"אול אין", ביקורת
"אול אין". מסע אל חיר
"הנוקמים: סוף המשחק", ביקורת
"הנוקמים: סוף המשחק". Another one bites the dust
טבלת המבקרים 18-25.4.2019
הנוקמים: סוף המשחק
שבועיים בלי טבלה – סופ"ש אחד בחו"ל ואחד בליל הסדר – אז הנה הטבלה שתסכם לנו את חג הפסח. יש לנו את מה שעשוי להיות הסרט הקופתי הגדול של השנה, ואולי של כל הזמנים ("הנוקמים: סוף המשחק"), שני סרטים של במאים שזכו באוסקרים לסרט הזר שמביימים הרחק ממולדתם ומשפתם (אסגר פרהדי האירני, שביים בספרד את "כולם יודעים", וסבסטיאן לליו הצ'יליאני שביים בארה"ב את "גלוריה בל"). סרט ישראלי אחד ("אול אין") שבאופן משונה יש בו משהו מן המשותף עם "הנוקמים" סוף המשחק": שניהם עושים מחווה דומה ל"ביג לבובסקי". ולקינוח, סרט אנימציה מקסים בסטופ-מושן ("מיסטר לינק"). שלושה מהסרטים האלה זינקו הישר אל צמרת הטבלה.
המצב הוא כזה: יש לנו 17 סרטים בטבלה השבוע. שלושה מהם ישראליים, שלושה מהם סרטי גיבורי על, שלושה מהם דוברי שפה שאינה עברית או אנגלית (מתוכם שניים דוברי ספרדית ועוד אחד רימייק אמריקאי לסרט דובר ספרדית).
בפודקאסט של סינמסקופ ברדיו הקצה אירחתי השבוע לשיחה את גיא נתיב, שזכה בפברואר באוסקר לסרט הקצר "סקין". האזינו בספוטיפיי או כאן
יצאו מהטבלה: "בוקר טוב ילד", "עץ תאנה", "המין החזק", "האשמים", "נערה", "הבטחה עם שחר".
"גלוריה בל", ביקורת
"גלוריה בל". אשה פשוטה, יומיומית, רגילה, וזוהרת כמו כוכבת הוליוודית
פסח של אנימציה אמריקאית: "מיסטר לינק", "סרט לגו 2", "הדרקון הראשון שלי 3"
"מיסטר לינק". זאק גליפיניאקיס ויו ג'קמן במפגש מבטאים – האמריקאי הנבער והבריטי הסנוב
מבול של כותרות: רנן שור עוזב, אבי נשר מדליק, אליה סולימאן בקאן ופרסי אופיר 2019 יוצאים לדרך
"מאמי". לא בקאן, כן באופיר
הרבה זמן לא העליתי פוסט כותרות, כי פייסבוק, אבל היו כל כך הרבה כותרות אתמול שאי אפשר להתעלם. אז הנה מקבץ מרגש למדי:
טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 5.4.2019
צירוף מקרים מעניין: שני סרטי ז'אנר אמריקאיים חדשים בטבלה, שניהם הפקות הוליוודיות, שבמרכזם ילדים (בני 14 ו-9), עם במאים אלמונים (שמגיעים מבימוי סרטי אימה) וללא כוכבים, כשמה שאמור להיות אטרקטיבי בהם הוא הז'אנר (גיבורי על ואימה) והמקור הספרותי שלהם: "שהאזאם!" מבוסס על קומיקס של די.סי (לילדים) ו"בית קברות לחיות" הוא עיבוד לספר של סטיבן קינג (לא לילדים). הסרט השלישי בטבלה הוא "לשחות או לא להיות" הלהיט הצרפתי, גדוש שירי פופ אמריקאים ובריטיים משנות השמונים.
בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה דיברתי על הפסקול שהלחין ג'ון בראיון ל"לשחות או לא להיות" ועל הפסקול של דני אלפמן ל"דמבו" של טים ברטון. האזינו בספוטיפיי או כאן
יצאו מהטבלה: "בן חזר הביתה", "האם אי פעם תסלחי לי?", "אליטה, מלאך קרב", "הפרד", "מרי פופינס חוזרת" ו"להיות אסטריד".
תגובות אחרונות