעותק בודד במעין טרום בכורה בסינמה סיטי, ואז צפו בסרט קצת יותר מ-5,000 צופים נוספים, מה שממקם את מספר הכרטיסים שכבר נמכרו לו עד אתמול בכ-16,000.


אבל הלהיט המפתיע ממשיך להיות "עג'מי". אם ב"ההסדר" וב"שבעה" דיברו בהתלהבות על "קהלים חדשים שלא מגיעים לסרטים ישראליים" (קרי, הדתיים), ואם ב"חתונה מאוחרת" התלהבו מכמויות הגרוזינים (כלומר, יוצאי גרוזיה) שהגיעו לקולנוע. ב"עג'מי" הבשורה היא שהסרט הוא הצלחה בקרב הערבים. ערביי יפו מגיעים לקולנוע לב, וערביי המשולש הולכים לסינמה סיטי. בסוף השבוע האחרון צפו בסרט 11,000 איש, ב-18 עותקים בלבד. כלומר: קצת יותר כרטיסים מ"לבנון" בהרבה פחות עותקים. מה שאומר שהאולמות ב"עג'מי" היו צפופים בהרבה מהאולמות של "לבנון". קחו בחשבון שעם עליית "לבנון" בסינמה סיטי – סרט המופץ על ידי יונייטד קינג – בעלת הבית של סינמה סיטי – כמות ההקרנות של "עג'מי" בקומפלקס קטנה והסרט עבר לאולמות הקטנים. האולמות הגדולים ועיקר ההקרנות הופנו ל"לבנון" (ל"לבנון" יש עשר הקרנות ביום בשני אולמות, אחד מהם קטן, השני מהגדולים במתחם, המכיל כ-300 מקומות. ל"עג'מי" יש שש הקרנות ביום, בשני אולמות של כ-100 מקומות כל אחד).


"עג'מי" מכר עד כה כ-87,000 כרטיסים. בקצב הזה הוא חוצה את ה-100,000 כרטיסים בעוד שבוע.


הנוכחות המוגברת של "לבנון" ו"עג'מי" באולמות דחקה החוצה כמעט לחלוטין את "אילי ובן" ו"עיניים פקוחות", המוקרנים במעט מאוד מסכים ולמעשה נמצאים רגע לפני ירידה (אפשר להניח שכשיעלה "חמש שעות מפריז" ב-12.11, הם יצטרכו כבר לרדת כדי לפנות לו מקום). "אילי ובן" יסיים את סיבובו בבתי הקולנוע עם כ-30,000 כרטיסים. ו"עיניים פקוחות" – שעושה עכשיו סיבוב פסטיבלים מרשים בעולם – נעצר בסביבות ה-22,000 כרטיסים.


"סיפור גדול" הגיע ל-195,000 כרטיסים. גם הוא – אני מניח – יצטרך לרדת מהמסכים בחודש הקרוב, בו יש סיכוי שיצליח להגיע בדיוק ל-200,000 כרטיסים.

Categories: בשוטף

19 אוקטובר 2009 | 12:36 ~ 9 Comments | תגובות פייסבוק

רוצים להשקיע מאה שקל בסרט ישראלי עצמאי?

never


הפוסט הזה צריך להיפתח באלף גילויים נאותים: עדו פלוק, במאי הסרט "אף פעם לא מאוחר מדי", הוא גיסי. ואת העבודה על הסרט אני מכיר היטב. בגלל הקרבה שלי לעניין לא כתבתי מילה על הפרויקט הזה עד עכשיו. אבל המייל הבא הגיע אליי אתמול דווקא דרך גיאגיא אסיף, שיזם מבצע מעניין למימון הסרט, וחוץ מהעובדה שאשמח אם קהילת קוראי "סינמסקופ" תהיה שותפה לו, יהיה גם מעניין לראות האם היוזמה הזאת תצליח ומה ייצא ממנה.


