אחת הדמויות המרתקות שהגיעו למסכי הטלוויזיה ב-20 השנים האחרונות היתה זו של רוי כהן, עורך דין אמריקאי שהיה איש סודו ותומכו של הסנטור ג'וזף מקארתי בימי ציד המכשפות הקומוניסטי שלו. כהן הזה הוא דמות כה עשירה באירוניה שלו היתה מומצאת היתה נפסלת בשל אי סבירות בסיסית. האיש שהפך לסמל של דיכוי ורדיפת האחר, התגלה בערוב […]
פורסם ב"פנאי פלוס", 4.1.2012 איפה הילד? ואיפה הבת? ואיפה הבעל? מה קרה לה, לאווה, שהיא מסתובבת בעולם הזה כל כך לבד, בבית קטן ועלוב, והרי רק לפני שנייה היתה לה משפחה ובית גדול ונוח. מה קרה שם? ב"חייבים לדבר על קווין" העלילה נעה על כמה וכמה צירי זמן במהלך חייה של אווה (בגילומה […]
שמתם לב שיש לנו פעמיים ג'ק וג'יל עכשיו בקולנוע? ההוא של אדם סנדלר, וצמד הדמויות משיר הילדים ב"החתול של שרק". מרתק, לא ככה? פורסם ב"פנאי פלוס", 21.12.2011 חנוכה הגיע. הכריסמס של בתי הקולנוע. הילדים והוריהם בבולמוס של חיפוש אחר פעילויות. תמוה: למה אין פסטיגלים והצגות ילדים בסוכות ובפסח, למה דווקא חנוכה הפך לחג […]
"פרידה" (A Separation) של אסגאר פרהדי הופך בשבועות האחרונים לסרט הזר המוביל במירוץ לאוסקר, הישג יוצא דופן לסרט אירני, בתקופה בה אירן היא מדינה נטולת לובי בינלאומי שיעמוד לצידה. הסרט כבר זכה בפרס דב הזהב בפסטיבל ברלין, בפרס אסיה-פסיפיק, ופרס הסרט הזר מטעם המבקרים של ניו יורק והנשיונל בורד אוף רוויו. מבקרי לוס אנג'לס הלכו […]
פורסם ב"פנאי פלוס", 14.12.11 הסופר פיליפ קלודל הפך לפני שלוש שנים גם לבמאי והביא לנו את "לאהוב אותך מאז", פצצת דכאון אפקטיבית עם קריסטין סקוט תומס בפקיד הראשי, שהיתה אגרוף לא קטן בבטן. עכשיו עם "השקט באהבה", סרטו השני, מתברר שבלי קריסטין סקוט תומס הוא כלום. "השקט באהבה" מספר על איטלקי שחי בצרפת. […]
בתמצית, ובפרפרזה על דברי ר' מנחם מנדל מקוצק: לא כל מה שחושבים צריך לומר, ולא כל מה שאומרים צריך לכתוב, ולא כל מה שכותבים צריך להדפיס, ולא כל מה שמדפיסים צריך להגיש למפיקים, ולא כל מה שמגישים צריך לאשר, ולא כל מה שמאושר צריך לצלם, ולא כל מה שצולם צריך להפיץ, ולא כל מה שמופץ […]
לעיתים, יש קללה מסוימת בלהיות מישהו שרואה המון סרטים. קללת הציפיות. קחו את הסרט הרביעי בסדרת "משימה בלתי אפשרית". אם זה היה סתם עוד סרט פעולה בשם "קוד צללים" עם טום קרוז בתפקיד הראשי ובמאי אלמוני או מדרג ביניים, הייתי אומר לכם שהסרט הזה ממש מהנה וחביב וראוי. כפי שעשיתי, למשל, עם "כמו יום ולילה" […]
"בונראקו" אם הייתי הציניקן שהייתי פעם בטח הייתי שולף משפט כמו "נראה לי שעל הסט של 'בונראקו' היו יותר ישראליים מאשר על הסט של 'פלייאוף'." אבל אני כבר שנים מנסה להיות בדיאטת ציניות, אז אתאפק. ובכלל, כמות השמות הישראליים שמופיעים בקרדיטים של כמה מהסרטים האמריקאים המוצגים כעת בארץ מתחילה להזכיר את סוף שנות השבעים, […]
אני צריך להודות: מאז שכתבתי בשבוע שעבר את הביקורת המצורפת להלן, צפיתי שוב ב"מלנכוליה" של לארס פון טרייר, וטיפונת התרככתי לגביו. יש בו עדיין דברים מעצבנים, ופון טרייר עדיין נורא מכעיס אותי (אני חושב שהוא עושה את זה בכוונה), אבל חצי השעה האחרונה של הסרט די מדהימה – ויזואלית ורגשית. וכך גם חמש הדקות […]
אושר! רגע, רגע, מהתחלה. כי הסרט הנפלא הזה ארוז היטב. הוא נפתח עם סרט אנימציה קצר ומשעשע מאוד מאוד מסדרת "צעצוע של סיפור" – המשך הרפתקאות הצעצועים בבית של בוני. ההברקה של סרטון היא היכרות עם מגוון מטורלל של צעצועים עזובים מארוחות ילדים במזללה בסגנון מקדונלדס. יש שם כמה שנינויות נפלאות של צעצועים […]
תגובות אחרונות