ארבעה סרטים חדשים נכנסו השבוע לטבלה: חוץ מ"העיתון", הסרט החדש של סטיבן ספילברג (עליו השתפכתי כאן), כל השאר מוצגים בסינמטקים: "העדות", סרט ישראלי חדש, "הפרעה בקצב הלב", סרט רוסי חדש, ו"סיפור רפאים", שמגיע לסינמטקים לכמה הקרנות בודדות אבל הוא אחד מסרטי השנה שלי אז אני חייב להכניס אותו השבוע לטבלה כדי לשכנע אתכם לצפות בו.
האזינו לביקורות על "העיתון" ו"הפרעה בקצב הלב" בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. להורדה או האזנה לחצו 
כאן
יצא מהטבלה: "אל האור".
"העיתון". מריל סטריפ וטום הנקס בסרטו של סטיבן ספילברג המתרחש ב-1971
הבוקר הוכרזו המועמדים לפרסי האקדמיה הבריטית (באפט"א), שעוזרים לנו למקד את המירוץ לאוסקר ובעיקר להסיר ממנו כמה סרטים שחשבנו שהם חזקים במירוץ אבל נחלשו:
טקס גלובוס הזהב בהנחיית סת מאיירס התקיים הלילה. יש שתי שאלות כשזה מגיע לגלובוסים: הראשונה, מי יזכה? השנייה: האם זה יחזה את מה שיקרה בתחילת מרץ באוסקרים? הנה הזוכים (בפרסי הקולנוע):
ברוכים הבאים לטבלת המבקרים הראשונה לשנת 2018. אם פספסתם את שלל סיכומי השנה שלנו, הנה הם במרוכז. או שתתמקדו בסרטי השנה של "סינמסקופ", או בטבלת המבקרים המסכמת של 2017. או ברשימת הסרטים הכי נצפים בישראל השנה. ואם אתם מעדיפים להאזין אז: סיכום השנה של "סינמסקופ" בו אני מארח את נעמה רק ואבנר שביט, סיכום השנה של גיקונומי, בו אני מתארח אצל נעמה רק, תומר קמרלינג ודורון ניר, וסיכום השנה בקולנוע של "גם כן תרבות", בו גואל פינטו מארח את יעל שוב ואותי (חצי שעה לפני הסוף).
ובחזרה לשגרה: שני סרטים חדשים נכנסו השבוע לטבלת המבקרים: "להרוג אייל קדוש", זוכה פרס התסריט בפסטיבל קאן, הוא הסרט הראשון של יורגוס לנטימוס שמוקרן בבית קולנוע מסחרי בארץ; ו"שעה אפלה" הוא הסרט החדש של ג'ו רייט ("כפרה") עם גארי אולדמן בתפקיד ווינסטון צ'רצ'יל.
דיברתי על "שעה אפלה", "האופה מברלין", סרטי השנה של מאזיני רדיו הקצה ("דנקרק" מקום ראשון) ופריוויו לקראת גלובוס הזהב ותחילת עונת הפרסים (מחר בערב) בפודקאסט הקולנוע של "סינמסקופ" ברדיו הקצה. האזינו או הורידו כאן
יצא מהטבלה: "המוזיאון", "להתראות כריסטופר רובין", "סוף טוב", "רצח באוריינט אקספרס".
הגענו לחלק האחרון של סיכום שנת 2017. הצגנו את הסרטים הכי קופתיים השנה בארץ. דיווחנו על הסרטים שמבקרי הקולנוע בארץ הכי אהבו. הכרזנו על הבמאי הכי טוב של השנה. היגגנו על הסרט הכי חשוב של השנה. ועכשיו הגיע הזמן להכתיר מי היו סרטי השנה שלי.
250 סרטים הופצו השנה בישראל, מתוכם 34 סרטים ישראליים. היו כמה וכמה סרטים שחיבבתי, וכמה וכמה סרטים שממש אהבתי, אבל היו המון סרטים שאכזבו אותי, או שסתם היו בלתי מרשימים. אבל היו גם כמה סרטים שאקח איתי לפנתיאון. קצת רימיתי ברשימה הבאה, שמונה 26 סרטים, אבל אנמק אותה.
תוך כדי קריאה האזינו לפודקאסט סיכום השנה של סינמסקופ ברדיו הקצה בהשתתפות אבנר שביט ונעמה רק. האזינו או הורידו כאן
הנה הם, סרטי השנה של "סינמסקופ" (ברוב הסרטים לחיצה על השם תעביר אתכם לביקורת המלאה):
אלופי הקופות של ישראל 2017: מימין הישראלי, משמאל הבינלאומי. ואיזה קטע, הם מכירים האחד את השניה
כמה כרטיסים נמכרו לסרטים ישראליים השנה? מה היו שוברי הקופות הכי גדולים של השנה מבין הסרטים ההוליוודיים? ומה היו הסרטים הלא-אמריקאיים שפוצצו את הקופות? כל המספרים והנתונים בפנים. בואו נתחיל:
מה היו הסרטים הכי טובים השנה בקולנוע על פי שקלול ציוני מבקרי הקולנוע בארץ? לפניכם 26 הסרטים שזכו לציון ממוצע מעוגל של 4 ואילך (כלומר מ-3.75 ומעלה).