הנה המייל של גיאגיא:


חברים נכבדים,
אתחיל מהסוף: המכתב הזה נועד לשכנע אתכם להשקיע 100 שקל תמורת אחוזים בפרויקט אמנותי מבית היוצר של עדו פלוק.
מדובר בסרט קולנוע באורך מלא בשם "אף פעם לא מאוחר מדי" שצילומיו מתחילים כבר בחודש הבא (נובמבר). הסרט מתוקצב בתקציב של 100,000 ש"ח. חצי מהסכום, 50,000 ש"ח, כבר גויס. עתה מתחיל הקרב המאסף על החצי השני. כל מה שאנחנו צריכים זה 500 אנשים מכם, שיירתמו למשימה וישקיעו 100 שקל בסרט. כל משקיע יקבל שותפות ברווחי הסרט בהתאמה לאחוז הסכום אותו השקיע מהתקציב הכולל.
בתחתית המייל תמצאו הוראות פשוטות להעברת הסכום וקבלת האחוז שלכם בסרט. כולי תקווה שאחרי שתשקיעו את ה-100 שלכם, תעבירו גם לחבריכם שישקיעו את ה-100 שלהם, וכך עד שנגיע לאותם 50,000 ש"ח הדרושים לתקציב.
ועכשיו לפרטים:
עדו פלוק הוא מהאנשים המוכשרים ביותר שאני מכיר. הוא בוגר מצטיין של הפקולטה לקולנוע של אוניברסיטת ניו יורק, זוכה פרס הבמאי הצעיר של פסטיבל ירושלים, אבל להעמיד את כישוריו על מצוינות אקדמית יהיה מעליב. לכן לא אספר על הפרסים הרבים בהם זכה. במהלך השנים הארוכות בהן עבדתי איתו, הזדמן לי להתענג על כישוריו כבמאי, כותב, הומוריסטיקן, אסתטיקן, רעיונאי ואיש מנהלה המדקדק בקטנות כבגדולות.
בעוד כחודש יתחיל לצלם את סרט הביכורים שלו, "אף פעם לא מאוחר". עדו כתב את התסריט במהלך השנתיים האחרונות, וכדי לשמור על תנופה ורלוונטיות החליט ללכת על מסלול עוקף ייבוש קרנות ולעשות את הסרט לבד. התקציב הרזה של הסרט, בו כולם עובדים בהתנדבות, הוא מאה אלף שקלים. חמישים מתוכם הוא הצליח לגייס. אחר החמישים הנותרים הוא תר בחוסר הצלחה מזה זמן מה.
50 אלף שקלים הם סכום גדול מאוד עבור אדם בודד, אבל סכום זניח עבור קהילה בת 500 איש. כל תורם לסרט יהפוך לשותף זוטר בפרויקט ובבוא היום, כשהסרט יהפוך לקלאסיקה, נהפוך כולנו למיליונרים.
שכנעתי אתכם? העבירו 100 מרשרשים באמצעות כרטיס אשראי או חשבון פייפאל. פשוט לחצו על הלינק המצורף.
או שפשוט צרו קשר עם עדו, ותאמו מסירה בטלפון 054-4628726, ובמיייל idofluk@gmail.com
עדיין לא משוכנעים? רוצים לדעת עוד על הפרויקט? בבקשה:
"אף פעם לא מאוחר מדי" הוא סרט מסע עלילתי המתרחש בישראל ומספר את סיפורו של הרצל. הרצל גדל בישראל, התגייס לתותחנים, ונסע לדרום אמריקה. חודשים הפכו לשנה, ושנה הפכה לשנתיים ושלוש. כשהודיעו לו שאביו נפטר, החליט הרצל לא לחזור. הוא פתח מסעדה, קנה אופנוע, וחי עם חברה אוסטרלית בכפר קטן ושקט בצ'ילה. כשעסקיו השתבשו, והאוסטרלית החליטה לחזור לאוסטרליה, הבין הרצל שגם הוא צריך לחזור הביתה, לישראל. מאז ביקר בפעם האחרונה בארץ עברו שמונה שנים. הוא חוזר לארץ לגור עם אמא שלו ומוצא עבודה מזדמנת: חמוש בדלי של דבק וערימת פוסטרים מטעם קבלן מודעות של חברת "תכשיטי גלבוע", הוא ייסע בכל ישראל, מצפון ועד דרום , וידביק בכל פינה מודעות מבריקות עליהן יפהפייה עטויה בזהב ויהלומים, מחייכת חיוך ממיס, ומעליה מתנוססת הסיסמה "אף פעם לא מאוחר מדי".
מסעו של הרצל לוקח אותו מקרית שמונה ועד אילת, דרך תחנות מרכזיות ושיכוני עולים, סמטאות בירושלים, טרמפיאדות בצפת, וקניונים באשקלון. זאת הזדמנות בשבילו לראות את הארץ שעזב לפני שנים, הארץ ממנה ברח, אותה ניסה לשכוח. זו גם הזדמנות להיזכר בעבר: את המסע הוא עורך במכונית הישנה של אביו. את פס הקול למסע שלו מספקת ערימת קסטות מאובקות שאביו אהב לשמוע בטיולים משפחתיים: שירי להקות צבאיות, החלונות הגבוהים, אריק לביא, חווה אלברשטיין, אריק איינשטיין, אושיק לוי. המסע שעורך הרצל בארץ, מפגיש בין האידאלים הארץ ישראליים, הציוניים, של דור הצברים הראשון, והמציאות האסקפיסטית, השבורה, של ילדיהם.
את הסרט מפיק גל גרינשפן ומצלם איתי מרום.
עוד פרטים על יוצר הסרט אמרתם? בבקשה:
עדו פלוק הוא במאי ותסריטאי, בוגר בית הספר לקולנוע של NYU. ב-1999 זכה סרטו הקצר, "ברוך הבא לתל אביב", בפרס הבמאי הצעיר בפסטיבל ירושלים. מאז ביים שלל סרטים קצרים, פרומואים, עבודות לטלוויזיה (בין השאר עבור MTV אמריקה, ו- HBO) ווידאו קליפים, וכן עבד כעורך ומפתח תסריטים בחברות ההפקה העצמאיות Framework Pictures ו-Damage Control,  בניו יורק. ב-2005 זכה סרטו "Cooking for Richard" בפרס האחים וורנר (Warner Bros.) לסרט הקצר ובפרס הדרמה בפסטיבל רוד איילנד. הסרט קצר שבחים, בין השאר מאת ז'אן מישל פרודון, מבקר הקולנוע של מגזין הקולנוע הצרפתי "מחברות קולנוע", ובעקבותיו, ב-2006 נבחר פלוק ע"י ארגון הקולנוע הגרמני כאחד מ-12 הקולנוענים הצעירים המבטיחים בעולם. עוד פרטים אפשר למצוא באתר www.idofluk.com
שיכנעתי אתכם? העבירו 100 מרשרשים באמצעות כרטיס אשראי או חשבון פייפאל. פשוט לחצו על הלינק המצורף:


