"עם הגב לקיר", ביקורת

"עם הגב לקיר". כלבי אשמורת
"מראות שבורות". שלושה סרטי ביכורים, שלושה זרים זהים
בשבוע שעבר עלה בבתי הקולנוע הסרט ״עץ תאנה״, שביימה עלמוורק דוידיאן; היום עולה ״מראות שבורות״, שביימו אמרי מטלון ואביעד גבעון; ובעוד כמה שבועות ייצא ״הד״, שביימו אסף שניר ועמיקם קובנר. שלושה סרטי ביכורים ישראליים מרשימים ויזואלית עם רעיונות קולנועיים יפים, שהתחרו לפני שנה על פרס אופיר, הוצגו בפסטיבלים המקומיים, ומציגים חמישה יוצרים שיהיה מעניין לעקוב אחריהם (מבין החמישה רק לקובנר יש כבר קרדיט באורך מלא באמתחתו, כשביים לפני חמש שנים את ״עיר מקלט״). אבל הם גם חושפים נקודת תורפה בעייתית שחוזרת על עצמה אצל הדור הצעיר של יוצרי הקולנוע בארץ.
השבוע יצא למסכי הקולנוע סרט ז׳אנר אלים, מבעית, אפל ובעל מסר פוליטי שעוסק באמריקה של ימינו. לסרט הזה קוראים ״עם הגב לקיר״, שהופץ ללא הקרנות מוקדמות ועם אפס חשיפה לקהל. השבוע יצא גם הסרט ״אנחנו״, מאת הבמאי של ״תברח״, שגם הוא אלים, מבעית ובעל מסר פוליטי, והוא יוצא עם הרבה יותר תשומת לב תקשורתית ועולמית. שימו לב כמה מבקרים ראו את האחד וכמה את השני. אבל נחשו מי מבין השניים מקבל ציון גבוה יותר. הסרט השלישי שנכנס לטבלה הוא ״צ׳מפיונס״, להיט ענק תוצרת ספרד, שגורם לי לתהות לגבי השם הישראלי שלו. השם המקורי של הסרט הוא ״קאמפיונס״ (עם סגול מתחת ל-נ׳). כלומר שהשם הישראלי הוא בעצם תרגום שם הסרט לאנגלית, לא תרגום השם לעברית ולא השארת השם המקורי. ככה זה, ישראל היא בעצם מדינה דוברת אנגלית.
יצאו מהטבלה: ״קולט״, ״אקוומן״.
״אהבה, מוות ורובוטים״. מתוך ״העדה״, הפרק של אלברטו מיילגו
שני סרטים חדשים נכנסו לטבלה, אחד מישראל והשני מבלגיה ושניהם סרטי ביכורים העוסקים בתלאותיה שוברות הלב של נערה צעירה. "עץ תאנה" (הישראלי) עוסק בנערה באתיופיה, רגע לפני עלייתה ארצה ב-1989. "נערה" (הבלגי) עוסק בנערה טרנסג'נדרית שחולמת להיות בלרינה, ומגלה שגם לעבור תהליך של שינוי מין וגם אימוני ריקוד בבית ספר למחול הוא אתגר אחד יותר מדי עבור גופה ונפשה.
שני הסרטים קיבלו ציונים מאוד דומים מצד המבקרים, ולכן עבורי היה מעניין לראות מי מהם אהבו אחד מעט יותר ומי אהבו יותר דווקא את השני.
בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה דיברתי על "קפטן מארוול" ועל סרטים עלילתיים המבוססים על סרטי תעודה. האזינו בספוטיפיי או כאן
"מילים נרדפות". מעיל כתום שהופך לשריון שלו, הצווארון המורם נותן לו את המראה של בונפארטה שיצא לעוד מסע כיבושים
בשבוע שעבר הופיע סרטו של נדב לפיד, "מילים נרדפות", על שער כתב העת הצרפתי "מחברות הקולנוע" ("קאייה דה סינמה"), הסרט הישראלי הראשון שזוכה לכבוד הזה מאז "ואלס עם בשיר" של ארי פולמן. בתגובה לכך כתב לפיד בפייסבוק "(כמעט) מרגש כמו דוב הזהב". סרטו של לפיד עומד במרכזם של שלושה טקסטים בגיליון: ביקורת, ראיון ארוך עם הבמאי ומאמר המערכת של עורך ה"קאייה", סטפן דלורם. נתח נכבד מהגיליון של כתב העת – בו כתבו בעבר ז'אן לוק גודאר, אנדרה באזן ופרנסואה טריפו -מוקדש לסרט.
אחרי הקרנות הבכורה של "מילים נרדפות" נשמעו בתקשורת הישראלית לא מעט תהיות לגבי השאלה "איך הסרט מייצג את ישראל?", אבל אחרי שעוצרים שניה לחשוב על זה, השאלה הנכונה היא "איך הסרט מייצג את צרפת?". צרפת היא נושא הסרט, היא אתר צילומיו, היא שפת הדיבור שלו, היא המקום אליו מגיע הפליט שלנו להיפלט אליה. והסרט הוא קופרודוקציה צרפתית, והוא נתפס שם כסרט מקומי (באופן תיאורטי הוא יוכל להיות נציג צרפת לאוסקרים). לכן מאמר המערכת של דלורם מרתק לקריאה כי הוא מציג איך צרפתי רואה את סרטו של לפיד, ואת מה שהסרט אומר על צרפת ולא על ישראל: "היינו זקוקים לקולנוען זר כדי להעיר אותנו ולנער אותנו מתרדמתנו", כותב דלורם. באישורו של דלורם אנחנו מביאים לכם את המאמר שלו בתרגום לעברית.
עוד על "מילים נרדפות" תוכלו לקרוא בביקורת על הסרט ולהאזין ללפיד מסביר את סרטו בפודקאסט של סינמסקופ ברדיו הקצה.
המין החזק הוא אכן הנושא של שני הסרטים המדוברים שנכנסו השבוע לטבלה, שני סרטים מאת במאיות (לבד או בצמד) על גיבורות-על עם גלימות שונות: "קפטן מארוול" הוא הסרט החדש מבית מארוול, המציג את גיבורת-העל מכוכב הלכת "האלה", ו"המין החזק" הוא סיפורה האמיתי של השופטת רות ביידר גינסבורג, בשעה שהיא לוקחת על עצמה את התיק שישנה את הקריירה המשפטית שלה, וגם יצור תקדים משפטי שיעזור לבטל חוקים המפלים אנשים על רקע מגדרי (הסרט התיעודי המצוין עליה, "RBG", מוצג ב-vod של יס, וישודר במוצ"ש בערוץ כאן 11).
שוחחתי עם נדב לפיד על "מילים נרדפות" במשך שעה בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. ניתן להאזין בספוטיפיי או כאן
יצאו מהטבלה: "פרנהייט 11/9" (אחרי שבוע אחד בלבד), "פרא אציל", "שלושה זרים זהים" ו"רומא".
תגובות אחרונות