האזינו לפודקאסט סיכום השנה של סינמסקופ ברדיו הקצה. בהשתתפות נעמה רק ואבנר שביט. האזינו או הורידו כאן
הנה כמה נתונים:
א. 138 סרטים נכנסו השנה לטבלת המבקרים, מתוך 250 סרטים שהופצו בארץ השנה. זה מראה משהו על הדיאלוג הרעוע בין מפיצי הסרטים ומבקרי הקולנוע – 116 סרטים לא הוקרנו למבקרי הקולנוע, והסרטים האלה לא משכו שלושה מבקרים לצפות בהם (המינימום כדי להיכנס לטבלה). 116 סרטים שהמפיצים הפיצו השנה ואמרו לעצמם ״עדיף שלא נזמין את התקשורת לצפות בהם״. זה לא רק מעיד על היחס שבין המפיצים לתקשורת, אלא גם מה המפיצים חושבים על כמעט חצי מהסרטים שהם הפיצו השנה. נאמר זאת כך: אתה לא מחביא מהציבור סרט שאתה גאה בו.
ב. הטבלה מכילה גם סרט אחד שעלה השבוע: הסרט ההונגרי ״על גוף ונפש״ שנכנס למקום השביעי בסיכום השנתי עם ציון ממוצע של 4.06. כלומר, אם היתה מתפרסמת היום טבלה רגילה, ״על גוף ונפש״ היה הסרט במקום הראשון, עם 0.1 נקודות מעל ״פיגומים״.
ג. מתוך 34 סרטים ישראליים שהופצו השנה בבתי הקולנוע, ששה קיבלו ציון מעל 3.75. תמצאו ברשימת המצטיינים גם סרטים מצרפת, גרמניה, מקסיקו, פינלנד, דרום קוריאה, אירן וכאמור הונגריה.
ד. הסרטים מהמקום התשיעי ועד מקום 16 נמצאים בתיקו מוחלט עם ממוצע עגול של 4. הסידור במקומות האלה הוא רנדומלי, כולם יחד במקום התשיעי.
ה. במקום הראשון: ״דנקרק״. במקום השני: ״מעבר להרים ולגבעות״. ואלה אכן הסרטים שזכו השבוע בפרסי פורום המבקרים: ״דנקרק״ הוא הסרט הבינלאומי הטוב של השנה, ״מעבר להרים ולגבעות״ הוא הסרט הישראלי.
ד. הסרט במקום האחרון בטבלה: ״זוג יונים״ עם ציון ממוצע של 1.06.
כריסטופר נולן מביים את ״דנקרק״. באוסקרים מחשיבים אותו רק כתסריטאי, אף פעם לא כבמאי
מבחינתי, כריסטופר נולן הוא הבמאי המסחרי המעניין והמלהיב ביותר של המאה ה-21. מסגרת הזמן אינה מקרית: למעשה, הקריירה של נולן כיוצר קולנוע התחילה ממש עם פתיחת המילניום, כשיצא ״ממנטו״ בשנת 2000 (הקפדנים יבקשו להזכיר ש״ממנטו״ היה למעשה סרטו השני, אבל מבחינתי סרטו הראשון, ״המעקב״, הוא לא באמת סרט באורך מלא, ב-60 דקות אורכו, לכן אני מתחיל את המניין עם ״ממנטו״). תשעה סרטים ו-17 שנים אחר כך, נולן בן ה-47 לימד אותנו שכל סרט חדש שלו הוא אירוע קולנוע שמומלץ להתרגש לקראתו. ובכל זאת, גם אחרי שמונה סרטים – חלקם הצלחות ענק בקופות – נדמה שנולן הוא במאי שלא כולם יודעים בדיוק איך להגדיר אותו. הוא במאי סרטי איכות או במאי סרטי פופ מסחריים? ומה הוא יותר – תסריטאי או במאי? בכל הקשור לאקדמיה האמריקאית לקולנוע, התשובה ברורה: נולן היה מועמד שלוש פעמים לאוסקר, כתסריטאי וכמפיק, אבל אף פעם לא בתור במאי. נכון שהתסריטים שלו תמיד מורכבים ומפותלים, אבל איך אפשר להחמיץ את העובדה שנולן הוא גם במאי גדול, כזה שמשחק בכל סרט מחדש עם אוצר המילים הכי בסיסי של שפת הקולנוע? ההנחה המקובלת כרגע היא שהמצב הזה ישתנה בינואר הקרוב ונולן יהיה סוף סוף מועמד לאוסקר כבמאי על סרטו האחרון, ״דנקרק״. ולכן נקדים את זמננו ונדבר מעט על נולן הבמאי.
גל גדות ב״וונדר וומן״: השוו בין הדמות כשהיא בוימה על ידי זאק סניידר וכשהיא בוימה על ידי פטי ג׳נקינס והבינו את המהפכה שג׳נקינס הביאה
סיכום השנה של ״סינמסקופ״ יוצא לדרך. עד 31.12 נברר כאן מדי יום מה היו התופעות הגדולות של 2017, מה היו סרטי השנה של ״סינמסקופ״ ומה היו הסרטים הכי נצפים ומצליחים בארץ. ואנחנו מתחילים עם בחירת איש או אשת השנה. קבלו את גל גדות, וונדר וומן ופטי ג׳נקינס, שלא רק יצרו סרט אולפנים מהנה, אלא גם הצליחו להפוך אותו לדימוי (ואולי לקטליזטור) לאחת המהפכות החברתיות הגדולות שהתחוללו השנה בהוליווד (ואף בעולם). ובהרחבה:
תגובות אחרונות