או שפשוט צרו קשר עם עדו, ותאמו מסירה בטלפון 054-4628726, ובמיייל idofluk@gmail.com
עדיין לא משוכנעים? רוצים לקבל עוד פרטים? פנו אל idofluk@gmail.com ותיענו.
לחיי המיליון הראשון, ותעבירו הלאה, גיאגיא
נ.ב.
אתם מוזמנים לעקוב אחר המהלך לגיוס כסף לסרט בעזרת הקהילה בדף הפייסבוק.
Categories: בשוטף

19 אוקטובר 2009 | 10:40 ~ 35 Comments | תגובות פייסבוק

לכבות מכשירים

זה אחד הפוסטים המופלאים ביותר שראיתי בעברית: שרון רז, שעוקב בבלוגו אחרי בתי קולנוע נעלמים בארץ, ריכז רשימה מצולמת של כל 62 בתי הקולנוע שפעלו אי פעם, עבר והווה, ופועלים ברחבי תל אביב-יפו (פלוס תוספות ועדכונים). מרגש ומאיר עיניים.


=============


והנה אייטם שבעיתונים היומיים יכלו לתת לו את הכותרת "חופשה מהסרטים": הפאב-מלון מהכפר הסקוטי פנאן, שכיכב בסרטו הנפלא של ביל פורסיית, "גיבור מקומי" מ-1983, ייפתח בקרוב שוב לעסקים. זאת לאחר שבעליו האחרונים מכרו אותו ב-2007 והיגרו לקנדה. המלון קיים כבר 200 שנה ברצועת החוף הצפונית של אברדינשייר, כולל תא הטלפון האדום שבחזיתו. ואם מעולם את ראיתם את "גיבור מקומי" (שבמשאל שהתקיים במסגרת פסטיבל הקולנוע הבריטי לפני כמה שנים בחרתי בו כסרט הבריטי הטוב בכל הזמנים), אתם פשוט חייבים.


==============


לא, באמת. אני חושב להכין כאן עמוד קלון ולציין בכל פעם שאני נתקל באחד העיתונים בכותרת "חי בסרט" או "חיים בסרט". זה פושה בכל העיתונים, מ"ידיעות" (הפניית השער לראיון של שמוליק מעוז על "לבנון" לפני שבועיים) ועד "דה מרקר (בוקסה על פעילות מוקי גרדינגר בידיעה עליו מלפני שבוע). זה כבר כחמש שנים שצירוף המילים הכה-נדוש הזה לא מפסיק להיות מוצמד לכל ידיעה בסקציית הניוז שקשורה איכשהו לקולנוע (ואם לא קשורה לקולנוע יתנו את הכותרת "משהו מהסרטים". כמו "מרדף מהסרטים", וכו') אני לא מאמין שיש עדיין עורכים בעיתונים שחושבים שהם הראשונים שנותנים את הכותרת הזאת ושהיא מה-זה שנונה ומצחיקה. ואני לא מאמין שהעורכים הראשיים בעיתונים היומיים עוד לא הוציאו מזכר שבו הם אוסרים על השימוש בצירוף הכה נדוש ורופס מחשבתית הזה.


============


הנה זה מתחיל: שתי ידיעות נפרדות, על רשתות קולנוע, אחת בדרום קרוליינה והשנייה באלבמה, שאוסרות על שימוש בטלפונים סלולריים בתוך אולמות ההקרנה. מי שנתפס משוחח או כותב הודעת טקסט, מתבקש לעזוב את האולם. שזה רעיון אדיר ונהדר ואני מקווה שהוא יהפוך לסטנדרט העולמי ובהדרגה יגרום לכך שאנשים פשוט יפסיקו לדבר בטלפון בזמן סרטים. אבל… איך בדיוק אוכפים את זה? קודם כל, איך גורמים לכך שאכיפת העניין לא תהפוך להפרעה גדולה יותר מהשיחה בטלפון. ושנית, מה עושה סדרן שמבקש מלקוח להפסיק לדבר ולצאת החוצה וזה מסרב להיענות לו. ובקצב הזה, תוך כמה זמן נלנקק כאן לכותרת "סדרן נורה אחרי ויכוח שהתפתח בינו ובין צופה שדיבר בסלולרי בזמן סרט"?


=============


ואת המסע שלנו אל העבר (בתי קולנוע הרוסים) והעתיד (סלולרים כבויים) נסיים עם דאגלאס אדאמס עליו השלום. מאוצרות גוגל-וידיאו: סרט תיעודי משעשע למדי מאי שם בסוף שנות השמונים בו דגלאס אדאמס מנסה להבין מה זה בדיוק "האינטרנט".




Categories: בשוטף

18 אוקטובר 2009 | 20:25 ~ 40 Comments | תגובות פייסבוק

טריילר ל"קירות"

kurylenko_kirot4


עדכון: הטריילר הוחלף בגרסה עם תרגום לעברית וסאונד משופר.


"קירות", סרטו השני של דני לרנר ("ימים קפואים"), ייצא בארץ בדצמבר. אולגה קורילנקו ("קוואנטום של נחמה") ונינט טייב ("ים של דמעות") מככבות. הטריילר נראה מסקרן – "קירות", לצד "כלבת", הוא מהסרטים שאני הכי מחכה להם בעונה הקרובה – אבל לא הבנתי מילה ממה שהן אומרות:





Categories: בשוטף

18 אוקטובר 2009 | 10:19 ~ 8 Comments | תגובות פייסבוק

ישראלים זוכים באירופה

די מדהים. פסטיבל גנט בבלגיה ננעל אתמול, ומבין חמישה פרסים שחולקו במהלך הפסטיבל, סרטים ישראליים זכו בשלושה מהם.


"עיניים פקוחות" של חיים טבקמן זכה בפרס הראשי של הפסטיבל. "ציון ואחיו" של ערן מרב זכה בפרס התסריט. ו"עג'מי" זכה בפרס חבר השופטים הצעיר.


הנה ראיון בלגי עם חיים טבקמן אחרי זכייתו בפרס:





============


ובינתיים בברלין: אבי מוגרבי יקבל בעוד שבועיים את פרס קונרד וולף מטעם האקדמיה לאמנויות בברלין. בפרס הזה זכו לפני כן במאים לארס פון טרייר, מרגרטה פון טרוטה, פולקר שלונדורף, אדגר רייץ וקץ לואץ'.


Categories: בשוטף

18 אוקטובר 2009 | 09:00 ~ 7 Comments | תגובות פייסבוק

האוסקר הזר: מ-65 יוצאים 5

65 סרטים הוגשו לאקדמיה האמריקאית על ידי גופי הבחירה הרשמיים במדינות השונות. את הסרטים יתחילו בקרוב צוותים של הוועדה האחראית על קטגוריית הסרט הזר לראות, למיין ולסנן עד שיגיעו לרשימה מצומצמת של תשעה סרטים שיעלו בינואר לשלב השיפוט השני, בו ועדה נוספת תצפה בהם, ותבחר את חמשת הסרטים שיהיו המועמדים הסופיים לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר. נכון לרגע זה, אין שערוריות או מחלוקות משמעותיות, למעט העובדה שהסרט ההולנדי נפסל, ובמקומו נשלח סרט חלופי (המפיק של הסרט החלופי טען מתכתחילה שהסרט הנבחר לא עומד בתקנון – כי הוא גרסה ערוכה מחדש לסרט שכבר הופץ קודם), ובכלל כל הוויכוח ההולנדי מזכיר את פרשת ערן ון-קולירין נגד יוסף ון-דר-סידר. מה שאומר שלסרט ההולנדי – על נער המצטרף לרזיסטנס במלחמת העולם השניה – יש סיכוי לא רע לזכות במועמדות. מה שכן: הוועדה ההולנדית פנתה כעת לאקדמיה האמריקאית וביקשה – מה שכולנו מבקשים – שהתקנון של התחרות יהיה קצת ברור יותר.

 

הנה 65 הסרטים.


 

Albania, “Alive!,” Artan Minarolli, director;
Argentina, “El Secreto de Sus Ojos,” Juan Jose Campanella, director;
Armenia, “Autumn of the Magician,” Rouben Kevorkov and Vaheh Kevorkov, directors;
Australia, “Samson & Delilah,” Warwick Thornton, director;
Austria, “For a Moment Freedom,” Arash T. Riahi, director;
Bangladesh, “Beyond the Circle,” Golam Rabbany Biplob, director;
Belgium, “The Misfortunates,” Felix van Groeningen, director;
Bolivia, “Zona Sur,” Juan Carlos Valdivia, director;
Bosnia and Herzegovina, “Nightguards,” Namik Kabil, director;
Brazil, “Time of Fear,” Sergio Rezende, director;
Bulgaria, “The World Is Big and Salvation Lurks around the Corner,” Stephan Komandarev, director;
Canada, “I Killed My Mother,” Xavier Dolan, director;
Chile, “Dawson, Isla 10,” Miguel Littin, director;
China, “Forever Enthralled,” Chen Kaige, director;
Colombia, “The Wind Journeys,” Ciro Guerra, director;
Croatia, “Donkey,” Antonio Nuic, director;
Cuba, “Fallen Gods,” Ernesto Daranas, director;
Czech Republic, “Protektor,” Marek Najbrt, director;
Denmark, “Terribly Happy,” Henrik Ruben Genz, director;
Estonia, “December Heat,” Asko Kase, director;
Finland, “Letters to Father Jacob,” Klaus Haro, director;
France, “Un Prophete,” Jacques Audiard, director;
Georgia, “The Other Bank,” George Ovashvili, director;
Germany, “The White Ribbon,” Michael Haneke, director;
Greece, “Slaves in Their Bonds,” Tony Lykouressis, director;
Hong Kong, “Prince of Tears,” Yonfan, director;
Hungary, “Chameleon,” Krisztina Goda, director;
Iceland, “Reykjavik-Rotterdam,” Oskar Jonasson, director;
India, “Harishchandrachi Factory,” Paresh Mokashi, director;
Indonesia, “Jamila and the President,” Ratna Sarumpaet;
Iran, “About Elly,” Asghar Farhadi, director;
Israel, “Ajami,” Scandar Copti and Yaron Shani, director;
Italy, “Baaria,” Giuseppe Tornatore, director;
Japan, “Nobody to Watch over Me,” Ryoichi Kimizuka, director;
Kazakhstan, “Kelin,” Ermek Tursunov, director;
Korea, “Mother,” Joon-ho Bong, director;
Lithuania, “Vortex,” Gytis Luksas, director;
Luxembourg, “Refractaire,” Nicolas Steil, director;
Macedonia, “Wingless,” Ivo Trajkov, director;
Mexico, “Backyard,” Carlos Carrera, director;
Morocco, “Casanegra,” Nour-Eddine Lakhmari, director;
The Netherlands, “Winter in Wartime,” Martin Koolhoven, director;
Norway, “Max Manus,” Espen Sandberg and Joachim Roenning, directors;
Peru, “The Milk of Sorrow,” Claudia Llosa, director;
Philippines, “Grandpa Is Dead,” Soxie H. Topacio, director;
Poland, “Reverse,” Borys Lankosz, director;
Portugal, “Doomed Love,” Mario Barroso, director;
Puerto Rico, “Kabo and Platon,” Edmundo H. Rodriguez, director;
Romania, “Police, Adjective,” Corneliu Porumboiu, director;
Russia, “Ward No. 6,” Karen Shakhnazarov, director;
Serbia, “St. George Shoots the Dragon,” Srdjan Dragojevic, director;
Slovakia, “Broken Promise,” Jiri Chlumsky, director;
Slovenia, “Landscape No. 2,” Vinko Moderndorfer, director;
South Africa, “White Wedding,” Jann Turner, director;
Spain, “The Dancer and the Thief,” Fernando Trueba, director;
Sri Lanka, “The Road from Elephant Pass,” Chandran Rutnam;
Sweden, “Involuntary,” Ruben Ostlund, director;
Switzerland, “Home,” Ursula Meier, director;
Taiwan, “No Puedo Vivir sin Ti,” Leon Dai, director;
Thailand, “Best of Times,” Yongyoot Thongkongtoon, director;
Turkey, “I Saw the Sun,” Mahsun Kirmizigul, director;
United Kingdom, “Afghan Star,” Havana Marking, director;
Uruguay, “Bad Day for Fishing,” Alvaro Brechner, director;
Venezuela, “Libertador Morales, El Justiciero"

 

 

מישהו מצליח לזהות מביניהם את תשעה הסרטים שיעברו לשלב הבא? לצערי, לא ראיתי כמעט אף אחד מהסרטים הנ"ל, כך שהימוריי הם על סמך מוניטין בלבד, מבלי לדעת מה איכות הסרטים והאם הם ידידותיים-לעיניים-האמריקאיות-של-פנסיונרי-האקדמיה. אני מניח ש"סרט לבן" של מיכאל האנקה (גרמניה) ו"חלב העצב" של קלאודיה יוסה (פרו), יעלו שלב, בזכות העובדה שזכו בקאן ובברלין (בהתאמה). הזוכה מוונציה לא הוגש לאוסקרים. אני מעריך גם ש"נביא" של ז'אק אודיאר (צרפת) יעלה שלב. ושרבים הסיכויים לזוכי האוסקר ג'וזפה טורנטורה (איטליה) ופרננדו טרואבה (ספרד) להגיע אפילו עד מועמדות. מי עוד? לקנדי ולהולנדי יש סיכוי. אבל התקווה שלי היא שמי שיזכה השנה באוסקר הוא בונג ג'ון-הו הקוריאני, שמציג את סרטו "אמא" (הטריילר נראה כמו סוג של "מיסטיק ריבר" קוריאני). בונג ג'ון-הו הוא הקולנוען הכי חשוב והכי משמעותי ברשימה הנ"ל (יהיו שיגידו שזה מיכאל האנקה, וקרב אוסקרי בין האנקה לבונג יהיה נפלא בעיני).

Categories: בשוטף